אני חדשה באתר וכך גם הסיפור שלי 😁
אני מאוד מקווה שתואהבו אותו, אני אוהבת תגובות כנות, כי אני רוצה להשקיע ולהתאמץ ולדעת שאנשים באמת אהבו אותו ולא סתם תתנו לי תגובה של "סיפור מדהים" או "תמשיכי לכתוב"
תודה רבה מראש..
אגב זה לא יהיה סיפור ארוך כיוון שאני לא אוהבת למרוח יותר מידי.. 😊
פרק ראשון- הכרות
שלום, קוראים לי ג'ני. בת 16, בלונדינית עם עיניים ירוקות, גובה 1.65 משקל 50. אני ילדה שאין לה משפחה או בית שלכולם יש, בעצם אני יתומה. אמא שלי מתה מסרטן ריאות, כנראה בגלל החפיסות סיגריות שהיא הייתה מעשנת מידי יום, אבי נהרג בתאונת דרכים, הוא היה שיכור סטה מהמסלול והתנגש במשאית.
כל זה קרה עוד כשהייתי בת 10. עכשיו אני נמצאת במוסד, וכבר הספקתי להיות בשלוש משפחות אומנות. זה לא שהייתי ילדה בעיתית אלא כי כול פעם נפלתי על "המשפחה לא נכונה".
משפחה ראשונה היתה מאוד עשירה מהעסק של הבעל המצליח, אך כאשר פשט את רגלו לא היה דיי כסף לילדיו וכמובן שגם לי, לכן הוא נאלץ להחזיר אותי חזרה למוסד.
המשפחה השנייה הייתה הגרועה ביותר. האיש הנחמד שראיתי בפעם הראשונה במוסד, המחונך והלבוש היטב התגלה כבעל מכה. הייתי צריכה להתלונן למשטרה כמה פעמים על מנת שיחזירו אותי לחזרה למוסד. הם חשבו שאני שאני סתם מפחדת שאני ארגיש לא בנוח, כי איך זה יכול להיות שהאיש כל כך מנומס, לבוש היטב וכסף לא חסר לו יכול לעשות משהו כזה.
המשפחה השלישית הייתה משפחה ממוצעת, דירה 3 חדרים בת"א עבודה עם שכר שיכול לפרנס 5 אנשים. הם אימצו כיוון שלא הצליח לה להיכנס להריון, אך כעבור זמן מועט משהו כמו שנה + היא נכנסה להריון וכבר הם החליטו שבנתים שהם רוצים רק ילד אחד, וכמובן שאני חזרתי למקומי במוסד הצנוע.
כפי שאתם רואים החיים שלי רחוקים מלהיות אגדה, והכי מציאותיים שיש. במוסד היחס בסדר, אך אין הרבה כסף להאכיל ולהלביש את כול הילדים שם, לכן כולנו צריכים להסתפק במועט וגם לשמוח ממנו, כי מו שהייתה אומרת אורית "יכול להיות שמחר נתעורר ונישאר בלי כלום". אורית הייתה אישה נחמדה ודואגת. למרות הכסף המועט שהיא קיבלה מהמדינה על מנת לסדר אותנו לחורף, לקיץ , להלביש ולהאכיל היא תמיד הייתה תורמת מכספה, לא משנה באיזה מצב היא הייתה באותו החודש. אורית הייתה אישה גבוה ורזה שיער שחור ועיניים כהות, לא היו לה ילדים למרות זאת היא תמיד כינתה אותנו "הילדים שלה" , היא הייתה נורא סימפטית, והיו לה לא מועט מחזרים, הרבה בנות רצו להידמות לה ולכן פעמים רבות החלו לחקות אותה והיא רק הסתכלה וחייכה חיוך קטן.
חברים לא היו לי הרבה כיוון שאף פעם לא נקשרתי לאף אחד. פעם אחת נקשרתי למישהי, היא הייתה החברה הכי טובה שלי אי פעם קראו לה דיאן היא הייתה ילדה יפה במיוחד, שיער ארוך חלק בצבע שטני בהיר עם עיניים גדולות כחולות בוהקות, ילדה מדהימה חייכנית, ביישנית ומתוקה כול משפחה הייתה רוצה כזאת בת,וכמו שמתוכנן משפחה אומנת לקחה אותה. הייתי בודדה באותם הזמנים, התגעגעתי אליה המון לכן נשבעתי יותר לא להקשר יותר מידי על מנת לא להיפגע שוב. לכן התחלתי לכתוב יומן.
בקצרה החיים שלי מסתדרים בצורה כזו שאני מגיעה לפה נשלחת למשפחה אומנת, שוב מגיעה לפה ושוב נשלחת למשפחה אומנת, שוב מגיעה לפה ושוב נשלחת למשפחה אומנת וכמובן שוב מגיעה לפה, כמו חבילה עוברת שמכינים בימי הולדת שרק מחכה שסוף סוף יפתחו אותה והיא תשאר אצל אותו אחד.
כמו שהזכרתי כל מה שתקראו פה זה יהיה קטעים מתוך היומן שלי, איך עבר היום ומה התקוות והציפיות למחר.
עד הפעם הבאה - ג'ני
אהבתי את הפרק הראשון :]
עליילה קצת צפויה, היא מגיעה למשפחה עשירה ונהיית מקובלת &יפה וכל הבלה בלה בלה הזה ..
אבל יכול להיות שזה לא העלילה שלך או שתעשי אותה רק בסגנון אחר , בקיצור..
בנתיים אין כ"כ מה להגיד לך לשפר או לשנות כי זה הפרק הראשון ,
אוהבת 33 >
נויה .
באמת אהבתי יש לך כתיבה בוגרת 😊 ..מחכה להמשך
אהבתי רצח!
כתיבה שונה ויפה..
תמשיכי :]
QUOTE (-נויה- @ 31/01/2008) אהבתי את הפרק הראשון :]
עליילה קצת צפויה, היא מגיעה למשפחה עשירה ונהיית מקובלת &יפה וכל הבלה בלה בלה הזה ..
אבל יכול להיות שזה לא העלילה שלך או שתעשי אותה רק בסגנון אחר , בקיצור..
בנתיים אין כ"כ מה להגיד לך לשפר או לשנות כי זה הפרק הראשון ,
אוהבת 33 >
נויה .
חח אז זהו שממש ממש לא (:
אם אני אכתוב ככה אז מה פואטנה בכלל בלכותב? (: זאת תיהיה הפתעה
QUOTE (שירוווווווש @ 31/01/2008) אהבתי רצח!
כתיבה שונה ויפה..
תמשיכי :]
תודה 😁 😁
QUOTE (-ליאלה- @ 31/01/2008) באמת אהבתי יש לך כתיבה בוגרת 😊 ..מחכה להמשך
שמחה שאהבת 😊
התחלה ממש יפה : ) ,
לדעתי הסיפור יצליח לך
תמשיכי
התחלה יפה , אין לי מה להוסיף זוהי רק ההתחלה.
מצפה הלמשך 😊
התחלה מעניינית..מחכה להמשך.
QUOTE (lidorushit @ 31/01/2008) התחלה יפה , אין לי מה להוסיף זוהי רק ההתחלה.
מצפה הלמשך 😊
😊
אוקיי בסופו של דבר החלטתי לא לעשות את זה כיומן, מכיוון שאני לא חושבת שזה יצא מעניין נראה לי שזה יותר נדוש..
פרק 2- כמו מעיל ישן
ג'ני הסתכלה דרך החלון אל האנשים העוברים והשבים, הילדים שממול בגן הילדים משחקים. ג'ני חשבה לעצמה "עוד יום מעונן. כנראה ירד גשם" ,באותו רגע נפלה טיפת גשם ראשונה על החלון, שלאט לאט גלשה לסוף החלון. כעבור חצי שעה של הסתכלות דרך החלון ניהיה קריר יותר ויותר. ג'ני הוציאה את המעיל הבלוי והישן שקיבלה מאורית לפני כשנתיים. הוא היה כבר ישן, כנראה היה שייך למישהי לפני ג'ני. כיוון שלא היה הרבה כסך לבגדים, רוב הבגדים היו עוברים מילד לילד. הבגדים נאספו בתרומות מאנשים שכבר לא היו זקוקים להם עוד.
ג'ני חשבה בליבה בעוד שלובשת את המעיל הישן " מעיל אתה בדיוק כמוני, עובר מאחד לשני.."
ג'ני הרגישה איך דמעה יורדת לה על הלחי. לג'ני לא היה רע במוסד אך היא תמיד רצתה להרגיש מזה משפחה חמה ואוהבת.
לאחר שלבשה את המעיל שוב חזרה להסתכל דרך החלון, באנשים העוברים והשבים עם המטריות הציבעויות או האנשים שמחפשים מקום מחסה מהגשם שרק הלך והתגבר, גן הילדים היה כבר מזמן ריק, כל הילדים כבר התפזרו לביתם.
ג'ני הרגישה איך מישהו נוגע לה בכתף, היא הסתובבה וראתה את אורית. אורית רק חייכה וחיבקה אותה.
ג'ני ואורית הסתדרו מאז ומתמיד טוב, ג'ני הייתה עוזרת לה בכל מיני סידורים כמו ניקיון, במטבח ואפילו עם זה סתם סידורים קטנים שאורית יכלה להסתדר לבד.
אורית: גם אני מרגישה לפעמים לבד, במיוחד ביום כזה סגריר.."
ג'ני לא אמרה מילה רק עמדה והסתכלה דרך החלון, כאילו מתבוננת בנקודה מסויימת.
אורית יכלה להבין את ג'ני, היא הייתה בין היתומות הוותיקות, היא הייתה בין הילדים שלא הצליחו להסתדר לרוב בגלל הגיל. המשפחות תמיד חיפשו ילדים יותר קטנים, ככה שהם יוכלו להתרגל אליהם יותר מהר ויקראו להם אמא ואבא..
השקט שרר בחדר, נשמע רק טיפטוף של גשם שנחת על החלון.
אורית אמרה בשקט: יש משפחה אחת שהתעניינה בך.
ג'ני לא הוציא הגה מהפה כאילו מחכה להמשך המשפט.
אורית: הם רוצים לבוא מחר,להכיר אותך, לראות אותך, לדבר איתך.
גם עכשיו ג'ני לא אמרה מילה.
אורית: היית רוצה להיפגש איתם? שאלה אורית בהיסוס
ג'ני: אוקיי.. מתי הם צריכים לבוא?
אורית: יופי. הם יגיעו מחר בערך ב-16:00 תיהיה מוכנה.
ג'ני לא אמרה מילה, רק המשיכה להביע ברחוב שמתרוקן ומתרוקן מהאנשים ולטיפות שיורדת על הבניינים, על המטריות של האנשים המטעים שנשארו, שנופלות על הדשא הרך.
אורית חייכה אליה ויצאה.
ג'ני לרגע נזכרה בכל המשפחות האומנות הקודמות שלה, היא כל כך קיוותה שהפעם זאת תיהיה משפחה שונה, משפחה אוהבת.
היא לא רצתה שוב לחזור למוסד, נמאס לה להרגיש כמו מעיל ישן שמשתמשים בו, נמאס וזורקים. היא רצתה להרגיש שייכת, רצתה למצוא מקום משלה.
מיוחד, מחכה להמשך.
שבת שלום 😎
מיוחד , ממש אהבתי 😊
מחכה להמשך [:
