אין בכלל מלאכים בשמיים

ווווואי איזה חמווד הוא חח

תמשיכיי דחוף !

מדהים 😊
תמשיכי

QUOTE (אאללממווגגX @ 27/04/2008) QUOTE (karnusha_167 @ 27/04/2008) QUOTE (lidorushit @ 27/04/2008) הוא בכל זאת מתוק 3> מסכימה איתי? (:
אמרתי לך כבר שאת מוכשרת ואני מתה עלייך?  😍
מצטרפת!!!

ואוך לא רוצה...
הוא חמוד והוא מתוק ולא הוא לא כפייתי ולא הוא לא מאוהב בסטפיני הזו!
חחחחחחח
מצטרפת [ :
הוא כזה חמוד,רומנטי,ומושללםם!!
אאייי בבןןן תעשה לי נינים XD
והוא לא אוהב את סטפני!!!
חס וחסה!
את כזאתי מוכשרתת !
מתה עלייך 33>
חחחחחחחחחחחחחח אוהב את סטפני?!?! מה פתאום =] חחח הוא חולה עלייכן 3>

תווודה בנות

מושלם המשךך ..

וואייי זה ממש יפהה
תמשיכיי מאמי 😊

השלמתי עכשיו 3 פרקים! =]]

מ-ה-מ-ם! נראה לי התמכרתי... 😛

מתי המשך????

^ עכשיו רושמת


תודה בנות =]

יששD:

שנרגענו הלכנו לחדר שלי ונשכבנו במיטה. "נזכרתי מאיפה בן מוכר לי" אמרה ליאת.
"מאיפה?" שאלתי.
"את זוכרת את בת דודה שלי סטפני?" שאלה ליאת.
"פחות או יותר" אמרתי.
"זאתי שעברה לאמריקה בסוף שנה שעברה" אמרה ליאת.
"אה כן" אמרתי "נו?"
"אז היא האקסית של בן, אני בטוחה" אמרה ליאת "הוא היה ממש אובססיבי, עד לא ממזמן הוא שלח לה מכתבים, ועוד איזה מכתבים הבן אדם היה מאוהב בה עד הראש".
זה לא משהו שאומרים לחברה הנוכחית של אותו בחור, אבל ליאת הייתה שיכורה כבר והיא לא שמה למה שהיא אומרת לי ומה היא עושה לי.
"איך שלא יהיה לפני כמה זמן היא שלחה לו מכתב שיפסיק לרדוף אחריה כי זה נגמר בניהם" אמרה ליאת "אני לא מבינה איך הוא התקדם כל כך מהר...."
"די כבר ליאת!" אמרתי או יותר נכון צעקתי.

פרק 11
ליאת שתקה. פתאום נראה לי מובן כל כך למה הוא לא אמר לי שהוא גם אוהב אותי, אבל בן לא היה כפייתי! בן ידע איך לרגש בחורה אבל לא בצורה כזאת...
"אולי את מתבלבלת?" שאלתי.
"יכול להיות" אמרה ליאת.
למרות שזה לא נראה לי הגיוני. "וגם אם לא, עבר כמה זמן הוא שכח ממנה" אמרתי "חוץ מזה..." לא ידעתי מה חוץ מזה. רציתי לבכות, רציתי שליאת תלך וביחד אם זה רציתי לדעת אם זה נכון! אבל אני לא יכולה לשאול את בן.
ליאת חיבקה אותי, התרחקתי ממנה טיפה.
"אני מצטערת" אמרה ליאת.
"אין לך מה להצטער" אמרתי " שום דבר לא קרה".
אך בכל זאת שהבוקר הפציעה, מצאתי את עצמי מבריזה מהבית ספר והלכתי לבית של בן.
"שלום" אמר בן.
"וברכה" אמרתי בחיוך מזויף.
"הכל טוב?" שאל בן.
"מעולה" אמרתי ונישקתי אותו.
"אני בדיוק צריך ללכת לעבודה" אמר בן.
"מה קרה? תפסיד יום אחד" אמרתי התקרבתי אליו יותר, רציתי את המגע שלו, לראות שהוא שלי, הייתי חייבת את זה לעצמי. הוא חיבק אותי והצמיד אותי לקיר תוך כדי שהוא מצמיד אותי לקיר. "מה קרה ילדונת?" שאל בן שהורדתי לו את החולצה והוא נישק את צווארי "אין בית ספר?"
"בית ספר? מה זה בכלל?" שאלתי וגררתי אותו למיטה -והשאר נתון לדמיונכם האישי בלבד-
שכבתי מכורבלת בין זרועותיו.
הוא ליטף את שערי, ולרגע יכולתי לחוש עד כמה הוא שלי מלמעלה עד למטה, לא אמרתי לו עד כמה אני אוהבת אותו בתקווה לא להרוס את הרגע, הוא היה מדהים ללא ספק, הייתי בטוחה שאני יכולה לסמוך עליו כמו שלא סמכתי על אף אחד, ובאמת לא סמכתי על אף אחד אז אם יכולתי לסמוך עליו אז זה אמר הרבה.
"נרדמת?" שאל אחרי כמה שניות.
"לא" אמרתי רציתי להגיד לו שסתם אני נהנית להרגיש אותו קרוב, לשמוע את הנשימות שלו, אבל בכל זאת שתקתי.
"הבוס שלי כל כך הולך לפטר אותי" אמר בן.
"אתה יכול ללכת" אמרתי "אני אחכה לך כאן"
"בדיוק באותה תנוחה?" שאל בן.
"אני אשתדל מאוד" אמרתי וחייכתי אליו.
הוא נישק אותי נשיקה אחרונה, ואז אחרי זה עוד נשיקה אחרונה אבל הפעם באמת והלך. נשכבתי כמה שניות במיטה שלו עטופה בשמיכה נזכרת בכמה הרגעים האחרונים שלי איתו, בכמה הבחור הזה מדהים אותי כל פעם מחדש.
קמתי מהמיטה שלו ושמת על עצמי חולצה שלו שהייתה טיפה ארוכה עלי. הצצתי לו בארון, לבן אדם יש טעם טוב בבגדים!
הסתכלתי לו במגרות, שמה היו כמה מכתבים, חושבת אם כדי או לא כדי הוצאתי כמה מכתבים משמה.
הסתכלתי במכתב אחד שהיא בהרמה.
לבן היקר,
מאוד אהבתי את המכתב האחרון שלך, אני מתגעגעת בטרוף!
חבל שאנחנו ההינו צריכים להתרחק ככה, אני אהבתי אותך, אתה יודע את זה נכון?
אמא שלי אומרת שנוכל לבקר בארץ בחופש הגדול, אני לא יודעת אם אני מסוגלת לחכות כל כך הרבה, אני פשוט משתגעת.
לפעמים נראה לי לא הוגן להשאיר אותך ככה בארץ לחכות לי, אני מרגישה לא נעים העולם יכול לעצור עד שאני יוכל לחזור.
אני יודעת שרשמת לי במכתב הקודם שאתה מסוגל לחכות לי כמה שאתה תצטרך, אבל אם תפגוש מישהי?
אני כל הזמן חושבת על זה שמישהי אחרת תתפוס את המקום שלך בלב שלי, אתה תגיד לי אם זה יקרה? תבטיח לי טוב?
אבא שלי אמר לי שטוב לו פה אז הוא לא הכי רוצה לחזור, ממש התעצבנתי עליו אז התחלנו לריב, אנחנו לא מדברי כבר שבוע, והוא לא מתכוון להתנצל גם אני לא, אני עקשנית אז הוא? הרבה יותר גרוע תהיה בטוח.
בן אני מצטערת שאני לא רושמת לך מכתב ארוך מאוד כמו כל השאר אבל אני הולכת לבכות עוד שנייה,
פתחתי דוא"ל אני חושבת שעדיף שנדבר משמה, יותר מהיר.
אז תזכור שאני אוהבת אותך המון
סטפני.

נ.ב- הינה האימל שלי st@walla.co.il [סתם חרבשתי אל תנסו חח]

הסתכלתי במכתב והתחלתי לבכות, לחכות לה? האם הוא עדיין מחכה לה ואני סתם דרך להעביר את הזמן עד שהיא תחזור? לא, לא מה פתאום! בן לא כזה אני בטוחה, החלטתי לבשל לו משהו, ואז התחרטתי אז הזמנתי לנו פיצה.
בינתיים הייתי אצלו במחשב, התחברתי למסנג'ר שלי, לא ציפיתי שהיה מישהו מעניין אם נתחשב בעובדה שעכשיו בוקר.
דיברתי עם כמה אנשים אבל התחלתי באיזשהו שלב להשתעמם, הפיצה הגיעה, סידרתי את השולחן והתקשרתי לבן.
"שלום" אמרתי שענה.
"שלום גם לך" אמר בן.
"מתי אתה חוזר?" שאלתי.
"מתגעגעת?" שאל בן.
"בטרוף" אמרתי והוא צחק כאילו אמרתי את זה בצחוק, חבל שהוא לא הבין כמה הייתי רצינית שאמרתי את זה.
"אני עוד חצי שעה יחזור"
"סבבה" אמרתי.
ליאת התקשרה אלי. "הלו" עניתי ביובש.
"עדיין כועסת עלי?" שאלה ליאת "אני מצטערת!! סליחה, סליחה, סליחה!"
"זה בסדר היית שיכורה" אמרתי.
"אבל את לא נשמעת כאילו זה באמת בסדר" אמרה ליאת.
"עזבי" אמרתי "הייתי עם בן, הוא לא כזה! אני בטוחה שהוא שכח מסטפני"
"נו אז אין בעיות" אמרה ליאת בסיפוק.
"נכון" אמרתי ובליבי חשבתי 'כן בטח'.
"את באמת אוהבת אותו" אמרה ליאת.
"זאת שאלה?" שאלתי.
"לא, קביעת עובדה" אמרה ליאת "הרבה זמן לא שמעתי אותך ככה."
"כישף אותי" אמרתי ושפתי נמתחו לחיוך מאוהב.
"אני מקווה שישמור עלייך" אמרה ליאת.
"הוא ישמור" אמרתי.
שמעתי את המכונית שלו מחנה. "טוב שמעי הוא חזר אני ידבר איתך אחר כך" אמרתי.
הוא פתח את הדלת. "אי! אמרת שתחכי לי באותה תנוחה" אמר בן.
"סורי לא יכולתי לחכות" אמרתי בחיוך מתוק וחיבקתי אותו.
"מזה ארוחה רומנטית?" שאל בן.
"כן, או יותר נכון ארוחה מאולתרת" אמרתי.
"אין עלייך!" אמר בן.
'תאכלי את זה סטפני איון עלי!!' אמרתי לעצמי בלי קול.
"את באה לאכול?" שאל בן.
"כן, בוא" אמרתי.
התיישבנו ליד השולחן ואכלנו מהפיצה. "נו אז איך היה להיות אצלי בבית?" שאל בן.
"בסדר" אמרתי "כאילו הייתי בבית שלי"
"יופי, אז את ישנה אצלי היום?" שאל בן.
"אם אתה מתעקש" אמרתי.
"את לא יכולה להיות רצינית אפילו לרגע?" שאל בן.
"אני רצינית" אמרתי.
אחרי כמה דקות בהן לא דיברנו השתיקה הפכה למעיקה כבר. "נו מה נהיה?" שאל "למה את שקטה?"
"אני חושבת" אמרתי.
"על מה?" שאל בן.
"על מה לעשות ביומולדת שלי" שיקרתי.
"השתכנעת?" שאל בן.
"מקסימום לא יהיה לי יומולדת משהו" אמרתי "זה בסדר, אני רגילה לזה"
"יהיה לך יומולדת מושלם" אמר בן וחייך אלי.
חייכתי אליו חזרה, איך הוא יכול להיות מושלם כל כך?
"אתה יודע מה בא לי?" שאלתי.
"מה?" שאל בן.
נישקתי אותו. "זה משבא לי" אמרתי הוא חייך אלי.
חייכתי אליו ואז שוב פעם נישקתי אותו ואז...
"שיט!" אמרתי.
"מה קרה?" שאל בן.
"שחכתי להאכיל את בובו" אמרתי ורצתי לדירה שלי ואז נתקעתי במישהו.
"סליחה" אמרתי.
"אני חושב שאני זה שצריך לבקש סליחה" אמר.

מושלם ! המשך המשך המשךO(:

אני מאוהבת בךךךךךךךךךך ובסיפור הזה!!!!!

חחחחחחחחחחח הרגת אותי "אילתרי אל תנסו באמת."
ו"השאר לדימיונכם..."

אוהבת אותך והמשך מהר!!

מדהייים !!

פרק יפה,
תמשיכי..

מושלם!
די, אני לא רוצה להאמין שבן זבל!!!