אוקיי... אז הנה..
-פרק 8-
פתאום ראינו מכתב סגור, שאף פעם לא פתחתי, הוא נראה קצת ישן ומקומט..
לא היה עליו שם ולא כלום, רק היה כתוב עליו 'לאלמוג',
הכתב היה לי מוכר, לא זיהיתי בדיוק,
פתחתי את המכתב, לא קראתי אותו, ישר הסתכלתי על השורה אחרונה..
ולא האמנתי למה שראיתי, לא האמנתי שהוא כתב לי.. התרגשתי...
פרק 8
קיפלתי את המכתב...
ליאן: "מה? למה את לא קוראת אותו? ממי זה?" היא שאלה מופתעת
אני: "אני לא בטוחה שאני מסוגלת לקרוא אותו.. אני מפחדת לקרוא את מה שכתוב שם"
ליאן: "ממי זה?"
נתתי לה את המכתב, היא הייתה המומה בדיוק כמוני
ליאן: "הבנתי, את רוצה שנקרא אותו ביחד?"
אני: "אני לא בטוחה שאני מסוגלת"
ליאן: "תנסי, אם זה יהיה קשה תוותרי"
אני: "כן..."
הלב שלי פעם, הוא פעם חזק.. אני חושבת שמפחד, מחשש..
ליאן נתנה לי את המכתב, החזקתי אותו וקצת רעדו הידיים.
אני: "כבר שנתיים שלא ראיתי את הכתב שלו, לא ראיתי מה שהוא כתב, לא הרחתי את הבושם שלו, כלום..."
התחלתי לקרוא...
'אלמוגי,
תראי מה זה, עוד שבוע זה היומולדת ה – 13 שלך, אני פה בצבא – לצערי הרב, רציתי להשתחרר הביתה – אבל אנחנו פה באמצע מלחמה, אני מצטער שאני לא אוכל להיות איתך בזמן שאת מזדקנת לך בעוד שנה, אבל אני פה, שולח לך את איחולי.
וואו! את גדולה, אני זוכר שהחזקתי אותך על הידיים ופלטת עלי, לא החזקתי אותך יותר, עד היום יש לי טראומה מתינוקות...
את יודעת למה אני מחכה? להשתחרר מהצבא, לנסוע לחו"ל, לתאילנד, הודו... במשך חצי שנה... בטח גם את מחכה לזה, שתהיי לבד, שההורים יתייחסו רק אלייך, שלא תצטרכי לראות אותי חצי שנה – גם אני מחכה, חצי שנה בלי שיציקו לי... סתם...
טוב.. – את!
את ילדה מדהימה ומקסימה, אמנם קצת מציקה לפעמים, אבל עדיין, מודה, אני אוהב אותך...
את יפיפייה, ועם בנים – כמו שנתן מדווח לי... את מצליחה לא פחות (אני עוד צריך לדבר איתך על הנושא!)...
הרבה מזל טוב, תיהני ביום הולדת, ובלי שטויות! אני רחוק אבל יודע הכל...
היה לי קשה לכתוב את ה'ברכה' – את יודעת שאני גרוע בכתיבה!
קיצר... בהצלחה בהמשך...
ותישארי כמו שאת
אוהב אותך לנצח,
אחיך הגדול, אייל'
סגרתי את המכתב, שטף הדמעות התחיל ולא הפסיק, הבכי, ועם זאת חיוך קטן...
אין לי ממנו יותר מדי דברים, במיוחד לא שהוא כתב, וזה בין היחידים, והכי עדכניים שיש.
קראתי עוד פעם את המכתב, נתתי לליאן לקרוא, שתינו מאוד התרגשנו...
אני: "איך זה שלא ראיתי את המכתב הזה עד עכשיו?"
ליאן: "לא יודעת... כנראה לא שמת לב ושמת אותו עם כל המכתבים"
אני: "אני מתגעגעת אליו..."
ליאן: "אני בטוחה... אבל את יודעת, אני מאמינה שהוא תמיד פה, למעלה, שומר עלייך"
אני: "אני כבר לא מאמינה בכלום..."
ליאן: "תאמיני.. הוא פה איתך, אני בטוחה!"
אני: "לא יודעת.. אני לא חושבת"
הייתה שתיקה "איך אני אמשיך בלעדיו??"
ליאן: "כמו שהמשכת עד עכשיו, החיים נמשכים, אני יודעת שזה קשה, מאוד קשה, אבל אין מה לעשות, החיים חזקים יותר מכל דבר אחר"
אני: "נכון... הייתי רוצה שהכל יעצור, שיהיה לי זמן, אני אתגבר ואז לחזור לחיים"
ליאן: "אני חושבת שעדיף לך להעסיק את עצמך כמה שיותר, להכניס לך יותר עניין לחיים"
אני: "כן..."
ליאן: "אולי זה שאת עוברת דווקא כן יעזור לך"
אני: "לא, אני צריכה אותך איתי, את הבית שלי, את החברים, הסביבה, את טל..."
ליאן: "אנחנו ניפגש כל שבוע, תבואי לישון אצלי, תלכי לטל... זה לא כל כך רחוק"
אני: "אוף.. בואי נמשיך לארוז"
ליאן: "כן... עוד מעט את הולכת לסרט.. אני מזכירה לך..."
אני: "אני זוכרת" חייכתי
המשכנו לארוז...
אחרי שלוש שעות בערך סיימנו, הסתכלתי סביבי, הכל ריק..
אני: "סיימנו!!!!" נפלתי על המיטה
ליאן: "סוף סוף" היא נשכבה לידי...
אחרי שלוש דקות היא הוסיפה "יאללה, עכשיו, לכי להתקלח.."
אני: "אני נכנסת"
...: "אנחנו חייבים לספר לה!"
...: "ממש לא, רונית, אנחנו לא אומרים מילה!"
רונית: "יגאל... אי אפשר להמשיך לשקר לה.. אני רוצה להיות איתך, לא בסתר, שכל העולם ישמע!"
יגאל: "את יודעת שאשתי במצב רגיש, אני אספר לה, אבל לא עכשיו. למה צריך שכל העולם ישמע?! העיקר שאנחנו יודעים וזהו.."
רונית: "אי אפשר ככה, אני רוצה שנעבור לגור ביחד"
יגאל: "רונית, אמרתי לך, אני אגיד לה, אבל זה לא הזמן המתאים, תנסי להבין"
רונית: "טוב, אז אני לא בטוחה שמתאים לי ככה. תן לי תאריך! מתי אתה הולך לספר לה?"
יגאל: "חצי שנה?"
רונית: "ממש ממש לא! זה יותר מדי, חודשיים, גג!"
יגאל: "מה עם הילדה שלי? את יודעת שיש לי ילדה.."
רונית: "טוב, אז בוא נפסיק את זה פה"
יגאל: "לא, לא, בסדר, חודשיים..."
רונית: "אוקיי, אחרת, אני ממשיכה הלאה, אני לא יכולה לחיות ככה"
יגאל: "אני אוהב אותך"
הוא תמיד ממיס אותה בקלות "גם אני אותך.. אבל.. חודשיים!"
יגאל: "חודשיים, חודשיים, אל תדאגי"
רונית: "טוב, אני צריכה לצאת לעבודה, ואתה... אשתך מחכה בבית שלך"
הוא קם מהספה: "כן... אני אלך"
רונית: "אני רוצה לבלות איתך כמה ימים, שלא תבוא לכמה שעות ותלך, לבלות איתך יומיים-שלושה"
יגאל: "עוד חודשיים"
רונית: "עוד חודשיים, אני לא אחזיק עוד חודשיים.. בוא נלך עוד שבועיים, אני אקבע לנו באיזה צימר נחמד, או מלון באילת, מה שתרצה"
יגאל: "אני צריך לחשוב על זה ולראות אם זה מסתדר..."
רונית: "אוקיי, להתראות" היא אמרה בקול רך
הוא נתן לה נשיקה קטנה ויצא מהבית.
הוא באמת אוהב את רונית , היא חשובה לו, היא בן אדם טוב...
הוא לא ידע איך תוך חודשיים הוא הולך לעזוב את שירי, הוא פחד, את שירי הוא פחות אהב, את שירי הוא העריך, כיבד... איך הוא יעזוב אותה?! את השותפה שלו לחיים? את האישה שאיתה גידל את ילדיו? עבר איתה את התקופה הכי קשה בחיים שלו? איך?
ואלמוג... איך הוא יגיד לאלמוג שיש לו אישה אחרת, שהיא לא אמא?
הוא לא ידע מה לעשות...
כאב לו הראש מכל המחשבות, הוא לקח כדור ונסע לכיוון הבית...
יצאתי מהמקלחת עם המגבת...
אני: "אני אוהבת אותו! אני שמחה שאנחנו ביחד... אני רוצה להכיר אותו, לאהוב אותו יותר, אבל אני מפחדת..."
ליאן: "מהסרטן?"
אני: "כן... איפה הבגדים?"
ליאן: "הנה.." היא נתנה לי את הבגדים "זה באמת מפחיד, ההרגשה הזאת לא נעימה, אבל את חייבת להיות איתו ולעבור איתו את הרגעים האלה"
אני: "נכון, אבל אם אני אאבד אותו? מה אני אעשה?! איך אני אעמוד בזה?"
ליאן: "אל תחשבי על זה..."
אני: "אני חייבת לקחת את זה בחשבון... את יודעת, כשהוא אמר לי שיש לו סרטן, כמעט התעלפתי, אני רצינית, לא ראיתי כמעט כלום בעיניים, רציתי למות, אני לא יכולה לאבד עוד בן אדם בחיים שלי, לפחות לא בתקופה הקרובה!"
התלבשתי...
ליאן: "אל תחשבי על זה, אל תקדימי את המאוחר, יש לי הרגשה שהכל יהיה בסדר"
נכנסתי למקלחת, סידרתי את השיער מול המראה... "לא יודעת, אני מקווה"
ליאן: "אני שמחה שאתם ביחד, סוף סוף מישהו שאת באמת אוהבת!"
אני: "נכון..." חייכתי
ליאן: "מעניין מה עם אור, לא דיברתי איתו היום..."
אני: "תתקשרי אליו"
ליאן: "כן... עוד מעט"
אני: "מה איתכם? איך היחסים מתקדמים?"
ליאן: "אני יודעת... הוא ילד מקסים, אני באמת אוהבת אותו, הוא חשוב לי, ומאוד יקר לי... אבל אני לא בטוחה לגבי מה שהוא מרגיש"
אני: "הוא אוהב אותך, אל תשכחי מה היה במסיבה, הוא כמעט אכל את עצמו כשהוא ראה אתכם ביחד"
ליאן: "נכון... אבל עדיין"
אני: "יש תמיד משהו במבט שלו, אני אומרת לך, הוא אוהב אותך!"
ליאן: "את חושבת שאיתו תהיה הפעם הראשונה שלי?"
אני: "יכול להיות.. אנחנו עוד קטנות מדי, ככה אני חושבת"
ליאן: "כן.. זה שכל השרמוטות בשכבה כבר עשו את זה, זה לא אומר שזה הזמן"
אני: "ברור.. כל אחת והזמן שלה, בלי לחץ.."
יצאתי מהמקלחת: "נראה בסדר?"
ליאן: "נראה מעולה!"
אני: "שימי לי בבקשה את הצללית הסגולה"
ליאן: "בואי.."
היא שמה אותה בעדינות, כאילו מפחדת לפגוע בי באיזושהי דרך.. זאת ההתנהגות שלה כלפי באופן כללי – היא עדינה, מבינה, שומרת, מגוננת... אני אוהבת שהיא שומרת עלי ודואגת לי.
ליאן: "זהו.. יצא יפה!"
אני: "תודה"
ליאן: "כבר עשר ורבע.. מתי קבעתם?"
אני: "ב 10:30"
ליאן: "אז יאללה תסיימי להתארגן... איפה קבעתם?"
אני: "הוא יבוא לפה, ומפה נלך ברגל – 10 דקות"
ליאן: "אוקיי"
שמתי שחור בעיניים, גלוס אדום, ירדתי למטה
אני: "אמא, אפשר 100 שקלים?"
שירי: "כן.. תיקחי מהתיק שלי"
אני: "תודה" הוצאתי את הארנק מהתיק
שירי: "איפה אבא? מתי הוא יחזור? כבר מאוחר..."
אני: "ניסית להתקשר אליו?"
שירי: "כן.. הוא לא עונה"
אני: "הוא בטח היה בפגישה ושם את הפלאפון על שקט... בטח הוא עוד שנייה יכנס"
שירי: "כן..
אני: "לקחתי 120"
שירי: "אוקיי"
הדלת נפתחה
יגאל: "אני בבית"
אני: "חבל שלא דיברנו על מיליון דולר"
אני ואמא צחקנו, נתתי לאבא נשיקה ועליתי למעלה..
יגאל: "רגע.. לאן את הולכת שהתלבשת כל כך יפה?"
אני: "סתם.. אני הולכת לסרט"
שירי: "עם מי?" היא שאלה מהמטבח
אני: "חבר שלי"
שירי: "פש.. יפה, לא סיפרת לי כלום"
אני: "כן, זה חדיש, מאתמול"
יגאל: "תביאי אותו, נכיר אותו קצת..."
שירי: "כן, נכיר אותו..."
אני: "אתם כבר מכירים.. זה טל"
יגאל: "אה... זה, הוא ילד מופרע"
אני: "איזה שטויות, באמת כדאי שאני אביא אותו, כנראה שאתה לא מכיר אותו"
שירי: "יש לו עיניים יפות"
אני: "נכון.. ממש יפות!" עליתי למעלה
יגאל: "לאן את בורחת?!"
צעקתי להם: "למעלה, שלא יתחילו החקירות"
שמעתי שהם צחקו...
ליאן: "יאללה, כבר עשר וחצי, בואי למטה"
אני: "כן... לא קר בחוץ, נכון?"
ליאן: "השתגעת? אנחנו בסוף אוגוסט"
אני: "אה.. נכון" גיחכתי
ליאן: "קדימה, החוצה"
אני: "את יודעת שאני מאחרת כרונית"
ליאן: "תאמיני לי שאני יודעת.. ועכשיו את איתי, אני בדיוק ההפך.. אז, החוצה!"
אני: "כן המפקד"
ליאן: "כן המפקד" היא חיקתה אותי..
היא יצאה מהחדר ואני איתה
אני: "אוי.. חכי, אני רק רוצה לקחת עוד משהו"
ליאן: "יואוו" היא אמרה בייאוש
אני: "זהו.. הנה, הנה אני באה"
ליאן: "שנים עד שאת זזה!"
יצאנו...
ליאן: "את רוצה שאני אחכה איתך עד שטל יבוא? או שאני אלך הביתה?"
אני: "את יכולה ללכת, זה בסדר, תודה ליאנוש"
ליאן: "אוקיי.. תיהני!"
אני: "תודה"
היא הלכה, ראיתי אותו מתקרב,
הלב התחיל לדפוק.. כרגיל...
טל: "יפה שלי, חיכית הרבה?"
אני: "לא.. יצאתי לפני דקה"
טל: "אהה... אוקיי" הוא נתן לי נשיקה
אני: "בוא נתקדם..."
טל: "כן..."
רציתי לשאול אותו מה עם הטיפולים, הבדיקות.. אבל ויתרתי, העדפתי לא להיכנס לזה, לא כשאנחנו יוצאים לסרט ביחד...
טל: "מה קרה את שותקת?"
אני: "סתם.. חושבת"
טל: "איזה סרט אמרנו?"
אני: "מממ.. יש הקרנה מיוחדת של טיטאניק"
טל: "אוקיי..."
אני: "אני אוהבת את הסרט הזה!"
טל: "סרט לבנות"
אני: "אני בטוחה שתהנה"
טל: "אני ממש אבל ממש לא בטוח, העיקר שאני אהיה איתך"
חייכתי...
נכנסנו לקולנוע,
הפרפרים בבטן השתוללו,
הסתכלתי עליו, אני אוהבת אותו, הוא חשוב לי, הוא יפה, כ"כ יפה... אני אוהבת את הצד העדין שלו, צריך להכיר אותו הרבה זמן בשביל באמת להכיר את הצד הזה, אני מכירה אותו בסה"כ שנתיים, אבל אני יודעת, שהוא ילד רגיש ועדין... ילד ששווה המון!
שמעתי לחישה: "אלמוג"
אני: "מה?"
טל: "את פה? תראי מי מולנו..."
אני: "מה? כן.. איפה?"
טל: "שם.."
נעמדתי במקום, לא יכולתי לזוז...
כל הפרפרים בבטן הפסיקו, הוא הסתכל עלי, אני עליו...
לא יכולתי להוציא מילה...
איזה מ ו ש ל ם !!
ואייייי זה מדהים [:
תמשיכי
איזה פרק מושלםםםם
מעניין מי זה היה ..
תמשיכייייייי בבקשההההה 😢
ליאוורררייי ? איזה יפהה :]
וואי, מחכה לפרק הבאאא !!!..
דבר'תי באייסיייי, מתה עלייך 3>
פרק יפה😊
קצת צובט בלב הקטע עם הבגידה:\
תמשיכי...
חחחח (:
תודה :]
באמת קצת צובט בלב, התלבטתי אם לעשות את זה או לא,
אבל יש לי רעיון גדול לגבי זה בהמשך (:
😂
^איזה חייכן חמוד xD
המשך, המשך , המשך , המשך, המשך 😊
((:
אני אשתדל להמשיך עוד היום :]
😉
יששששששששש..
מחחחחחחכה [=
אני מצטערת...
אני אשתדל לעדכן כמה שיותר מהר..
מסיבות אישיות, לא בימים הקרובים...
קרה לי משהו מאוד מצער (במשפחה) ואני לא פנוייה לכתוב את הפרק כרגע..
QUOTE (lioroosh993 @ 08/12/2007) אני מצטערת...
אני אשתדל לעדכן כמה שיותר מהר..
מסיבות אישיות, לא בימים הקרובים...
קרה לי משהו מאוד מצער (במשפחה) ואני לא פנוייה לכתוב את הפרק כרגע..
מאמי אני מקווה שהכל בסדר , ושיהיה בסדר וטוב !
וזה בסדר אני יחכה כמה שצריך מאמי ..
לא נורא מאמי..
תמשיכי רק שתוכלי [=
