"ככה באו לי צרות טובות,שתיים הן ולא יודעות"

יו אהבתי את הסיפור בטירוף
ואני אוהבת את כל הקונספט של כמה אנשים מספרים את הסיפור
היה לי פעם רעיון כזה לסיפור.. חח אבל הפסקתי לכתוב

בכל מקרה..
מתתה להמששך

יפה 😊
ולא הבנתי,
אראיל שזוף,
או שהוא כושי ?

QUOTE (Noykush @ 09/03/2008) יפה 😊
ולא הבנתי,
אראיל שזוף,
או שהוא כושי ?
חח לא כושי כושי זו מילה לא יפה.
אריאל שחום,לא ראית אף פעם אנשים שהצבע עור שלהם שחום? עדות המזרח כזה..

מעללף

סיפור ממש יפה!
תמשיכי! 😊

המשךךשךשךשך

מדהייים !

מדהים !!
מחכה להמשךך ..

ימוטובב..

המשך-(תודה רבה על התגובות,אני נהנית לקרוא אותן ולכתוב לכם עוד,תמשיכו כך חח)

"אתה רוצה לבוא לדירה שלי?".היא הפסיקה לפתע ושאלה...
"כן".אריאל ענה ללא היסוס ופתח בשבילה את דלת הרכב.הוא לא היה בחור רומנטי מדיי או רגשן-אבל הייתה לו תחושה שהוא הולך להנות הלילה-ולכן הוא השתמש בכל האמצעים,כדי לקדש את המטרה.
הברמנית שלא ידע את שמה,התרווחה על הריפוד החדש ברכב שלו.הוא נסע במהירות ונלחץ מעצמו.מדי פעם היא שלחה את ידה וליטפה את ירכו.הוא נשבע בליבו שיכול היה לעשות תאונה בכל פעם שהסיחה את דעתו.
"תעצור כאן".היא ביקשה וקולה התנגן כפעמונים ברוח.הוא עצר את הרכב והצית לעצמו סיגריה מהירה."רוצה סיגריה?".הוא שאל."רק אחרי אני מעשנת".היא פלירטטה ומשכה אותו למעלית.
הם נכנסו חבוקים לדירה מס' 4."אני אלך להתקלח ואתה תחכה במיטה".היא קבעה והצביעה לעבר חדר השינה.אריאל הרגיש בר-מזל.הוא הוציא במהירות את הנייד שלו ובדק שהחתיכה במקלחת לא שומעת אותו.אריאל חייג את המספר של עידו-החבר הכי טוב שלו וחיכה."אה יא פחם?".ענה עידו מבלי להתבלבל."אחי אתה לא יודע איפה אני!".התלהב אריאל."איפה אתה?".נשמע ישנוני."בבית של איזה אחת,אח שלי יש מזל הלילה".ענה אריאל ובדק שוב שהיא לא שומעת."בהצלחה".סינן עידו וסגר את השיחה.
אריאל לא הבין מדוע בזמן האחרון עידו מתנהג אליו בקרירות מוזרה.תמיד הם היו יוצאים ביחד,מבלים ביחד ואף משיגים בחורות ביחד.מה שאריאל לא ידע-זה שלעידו נמאס להיות מס' 2.בכל פעם שיצאו עם בחורות,הן היו מתחילות עם אריאל-ועידו היה מתוסכל רוב הלילה.
"אני מקווה שהתפשטת".אריאל שמע את קולה."בטח".הוא צעק ומיהר להוריד מעליו את הבגדים.הוא שלף את החגורה וזרק אותה לצד,הוריד במהירות את החולצה ואת המכנסיים ונשאר בבוקסר.'נהיה פה חם'-חשב לעצמו וניגש לפתוח את החלון.
אך כשהיא צעדה מולו בבגדים תחתונים בלבד-הוא הבין שהולך להיות אפילו חם יותר.
**
מעיין צנחה למיטתה בעייפות שלא דמתה לשום עייפות אחרת.היא התהפכה מספר פעמים עד שמצאה את עצמה בעיניים פקוחות-חושבת על אריאל.
החלון בחדרה היה פתוח,ומבחוץ ניבטו קרניים ראשונות של שמש חורפית.'שיט'-היא חשבה לעצמה כשהבינה שלא נרדמה אפילו לא לדקה.
את הבוקר היא העבירה בעצלתיים.היא הייתה תשושה ופעלה בכבדות."אולי תפסיקי לעבוד בלילות".סיננה אימה כשראתה את עיניה השקועות מעייפות."אמא די אני בסדר".ענתה מעיין ושטפה את פניה שוב.
באוטובוס לבית הספר,היא השעינה את התיק על אחד המעקות-ונרדמה במשך כמה דקות תמימות.גם בשיעורים-העייפות לא פסחה עליה,היא ישנה שנת ישרים מבלי מפריע.
אך בהפסקה היא לפתע קמה לתחייה."מעיין".צווחה שחר מהמסדרון ורצה לחבק אותה.
"מה המצב?".שאלה מעיין והבליעה פיהוק."התגעגעתי אלייך".חייכה שחר ומשכה את מעיין לחצר."וואי אני גמורה מעייפות".סיננה מעיין ואספה את שיערה.
"תפזרי את השיער!".פקדה שחר ומשכה לה את הגומיה."ל-מה?".צחקקה מעיין.
"כי השיער שלך מהמם כמו שהוא,תגידי תודה הרבה בנות היו מתות לשיער כזה".החמיאה שחר."כמוך למשל?".הקניטה מעיין ושחר צחקה."כן כמוני,כל בוקר אני צריכה לקום שעה לפני הזמן כדי להעביר פן-זה מתיש אל תחשבי".הסבירה שחר והעבירה יד בשיערה השחור.
"עבדת אתמול?".שאלה שחר."כן,את לא מבינה-לא הצלחתי להירדם".שיתפה מעיין.
"ואיך היה בעבודה?".התעניינה שחר ומשכה את מעיין אליה."היה נחמד,בחור חדש התחיל לעבוד אצלנו-שיגע אותי".מלמלה מעיין ונזכרה באריאל.
"התחיל איתך?".התלהבה שחר."כמו כולם".ענתה בציניות ושתיהן צחקו.
"אז מה הוא אמר?".שחר ניסתה לדלות עוד מידע על החיים של מעיין,שחשקה לעצמה.
"ביקש את המספר שלי וחפר לי קצת".מעיין מלמלה ושלפה בקבוק מים,גומעת ממנו לגימות ארוכות."די לשתות כבר יא גמל".דחפה אותה שחר ומעיין שפכה עליה את המים.
"לפחות אני לא רטובה".סיננה מעיין בהתלהבות ושחר חיבקה אותה מרטיבה גם אותה.
"סיפרת לאדיר שהתחילו איתך?".שאלה שחר הפעם בנימה רצינית יותר.
"לא,למה לספר לו?,הוא לא רוצה לשמוע על הדברים האלה-את יודעת כמה הוא מקנא לי".הסבירה מעיין והניחה את ראשה על שחר.
**
אריאל התעורר בשעה מאוחרת יחסית.הוא בקושי פקח את עיניו.וכשהצליח לפקוח את עיניו-נדהם לגלות שהוא במקום לא מוכר."בוקר טוב".הוא שמע לפתע קול נשי-ומאורעות אמש החלו מתקבצים בראשו לזיכרון אחד מופלא.
"בוקר טוב".הוא החזיר ושפשף את עיניו,מסתובב אל הקול ומגלה את אותה בחורה מאמש-הפעם רק כשסדין לגופה."רוצה קפה?".היא שאלה."לא תודה,מה השעה?".הוא התעשת לפתע."10".היא מלמלה לאחר מבט חטוף בשעון."אני צריך ללכת".הוא זינק מהמיטה ולבש את הבוקסר שהוטל ליד המיטה."כל כך מהר?,חשבתי שנספיק אפילו עוד פעם".היא תקעה בו מבט מתחנחן והתיישבה לידו על המיטה."אני לא יודע..".הוא מלמל מנסה להתחמק."אל תגיד שלא נהנית אתמול".היא חייכה וליטפה את גבו.
"נהניתי מאוד,אבל אני צריך ללכת".הוא שיקר ולא הבין מדוע גופו ומוחו אינם מתואמים כרגיל.גופו רצה להישאר-אבל מוחו הורה לו לברוח.הוא הרגיש שהוא צריך להימלט כמו מאש.הוא נזכר באש של ליל אמש ולא היה כל כך בטוח אם מהאש הזו הוא נמלט-שכן הוא נהנה ממנה.
אריאל לבש את החולצה,ניגש לכיור לשטוף את פניו והתכוון לצאת מן הדירה.
"מאוד נהניתי,תרגיש חופשי לבוא מתי שרק תרצה".הברמנית נתלתה על זרועו ולחשה באוזנו.אריאל ציין לעצמו שלמרות שהוא לא מעוניין בה כרגע-הוא בטח יחפש את זה בעתיד הלא נודע לכן הוא הסכים עם עצמו שצריך לפחות לשמור על האש שבינהם-כדי שלא תיכבה.
"גם אני נהניתי,אנחנו עוד ניפגש שוב".הוא ענה,נשק לה קצרות ליטף את שיערה תוך כדי,ואז יצא מן הדירה.

**
כשנשמע הצלצול שחר הרגישה שהכיף נגמר.היא בניגוד לכל התלמידים האחרים-שנאה לחזור לביתה.היא הרגישה שהיום ייגמר לה בלעדי החברים שסובבים אותה כל היום.
היא פסעה לאיטה אל ההסעות והביטה בקנאה גלויה אל הזוגות שהחזיקו ידיים או התנשקו.
היא תהתה מתי גם היא תתאהב,ואו מתי בחור יתאהב בה.מרחוק היא ראתה את מעיין שועטת אל עבר היציאה.היא לא ראתה את שחר שיושבת בשקט על הספסל,כל מרצה היה נתון בהליכה מהירה אל עבר היציאה.
שחר ויתרה על הפרדה הנעימה ועלתה להסעה בחוסר חשק.
**
מעיין עלתה להסעה אחרת לגמרי.היא נסעה לבקר את אדיר,החבר שלה שגר בעיר הסמוכה."מאמי אני בדרך".היא הודיעה לו."טוב מאמי אני מחכה לך".הוא ענה וסגר את השיחה.היא ניסתה להקשיב למוזיקה שלה,אך כל מחשבותיה היו נתונות לבחור שחום העור שפגשה אמש.היא לא התעניינה בו אתמול-אז מדוע היא לא מפסיקה לחשוב עליו ברגע זה?.
מעיין החליטה להתעלם וציפתה להגיע כבר לאדיר.הדקות נקפו והיא ירדה מן האוטובוס.
אדיר ראה אותה מרחוק,וסימן לה להתקרב.היא התקרבה בחיוך ותהתה איך היא נראית,
נזכרת לגלות ששכחה להביט במראה במהלך הנסיעה כמו בכל פעם שהיא מביטה ומתקנת את האיפור.
מבט אחד במסך הנייד שלה,גילה לה שהיא נראית טוב.היא משכה את שיערה לאחור והגיעה עד לזרועותיו של אדיר."מה קורה?".הוא נשק על שפתיה וחיבק את כתפה.
"נחמד,מה איתך מאמי?".היא התעניינה ואחזה בידו."גם,איפה בא לך לאכול צהריים?".שאל אדיר בפינוק."חשבתי שהולכים אליך ישר".מעיין הופתעה."בואי נתפנק לנו קודם במסעדה,ואחרי זה נפנק אחד את השנייה בבית".הוא פלרטט וקרץ לה.
מעיין צחקקה ונתנה לו להוביל."איזה סוג בא לך?,סיני?,איטלקי?-היום את בוחרת".חייך אדיר והביט בה מאושר."בוא נאכל סיני".היא זרחה למראה חיוכו והוא אחז בידה.
"שולחן לשניים?".שאלה מלצרית חביבה."כן".ענה אדיר וסימן למעיין להתיישב מולו.
הם אכלו ופטפטו רבות,שילמו ויצאו יחד מאושרים מחזיקים ידיים.
"יש לנו בית לבד".צחקק אדיר והזמין מעלית."איפה אחותך?".הופתעה מעיין."היא בעבודה מהבוקר".ענה וחייך אליה.לא היה טעם לשאול היכן הוריו-אדיר היה יתום מהזמן שבו היה בגילה בערך.והיא נזכרה בעובדה הזו בכל פעם שנכנסה לביתו-שכן תמונה משפחתית ממוסגרת הייתה תלויה.לא היה אפשר להתעלם ממנה,ומעיין גם לא ניסתה.
"אני רוצה לשתות".ביקשה מעיין ואדיר פתח את המיני בר שקיבל במתנה ממעיין ליום הולדתו האחרון שהיה בקיץ."קולה,רד-בול,וודקה?".שאל אדיר בעיניים מזמינות.
"רד-בול".חייכה מעיין והתרפקה על מיטתו הנוחה."קחי מאמי".הוא הגיש לה פחית קרה של רד-בול,והוריד את חולצתו."סליחה,מישהו ביקש ממך להתפשט?".שאלה מעיין בציניות."כן,העיניים שלך שלא מפסיקות להסתכל עליי".חייך אדיר ועטף את מעיין בנשיקה.מעיין משכה אותו אליה ונרגעה רק כשהרגישה את גופו על שלה...

אי אפשר להפסיק לקרוא, פשוט מדהים 🙄

סיפור סוחף ומדהים

יפה.. =]
תמשיכי

סיפור מעניין ומסקרן!
מאד אוהבת!
המשיכי!!

מהממם !
תמשייכי ? =]

סיפור ממש יפה.. תמשיכי כמה שיותר מהר.. :]