QUOTE מהממםםם חבל שקצר ..
שבת שלוםםם 😊
תודה מאמי..
עוד כמה דקות אני שמה עוד פרק 😉 ..
QUOTE מהממםםם חבל שקצר ..
שבת שלוםםם 😊
הממשך !
עוד כמה דקות 😁
QUOTE מדהים
תמשיכייי
תודה מותק..
QUOTE מהממםםם חבל שקצר ..
שבת שלוםםם 😊
😊
😂
הבטחתי לפצות... 😉
"מאמיייי" אמרה דנה כשענתה לטל'
"מה קורה?" שאלתי אותה
"בסדר..מה איתך מאמי??"
"בסדר..תקשיבי, בא לך לבוא לשבת עם החברה שלי היום? אני יושבים כולם ב-9"
"אמ...ב-9??" שאלה שוב
"כן...רוצה?"
"אמ...סבבה.." אמרה
"אחלה...אז אני אבוא לאסוף אותך ב-9..תהיי מוכנה טוב?"
"אחלה! יאללה ביי חיים שלי"
"ביי" אמרתי וניתקתי..
אני היום הולך להינות ולהוציא לכולם ת'עיניים, במיוחד למירית...
--------------------------------------------
פרק 65
"מאמי אני בחוץ את יוצאת?" שאל אותי חיים מיד כשעניתי לטלפון
"שנייה אני באה"
"טוב ביי".
הנחתי את הפלאפון על השידה. שמתי שנייה את העיפרון השחור בעיניים, טיפת סומק, ליפגלוס וזהו.
מתחתי טיפונת את החולצה כלפי מטה וזהו...
הרגשתי טוב עם עצמי ועם איך שנראתי.
לקחתי את הקליפס לשיער וירדתי למטה.
"בייי לכולם הלכתי...!!" אמרתי
"לאן?" שאל ניב
"סתם לשבת עם כולם, לקחתי מפתח אני מאחרת..ביי" אמרתי ויצאתי במהירות.
"הופלהההההה" אמר חיים בחיוך מקסים ונשק קלות על שפתי "פיכססס, עכשיו אני מלא אודם" אמר וניקה את שפתיו.
"חחחח....מה אתה נסחף?! לא שמתי כזה הרבה וחוצמיזה זה בכלל לא אודם.."
"שיהיה...נסענו..?" שאל בחיוך
"נסענו" עניתי וגם אני חייכתי.
"שלום לכולם" אמר חיים ונתן כיף לאיתן, ואח"כ עשה סבב לכולם..
"מה קורה מאמי?" שאלה אותי לירן ונתנה לי נשיקה
"מצוין, מה איתך?" שאלתי
"ברוך ה'...מה את ו...חיים ביחד?!" שאלה בשקט ועיוותה את פניה
"מנסים" אמרתי
"אה..מזל טוב מאמי..שיהיה בהצלחה!" אמרה והלכה לדבר עם גיל.
"אביאל איפה עדן??" שאלתי אותו
"היא אמרה שאין לה כח לבוא" אמר והיה נראה עצוב
"למה?? מה יש לה??" שאלתי
"אני...כאילו אבא ואמא שלי..הם..אנחנו עוברים דירה" אמר והייתי בשוק
"מהה??" אמרתי וליבי צנח "למה?"
"המצב בכלכלי שלנו כרגע לא בשמים ואנחנו שוכרים דירה ברחובות. דירה יותר קטנה ושיתרווח טיפה נחזור לפה.." אמר והרגשתי שהוא עומד לפרוץ בבכי
"בוא,בוא נלך למקום שקט יותר" אמרתי והלכנו יחד רחוק מכולם.
"אבל...לכמה זמן בערך??" שאלתי כשהתיישבנו
"אני לא כלכך יודע...הם אמרו לי בערך שנה.." אמר וכלכך התבאסתי בשביל עדן. היה עצוב לי בשבילה
"יוווו..היא בטח בדיכאון עכשיו"
"כן בערך...אני הסברתי לה שאני אחזור והכל אבל היא אמרה לי שהיא לא יודעת אם היא תחכה לי" אמר. וכאן החלו לזלוג לו דמעות מעיניו
"ככה היא אמרה?" שאלתי, הייתי בשוק.
"כן, לא נורא, אני מבין אותה...אני גם לא בטוח שהייתי מחכה"
"דיי מאמי...אתה יודע שאתם תחזרו והכל יהיה בסדר...רגע..מתי אתה עוזב?" שאלתי
"בערך עוד שבוע וחצי –גג שבועיים"
"יוווווו....אל תדאג אביאל הכל יהיה בסדר...בעזרת ה'. תראה תבין אותה, קשה לה, היא לא יודעת איך להתמודד עם זה. מחר היה צריך להיות לכם 9 חודשים ביחד..תנסה להבין"
"אני מנסה, באמת שאני מנסה...אבל למה היא לא מנסה להבין את הצד שלי?? הסברתי לה שזה לא לכל החיים ושאני אחזור והכל אבל מה היא אומרת לי במקום "אני לא מבטיחה שאני אחכה לך" בחיים לא ציפיתי ממנה לתגובה כזאת"
"אני מבינה אותך מאמי.. פש...."
"לא, את לא באמת מבינה אותי, את סתם אומרת את זה..אפחד לא באמת מבין...אף אחד לא יודע מזה להיות במצב הזה שמפרידים אותך בכח מבנאדם שאתה כלכך אוהב, מהאנשים שאיתם גדלת, מהסביבה שלך, מהילדות..פשוט מהחיים שלך...אני אשכרה הולך להתחיל לחיות כמו מגיל 0" אמר והדמעות זלגו לו בשטף מעיניו.
לא ידעתי מה להגיד לו, הוא צדק, אני באמת לא כזה מבינה, אני אפעם לא הייתי במצב שלו, אני לויודעת איך זה מרגיש באמת...פשוט נאלמתי דום..לא ידעתי מה להגיד, אז פשוט חיבקתי אותו.
"יהיה בסדר מאמי" אמרתי לו תוך כדי חיבוק
"איך יהיה בסדר איך?? אני פשוט לא רואה שומדבר טוב שיכול לצאת לי מהמעבר הזה, מרחק של שעה נסיעה ממך, מדניאל, איתן, חיים מכולם..אבל הכי חשוב זו עדן..אני לא רואה את החיים שלי בלעדיה..אני פשוט לא רואה אותם בלעדיה" אמר והמשפט הזה העביר בי צמרמורת, הוא כלכך ריגש אותי...כמה חמוד בנאדם יכול להיות!!!(:
"אתה רוצה שאני אלך לדבר איתה?" שאלתי
"זה לא יעזור היא רוצה להיות לבד" אמר וניגב את דמעותיו, מנסה להירגע
" אני חברה טובה שלה, תן לי לנסות.." ניסיתי לשכנע
"תנסי אם את כלכך רוצה" אמר. וחייגתי לעדן.
"היא לא עונה לי" אמרתי בבאסה
"אמרתי לך"
"שניה אני אנסה שוב" אמרתי וחייגתי שוב את המספר.
"לא, היא לא עונה" אמרתי שנית
"לא משנה, תודה בכל מקרה"
"בכיף אידיוט! אתה בנאדם שיא החשוב לי!! אתה יכול לבוא ולדבר איתי תמיד" אמרתי
"תודה מירית, באמת... הייתי פשוט חייב לפרוק את זה ואת הראשונה שבאת ושאלת וזה פשוט התפרץ"
"וטוב שכך, הייתי הורגת אותך אם לא היית מספר לי, וחוצמיזה בלאו הכי הייתי מגלה את זה. אם לא ממך אז מעדן" אמרתי ובדיוק היה לי שיחת טלפון...-חיים-
"שניה" אמרתי ועניתי לטלפון.
"הלו?"
"איפה את? אני מחפש אותך בכל מקום" אמר בדאגה
"חחח...מה אתה דואג י'פולניה..חח...אני מדברת עם אביאל, אנחנו עוד כמה דקות באים"
"מפגרת! את יודעת איך הלחצת אותי...לא הבנתי לאן נעלמת.."
"פולניה.."
"סתמי! מפגרת..את יודעת מה? אין בעיה, אני יותר לא דואג לך מצידי תמותי"
"יווו..איך אתה מדבר אלי?!"
"סתם..לא תמותי אבל..."
"טוב שתוק וזהו" קטעתי אותתו "אני כבר באה ביי"
"ביי מכוערת" אמר וניתק.
"חחח...מי זה היה?" שאל אביאל וחייך
"רק בשביל לראות את החיוך הזה, זה היה שווה" צחקתי
"חחחח..מי זה היה?" שאל שוב
"חיים..." עניתי
"מה? מה הקשר ביניכם בכלל??" שאל וגם הוא עיוות את פניו
"אנחנו חברים" אמרתי בחיוך מבויש
"לכיייי, ברצינות???" שאל בשוק
"כן, אנחנו מנסים" אמרתי
"אבל את לא...את לא אוהבת את דניאל?"
"אוהבת..לצערי, אבל מנסה לשכוח" אמרתי והשפלתי את ראשי
"אתם עוד תחזרו" אמר פתאום
"כן בסדר" גיחתי ועשיתי תנועת ביטול עם ידי..
"את תראי, מילה שלי"
"טוב" אמרתי שנית
"טוב שתקי...יאללה בואי לכולם" אמר וקם
"יאללה" אמרתי והתקדמנו שנינו לעבר כולם.
"הינה אתם!! איפה הייתם??" שאלה שיראל
"סתם...דיברנו" אמרתי והתיישבתי ליד חיים.
ראיתי את דניאל עם החברה הפרחולה שלו, ואת שמרית, אוהד, שרית ואיציק... 'ואאאווו, כמה חבר'ה התווספו שלא הייתי פה' חשבתי לעצמי..
"על מה דיברתם???" שאל חיים
"מה אכפת לך?!" חייכתי
"את מסתירה ממני דברים??" שאל, שיחק אותה בהלם
"יש הרבה דברים שאתה לא יודע עלי..." אמרתי בחיוך זדוני וחייכתי.
כל הזמן הזה שאני וחיים דיברנו ראיתי את שמרית מסתכלת עלינו... 'מה יש לה?!'
"על מי את מסתכלת?" שאל והסתובב לכיוון שהסתכלתי
"סתם.." אמרתי והבחנתי את דניאל ודנה מתנשקים בלהט בצד
"הבנתי" אמר ונשמע מאוכזב
"דיי נו...א' בהתחלה לא הסתכלתי עליהם וב' תבין אותי..עדין קשה לי"
"אני מבין אותך באמת, גם אני באותו בועה...אבל...לויודע, זה סתם מציק לי"
"דיי להיות קנאי י'קרציה" אמר
"את מתביישת שאנחנו ביחד נכון??" אמר פתאום
"מההה?? מאיפה זה בא לך?"
"נכון?" שאל שנית
"מה פתאום!! מה נראלך?! למה שאני אתבייש?!"
"אז נשקי אותי"
"אימל'ה חיים אתה מפחיד אותי...מה קורה לך????" לא הבנתי ואת האמת כן, קצת התפדחתי מה יגידו?? איך האנשים יקבלו את זה?? איך דניאל יגיב... מה אני עושה?!?!
"אתה רציני?!" שאלתי
"כן, אני רציני.." אמר.
"טוב" אמרתי ונתתי לו נשיקה קטנה בפה.
הוא לקח את ראשי עם שתי ידיו, התקרב ונתן לי נשיקה ענקית, נבהלתי...הוא ניסה להכניס את לשונו, אך לא נתתי לו
"מה יש לך???" שאלתי בשקט והתרחקתי טיפה
"את רואה, את מתביישת" קבע שוב
"אני לא מתביישת אבל תירגע, אתה ממש לא נורמאלי" אמרתי וקמתי ממקומי.
התקשרתי שוב לעדן והיא שוב לא ענתה לי. 'אוווףףףף' אמרתי לעצמי והחלטתי ללכת אליה.
הלכתי משם, בלי להגיד אפילו שלום...
הגעתי לביתה ודפקתי על הדלת.
"שלום, עדן נמצאת?" שאלתי
"כן היא למעלה, אולי את תצליחי להוציא ממנה את הדיכאון" אמרה לי אימה בחיוך
"תודה" אמרתי ועליתי אליה.
דלתה הייתה נעולה, דפקתי ולא היה מענה
פתחתי את הדלת לאט לאט, וראיתי אותה שוכבת במיטתה מכורבלת בשמיכתה.
"מאמי.." אמרתי והתיישבתי לידה. עיניה היו אדומות מבכי, וערימת טישו ולצד זה גליל ריק היו פזורות על הרצפה.
"עדן..." אמרתי לה שנית ונגעתי בכתפה בעדינות, היא לא הסתובבה אלי והמשיכה לבכות.
"מאמי שלי, שמעתי כבר מה קרה...תסתובבי אלי רגע" אמרתי והפעם היא הסתובבה.
היא הסתכלה עלי מבט ממושך וחיבקה אותי חזק חזק.
"אני..אני לא מאמינה..ש...שזה קורה לי" אמרה בגמגום
"שששש...דיי מאמי.. קודם כל תירגעי" אמרתי וליטפתי את שערותיה.
"מה אני אעשה כאן בלעדיו???" אמרה בעוד שהדמעות זולגות על לחייה..
"קודם כל תירגעי אח"כ אני אתחיל לדבר.." אמרתי ושוב ליטפתי את שערותיה.
היא בכתה ובכתה, ולא נרגעה לשנייה, היא הייתה כלכך בדיכאון וראיתי שהבכי לא הולך להיעצר היום, לכן התחלתי לדבר. "תקשיבי מאמי, אני מבינה כמה שזה קשה לך...ואני אגיד לך עכשיו משהו ואל תתנפלי עלי ישר תקשיבי קודם" אמרתי והיא הנהנה
"תראי, אני מבינה שקשה לך, אני עכשיו דיברתי איתו והוא בכה לי, את מבינה?!" אמרתי והדגשתי כל מילה "את מבינה מה אני אומרת לך?? את מבינה כמה את חשובה לבנאדם הזה??" אמרתי והיא החלה להירגע לאט לאט "מאמי אביאל שבור, הוא אמר לי שכל-כך קשה לו...הוא בכה לי, בדמעות, ואמר לי שהוא שבור ושקשה לו עכשיו עוד יותר כי את לוקחת את זה ממש קשה והוא לא יכול בלעדיך..." אמרתי והפעם היא נרגעה לגמרי "עכשיו, למה אני אומרת לך את כל זה?! כדי שתראי עד כמה את חשובה לבנאדם ועד כמה שהוא צריך אותך בשבועיים האלה, עד כמה אתם צריכים לבלות את השבועיים האלה ביחד, ולא לבזבז זמן על שטויות ולבכות. כי זה לא יעזור לך הוא עוזב עוד שבועיים בין אם תרצי ובין אם לא" אמרתי, כמה שזה קשה לשמוע "אתם חייבים בשבועיים האלה להיות ביחד כל זמן שאתם יכולים ולנצל כל דקה ולא להישאר בבית ולבכות על שטויות.." אמרתי והייתה שתיקה.
"א...את...צודקת" אמרה "אבל מה אני אעשה?! קשה לי מירית, אני אוהבת אותו! איך אני אוכל להסתדר בלעדיו?? איך אני אהיה כאן שנה בלי לראות אותו, להרגיש אותו, להריח אותו אני לא יכולה בלעדיו, אוףף, כלכך קשה לי!!" אמרה ושוב החלה לבכות
"לא עדן, ששש..דייי אל תבכי מאמי!! תראי אני מבינה שקשה לך..אני יודעת שקשה לך אני גם עברתי משהו דומה..אבל חייבים להתמודד, חייבים להמשיך הלאה..יש לך עכשיו אפשרות להיות איתו עוד שבועיים! תנצלי את זה! אל תתני לזמן לחמוק לך בין האצבעות!
אני מבינה שקשה לך, אני מבינה שקשה לו, אני מבינה שקשה לשניכם...באמת שאני מבינה אתם לא מתארים לעצמכם עד כמה אני מבינה...אבל אתם צריכים לנצל את הזמן הזה חבל לכם...!"
"את צודקת, את פשוט צודקת.." אמרה לי עדן ושתקה.
"רוצה לבוא לישון אצלי?" שאלתי
"כן...אני לא רוצה להישאר לבד אני אזכר בזה ואני סתם יתחיל לבכות.."
"אז יאללה תגידי לאמא שלך, תתארגני ותבואי"
"שנייה" אמרה וירדה לשאול את אמא שלה..
"יאללה" אמרה בחיוך והחלה לארגן לעצמה תיק. גם ללימודים וגם לשינה.
"ביי אמא הלכתי!!" צעקה עדן.
"בייי...אל תחזרי מאוחר מחר" אמרה
"חח..אמא אני הולכת לביצפר, אני אבוא הביתה אחרי הלימודים"
"אה ואיי שכחתי...טוב...ביי לילה טוב!"
"ביי" אמרה ויצאנו.
"ששש" אמרתי לה ונכנסנו לביתי, שהיה שקט ושומם מאדם.
"יוו, איזה שקט" חייכה לעצמה
"רוצה לשתות??" שאלתי
"כן, מים" אמרה ונכנסנו למטבח
שתינו מים ועלינו לחדר.
"ואאייי אני עייפה" אמרה ונשכבה על מיטתי
"אז יאללה תתארגני ונלך לישון" אמרתי והחלפתי לפיגמה
"יאללה" אמרה וגם היא התארגנה לשינה.
החלפנו לפיג'מה, צחצחנו שיניים, ונכנסנו למיטה.
המשכנו לקשקש עוד טיפה על כל מיני דברים..
ואחרי שעה-שעתיים( 😊 ) נרדמנו.................
איך???
יפה ...
מחכה לעודדדדדד !!! 😉
מהמם!
מחכה לעודדדדדד !!! 😊
ווואוו , מדהים (:
מחכה להמשך 3>
QUOTE (רבבקה @ 25/12/2008) תמשיכי מאמי !
😊
אתר האהבה הישראלי