"ככה באו לי צרות טובות,שתיים הן ולא יודעות"

כמו שכבר ציינתי,הסיפור מדבר על יחסים בין זוג חברות מאוד טובות לבחיר ליבן שהוא בעצם אותו בחור.
מקווה שתאהבו!

התחלה-
התקופה שבה מעיין הכירה את אריאל,הייתה התקופה הטובה ביותר בחייה.היא הצליחה מאוד בלימודים הקשים שבכיתה י"א,חגגה שנה מאושרת עם החבר שלה,ופשוט הייתה מאושרת מתמיד.
היא לא ידעה שברגע שהכירה אותו התהפכו חייה לנצח.
מעיין ארזה בתיק צד,בגדים,ואיפור,ויצאה לכיוון תחנת האוטובוס.היא הציצה בשעונה ונבהלה לגלות שהיא באיחור לעבודה.מנהל הפאב כבר צלצל כמה וכמה פעמים כדי לוודאות שהיא מגיעה הערב-והיא לא רצתה לאכזב אותו במיוחד אחרי ש"הבריזה" מהעבודה בפעם הקודמת.
מעיין הבינה שלאוטובוס ייקח זמן להגיע ולכן סימנה עם ידה לרכבים שעוברים,בתקווה שאולי יעצרו ויועילו בטובם לקחת אותה כמה שיותר קרוב אל הפאב.מעיין לא הייתה ביישנית,אולי רק קצת פחדנית-ולכן כשרכב שחור נעצר מולה,ומהחלון נגלו פניו של בחור כהה עור,היא החליטה לוותר על הטרמפ מחשש שהוא יפגע בה בצורה כלשהי.היא עודדה את עצמה בכך שצריך להתחשב במצב הבטחוני,הרבה יותר מבמצבו הנפשי של הבוס שלה.
***
שחר ישבה על מיטתה בחדרה הקטן ודפדפה רבות במחברת מתמטיקה,משתדלת להבין פרט כלשהו שיעזור לה להצליח במבחן שאמור להתקיים ביום המחרת."אוף".רטנה שוב ושוב והצטערה על אותם הרגעים שתשומת ליבה הייתה נתונה למתרחש אצל חבריה לכיתה בשיעורים,במקום להסברי המורה.
לאחר כמה דקות,שחר ויתרה על הלימודים ופסעה בלהט אל המקרר שניצב במטבח.שחר הביטה בטבלת הקלוריות שהודבקה בפזיזות על המקרר ובדקה מה מותר לה לאכול על פי הדיאטה של דוקטור צ'קרוב.
היא הוציאה מעדן דל קלוריות,בדקה את כמות הקלוריות שבו-הביטה במראה והחליטה לוותר עליו,היא הייתה באטרף של דיאטה וכבר רזתה יותר מ-עשרה קילוגרמים."שחר אל תאכלי,חבל!".קראה אימה מאחוריה והורידה לה את החשק סופית.שחר הביטה באימה דקת הגיזרה ופנתה לחדרה בבושת פנים.
היא סרקה את דמותה במראה ונוכחה לגלות שפניה הצטמקו אף יותר.היא תיקנה את האיפור,סידרה את הפוני השחור והתיישבה חזרה על המיטה.נקייה ומסודרת-אפילו כשאף אחד לא רואה.
***
אריאל ישב ברכבו השחור,הביט בשעון ולא נלחץ למרות שהוא מאחר לעבודה בפעם הראשונה שהוא מתחיל לעבוד.הוא נעצר ברמזור והביט קדימה,לראות האם יוכל לאתר את הפאב מבלי להתקשר ולבקש הנחיות.כזה הוא היה האגו שלו לא נתן לו לעשות דברים מהסוג הזה.
אריאל הביט שוב,ושחזר את הדרך.הוא נעצר מחוץ לפאב.הביט במראה הצדדית,סידר את שיערו השחור,סידר את המעיל והצית לעצמו סיגריה."אפשר לעזור לך?".שאל בחור גבה קומה שיצא מדלת צדדית.
"אני מתחיל לעבוד פה".ענה אריאל בזלזול גלוי."אז אולי תכבה את הסיגריה ותיכנס?".החזיר הבחור בזלזול והסתובב.אריאל הבחין בכיפה שעל ראשו של הזר,וביקש מחילה בליבו-הוא לא התעסק עם עובדי האל שכן היה כזה בעצמו והרגיש שהוא לא יכול יותר-ולבסוף פרש.
אריאל זרק את הסיגריה מבלי לסיים ונכנס אחרי הבחור עם הכיפה.הפאב היה אפלולי,אריאל הביט סביב וראה כמה דמויות מתרוצצות בין המטבח אל הרחבה.הוא זיהה כמה גופות שלפי טעמו נראו טוב,ואפילו סימן אותן.
***
מעיין הופיעה באיחור לעבודה,אך מבט מתחנף אחד בבוס שלה-והוא מחל לה על הכל.היא הייתה פלפלית ואפילו מעט מטורפת.היא תלתה את תיק הצד שלה בפינה המיועדת שלו ופסעה אל המטבח כדי לקבל הוראות.
אחראי המשמרת הורה לה לנקות את הבר.היא חייכה גם אליו ובשאט נפש לקחה סמרטוט וספריי.
מעיין התקדמה אל עבר הבר,בעוד שהיא הספיקה לומר 'שלום' אל הברמנים המוכרים,היא ראתה את גבו של בחור שלא היה מוכר לה.היא החליטה על התעלמות כוללת וניקתה את הבר בזריזות וביעילות.'אם הוא ירצה-הוא ייגש אלי כמו כולם'.עודדה את עצמה והעמיקה את המחשוף של החולצה כדי לעורר תשומת לב,ואכן היא הצליחה."זאת את שלא רצית לעלות לרכב?".היא שמעה לפתע קול מאחוריה.לקול היה מעט מבטא ומעיין חששה להסתובב,אך היא הסתובבה."כן".מלמלה ונזכרה בבחור כהה העור שעצר לה על יד התחנה."למה לא עלית?".חייך ופניו התעדנו."אני לא עולה עם כל אחד".פלרטטה מעיין והביטה בעיניו הבהירות יחסית,ובגומותיו שהעמיקו בכל פעם שהביט בה."אבל אני לא כל אחד".זרם איתה."אז בוא ותגיד לי מי אתה".גיששה מעיין וחיוך הביטחון העצמי לא סר מפניה."אני אריאל,היום התחלתי לעבוד פה".ענה ולחץ את ידה."בתור מה?".שאלה מעיין ופניה הרצינו."ברמן".מלמל והסתובב כשאחראי המשמרת קרא לו."נדבר אחר כך".פטרה אותו מעיין מן המבוכה והמשיכה לנקות את הבר.
***
אריאל עזר לאחראי המשמרת לפנות ארגזי אלכוהול ובנתיים חשב על הנערה שהקסימה אותו לפני כמה רגעים,הוא נזכר ששכח לשאול לשמה והמורל שלו ירד לפתע.אך כשהביט בה מבלי שידעה-הוא הרגיש איך כוחותיו חוזרים אליו.'אני אתקרב אליה הערב,אולי יצא מזה משהו'-חשב לעצמו מבלי לדעת שהיא תפוסה.
הוא צפה במעיין כשהתכופפה להרים את הסמרטוט,ולא ידעה שהוא הבחין במחשוף שלה ובמה שמתחתיו.
אריאל התחיל להרגיש שיהנה לעבוד בפאב הזה."אתה סוקר את הסביבה אני מבין".הטיח הבחור עם הכיפה.
"אחי התחלנו על רגל שמאל,אני אריאל".הציג את עצמו בתקווה להתחיל דף חדש ואולי לדלות מידע על הבחורה הפלרטטנית ועל אחרות שעובדות הערב."אני אלי".לחץ אלי את ידו וחייך,חושף טור שיניים לבנות.
"איך הבחורות פה?".ניגש אריאל לעניין."לא סנוביות-בוא נגיד ככה".צחקק אלי ובקליק שבעיני אריאל-ידוע שהבינו אחד את השני."ואיך זאת?".שאל אריאל והפנה את מבטו של אלי אל מעיין."אוו אל תתעסק,יש לה חבר כבר הרבה זמן".הזהיר אלי וחזר לעיסוקיו.'על ה*** שלי'-חשב אריאל והחליט שהערב הוא מתחיל איתה...


חבר'ההה..איך הסיפור עד עכשיו?! אהבתם?! לכתוב עוד??