ג'ני...

יפה 😊
כמה פעמים את כותבת ג'ני..חחח תגווני מאמי תנסי לכתוב ולהציג אותה גם אחרת.
מחכה להמשך 😊

ואיי ממש אהבתי : ]

QUOTE (י-ע-ל @ 01/02/2008) יפה 😊
כמה פעמים את כותבת ג'ני..חחח תגווני מאמי תנסי לכתוב ולהציג אותה גם אחרת.
מחכה להמשך 😊
תודה.. אני אקח את זה לתשומת לבי 😊

ממש ממש יפה :]
אהבתי את הרעיון.. כבר לא רושמים כאלו סיפורים =\

פרק3- הידיעה והפגישה

ג'ני פקחה את עיינה והסתכלה על השעון, היה כבר 12:00 בצהריים. היא קמה מהמיטה סידרה אותה כמו שתמיד עשתה, לאחר מכן היא נכנסה לשרותים שטפה פנים, התלבשה ויצאה לכיוון חדר האוכל. היא ירדה במדרגות וראתה את כל הילדים הקטנים משחקים כנראה בתופסת, היא חשבה לעצמה שמה שהם נראים מאושרים. היא נכנסה לחדר האוכל וראתה את אילנה. אילנה הייתה הטבחית שעבדה במוסד מאז ומתמיד. אילנה הייתה אישה רחבה ונמוכה, שיערה היה חום ועיניים קטנות בצבע ירוק.
ג'ני לקחה מגש עם הצלחת והמזלג וניגשה אל אילנה.
אילנה:" שלום חמודה" היא חייה אל ג'ני בחביבות
ג'ני:" היי, מה יש היום?"
אילנה:" כמו שאת אוהבת, פירה עם שניצל"
ג'ני:" יופי, חיכיתי כל השבוע בשביל זה" וחייכה בחמימות אל עבר אילנה
אילנה:" קחי חמודה, בתאבון"
ג'ני פנתה אל השולחן הקבוע שלה, היא כבר יכלה לזהות את הילדים שישבו לידו אלה היו מייקל, נופר, עמית ודור.
ג'ני ,מייקל, נופר,עמית ודור היו הילדים הכי בוגרים במוסד.
מייקל היה ילד בהיר שיער ועיניים ירוקות. הוא היה גבוה, רוב הבנות במוסד נדלקו עליו, כיוון שהיה חמית במיוחד, חמוד ומתוק, הוא ידע איך לדבר לבנות, ואיזה מחמאות לתת. הוא תמיד היה מעוניין בג'ני, איך היא מעולם לא נתנה לו סימן מעבר לידידות.
נופר הייתה ילדה חמודה. היא לא הייתה יפה במיוחד אך היה משהו בפנים שמשך בנים. היה לה שיער שחור ומתולתל ועיניים חומות היא לא הייתה נמוכה במיוחד אך גם לא גובה כמו שתמיד רצתה. היא הייתה ילדה חביבה עם חיוך מקסים וכובש.
עמית הייתה ילדה מאוד יפה אך לא במיוחד חברותית לאנשים.היא הייתה ילדה די סגורה, ואף פעם לא נתנה לרגשות שלה לצאת. היה לה שיער ארוך חלק ג'ינג'י ועיניים כחולות עמוקות כמו הים, היו לה נמשים קטנים על הלחיים, וכאשר חייכה כולם היו נדבקים בחיוך המתוק שלה, החבר שלה הוא דור, הם הכירו עוד רק כשנכנסה למוסד, הם היו ידידים טובים ולבסוף זה התגלגל לחברות.
דור היה ילד גבוה וסימפטי, היה לו שיער קצר בצבע שחור ועיניים חומות יפות. הוא היה ילד חמוד וקצת ביישן, בעמית הוא התאהב עוד באותו רגע רק כשנכנסה למוסד אך לקח לו הרבה זמן להגיד לה את זה, ברגע שראה אותה מחייכת הוא היה מוקסם ממנה וישר בא להכיר אותה.
ג'ני התיישבה בשולחן והניחה את המגש, כולם אמרו לה שלום והיא החלה לאכול. במשך הארוחה עברו הרבה שיחות, צחקוקים קטנים לאחר כמה זמן שרר בשקט בשולחן, וג'ני ניצלה את הרגע כדי להודיע.
ג'ני:" יכול להיות שאני עוזבת את המוסד היום" היא שתקה וחיכתה לתגובה.
עמית ישר קפצה:" מה?! מתי?! את עוזבת אותנו?!" חייכה בחיוך עצוב ומתוק.
ג'ני:" כנראה, עוד לא יודעת. הם באים היום ב-16:00"
עמית:" אוף, אני כל כך אתגעגע אליך" חייכה עמית אל ג'ני
ג'ני:" זה עוד לא בטוח, את הרי יודעת איך זה. באים, רואים,מדברים לוקחים ואחרי שוע מחזירים" חייכה בחיוך עצוב ומעודד אל עברה.
עמית:" אל את יודעת?! אולי זאת תיהיה המשפחה שכל כך חיפשת"
עמית ניסתה לעודד אותה.
ג'ני:" אולי" חייכה והמשיכה לאכול
ג'ני:" לכם אין מה להגיד דור? מייקל? נופר?"
דור:" אני מקווה שתצליחי, ושתיהיה מאושרת איתם" הוא חייךוהמשיך לאכול"
ג'ני:" תודה" חייכה אליו
מייקל עדין היה בשוק, הוא כל כך לא רצה שג'ני תעזוב, הדמעות איימו עוד שנייה לצאת.
ג'ני:" ואתה מייקל, יש לך מה להגיד?" היא חייכה אליו בחמימות מה עוד יותר הגביר את זרם הדמעות.
מייקל:" בצלחה" זלגה לו דימעה על הלחי, הוא ניגב אותה במהירות קם מהשולחן לעבר היציאה בריצה קלה.
ג'ני לא הבינה מה קרה ורצה אחריו, כאשר ראתה אותו בפינה קטנה וחשוכה יושב, היא הגבירה את קצב הריצה שלה ותפסה אותו בכתף.
ג'ני:" מה קרה?" היא הסתכלה אליו בפנים לא מבינות.
מייקל:" כלום, עזבי את לא תביני" זלגה לו עוד דימעה על הלחי. הוא כל כך פחד לא לראות את ג'ני יותר.
מייקל לחש לה שקט מעברלכל הדמעות שלו:" אני רוצה להיות לבד"
ג'ני לא הבינה דבר, אך כיבדה את ההחלטה שלו, קמה והתחילה ללכת.
השעה כבר התקרבה יותר ויותר, וככל שעבר הזמן כך ג'ני התרגשה. היא נכנסה אל חדרה והחלה להתארגן, היאלבשה את הג'ינס הכי חמוד שמצאה, החולצה בצבע אדום בהיר ונעלי ספורט. רגע לפני שסיימה להסתרק נכנסה אורית.
אורית: " בואי הם כבר הגיעו, והם כברכל כך רוצים להכיר אותך" אמרה אורית בהתרגשות.
ג'ני הסתובבה וחייכה.
היא ואורית החלו ללכת למשרד שלה, רגע לפני שנכנסה היא לקחה נשימה עמוקה.
בחדר ישבו שני אנשים, הדבר נראה בבגדים פשוטים, מכנס פורטיבי וג'קט שהתאים למכנס, האישה ישבה במעיל פרוותי בצבע בורדו-חום וג'ינס עם מגפיים, הם חיכו אליה והיא התישבה.

ממש יפה😊

(= מדהים.

כלכך יפה 😊

ממש יפה : ]
מתיי המשך ?

פרק4- ההחלטה

התחלנו לדבר, אורית הראשונה ששברה את השקט ששרר בחדר,
אורית:"תיכיר אלה אוסנת ורותם.. אוסנת ורותם זאת...."
אוסנת:"ג'ני" היא חייכה חיוך אדיב ונחמד
רותם:" נעים להכיר יקירתי" הוא חייך
ג'ני:" נעים להכיר אתכם"
במהך השעתיים הקרובות רצו הרבה שאלות, אוסנת ורותם לא השאירו לג'ני דקה מיותרת בלי לדעת את העבר,הווה ומה היא מצפה. הם גילו שהיא ילדה מאוד שאפתנית, ותמיד רוצה להתקדם אל עבר העתיד.
מידי פעם ג'ני התעניינה בשאלות כמו איפה הם גרים? במה עוסקים? שאלות קצרות ופשוטות לאחר כמה זמן אורית נכנסה והתבקשה לשלוח את ג'ני לשמור על הילדים עד שאילנה תסיים את ארוחת הערב, ג'ני רק אמרה לבסוף
ג'ני:" תודה, היה נעים להכיר אותכם" החיוך הצנוע הופיע על פנייה והיא יצאה לכיוון הלובי.
אוסנת:" ביי חמודה"
רותם:" נחמד להכיר אותך גם" חייך וג'ני יצאה.
אורית:" איך ג'ני לדעתכם? נכון שהיא מקסימה?"
אוסנת:"מתוקה הייתי אומרת"
רותם:" ילדה מעניינת ביותר"
אוסנת:" אורית אני מצטערת להיות גסת רוח אבל תוכלי לתת לנו כמה דקות לבד, לדבר ולהחליט?"
אורית? בטח אני אחזור עוד 1- דקות" והיא יצאה.
ויכוח קטן , לא רציני פרץ בין בני הזוג, ג'ני עברה באותו רגע ליד המשרד הקטן, נעצרה וניסתה להקשיב לשיחה. היא לא הילדה שלצוטט לשיחות של אחרים זה היה אופייני לה, אך היא הייתה נורא סקרנית ונרגשת באותו רגע שהיא לא יכולה לעצור את הדחף שלה לנסות ולברר על מה הם מדברים.
ג'ני שמעה את השיחה מקוטעת כיוון שלא היו צעקות מהחדר אלה רק טונים גבוהים לפעמים
אוסנת:" היא כל כך.... אותה, אני רוצה שננסה..כמה זמן"
רותם:" אני יודע...שכל כך... אבל מה עם...? מה הוא יגיד.....?"
אוסנת:" בבקשה"
ג'ניה יכלה כמעט ולהרגיש איך אוסנת מתחננת לאותה הבקשה, באותו רגע אורית נגע בכתפה, ג'ני הסתכלה עליה בחיוך מבויש
אורית:" זה בסדר.. בואי נכנס" חייכה עליה

אורית:" יש החלטה?"
אוסנת:" אנחנו הינו רוצים לקחת אותך איתנו" היא חייכה והמשיכה " אני מאמינה שנסתדר מצוין שהכול יהיה בסדר"
רותם:" את רוצה לחזור איתנו לבית שלנו? לבית שלך?" הוא חייך בחיוך חמים
ג'ני עמדה בשוק, חושבת שהיא נמצאת בחלום, מנסה להבין האם זאת פנטזיה או שזה באמת המציאות.. המילה "לבית שלך" הדהדה לה מספר דקות בראש.
ג'ני:" אהאה..." היא גמגמה, לבסוף אספה לעצמה ואמרה בחיוך "בטח"
אורית:" יופי, קחי כל מה שאת צריכה ואנחנו בנתיים נסדר את הטפסים הנחוצים"
ג'ני:" אוקיי" יצאה בריצה אל החדרה
היא רצה כל כך מהר שלא שמה לב למייקך ונתקלה בו
ג'ני:" היי, מצטערת" חייכה בחיוך מצטער
מייקל:" זה בסדר" המתין כמה דקות ולבסוף שאל "את עוזבת נכון?"
ג'ני:" כן, היום" היא הסתכלה עליו מחכה לתגובה
מייקל:" אחרי שתתארגני, ץבואי לחדרי אני רוצה לתת לך משהו"
ג'ני:" אוקיי" היא חייכה והמשיכה ללכת בהליכה רגילה על מנת לא להתקע בעוד מישהי
מייקל בלחישה שקטה שבקושי אפשר היה לשמוע:" אני אוהב אותך"
ודימעה קטנה זלגה מהעין על הלחיי הקרה והחמה בו זמנית.

ייאאוו תתממששייככייי :]

😉 קצר אבל יפה...

מדהים !
המשך

יפפפה 😊 תמשיכי

ממש ממש אהבתי... אבל יש לי הערה: יש קטעים שלפעמים את כותבת 'ל' במקום 'את', הפוך... ולא רק המילים הללו ספציפית אלא בכלליות- מילות קישור 'ב', 'כש', 'אם' וכו'... את מבלבלת בהם. אני מקווה שתנסי לשפר, למרות שזה לא כזה מפריע, אבל זה בשבילך😊
שבוע טוב! 😊