אממ אבא שלה? 😕
אממ נשמע לי מסריח כל הקטע עם בן פתאום, חסר לו אם הוא מאכזב חח.
מדהים אהובה (:
מדהיים !!!
מחכה להמשכיי ? (:
QUOTE (lidorushit @ 28/04/2008) אממ אבא שלה? 😕
אממ נשמע לי מסריח כל הקטע עם בן פתאום, חסר לו אם הוא מאכזב חח.
מדהים אהובה (:
מזה מסכימה!
אתן כאלה חמודות 3>
תוודה בנות אוהבת אותכן 3>
יאו 2 פרקים מדהימים
תמשיכי מאמי שלי
אוהבת
יאלה קוקית אני מחכה להמשך ..
ואני רוצה לראות אותו כשאני חוזרת!
אוהבת אותך 3>
יומדהים [:
חחח טוב המפקדת בר!!
אוהבת אותך 3>
יומושלם
חנצוק- תודה מאמי אוהבת 3>
"מקסימום לא יהיה לי יומולדת משהו" אמרתי "זה בסדר, אני רגילה לזה"
"יהיה לך יומולדת מושלם" אמר בן וחייך אלי.
חייכתי אליו חזרה, איך הוא יכול להיות מושלם כל כך?
"אתה יודע מה בא לי?" שאלתי.
"מה?" שאל בן.
נישקתי אותו. "זה משבא לי" אמרתי הוא חייך אלי.
חייכתי אליו ואז שוב פעם נישקתי אותו ואז...
"שיט!" אמרתי.
"מה קרה?" שאל בן.
"שחכתי להאכיל את בובו" אמרתי ורצתי לדירה שלי ואז נתקעתי במישהו.
"סליחה" אמרתי.
"אני חושב שאני זה שצריך לבקש סליחה" אמר.
פרק 12
"אני מכירה אותך?" שאלתי.
"כבר לא זוכרת אותי?"
"לא" אמרתי "תזכיר לי".
היה לו משהו מוכר בפנים, מן חיוך עצוב שאני זוכרת מילדות.
"אני אריאל" אמר.
"אר..." אמרתי ונעצרתי, אריאל דוד שלי הוא היה צעיר מאמא שלי ב 10 שנים ועדיין הם היו מאוד קרובים.
אולי זה מסביר את החיוך העצוב שהיה מוכר לי כל כך, זה היה בדיוק אותו חיוך עצוב כמו החיוך שהיה לאמא לפני שהיא מתה.
"אני מצטער על כל השנים שעברו" אמר אריאל, 'באמת עבר המון שנים' חשבתי, שנה אחרי מותה של אמא הוא ניתק איתנו את הקשר.
"שמעתי שאת ודרור גרים פה בסביבה" אמר אריאל.
"כן" אמרתי "דרור אבל לא פה הוא בחופשה" אמרתי.
"אני שמח לפגוש אותך לפחות" אמר ועוד פעם אותו חיוך עצוב.
"כנס" אמרתי ופתחתי את הדלת, סימנתי לו לשבת על הספא. "רוצה לשתות משהו?" שאלתי.
"לא, תודה" אמר אריאל.
"אני כבר חוזרת" אמרתי והלכתי לתת לבובו המסכן והרעב לאכול.
התיישבתי מול אריאל בספא. "ממש השתנת" אמר אריאל.
"טוב אני כבר לא בת 6" אמרתי.
"בהחלט" אמר בחיוך.
"אז למה באת?" שאלתי העזתי להיות חוצפנית.
"רציתי לראות מה איתכם" אמר אריאל "איך אתם מסתדרים, שמעתי רק לפני כמה ימים שאתם בלי אבא שלכם".
"טוב אז תודה" אמרתי "טוב לדעת שיש עוד מישהו מהמשפחה שאכפת לו".
"אכפת למשפחה שלא תחשבי אחרת" אמר אריאל "זה פשוט כעסנו על אבא שלכם."
"למה?" שאלתי.
"כי הוא נתן לאבא שלכם לחיות כל כך הרבה שנים בסבל" אמר אריאל ובעניו הופיעה כעס "הוא ידע שהיא רוצה ללכת ואף פעם לא נתן לה, היא סבלה..."
"איך אתה מעז?" שאלתי בכעס "היא הלכה בכל מקרה! אני לא מגנה עליו וגם אני כועסת עליו! אבל היא תמיד יכלה לצאת מהבית שאבא בעבודה, היא לא רצתה היא בחרה להתעלם מכל שאר האנשים סביבה ולמות! ואם זאת הבחירה שלה, אז בסדר, אבל אל תאשים את השאר בטעויות שאתה מסרב להודות בהם כי אחותך אשמה בזה" צעקתי עליו, לא רציתי לדבר עליה, על שהרסה ככה משפחה שלמה בלי לחשוב פעמים!
"בן אדם לא בוחר למות ככה סתם" הוא סירב לוותר על חפותה של אחותו.
"ולהרוס משפחה כן?" שאלתי.
הוא שתק אבל על פרצופו ראו שיש לו הרבה מה להגיד.
"חבל לי שאת חושבת ככה" אמר אחרי מספר דקות.
"חבל שנזכרת בנו!" אמרתי עצבנית "עכשיו תלך כי זה מה שאתם במשפחה שלך יודעים לעשות הכי טוב".
והוא באמת הלך.
משאיר אותי בוכה על הספא עוד מספר דקות. בובו בא והתכרבל בין זרועותיי מביא בדרכו שלו את תנחומי.
!@#$%^&&^%$#@!
"מה יש לך?"
"עצוב לי לדעת עד כמה זמן טס לפעמים"
"זה הזמן מה?"
"כן"
"אני יתגעגע אלייך"
"גם אני"
חיבקתי אותה, היא הייתה חברה טובה שלי, אבל לא הייתה לי ברירה, זה או להישאר ולסבול או לחזור לחיים נורמאלים.
קוראים לי יעל, אני בת 18 גרה באמריקה והיום זה היום האחרון שלי לפה לפני שאני חוזרת לישראל.
ההורים שלי לא היו בעד שאני יחזור לבד.
אבל זה כל מה שכיף, בישראל אני נחשבת לגדולה, אני לא חייבת לשאול אותם.
הלכתי מג'סיקה להיפרד משאר החברים. כל אחד בתורו אמר לי ביי, חלק הביאו לי מתנות וחלק פשוט גרמו לי להישפך מדמעות.
כן אני יתגעגע, אבל היו אנשים שחיכו לי בארץ ואליהם אני מתגעגעת יותר.
חזרתי הביתה לארוז את שאר הדברים שלי. אמא נעמדה בפתח הדלת.
"את בטוחה?" שאלה "עדיין אפשר להתחרט"
"אני בטוחה" אמרתי "יש לי פה חברים מדהימים, ואני אוהבת אתכם, אבל אני לא באמת מאושרת כאן"
"את מתגעגעת אליו?"
"בטרוף" אמרתי.
"את יודעת שלא בטוח שהוא..."
"אני יודעת" אמרתי.
!@#$%^&&^%$#@!
כל אחר הצהרים ישבתי בוכה על הכורסא. מחבקת את עצמי, מנסה לשכוח את מה שהיה לי כל כך כואב לזכור, אבל זה היה אבוד הזיכרונות כאילו נחרתו בראשי לא יצאו משמה.
הרגשתי את עצמי רועדת, אולי מפחד? מה כל כך הכעיס אותי במה שאמר אריאל? למה הגנתי על אבא שלי למרות שאני כל כך שונאת אותו על שעזב אותנו?
הדלת נפתחה הרמתי את מבטי, ושוב התחלתי לבכות, בן התקרב אלי.
"מה קרה?" שאל בן.
"עזוב" מלמלתי.
"את בטוחה?"
"כן" שיקרתי לא הייתי בטוחה בכלום אבל לא היה לי כוח לדבר.
הוא חיבק אותי, לא החזרתי לו חיבוק.
"את כועסת עלי?" שאל בן.
"לא" אמרתי "אני רוצה להיות לבד"
"טוב" אמר.
"אתה כועס עלי?" שאלתי.
"מה פתאום" אמר בחיוך נעים.
"טוב" אמרתי.
הוא יצא מהבית וסגר אחריו ת'דלת.
כל הדברים שניסיתי לשכוח חוזרים אלי בלי שאני יבקש, טלפון מוזר, דוד שלי חוזר, ואמא שלי גם במותה רודפת אותי, גם אחרי כל כך הרבה זמן היא עדיין פה.
שלחו לי הודעה בפלאפון.
הסתכלתי.
'לפעמים הדמעות יוצאות בלי כוח,
תבכי ילדה שלי,
תבכי אם זה...
אני רק יגיד לך ילדה שלי עד כמה אני מצטער.."
לא היה רשום ממי זה ולא הכרתי את המספר, אבל בכל זאת בכיתי. 'ילדה שלי?'
I'm looking for a place
I'm searching for a face
Is anybody here I know
Cause nothing's going right and
Everythings a mess
And no one likes to be alone
וואו זה פשוט מדהים!!!!
זה סיפור ממכר
ואת כותבת כ"כ יפה!
שושי את מדהימה והכתיבה שלך גם!
QUOTE (karnusha_167 @ 29/04/2008) וואו זה פשוט מדהים!!!!
זה סיפור ממכר
ואת כותבת כ"כ יפה!
שושי את מדהימה והכתיבה שלך גם!
חח אני מסכימה איתך (=
אוח מדהיייים !!
מחכה ללהמשך (:
יפפה (:
מחכה להמשך..
ויש מצב שזה אבא שלה בהודעה ?
אוהבת 3>
אתר האהבה הישראלי