סיפור ראשון שלי כאן P: -ונדמה שישוב - פרק 11

פרק 2

אני: "אמא.. יצאתי לליאן"
אמא: "בסדר.. אל תחזרי מאוחר מדי"
אני: "ביי"
יצאתי מהבית והתקדמתי לכיוון הבית של ליאן,
גרנו במרחק של 5 דקות הליכה אחת מהשנייה.

דפקתי בדלת..
...: "מי זה?"
אני: "אלמוג"
זו הייתה אמא שלה..
היא פתחה לי את הדלת,
מיכל: "אלמוגי.. מה שלומך?"
אני: "ממ.. הכל בסדר" לא היה לי כח לשתף אותה לפני שאני אדבר עם ליאן "ואיתך?"
מיכל: "בסדר.. עייפה, ליאן ישנה, תעלי, תעירי אותה"
חייכתי ועליתי לחדר של ליאן
היא ישנה.. עם חיוך קטן, לא רציתי להרוס לה אותו,
אבל ידעתי שאני חייבת!
כאב לי.. ולא רציתי להכאיב לה.. אבל ידעתי, ידעתי שאין מה לעשות..
הערתי אותה: "ליאנוש?" הרגשתי כמו אמא שמעירה את הבת שלה
ליאן: "אה?!" היא אמרה בקול ישנוני לגמרי..
צחקתי: "בוקר טוב, יותר נכון - צהריים טובים"
היא פקחה עיניים..
אני: "ערה?"
ליאן: "אלמוגוש.."
אני: "יאללה, כמה את ישנה! קומי כבר.."
ליאן: "מי שמדברת.."
צחקנו..
היא קמה והתארגנה.. בינתיים אני הייתי במחשב..
אחרי חמש דקות היא עלתה..
ליאן: "נסטי וגרעינים - כמו תמיד"
אני: "כמו תמיד.." חייכתי
ישבנו על המיטה בחדר שלה, עם הנסטי והגרעינים..
והיא שאלה: "נו.. אז מה רצית לספר לי? אני מקשיבה"
אני: "מממ.. אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל"
ליאן: "מהתחלה"
אני: "טוב.. שלשום, כשדיברנו באייסיקיו, אמא ואבא קראו לי לבוא למטה,
ירדתי ושניהם ישבו בסלון, הם היו עם פרצופים קצת מודאגים..
התיישבתי על הספה, והייתה שתיקה קצרה.. אבא התחיל להגיד שקשה להם בבית מאז שאייל נפטר,
ושקשה להם בלעדיו.. ושהכי קשה להם לחיות בבית.. הזיכרונות, הריחות.. הכל!"
זלגה דמעה מהעיניים שלי וליאן הסתכלה עלי במבט 'תמשיכי', נעצתי עיניים במיטה..
אני: "ניחשתי כבר מה הם רוצים להגיד לי, קוויתי שזה לא מה שאני חושבת! אבל נתתי לו להמשיך..
הוא אמר שהם חשבו על זה הרבה והם החליטו שהגיע הזמן לעבור דירה, באותו רגע הרגשתי את הסכין ננעצת לי בלב!
לא רציתי להאמין שזה מה שהוא אומר, הוא אמר עוד כל מיני דברים על רמת השרון, בית יותר גדול, חברים חדשים,
בית ספר חדש... אני לא ממש זוכרת מה בדיוק, לא יכולתי להקשיב! לא רציתי להקשיב!"
הרמתי את המבט, הסתכלתי על ליאן, היא נראתה קצת חיוורת,
ראיתי בעיניים שלה שהיא לא רוצה, שהיא עצובה, שכואב לה, שקשה לה.. אבל גם ראיתי שהיא מבינה..
ליאן: "אני לא יודעת מה להגיד"
אני: "אין מה להגיד.. אמרתי להם שישארו.. שאפשר לעבור לבית אחר פה, בעיר, אבל הם מתעקשים.."
ליאן: "אל תילחמי איתם.. אולי גם לך יעשה טוב לעבור למקום חדש.. עברתם, אתם עדיין עוברים, תקופה קשה..
ואולי עדיף שבאמת תעברו בית"
אני: "אולי להם זה טוב! אבל לי זה ממש לא טוב! אני רוצה להישאר פה, לסיים פה תיכון, להיות איתך בכיתה,
לצאת איתך בהפסקות, אני רוצה להישאר עם כולם! אני רוצה להישאר בבית שלי!"
ליאן: "תנסי להבין אותם.. קשה להם!"
אני: "אז מה אם קשה להם?! ולי לא קשה? מה הם חושבים ? שאם נעבור לעיר אחרת הוא ישכח?! שטויות.."
התחלתי לבכות.. ליאן לא אמרה כלום.. פשוט חיבקה אותי, הרגשתי את הדמעה החמה שלה על הראש שלי
אחרי רבע שעה נרגעתי..
דיברנו על זה עוד קצת..
ליאן: "אל תדאגי! לא משנה מה יקרה, תמיד נשאר החברות הכי טובות! אפילו אם תגורי בצד השני של העולם
ת-מ-י-ד תהיי החברה הכי טובה שלי! שום דבר לא יפריד בינינו אף פעם - אני מבטיחה לך!"
לא אמרתי כלום.. לא היה לי מה להגיד..
קיוויתי, כל כך קיוויתי שמה שהיא אומרת נכון..
לא רציתי לדבר על זה יותר.. זה סתם עושה אותי עצובה,
שיניתי נושא: "נו.. אז.. מה עם אור?? אני מקשיבה"
ליאן: "אויש.. עזבי שטויות, זה לא מתאים עכשיו"
אני: ועוד איך מתאים! איך אמרת לי מקודם? אני מקשיבה.."
היא צחקה..
ליאן: "אמ.. נפגשנו אתמול, הוא אמר שהוא רוצה לדבר, הלכנו לצד..
הוא אמר שכבר הרבה זמן שהוא מרגיש אלי דברים, והוא רוצה שננסה להיות ביחד..
לא ידעתי ממש מה להגיד לו, הוא הסתכל עלי במבט הזה שלו,
וכמו שאת יודעת - אני גם מרגישה אליו בזמן האחרון דברים..
אז.. אמרתי שפשוט נזרום ונראה מה יהיה.
הוא התקרב לאט לאט, השפתיים שלי נגעו בשלו, והתנשקנו נשיקה ארוכה,
כל הערב ישבנו מחובקים.. הוא כל כך חמווווד!!"
צחקתי, שמחתי בשבילה!! "סוף סוף הוא אומר לך מה הוא מרגיש! הגיע הזמן!"
היא חייכה..
אני: "את מסמיקה!! איזו חמודה"
ליאן: "מה את אומרת? מה היית עושה במקומי?"
אני: "אם באמת הייתי מרגישה אליו דברים, גם אני הייתי זורמת"
היא חייכה: "אההה.. רון וכולם שאלו למה לא הגעת.. אמרתי להם שיש לך קצת חום,
את לא מבינה איך רון נלחץ! הוא רצה לבוא אלייך.."
אני: "באמת? את יודעת.. לא ממש מפריע לי.. מה עם טל? הוא היה?"
ליאן: "כן.. הוא לא אמר כלום, והוא הלך ממש מוקדם! הוא נראה עצוב.."
אני: "עצוב?! מה קרה לו?"
ליאן: "לא יודעת.. אולי כי לא באת, אולי כי הוא מקנא לך ולרון!"
אני: "בעיה שלו.. הייתה לו הזדמנות שנהיה ביחד.. הוא הפסיד.. בגלל הביישנות שלו"
ליאן: "ושלך! את עוד מרגישה אליו משהו.. הא?"
אני: "כן.. לצערי"
ליאן: "לא נורא.. תשכחי אותו עם הזמן!"
אני: "כנראה שמהר.. כשאני לא אהיה פה"
ליאן: "לא נורא.. אני מבטיחה לך שיהיה בסדר.. בטח תכירי מלא בנים חדשים"
אני: "וואי! נכון.. אבל.. זה יהיה בלעדייך"
ליאן: "נראה לך!? את תספרי לי ה-כ-ל כל יום פירוט מלא!!"
צחקנו..
דיברנו עוד קצת..
וסיכמנו שנצא בערב.. רציתי לראות את טל
ולהרגיע את רון..

נכנסתי הביתה.. שמעתי שיש אצלנו חברים,
אמרתי לכולם שלום ועליתי למעלה..

הייתי קצת במחשב,
הפעלתי את האייסיקיו והייתי על מצב 'לא נמצא'
כתבתי:
'פה..
בערב יוצאת עם הנסיכה שלי

ליאנוש, אני אוהבת אותך כ"כ אהובתיייי

רון, אני אוהבת אותך 3>'

ישר רון שלח לי הודעה:
רון: *שלום לנסיכה שלי (: *
אני: *חחח שלום שלום :] *
רון: *מה שלומך יפה שלי?*
אני: *הרבה יותר טוב.. ואיתך?*
רון: *עכשיו - כשאני מדבר איתך - מצויין!*
אני: *3>*
רון: *לאן אתן יוצאות היום?*
אני: *מממ.. לא יודעת..
אני זזתי, נדבר יותר מאוחר*
רון: *ביי יפה שלי
אוהב אותך הכי בעולם*
לא עניתי לו.. לא יכולתי לכתוב שאני אוהבת אותו - זה צבוע וזה לא ממש נכון..
אני שונאת שקרים! ושונאת לשקר..

דיברתי עם ליאן, קבענו שניפגש ב 10 וחצי מתחת לבית שלי וקבענו עם רון, אור, טל, עוד כמה בנות וכמה בנים במרכז..

נעמדתי מול המראה, ופשוט רציתי להיראות מדהימה!
רציתי שטל יראה אותי, שיגיד לי שהוא אוהב אותי, לנשק אותו..
לבשתי חולצת סטרפלס לבנה עם נקודות שחורות, סקיני שחור, אולסטאר לבנות, החלקתי את השיער הגלי שלי, ויצא מדהים! חלק מקלות.. השיער הגיע עד אמצע הגב התחתון,
התאפרתי – שמתי הרבה שחור בעיניים, ליפגלוס אדמדם נוצץ.. אהבתי את איך שנראיתי!

ירדתי למטה ביקשתי מאמא 50 שקלים ויצאתי..
ליאן כבר חיכתה לי למטה, היא גם הייתה לבושה מדהים! היא גופייה אדומה עם מחשוף, סקיני ג'ינס, נעלי בובה אדומות והתאפרה בקלילות..
אני: "וואי! ליאנוש, את מדהימה!"
ליאן: "גם את!! בשביל טל, הא?"
צחקתי: "כן.."
ליאן: "אני חושבת שאת צריכה להיפרד מרון, ואולי לנסות להיות עם טל"
אני: "אני באמת צריכה להיפרד מרון, אבל עם טל – זה פשוט נגמר! אני מעדיפה להכיר בנים חדשים.. להמשיך הלאה.."
היא חייכה..
התקדמנו לכיוון המרכז.. הגענו, כולם כבר ישבו שם.. ישר רון קפץ עלי ונתן לי נשיקה.. האמת – שלא הרגשתי כלום בנשיקה, ורק חיפשתי בעיניים את טל, לא ראיתי אותו..
ליאן לחשה לי: "תסתכלי הצידה.."
הסתכלתי והרגשתי שתוקעים לי סכין בלב..

התקדמנו לכיוון המרכז.. הגענו, כולם כבר ישבו שם.. ישר רון קפץ עלי ונתן לי נשיקה.. האמת – שלא הרגשתי כלום בנשיקה, ורק חיפשתי בעיניים את טל, לא ראיתי אותו..
ליאן לחשה לי: "תסתכלי הצידה.."
הסתכלתי והרגשתי שנתקע לי סכין בלב...


פרק 3

ראיתי אותו, את טל, מתנשק עם לירון,
כל כך כאב לי! ועוד חשבתי שהוא מרגיש אלי משהו..
חשבתי לעצמי.. 'טיפשה, ועוד הלבשת יפה בשבילו'
ליאן בחנה אותי ולחשה בשקט: "אל תסתכלי, פשוט תתנהגי רגיל"
ישר הורדתי ממנו את העיניים, לא רציתי שיראה שאני מסתכלת..
ליאן לקחה לי את היד ואמרה: "תחייכי!"
התיישבנו עם כולם.. כולם דיברו, צחקו...
אבל לא ממש שמעתי מה שאמרו הדבר היחידי שעבר לי בראש היה 'טל!'
אוף.. עיצבן אותי!! למה הוא עושה את זה?!
רון ראה שאני מוטרדת.. הוא ישר התיישב לידי
רון: "קרה משהו??"
אני: "לא.. סתם, קצת כואב לי הראש"
רון: "אולי זה מהחום שהיה לך אתמול.. אל תדאגי"
אני: "כן, כנראה.."
ראיתי את ליאן עם אור, הם הלכו לצד - התחבקו, התנשקו...
זה גרם לי לקצת שמחה!
רון: "מה קרה לך היום?"
אני: "מה קרה?"
רון: "לא יודע.. את יבשה כזאת"
אני: "אמרתי לך.. כואב לי הראש"
רון: "טוב..."
ראיתי שהוא מאוכזב, מבואס.. לא רציתי לראות אותו ככה,
אהבתי את החיוך שלו!
אני: "התגעגעתי אלייך"
הוא ישר חייך: "גם אני אלייך"
הוא נתן לי נשיקה קטנה כזאת..
טל ולירון הצטרפו לכולם, שנאתי אותה! שרמוטה!
היא 'האויבת שלי', הכל היא עושה בשביל שיהיה לי רע, כואב..
תיארתי לעצמי שבגלל זה היא התנשקה עם טל..
החלטתי לא להתעסק בזה יותר מדי..
אמרתי לרון: "בוא רגע.. אני רוצה לדבר איתך על משהו"
קמנו ועלינו לגן שאף אחד לא בא אליו..
ראיתי שהוא לחוץ..
רון: "נו.. מה רצית??"
אני: "ממ.. תשמע.. לפני כמה ימים ההורים שלי הודיעו לי שאנחנו עוברים דירה" אמרתי בנשימה אחת
הסתכלתי עליו.. חיכיתי לתשובה..
רון: "לאן?!"
אני: "לרמת השרון"
הוא היה המום לכמה שניות... הייתה שתיקה.
החלטתי שאני צריכה להיפרד ממנו, אני לא יכולה לשחק ככה ברגשות שלו...
התלבטתי אם זה הרגע.. או שעדיף לחכות ולדבר איתו אחר כך..
חשבתי על זה כמה שניות.. טוב, אני לא יכולה למרוח אותו יותר..
שברתי את השתיקה: "וזה לא הכל בדיוק.."
לא חיכיתי לתגובה.. פשוט אמרתי את זה: "מאוד קשה לי להשלים עם זה,
אבל אני חייבת, כי אין לי מה לעשות.. וחשבתי על זה הרבה.. אני רוצה להתחיל התחלה חדשה,
בהכל!"
רון: "בהכל?"
אני: "כן" אמרתי בשקט..
רון: "זה כולל אותי?"
אני: "תראה.. אתה באמת ילד מקסים ומתוק.. אבל אני לא ממש בטוחה לגבי מה שאני מרגישה כלפיך,
אני לא ממש בטוחה בכלום.. אתה מבין?"
רון: "בערך.."
אף אחד מאיתנו לא אמר כלום.. עברו בערך 3 דקות..
אני: "יאללה, נרד לכולם?" חייכתי
רון: "כן.." הוא היה עצוב..
אני: "אבל מה שכן.. אני רוצה שנשמור על קשר! אתה חשוב לי, ויקר לי מאוד!"
רון: "גם את לי, מאוד! אבל אני לא ממש בטוח שאני אוכל לשמור איתך ככה על קשר.. אני אוהב אותך כל כך.. זה קשה"
אני: "אתה צודק.. אולי עם הזמן" הבנתי אותו..
רון: "כן.." הוא חייך קצת
הגענו למרכז (איפה שכולם היו), טל הסתכל עלי במבט של קנאה.. לא התייחסתי
ישר חיפשתי את ליאן.. היא שאלה אותי עם הראש 'מה קרה?' עניתי לה עם היד 'אחר כך' והיא חייכה..
כל הערב צחקנו וממש נהנתי! כבר כמעט שלא חשבתי על טל ולירון, למרות שכל פעם שראיתי אותם מתנשקים או אפילו מביטים אחד בשני הרגשתי שעוד מסמר ננעץ לי בלב..
רון היה מבואס במשך כל הערב.. לא הגבתי..
לקראת 2 אני וליאן החלטנו ללכת הביתה, לירון הצטרפה אלינו, היא גרה ממש לידי.. וטל הצטרף ללוות אותנו – אותה!
אני וליאן הלכנו קצת יותר קדימה מטל ולירון, סיפרתי לה על רון והכל.. היא שמחה שסוף סוף עשיתי את זה.. היא אומרת שזה לא יפה לנצל אותו ככה.. והאמת שהיא צודקת.
לירון אמרה שלום ועלתה לבית שלה, ליאן פנתה להמשיך לבית שלה..
ונשארנו רק טל ואני..........

לקראת 2 אני וליאן החלטנו ללכת הביתה, לירון הצטרפה אלינו, היא גרה ממש לידי.. וטל הצטרף ללוות אותנו – אותה!
אני וליאן הלכנו קצת יותר קדימה מטל ולירון, סיפרתי לה על רון והכל.. היא שמחה שסוף סוף עשיתי את זה.. היא אומרת שזה לא יפה לנצל אותו ככה.. והאמת שהיא צודקת.
לירון אמרה שלום ועלתה לבית שלה, ליאן פנתה להמשיך לבית שלה..
ונשארנו רק טל ואני..........

פרק 4

הלב שלי פעם, התרגשתי ממנו... תמיד שאני רואה אותו, שאני מדברת איתו, הלב שלי מתחיל לפעום...
תקעתי את המבט ברצפה.. חיפשתי מה להגיד,
הלכנו כמו שני מטומטמים במשך חצי דקה-דקה ולא הוצאנו מילה.
טל: "למה את ורון לא הייתם כמעט כל הערב ביחד?"
אני: "מממ.. נפרדנו"
טל: "באמת?!"
אני: אה הא.."
הוא חייך, הסתכלתי עליו, הוא ישר הוריד את החיוך
אני: "מה אתה מחייך?!"
טל: "סתם... לא משנה"
הוא עיצבן אותי! מצד אחד שמחתי, כי ידעתי שהוא רצה שניפרד – זאת אומרת שהוא כן מרגיש אלי משהו ומקנא..
מצד שני – ההתנהגות הזאת שלו הגעילה אותי... ועיצבן אותי במיוחד שהוא כזה ביישן, שלא יגיד 'סתם..' שידבר כבר!
התחלתי ללכת יותר מהר..
טל: "מה יש לך?"
אני: "סתם.. לא משנה" חיקיתי אותו
טל: "נו.. אלמוג, אני מצטער" הוא גם התחיל ללכת יותר מהר
לא רציתי לריב איתו, לא רציתי להגיע הביתה עם הרגשה רעה.. עצרתי
פתאום, משום מקום.. זלגה לי דמעה, ועוד אחת, ועוד...
הוא חיבק אותי, התחלתי ממש לבכות, ישבנו על איזה ספסל ובמשך 5-10 דקות אני בכיתי והוא חיבק אותי.. הרגשתי את הידיים החמות שלו, את החזה החם שלו, הרגשתי מוגנת, הרגשתי טוב... רציתי להמשיך לחבק אותו, לא רציתי שהוא יעזוב אותי, נרגעתי קצת... התנתקנו..
טל: "מה קרה?"
אני: "עוד שבועיים אני עוברת דירה, לרמת השרון..."
טל: "הבנתי.. אבל אל תדאגי.. בטח תבואי לבקר פה הרבה"
אני: "כן.. אבל זה לא אותו הדבר"
טל: "נכון, אבל זו רק שנה, היא תעבור מהר.. ובתיכון תבואי ללמוד פה"
אני: "וואלה.. לא חשבתי על זה"
הוא חייך, חייכתי בחזרה..
טל: "ממ... למה את ורון נפרדתם?"
אני: "סתם.. לא ממש התאים"
טל: "אהה.. את עוד אוהבת אותו?"
התלבטתי מה לענות.. "לא.."
טל: "אהה.."
אני: "אתה ולירון, ביחד?"
טל: "לא.. מה פתאום!"
אני: "ראיתי שהתנשקתם היום..."
טל: "אז? זה היה סתם.. אני לא מרגיש אליה כלום"
אני: "אהה..."
אני: "טוב, כבר מאוחר.. אני צריכה לחזור הביתה" קמתי
טל: "כן.. בואי, אני אלווה אותך" הוא גם קם
התחלנו ללכת... דיברנו, צחקנו.. נהניתי!
לא רציתי להגיע הביתה.. רציתי שהוא יהיה רחוק רחוק, רציתי פשוט להמשיך להיות איתו..
אבל הוא היה קרוב, כבר ראיתי אותו, ושנינו מתקדמים..
הגענו..
אני: "לילה טוב" נתתי לו נשיקה "תודה"
הוא: "בכיף, תמיד"
הסתובבתי ללכת..
הוא קרא לי: "אלמוג?"
הסתכלתי עליו..
הוא סימן לי עם היד שאני אתקרב אליו.. התקרבתי
הוא הסתכל לי בעיניים, הסתכלתי בעיניים הירוקות שלו, כמעט שקעתי בתוכן,
ישר הורדתי את הראש..
טל: "למה את בורחת?"
אני: "ממה?"
טל: "מהעיניים.."
אני: "יאללה.. לילה טוב"
הוא לחש לי: "אני מתחיל להרגיש אלייך דברים"
הסתכלתי עליו..
טל: "מזה מתחיל?! פשוט הרגשות מתחזקים.."
שמחתי, אבל לא ידעתי מה להגיד..
הוא התקרב אלי, הרגשתי את הנשימות שלו, הרחתי את הבושם שלו, הוא היה כל כך קרוב, השפתיים שלו כבר כמעט היו על שלי, אבל הזזתי את הראש.. לא הרגשתי שזה נכון, רק נפרדתי מרון, והיום הוא התנשק עם לירון..
טל: "טוב, הבנתי.."
אני: "לא הבנת כלום! אני גם מרגישה אלייך דברים, אבל רק היום אני ורון נפרדנו, אתה ולירון.."
טל: "אחד.. אני ולירון זה שום דבר, כלום! שתיים.. אני אוהב אותך! שלוש.. לגבי רון, את צודקת"
שמחתי לשמוע שהוא אוהב אותי, זה העביר בי צמרמורת קלה, נעימה...
אני: "אני אומרת, נחכה עם זה קצת.."
טל: "אוקיי, אבל תיזכרי שאמרת שנחכה עם זה.. כי אני באמת רוצה אותך!"
חייכתי... לא רציתי להיראות שמחה מדיי.. למרות שבפנים.. הגוף השתולל, הפרפרים חגגו..
אני :"אל תדאג.."
נתתי לו נשיקה בלחי, ראיתי שהוא רוצה יותר.. אבל ידעתי שזה לא מתאים, שעדיף לחכות עם זה...
טל: "דברי איתי"
הסתובבתי ונכנסתי הביתה..
כולי מאושרת, חיוך מרוח מאוזן לאוזן... עליתי בשקט לחדר, וישר התקשרתי לליאן...
היא ענתה..
אני: "שלוווווווווום"
ליאן: "הופה.. מה קרה? מה היה עם טל?"
אני: "לא היה כלום.."
ליאן: "ברור.. נו, ספרי הכל!"
סיפרתי לה הכל, כולי מתלהבת, שמחה..
אחרי עשרים דקות שאני כולי מסמיקה והיא כולה מאושרת,
ניתקנו את השיחה, התחברתי לאייסיקיו..
הייתי על מצב 'לא נמצא':
'פההה..

מאושרת.. [?]'

ברור שהייתי מאוד מאושרת [!!!] אבל פחדתי שרון יראה את זה... ויפגע.

דיברתי קצת עם ילדים באייסיקיו:
שי: מה קרה? על מה האושר?
אני: סתם.. מאושרת.. D:
שי: אהה... יפה יפה (:
אני: חחחח.. כן :]
שי: ראית שלירון השרמוטה הזאת התנשקה עם טל?!
אני: כן.. סתם טיפשה
שי: אני חושבת שהוא לא אוהב אותה.. סתם חשה את עצמה שכולם מאוהבים בה
אני: חחחחחחח.. דוגרי
שי: הפריע לך שהם היו ביחד?
אני: לא.. אולי קצת.. אבל לא משהו רציני

דיברנו עוד קצת.. על סתם שטויות, לא משהו מיוחד..
היא ילדה ממש חמודה, ויפה! בלונדינית-שטנית, עיניים כחלחלות, לא שמנה ולא רזה – בדיוק כמו שצריך.. אבל היא ילדה רכלנית, כל הזדמנות שיש לה היא מרכלת, לא משנה עם מי ועל מי.. בגלל זה אני לא מספרת לה יותר מדי דברים.. כי אני יודעת שזה יעבור הלאה..

טל קרא לי את האוואי..
ישר חייכתי..
הוא הקליד..
טל: שיהיה לך לילה מדהים, עם החלומות הכי מדהימים בעולם! אוהב אותך..
הוא גם היה על מצב 'לא נמצא':
'לא פה..
ילדה? אני אוהב אותך, כל יום אני אוהב אותך יותר!
מקווה שנהיה ביחד כמה שיותר מהר

אחד הלילות...'

עניתי לו: שגם לך יהיה לילה מדהים נסיך שלי! 3>

רון גם קרא לי את האוואי..
זה הוריד לי קצת את החיוך מהפנים..
הוא לא כתב כלום..

הדר כתבה לי הודעה: פה?
אני: אכן כן D:
הדר: לאן יצאת היום?
אני: הייתי במרכז.. למה לא באת?
הדר: אני לא ממש מרגישה טוב :\
אני: אההה.. תרגישי טוב (:
הדר: תודה :] מי היה היום?
אני: כולם..
הדרוש, אני הולכת לישון,
לילה טוב
אוהבת
הדר: 3> לילה...

היא ילדה ממש ממש חמודה! היא בין החברות הטובות שלי..
יש לה שיער חום, עיניים כחולות, והיא שמנמנה קצת.. אבל היא ילדה יפה!


נעמדתי מול המראה..
ראיתי נערה.. עם שיער חום-שטני... עיניים בצבע דבש.. לא גבוהה ולא נמוכה,
אבל שמנה! אני שונאת את הגוף שלי!
כולם אומרים שיש לי גוף יפה, שכולן היו מתות לגוף כמו שלי...
אבל אני שונאת אותו!!

כבר נעצמו לי העיניים, הורדתי את האיפור, את הבגדים, הדלקתי מזגן ונכנסתי למיטה..
תוך פחות מדקה נרדמתי..


העיר אותי צלצול פלאפון, פקחתי את העיניים, השעה 1 בצהריים..
עניתי..
...: "למה עשית לי את זה?"
אני: "אה?! מי זה??"
...: "את לא מזהה..?"
אני: "אההה.. אתה"
............

זה משעמם לכתוב רק על מה שאלמוג עשתה ואיך שהיא הרגישה..
אני אתחיל לכתוב גם על שאר הדמויות (בגוף שלישי) – גם כשאלמוג לא נמצאת באותו המקרה..
(על אלמוג אני אמשיך לדבר בגוף ראשון)



העיר אותי צלצול פלאפון, פקחתי את העיניים, השעה 1 בצהריים..
עניתי..
...: "למה עשית לי את זה?"
אני: "אה?! מי זה??"
...: "את לא מזהה..?"
אני: "אההה.. אתה"
............

פרק 5

רון: "כן, אני! למה? אה?"
אני: "למה עשיתי מה??"
רון: "למה התנשקת עם טל, שעה אחרי שנפרדנו?"
אני: "לא התנשקנו!! מי אמר לך את השטויות האלה?!"
רון: "טל.."
אני: "איזה ילד שקרן!!! הוא סתם שיקר לך, לא התנשקנו ולא כלום" רתחתי מכעס!
רון: "אני לא מאמין לך"
אני: "אל תאמין, אני אומרת לך את האמת, לא התנשקנו!"
ניתקתי..
טל עיצבן אותי! לא רציתי שהוא ישקר, לא רציתי שהכל ייהרס.. אבל אם הוא ככה – מספר שקרים, אני לא מוכנה להיות איתו...


שרית: "אמרתי לרון שראיתי אותם מתנשקים... עכשיו רון יצעק עליה, היא תריב עם טל שהוא אמר לו, ואת תוכלי להיות עם טל"
לירון: "מגיע לה! אני שונאת אותה.. זונה"
שרית: "אל תדאגי.. היא תקבל את מה שמגיע לה"
לירון: "נכון" היא צחקה "תודה! אני אוהבת אותך"
שרית: "בכיף.. חברות או לא חברות?"
לירון: "ברור שחברות" היא חייכה
מאחורי החיוך עמדה שנאה גדולה לאלמוג, היא שנאה אותה... רק רצתה שיהיה לה רע!
את שרית – היא לא סבלה.. עוד ילדה שעושה כל מה שהיא אומרת..
שרית: "יאללה.. אני הלכתי הביתה"
לירון: "ביי מאמי, תודה"
היא חייכה ויצאה
לירון חשבה לעצמה כמה שהיא שונאת שכולן שפוטות שלה.. כמעט כולן.. היא רצתה שבאמת תהיה לה חברה שתגיד לה לפעמים לא.. לדוגמא ליאן יכולה להיות חברה מושלמת! והיא הייתה כזאת.. עד שאלמוג באה ולקחה לה אותה..


ראיתי בפלאפון הודעה מטל: *בוקר טוב נסיכה יפה שלי, אוהב אותך*
'צבוע' חשבתי לעצמי.. לא עניתי לו...
התקשרתי לליאן.. סיפרתי לה הכל, היא לא האמינה שטל הוא זה שאמר לו.. ששיקר לו..
לא ידעתי מה להגיד לה.. אמרתי לה שאלו העובדות וזהו..
היא הציעה לי לדבר עם טל, אמרתי לה שנראה כבר אחר כך..
היא אמרה שהיא רוצה לצאת למסיבה, ושהיא שמעה שיש מסיבה ב VOX ושהיא ממש רוצה ללכת! קבענו שנדבר עם כמה ילדים ונלך לשם..
סיימנו את השיחה, ירדתי למטה...

אבא: "אלמוגי, בוקר טוב!"
אני: "בוקר טוב אבא" חייכתי
אבא: "אני רוצה לדבר איתך רגע.. בואי לפה"
התיישבתי על הספה
אני: "אני מקשיבה.."
אבא: "אני מבקש ממך, בכל לשון של בקשה, תתחילי לארוז.. עוד שבוע וחצי אנחנו צריכים להגיע לבית החדש"
ראיתי שהוא באמת מבקש, שהוא יודע את הקושי שלי בלעזוב הכל, אבל שאין ברירה..
אני: "בסדר.."
אבא: "תודה רבה אלמוגי, את מביאה לי הרבה נחת"
חייכתי והלכתי לכיוון המטבח, עשיתי לי שוקו ועליתי למעלה..
פתחתי טלוויזיה, היה בדיוק את הסרט 'שכחו אותי בבית 1', אמנם סרט עתיק וחרוש, אבל כל פעם שאני רואה אותו, אני מתפקעת מצחוק מחדש..
חשבתי אם באמת אפשר לעשות את כל התעלולים האלה שהוא עושה לגנבים.. זה יכול להיות מגניב לאללה!

ליאן התקשרה לאור..
אור: "הלו"
ליאן: "שלום לך"
אור: "יפה שלי.. מה שלומך?"
ליאן: "מצויין!! את שומע.. יש היום מסיבה ב VOX, אני מתה ללכת.. מה אתה אומר? אתה רוצה לבוא?"
אור: "וואי.. מתאים לי"
היא חייכה..
ליאן: "יש מצב אתה מדבר עם רון, עומרי, מאור וטל?"
אור: "ברור.."
ליאן: "סבבה.."
אור: "מאור בטח יסיע אותי, אותך ואת אלמוג.. באיזו שעה?"
ליאן: "נצא ב 11 ככה?"
אור: "קבענו.."
ליאן: "ביי"
אור: "אוהב אותך"
ליאן: "מוואהה.." היא ניתקה..


כבר הגיעה השעה 9 וחצי בערב, קבענו ב 11 וחצי בכניסה למועדון.. עם טל, רון, עומרי, הדר, שי ושחר (עוד חברה טובה שלי..)

התחלתי להתארגן, התקלחתי..
לבשתי חצאית מיני – סקוטית בגוונים של ירוק, גופייה לבנה שמצוייר בגב פרח קטן בצבע ירוק כהה.. נעלתי מגפיים שחורות והשארתי את השיער רגיל, פזור..
התאפרתי, ביקשתי מאבא 150 שקלים.. ויצאתי.
מאור חיכה עם האוטו שלו בחוץ, בפנים כבר היו ליאן ואור, הם ישבו מאחורה..
התיישבתי ליד מאור מקדימה
ליאן: "פשש.. כוסית"
חייכתי חיוך גדול
אור וליאן התחרמנו להם מאחורה..
את מאור לא ממש הכרתי.. ידעתי שהוא בכיתה י', עולה ל י"א..
הוא ילד ממש יפה! שיער חום, עיניים חומות יפות... הוא מתלבש ממש יפה, תמיד אהבתי את הבגדים שלו..
הוא שכן של אור, דיברנו פעם – פעמיים, היי, ביי, לא יותר מזה..
מאור: "בת כמה את?"
אני: "עוד מעט 15.. כמו אור"
מאור: "אהה.. חבר, יש?"
אני: "לא.."
מאור: "מפתיע"
הסמקתי.. "תודה"
אף פעם לא ממש הבנתי למה הוא מסתובב עם ילדים כיתות ט'.. אבל.. שיהיה
מאור: "איך קוראים לך?"
אני: "אלמוג.."
מאור: "שם יפה.."
חייכתי,
כבר רציתי להגיע.. רציתי לראות את טל.. לא ממש התרכזתי במה שמאור אמר לי.. חשבתי על טל, אם אני הולכת לדבר איתו בכלל.. החלטתי שאני אזרום ונראה..
מאור: "אה?"
אני: "מה?"
מאור: "את מקשיבה לי?"
אני: "אה? כן.."
מאור: "אז..?"
אני: "אז מה?"
מאור: "תעני לי על מה ששאלתי"
אני: "אה.. כן, ברור"
לא ידעתי בכלל מה הוא שאל.. פשוט עניתי
מאור: "שיהיה"
המשכנו לנסוע.. לא דיברנו.. שמחתי שהוא לא מדבר, יכולתי לחשוב על מה אני הולכת להגיד לטל..
הגענו... יצאנו מהאוטו.. התקדמנו לכיוון המועדון
ליאן לחשה לי: "הוא אחלה ילד.. נראה לי בקטע שלך"
אני: "אויש.. עזבי שטויות"
היא צחקה: "אוקיי, מה שתגידי"
ראינו את טל, רון, הדר ושי, הם חיכו לנו בכניסה למועדון..
טל לבש ג'ינס זרוק כזה, חולצה חומה צמודה, הוא היה לבוש ממש יפה!
רון לבש ג'ינס וחולצה לבנה פשוטה, עם קצת ציורים עליה...
הדר לבשה חולצת סטרפלס לבנה, וסקיני שחור, היא נראתה בו הרבה יותר רזה.
שי לבשה חצאית מיני שחורה וגופייה סגולה עם מחשוף קטקטן ומגפיים שחורות יפות!
אמרתי שלום להדר ושי, ונכנסו למועדון, טל הלך אחרי ונגע לי בכתף, הסתובבתי אליו, עשיתי לו עם הראש 'מה?' הוא סימן לי 'מה קרה?' סימנתי לו 'אחר כך'...
הייתה מוזיקה מעולה, אני, ליאן, הדר ושי נעמדנו במרכז ורקדנו, ממש השתגעתי, שכחתי מהכל! ופשוט זזתי עם המוזיקה, נהנתי כל כך!
כמה בנים באו, התחילו איתי, העפתי אותם, לא היה לי כוח לאף אחד! פשוט רציתי ליהנות..
אחרי בערך שעה וחצי התעייפתי, ובאתי לשבת ליד הבר.. שי התיישבה לידי..
שי: "את שותה?"
אני: "מה?? אני לא שומעת אותך!"
היא צעקה יותר חזק: "את שותה?"
אני: "לא"
שי: "אהה.. רוצה?"
אני: "לא ממש מפריע לי"
שי: "בואי"
יצאנו החוצה, התקרבנו לאיזשהו קיוסק
אני: "מוכרים פה?"
שי: "לא יודעת, לי ימכרו, בן דוד שלי עובד פה"
אני: "אההה.. אוקיי"
שי: "היי שלומי, מה שלומך?"
שלומי: "בסדר.. את יודעת, עובדים"
שי: "כן.. אתה יכול בבקשה להביא לי בקבוק וודקה?"
שלומי: "אני נותן לך, חסר לך שאת עושה שטויות" הוא פנה אלי "תשמרי עליה"
אני: "אל תדאג, היא בידיים טובות" חייכתי
הוא צחק.. "אוקיי"
היא שילמה והתקדמנו לגן ליד המועדון.

טל: "אני לא מבין מה קרה לאלמוג... היא מוזרה, שמת לב?"
מתן: "לא, האמת שלא ממש"
טל: "היא מתנהגת בצורה ממש מוזרה, פתאום היא לא מתייחסת אלי, אני לא מבין מה יש לה!"
מתן: "אמנם הוודקה זורמת לי בדם.. אבל אחי, אני אומר לך, לך לדבר איתה"
טל: "כן, זה מה שאני יעשה"
מתן: "אין נשיקה, חיבוק?"
טל: "אה?!!! יאללה... לך לך לרקוד"
מתן: "הופההה... יאללה בלאגן"
הוא התקדם לרחבה ונבלע בין כל האנשים

שי: "וואי! הרבה זמן שלא שתיתי.. אף פעם לא שתית? אף פעם? אף פעם?"
אני: "מממ.. אף פעם לא"
שי: "פשש.. פעם ראשונה, יפה יפה"
חייכתי, היא לקחה שלוק מהבקבוק
הסתכלתי עליה, גם אני רציתי, רציתי לראות איך זה מרגיש לשתות, לא להרגיש כלום... ליהנות..
היא נתנה לי את הבקבוק "קדימה"
לקחתי שלוק, הרגשתי את כל הוודקה בפה, עוברת לגרון, זה שרף!
אבל רציתי לשתות עוד – שלוק, ועוד שלוק, שני שלוקים היא, שניים אני.. סיימנו את כל הבקבוק...

ליאן: "מאמי, ראית איפה אלמוג?"
הדר: "לא.. היא בטח נהנית לה איפשהו.. את יודעת.."
ליאן: "איזה שטויות" היא יודעת שאלמוג לא אחת שהולכת עם כל אחד..
היא דאגה לה, היא הרגישה שמישהו שם לה יד על המותניים ונותן לה נשיקות בצוואר..
...: "את כוסית שזה חבל על הזמן"
היא נלחצה, הוא מנשק אותה בכל הצוואר, היא מנסה להשתחרר ממנו, הוא לא עוזב..
ליאן: "עזוב אותי!"
הוא עדיין לא עוזב...
בזווית העין היא ראתה את אור, הוא הסתכל עליה.................

אהבתם? לא אהבתם?

תגיבו? 😊

מאמי זה מושלםם
מחכה להמשךך דחוףףףףףףףףף

חחחח.. תודה מאמי (:

אני עכשיו כותבת את פרק 6

QUOTE (lioroosh993 @ 04/12/2007) חחחח.. תודה מאמי (:

אני עכשיו כותבת את פרק 6
אני מחכה בקוצר רוח מאמייייייי 😁

היא נלחצה, הוא מנשק אותה בכל הצוואר, היא מנסה להשתחרר ממנו, הוא לא עוזב..
ליאן: "עזוב אותי!"
הוא עדיין לא עוזב...
בזווית העין היא ראתה את אור, הוא הסתכל עליה.................

פרק 6

ליאן: "דיי כבר!!" היא בעטה לו ברגל
...: "בת זונה"
היא לא הקשיבה לו, פשוט רצה אחרי אור שהתקדם לצד השני של המועדון...
ליאן: "אור! חכה..."
אור: "מה את רוצה?!"
ליאן: "שתקשיב לי..."
אור: "אין לי מה להקשיב לך, אני ראיתי מה הלך שם..."
ליאן: "לא ראית כלום. אם היית רואה, אז היית מקשיב לי"
אור: "הנה, אני מקשיב"
ליאן: "הוא בא מאחורי ו..."
הוא קטע אותה: "את זה ראיתי.. ו..?"
ליאן: "והתחיל לנשק אותי, העפתי אותו ממני... אבל הוא המשיך, הוא לא עזב"
הוא לא ידע אם להאמין לה או לא, אם מה שהיא אומרת באמת נכון...
הוא יודע שליאן לא ילדה שבוגדת, הוא ידע שהיא לא שקרנית.. והוא ידע שיש הרבה בנים שעושים את זה... אבל מה שהוא ראה, שמישהו אחר נוגע בה, מנשק אותה, זה לא עזב אותו... אותה תמונה לא יצאה לו מהראש.
ליאן: "אני מבטיחה לך, זה מה שהיה"
הוא נאנח "אוקיי, מאמין"
היא חייכה, ונתנה לו נשיקה ענקית שנמשכה חמש דקות לפחות...
הם התנתקו.
ליאן: "מאמי, ראית את אלמוג?"
אור: "לא.. היא בטח רוקדת או משהו"
ליאן: "ממ.. יכול להיות" היא לא הרגישה רגועה "בוא איתי רגע, נחפש את טל, אולי הוא יודע"
אור: "למה שיידע?!"
ליאן: "בוא"
הם התקדמו... חיפשו, ובסוף מצאו אותו,
ליאן: "ראית את אלמוג?"
טל: "לא.. גם אני מחפש אותה, והיא לא עונה לי לפלאפון"
היא הוציאה את הפלאפון שלה, ושלחה לאלמוג SMS: #איפה את?#
אחרי שלוש דקות היא קיבלה הודעה מאלמוג: #בואי החוצה#
ליאן: "בואו, היא בחוץ"
הם יצאו מהמועדון, וראו אותה בגן, הם התקדמו לכיוונה...
ליאן: "אלמוג?! מה יש? את מסריחה מאלכוהול"
אלמוג: "באמת? לא ידעתי..."
ליאן: "מאיפה קנית?"
אלמוג: "מהבן דוד של שי, היפה הזה"
ליאן: "שי!!!"
אלמוג: "למה את צועקת?!"
היא התקדמה לשי: "למה את נותנת לה לשתות?"
שי: "היא רצתה, נתתי לה"
ליאן: "את גם שתית.. איך תחזרו ככה הביתה?"
שי: "לא נחזור.." היא צחקה ואלמוג איתה
ליאן: "אור, תעשה טובה ולך תקנה שני בקבוקי מים"
הוא הלך לכיוון הקיוסק.

טל הסתכל עלי, ואני עושה כל מיני שטויות, צוחקת...
ראיתי שהוא לא אהב לראות אותי ככה,
היה משהו במבט שלו של אכזבה, שנאתי את זה!
צעקתי לו: "מה יש לך?!?!?!"
הוא לא ענה.
אני: "תענה לי! למה הלכת לרון ואמרת לו שהתנשקנו?" צעקתי את זה..
ליאן התקרבה אלי: "אלמוג, זה לא המקום... בואי"
אני: "לא, הוא יענה לי עכשיו!"
הוא התקדם: "לא אמרתי שום דבר לרון, מה את רוצה?"
אני: "אני יודעת שאמרת, לפחות אל תשקר.. טוב?"
הוא: "אני לא משקר לך, לא אמרתי שום דבר לרון"
אני: "כן בטח..."
טל: "תסתכלי על עצמך, איך את נראית... פשוט..."
אור: "הנה, שני בקבוקי מים"
ליאן: "תודה"
היא נתנה לי בקבוק אחד ולשי אחד, התיישבנו על הדשא ושתינו.
ראיתי את טל, מתקדם לכיוון המועדון... הוא צודק, אני באמת נראית נורא.. שנאתי את עצמי באותו רגע...


...: "אלמוג"
אני: "מה?" לא ראיתי כלום
...: "קומי..."
פקחתי את העיניים, ראיתי מולי את ליאן עם קולה ביד.
ליאן: "נו.. קומי"
אני: "מה השעה?"
ליאן: "2 בצהריים"
התרוממתי "וואי.. כואב לי הראש!"
ליאן: "כן... עם כמה ששתית אתמול, איך לא יכאב לך הראש?"
הורדתי את המבט...
ליאן: "שלחתי SMS לאמא שלך שאת ישנה אצלי"
אני: "אוקיי.. תודה"
שתיתי את השוקו..
לא זכרתי יותר מדי ממה שקרה אתמול, זכרתי ששתיתי, שנפלתי הרבה, שהתנדנדתי בנדנדה, ששרתי, שצעקתי על מישהו...
ליאן סיפרה לי כל מה שהיה. התביישתי בעצמי, ששתיתי, שצעקתי על טל, שהתנהגתי בצורה כזאת.
אני: "רגע... ולא היית אמורה לישון אצל אור?"
ליאן: "כן.. לא נורא, פעם הבאה"
אני: "מצטערת"
ליאן: "טל שלח לך SMS"
אני: "מה כתוב בו?"
ליאן: "לא פתחתי, היא נתנה לי את הפלאפון"
לחצתי על 'קרא הודעה'
הסתכלתי, הופתעתי מכמה שהבן אדם הזה מתחשב: #למרות מה שהיה אתמול, ביררתי על מה שרון אמר לך, יש לי מה להגיד לך בעיניין#
הקראתי לליאן את ההודעה: "מה לכתוב לו?"
ליאן: "תיפגשי איתו, והוא יסביר לך מה קרה..."
אני: "כן... אם הוא ירצה בכלל"
כתבתי לו: #היום, 9, בגן ליד הבית שלי?#
הוא ענה לי: #סבבה#
ליאן :"אני מתפלאת איך הוא מוכן בכלל לדבר איתך אחרי אתמול..."
אני: "כן.. הא.."
ליאן: "את שרת כמו איזו מופרעת" היא התפקעה מצחוק
צחקנו ביחד...


...: "אז... זהו? אתם עוברים סופית?"
...: "כן"
...: "ואיך אלמוג מקבלת את זה?"
...: "היא לא ממש מקבלת את זה, אבל... אין מה לעשות"
...: "את צריכה להבין אותה, קשה לה, שירי, זאת הבת שלך"
שירי: "כן.. קשה לכולנו, בכלל שנתיים קשות"
...: "עברו כבר שנתיים"
שירי: "כן, שנתיים נוראיות, אלמוג אצלכם, נכון?"
...: "הן למעלה, את רוצה לדבר איתה?"
שירי: "לא... פשוט תגידי לה שתהיה עוד שעה בבית"
...: "אין בעיה"
שירי: "תודה מיכלי, אני אדבר איתך יותר מאוחר"
מיכל: "אל תדאגי, יהיה בסדר"
שירי: "אני מקווה.. להתראות"
מיכל: "ביי"


הפלאפון שלה צלצל, היא הסתכלה על הצג, מספר לא מזוהה..
היא ענתה:
...: הלו"
...: "מה זה השטויות האלה שאמרת לרון? הא?!"
...: "טל?"
...: "כן שרית..."
שרית: "אהה..איזה שטויות?! מה אמרתי?"
טל: "שהתנשקתי עם אלמוג"
שרית: "אני לא אמרתי שום דבר, מה אתה רוצה ממני?"
טל: "שתגידי לי את האמת"
שרית: "איזה אמת? מה עשיתי?"
טל: "אמרת לרון שאני ואלמוג התנשקנו, למרות שזה ממש לא נכון"
שרית: "איזה ילד שקרן... לא אמרתי כלום"
טל: "תשמעי, אני יודע שאת אמרת לו, ואני מזהיר אותך, אם עוד פעם אחת תגידי משהו עלי או על אלמוג זה יהיה הסוף שלך – נשבע לך!"
הוא ניתק...
הוא שונא את הילדה הזאת! הוא חושב שהיא ילדה שקרנית וצבועה...
ועכשיו צלצל הפלאפון שלו, שיחה מזוהה – לירון...
טל: "כן?"
לירון: "מאמי.. מה קורה? איפה היית אתמול? לא ענית לי..."
טל: "הייתי במסיבה"
לירון: "וואלה? איפה?"
טל: "ב-VOX, רציתי משהו מיוחד?"
לירון: "סתם.. היום אתה אצלי בערב?"
טל: "לא.. אני לא יכול היום"
לירון: "למה מאמי?"
טל: "קבעתי עם חברים..."
לירון: "אלמוג?"
טל: "כן.. מאיפה את יודעת?!"
לירון: "סתם, ניחשתי.."
טל: "לא, לא, לא... הרי אני ואלמוג לא ממש בקשר, מאיפה את יודעת שאנחנו נפגשים?!"
לירון: "אהה.. אממ.." היא נלחצה, לא ידעה מה להגיד.. "סתם, יש שמועות שאתם ביחד" היא שיקרה – כמו תמיד...
טל: "טוב... אני הולך לישון נדבר אחר כך"
לירון: "סבבה.. ביי נשמה"
הוא לא האמין לה, בזמן האחרון הוא לא מאמין באף אחד, כולם שקרנים.. ככה הוא חושב.


אני: "אני בבית"
שירי: "סוף סוף, איך היה אתמול?"
אני: "היה ממש כיף! עליתי להתקלח"
שירי: "תתקלחי מהר ותרדי, אנחנו מחכים לך לארוחת צהריים"
אני: "אוקיי"
עליתי למעלה, התקלחתי ולבשתי גופייה אפורה, ומכנס טרנינג אפור.
שירי: "בואי מותק"
אני: "מה אוכלים?"
שירי: "יגאל, בוא.. אוכלים"
יגאל: "אני בא"
אני: "נו.. אמא, מה אוכלים? אני רעבה"
שירי: "חכי בסבלנות.."
היא הגישה לשולחן סיר גדול בו היה עוף. היא הגישה צלחת צ'יפס, סלט..
טרפתי הכל!
אני: "פפפ.. אני מפוצצת! היה מ ע ו ל ה"
אמא תמיד שמחה שמחמיאים לה על האוכל...
שירי: "תודה" היא חייכה חיוך גדול
אני: "עליתי למעלה"
יגאל: "חכי, חכי רגע.."
אני: "מה?"
יגאל: "התחלת לארוז?"
אני: "לא, אני אתחיל עוד מעט"
יגאל: "אלמוגי, אני סומך עלייך"
אני: "אתה יכול לסמוך, מבטיחה!"
יגאל: "אוקיי, אני שמח"
עליתי למעלה, שמחתי, שניהם נראו מאושרים,
לא רציתי להכביד עליהם יותר מדי, אני יודעת שעוברת עליהם תקופה קשה..
עליתי במדרגות, ראיתי את התמונה של אייל עם כל המשפחה, 'אז היינו באמת משפחה מאושרת' חשבתי...
עליתי למעלה, פתאום תקפו אותי הרבה זיכרונות ממנו.. הוצאתי את היומן מתחת למזרון, התיישבתי על המיטה, וכתבתי:
'אני מתגעגעת אלייך, תחזור, תחבק אותי כמו פעם, תתקשר בכל ערב להגיד לאמא ואבא לילה טוב, תן לי לדבר איתך עוד פעם אחת – לראות אותך, לגעת בשיער החלק והשחור שלך, לטבוע בעיניים הכחולות שלך, לראות בהן את הטירוף, את האושר...
תחייך אלי עוד פעם, תהפנט אותי בחשיפת השיניים הלבנות והיפות שלך.
תגיד לי, רק עוד פעם אחת אחרונה, שאתה אוהב אותי, שתשמור עלי.
אני רוצה לשמוע רק עוד פעם אחת את הצחוק המתגלגל שלך בכל הבית, את הגיחוך שלך על אמא כשהיא מתגאה באוכל שלה, לשמוע אותך אומר לה שהאוכל לא טעים, וכולנו צוחקים.
אני צריכה אותך פה איתי, אני זקוקה לך – כמו אוויר לנשימה, כמו שיר למנגינה, כמו שאחות זקוקה לאחיה כשהוא נמצא רחוק רחוק, ושהיא יודעת שאותו – היא לא תראה עוד אף פעם'
סגרתי את היומן, הדמעות זלגו מהעיניים... נזכרתי בו, באדם הכי חשוב לי, שאני מתגעגעת אליו כל כך.
בכיתי, ישבתי על המיטה, ופשוט בכיתי בלי הפסקה, קיללתי את החיים, קיללתי כל דבר שקיים...
הייתה דפיקה בדלת
אני: "כן.."
אמא פתחה קצת את הדלת והציצה: "אני יכולה להיכנס?"
ניגבתי את הפנים: "כן"
שירי: "אייל?"
סימנתי 'כן' עם הראש
שירי: "אלמוגי, אוי.. אלמוגי יפה שלי, מה אני אעשה בשביל לעזור לך כשאני בקושי מצליחה לעזור לעצמי..."
אני: "אני לא צריכה שתעזרי לי, באמת, אני מסתדרת לבד"
שירי: "אולי תלכי לפסיכולוג?"
אני: "לא תודה.. אני לא רוצה"
שירי: "זה יעזור לך.. אולי כולנו צריכים ללכת לפסיכולוג"
אני: "אני לא צריכה, אני בסדר"
שירי: "ללכת לפסיכולוג זאת לא בושה"
אני: "אני יודעת, תאמיני לי שאם אני ארצה אני אגיד לך"
שירי: "בואי נלך, פעם אחת, אם לא תאהבי, נוותר"
אני: "לא אמא, באמת שאני לא רוצה ולא צריכה"
היא לא אמרה כלום, פשוט שתקה.
אני: "אמא, אני מעדיפה להיות לבד כרגע, באמת"
היא התקרבה אלי, נתנה לי נשיקה, חיבקה אותי, היא לחשה לי: "אני אוהבת אותך" לחשתי לה בחזרה: "גם אני אותך, מאוד!" היא יצאה מהחדר.

דיברתי קצת עם ילדים באייסיקיו, עבר לו הזמן והגיעה השעה 8 בערב, התארגנתי לצאת, קבעתי עם הדר וליאן שניפגש ב 10:30 בגן ליד המרכז, וב 9 קבעתי עם טל בגן ליד הבית שלי. התחלתי להתארגן, לבשתי גופייה שחורה חלקה וסקיני לבן, אולסטאר שחורות, התאפרתי קצת, ויצאתי... התקדמתי לכיוון הגן, ראיתי אותו יושב שם על אחד הספסלים...
אני: "היי"
טל: "היי, מה שלומך?"
אני: "כן, אני מקשיבה"
טל: "אהה.. טוב. אתמול בלילה כשנכנסתי למועדון שאלתי את רון מה הסיפור, הוא הסביר לי הכל, הוא אמר לי ששרית אמרה לו את זה, ושהוא מצטער שאלתי אותו למה הוא אמר לך שאני אמרתי, הוא אמר ששרית אמרה לו להגיד את זה... וזהו בעצם"
הייתי בשוק, מצד אחד שמחתי שזה לא טל שאמר הכל, מצד שני – מה האינטרס של שרית בכל הסיפור?!
אני: "שרית?"
טל: "כן.. עכשיו תשמעי, היום התקשרתי אליה, היא אמרה שזאת לא היא, שהיא בכלל לא אמרה לו כלום"
אני: "איזה מגעילה היא! בטח לירון שלחה אותה, 100%"
טל: "לא יודע, יכול להיות.. לא ממש מעניין אותי, הכי חשוב לי שאת מאמינה לי"
אני: "כן... דווקא כן מעניין אותי למה לירון עשתה את זה"
טל: "שרית, לא לירון"
אני: "לירון, לירון... אני אומרת לך, היא שלחה את שרית לעשות את הכל"
טל: "מה פתאום?! לירון לא מסוגלת לעשות דבר כזה.."
אני: "תאמין לי, אוהו.. תאמין לי, שהיא כן!"
טל: "לא יודע.. לא נראה לי"
אני: "טוב..."
טל: "בקיצור.. הבנת את הסיפור?"
אני: "אה הא.."
הייתי מרוכזת בלירון, שנאתי אותה! ידעתי שהיא מגעילה ושצריך להיזהר ממנה, אבל לא חשבתי שהיא באמת תעשה לי את זה... מסתבר שכן...
טל: "טוב.. אז.. מה בקשר אלינו?"
אני: "מממ.. מה בקשר אלינו?"
טל: "את רוצה לנסות להיות ביחד?"
אני: "אממ... אני חושבת שכן, שאפשר לנסות"
טל: "אני באמת אוהב אותך, אני אוהב אותך מאוד כמו שלא אהבתי אף אחת אף פעם! אבל יש משהו אחד שאני חייב להגיד לך לפני שאנחנו ביחד..."

אהבתיי : )

ליאווררררייי? קראתי הכל, מהממם מאמי :]

אהבתי רצח !, מחכה לפרקק הבאאא ..

דבר'תי באייסיקיו , אוהבבת אותךך 3 >

איזה פרק קצת עצובב , עם אח שלה 😢
אבל מושלםםם !!!
אני מחכה להמשךךךךךךך
תתעשיי כבר 😛

אני חולה.. :\

אז אני כל היום בבית, ויש לי הרבה זמן לכתוב,

כי אין ממש מה לעשות בבית 😮

בקיצור אני מאמינה שעוד שעתיים ככה יהיה פרק (:



*התגובות נותנות הרבה רצון להמשיך לכתוב P: *

בקשר לפרק, כתבתי אותו עם חום, השתדלתי לעשות אותו כמה שיותר יפה (: מקווה שהוא יצא יפה...
כתבתי אותו ותוך כדי שמעתי שני שירים יפים...
תשמעו אותם, ותוך כדי תקראו את הפרק...
תפעילו כל אחד מהם כשכתוב השם של השיר בפרק –
זה עושה הרבה...
3>

ד"א.. שירים מדהימים! תקשיבו למילים...

Keane - Somewhere Only We Know


Sin Bandera - Te Vi Venir


טל: "טוב.. אז.. מה בקשר אלינו?"
אני: "מממ.. מה בקשר אלינו?"
טל: "את רוצה לנסות להיות ביחד?"
אני: "אממ... אני חושבת שכן, שאפשר לנסות"
טל: "אני באמת אוהב אותך, אני אוהב אותך מאוד כמו שלא אהבתי אף אחת אף פעם! אבל יש משהו אחד שאני חייב להגיד לך לפני שאנחנו ביחד..."

פרק 7

הלב שלי התחיל לפעום.. הוא פעם חזק יותר, פחדתי מהמשפט שיבוא, ובצדק...
טל: "אני חולה"
אני: "חולה?? במה?"
טל: "חולה ב.." הוא השתתק
אני: "נוו.. במה??" הלב שלי פעם הרבה יותר חזק... ומהר.
טל: "יש לי גידול ממאיר"
אני: "גידול מה?"
טל: "גידול ממאיר.. זה גידול סרטני"
זו הייתה מהלומה חזקה מאוד, לא ידעתי מה להגיד, הרגשתי שיש לי סחרחורת, ראיתי שחור, לא יכולתי לשמוע כלום, לא האמנתי שאותו, את האהוב שלי אני יכולה לאבד, את הילד הזה, הילד המדהים הזה אני יכולה לא לראות יותר...
טל: "אני יודע שאין מה להגיד, אבל אלו העובדות, אני השלמתי איתן, אבל הייתי חייב להגיד לך את זה לפני שמתחיל להיות בינינו באמת קשר רציני" הוא אמר את זה ואפילו לא הסתכל עלי, הוא הסתכל על הרצפה... אני דמיינתי שנפער חור באדמה ושאני פשוט נכנסת לתוכו...
לא רציתי שהוא ימות, אין לי כוח לזה, אין לי יכולת לאבד עוד מישהו...
לא אמרנו כלום...
אחרי כמה דקות של שתיקה הוא שבר אותה: "אז.. מה את רוצה לעשות עם זה?"
אני: "אני רוצה שנעבור את זה ביחד, שתצא מהמחלה הזאת, אני לא רוצה לאבד אותך"
טל: "אל תדאגי, לא תאבדי אותי... אני אשקיע את כל הכוח שלי בלהחלים, ובסוף אני גם אצא מזה" הוא הוסיף בשקט "אני מקווה"
חיבקתי אותו... הוא בכה בשקט, בקושי שמעתי.
ככה ישבנו, לבד, בגן נטוש, הוא בוכה בשקט אני איתו, אני מחבקת אותו, אומרת לו שהכל יהיה בסדר, ושהוא ייצא מזה בסוף... שנצא מזה ביחד.
לא רציתי לבכות לידו, ירדו כמה דמעות, ישר ניגבתי אותן, לא רציתי שהוא יראה, שיכאב לו...
ישבנו קצת, כבר הגיעה השעה עשר ורבע...
אני: "תשמע.. קבעתי בעשר ורבע עם הדר וליאן במרכז, רוצה לבוא?" התפללתי שהוא יגיד לא. לא באמת התכוונתי ללכת לשם, רציתי להיות לבד, לחשוב קצת עם עצמי, לעשות לי סדר בראש.
טל: "לא.. עזבי.. אני מוותר הפעם"
אני: "אוקיי"
טל: "מחר, רוצה ללכת בערב לסרט?"
אני: "קבענו" קמתי, הוא גם קם
טל: "רק רציתי לבקש ממך משהו אחד.. אם את יכולה בבקשה לא להגיד לכולם על הסרטן, אני מעדיף לשמור את זה לעצמי"
אני: "אל תדאג.. תסמוך עלי"
טל: "תודה" הוא חייך חיוך קטן
התקרבתי אליו, נתתי לו נשיקה גדולה, נשיקה ארוכה, נשיקה שבאה באמת מהלב...
הוא התקדם הביתה...
אני לכיוון השני...

שמתי לי שיר בפלאפון: 'somewhere only we know'
שמעתי אותו, הלכתי, הרגליים התחילו ללכת, לא שמתי לב לאן, פשוט התקדמתי, הייתה רוח קלה בשיער שלי, היא העיפה אותו טיפה, הרגשתי אותה בעורף, רציתי להרגיש אותה... היא נעימה, היא מבינה מה אני מרגישה, כמו האהבה שלי, כמו הגעגועים לאייל, כמו הפחד מהסרטן הזה...
התקדמתי, צעד ועוד צעד, הגעתי לשביל מוכר, צעד ועוד צעד, דמעה ועוד דמעה...
הכל היה שקט, שמעתי רק את השיר, כל צליל, כל מילה זלגה לי עוד דמעה, דמעה חמה, דמעה עצובה... לא היה אף אחד מסביבי, הרגשתי את הלב, שהוא כואב, כל הגוף כאב לי, מהפחד, מהמחשבה שאני עלולה לאבד אותו...
הגעתי לעלייה, עלייה מוכרת, השיר ממשיך להתנגן, אני מכירה את המקום, אבל לא יודעת איפה אני נמצאת, הרגליים ממשיכות לקחת אותי לאן שהן רוצות.
סיימתי את העלייה, ראיתי מסביבי מלא אבנים מרובעות, מצבות, קברים... חיפשתי קבר, התיישבתי לידו, ניסיתי לקרוא מה כתוב על המצבה, חוץ מהמילים 'אייל רביב' לא הצלחתי לקרוא כלום... ישבתי שם, בכיתי, סיפרתי לו מה עובר עלי, איזו בשורה קיבלתי עכשיו, כמה אני מתגעגעת אליו, כמה הוא חסר לי, הוא לא ענה, רק הקשיב, ביקשתי ממנו שיענה, הוא לא ענה, התחננתי שיענה, והוא לא ענה... הרגשתי חסרת אונים, רציתי אותו איתי, שיחבק אותי ושיגיד שהכל יהיה בסדר, אבל הוא.. לא הוציא מילה, לא חיבק, אפילו לא נגע, פשוט שתק ולא זז. כעסתי עליו... איימתי שאם הוא לא יענה אני לא אבוא יותר לבקר אותו, למרות שידעתי שהוא לא יענה, ושאני כן אבוא לבקר אותו עוד פעם...
אחרי שעתיים שהייתי שם, קמתי הסתכלתי מסביבי... כבר כמעט שנה שלא הייתי פה, ההורים הולכים כל שבוע, אבל אני – לא יכולה, לא מסוגלת...
קטפתי פרח, שמתי אותו על הקבר, ויצאתי משם.
ראיתי בפלאפון 15 שיחות שלא נענו, חלק מליאן, חלק מהדר, חלק מטל... כמה הודעות,
לא הסתכלתי עליהן, לא עניתי לאף אחד..
ראיתי מולי דמות מתקרבת, זיהיתי אותה, הרחתי את הריח שלה – ליאן...
התקרבתי, היא התקרבה מהר יותר, היא ראתה אותי, התיישבתי על הספסל, היא התיישבה וחיבקה אותי, לא אמרה מילה, פשוט חיבקה אותי, חיבוק אימהי, חיבוק אוהב, מבין... היא לא שאלה כלום, כאילו קראה אותי... היא לקחה אותי הביתה, נשענתי עליה, ולא הוצאתי מילה, גם היא לא שאלה כלום ולא אמרה כלום, הגעתי הביתה, היא הכניסה אותי, העלתה אותי למעלה, לחדר שלי, ההורים כבר ישנו... היא אמרה לי להיכנס למיטה, כיסתה אותי, וירדה למטה... ישר נרדמתי...


התעוררתי בבוקר, היה לי פתק על יד הכרית:
'אני הלכתי הביתה, מחר אני אבוא אלייך בצהריים, שמעתי מה קרה... נדבר על זה כשאני אהיה אצלך,
אוהבת אותך, ליאן'

נזכרתי בכל מה שהיה אתמול, לא היה לי כוח לקום, נשארתי במיטה עוד עשרים דקות בערך וקמתי...
שטפתי פנים, התארגנתי, חיכיתי לליאן שתבוא, בינתיים דיברתי באייסיקיו...
הייתי על מצב 'לא נמצא':
'אני אוהב אותך לנצח... ותמיד אהיה איתך.

עוד מעט ליאנוש אצלי (:'

שי כתבה לי הודעה: את מי תאהבי תמיד??
אני: סתם... אח שלי
שי: אההה.. הבנתי
אני: מה קורה?
שי: מעולה ואיתך...?
אני: אחלה...
שי: למה לא באת אתמול?
אני: לא הרגשתי טוב :\
שי: אהה.. ואיך עכשיו?
אני: הרבה יותר טוב,
זזתי, נדבר אח"כ
ביי 3>
שי: ביושש...

טל כתב לי הודעה: פה?
אני: כן יפה שלי...
טל: איפה היית אתמול? ליאן אמרה לי שהיא לא מוצאת אותך, חיפשנו אותך כמו מטורפים
אני: סתם.. הסתובבתי קצת
טל: וואי.. איך דאגתי לך!
אני: חחח מצטערת.. העיקר שאני פה עכשיו וזהו
טל: כן מזל... אז קבענו היום שהולכים לסרט? (:
אני: חחחחח.. כן.. הסרט הראשון שלנו ביחד xD
טל: וואו! חחחחחחח...
אני: אני אוהבת אותך
טל: גם אני אותך מלאך שלי
אני: אני מצטערת לגבי אתמול, לא רציתי להדאיג אותך, פשוט הייתי צריכה קצת זמן לבד.. אתה יודע, לחשוב
טל: אני מבין אותך... זה באמת קשה לקבל את זה, אבל תאמיני לי, שבסוף, חייבים לקבל את זה.
אני: קודם תצא מזה ואז אני אקבל את זה
טל: את תקבלי את זה הרבה קודם – מבטיח לך
אני: לא יודעת.. :S לא חושבת
טל: אני זזתי לאכול, נדבר אחר כך... (:
ביי נסיכה שלי
אני: ביי אהוב שלי, אוהבת אותך
טל: אני אוהב אותך יותר

חייכתי, סגרתי את השיחה..
ודיברתי עם עוד כמה ילדים באייסיקיו...


רון ישב במחשב, הפעיל את השיר 'te vi venir', הוא אהב ספרדית.. זו שפה שהוא מכיר טוב, אולי יותר מעברית...
הוא קרא את האוואי של אלמוג, הוא לא הבין את מי היא אוהבת, הוא שיער שזה טל, אבל לא היה בטוח.. הוא לא רצה לשאול אותה כלום, שלא תחשוב שהוא מקנא... למרות שהקנאה אכלה אותו מבפנים, הוא תמיד אהב אותה... מאז שהם הכירו, מאז שהם נפגשו בבית של אור – הוא, ליאן ואלמוג, מהפעם הראשונה שהוא ראה אותה, הוא רצה אותה, ככל שהוא הכיר אותה יותר ככה הרגשות התחזקו...
באיזשהו שלב הוא חשב שזה הופך לאט לאט לאובססיה, והוא ידע שזה יאכל את הקשר שלהם, הוא לא רצה את זה... אבל זה קרה...
טל היה חבר טוב שלו, היום הוא כבר לא סובל אותו, כבר בקושי יש לו חברים, מאז שהוא התחיל עם האובססיה הזאת לאלמוג, לא נשאר לו כלום.
עם המשפחה שלו הוא בקושי בקשר, הוא כבר לא מדבר עם חברים שלו, עם החברים מהשליחות בספרד הוא כבר בכלל ניתק קשר... כולם נעלמים לו, הוא ידע שבקצב הזה הוא יישאר לבד, אבל את אלמוג – הוא חייב להשיג! לא אכפת לו אם הוא יאבד את כולם, העיקר שאלמוג תהיה שלו.
כשהוא ראה אותה נוגעת במישהו אחר, שמישהו אחר נוגע בה, אפילו כשהיא דיברה עם מישהו אחר, מאותו הרגע הוא שנא אותו... היו כמה ילדים שהוא אפילו איים עליהם שלא יתקרבו אליה יותר...
כמובן שהיא לא יודעת מכלום, הוא התפלל כל לילה שכולם ילכו, ייעלמו והם יישארו, רק שניהם, לבד.
באותו לילה, כשהיא נפרדה ממנו, כל העולם שלו התמוטט, הוא לא ידע איך הוא ימשיך הלאה, איך הוא יחזיר אותה אליו.
כולם אמרו לו שזה לא ימשיך טוב, אבל הוא.. לא ראה כלום בעיניים חוץ ממנה.


...: "שלווווום"
אני: "ליאנוששש..!!"
ליאן: "זאת אני.."
צחקתי "אני מצטערת על אתמול... את יודעת..."
ליאן: "כן, טל סיפר לי"
אני: "ממ.. כן"
ליאן: "אלמוג, הוא ייצא מזה, אל תדאגי, הוא ילד חזק, הוא ייצא מזה!"
אני: "אני מקווה!!"
ליאן: "תהיי בטוחה, תאמיני בזה.. הוא ייצא מזה מהר!"
אני: "כן..."
ליאן: "רגע.. אתמול הלכת לבד לבית קברות?"
אני: "כן..."
ליאן: "השתגעת?!"
אני: "לא ממש חשבתי לאן אני הולכת.. פשוט הלכתי ולשם הגעתי.."
ליאן: "זה מסוכן.. פעם הבאה לכי עם מישהו! את לא מבינה איך דאגתי לך!!!"
אני: "מצטערת" צחקתי..
ליאן: "מה את צוחקת? אני רצינית.."
אני: "סתם.. את חמודה"
צחקנו ביחד...
ליאן: "תבטיחי לי שלא תסתובבי עוד פעם לבד בלילה, זה נורא מסוכן.."
אני: "אל תדאגי.."
ליאן: "תסתובבי, אבל לא לבית קברות ועוד להישאר שם עד 1 בלילה לבד!"
אני: "כן אמא..."
ליאן: "אלמוג! פעם הבאה את אומרת לי את זה, את חוטפת סטירה"
התפקעתי מצחוק..
אני: "כן כן... נחשי עם מי אני הולכת היום בערב לסרט"
ליאן: "אוי.. זה פשוט נורא קשה לנחש"
אני: "נו.. נחשי"
ליאן: "טל"
אני: "כן!!!!!" אמרתי בהתלהבות וחייכתי חיוך גדול!
ליאן: "וואייי!! אני שמחה בשבילך!"
אני: "גם אני שמחה בשבילי, מאוד!"
ליאן: "עוד נצא ברביעייה"
אני: "כן, אני כבר רואה את זה" שתינו צחקנו...
ליאן: "את כבר יודעת מה את לובשת?"
אני: "עדיין לא.. בדיוק רציתי לבקש שתעזרי לי לבחור"
ליאן: "בואי..."
היא פתחה את הארון... "אני אומרת שתלבשי את הגופייה הסגולה שלך, תלבשי סקיני שחור, ואת האדידס הסגולות..."
אני: "וואי! זה יהיה יפה.."
ליאן: "נכון.. אל תתאפרי מוגזם.."
אני: "ברור.. אני אשים שחור, וצללית סגולה עדינה, וגלוס אדום"
ליאן: "זה יפה!"
אני: "חבל על הזמן.."
היא קפצה עלי ונתנה לי חיבוק "אני אוהבת אותך!"
צחקתי "אני יותר"
ליאן: "לא.. אני יותר!"
אני: "ככה את חושבת, אבל את טועה"
ליאן: "טוב טוב.."
אני: "אני חייבת ממך עזרה.. אני צריכה להתחיל לארוז.."
ליאן: "בואי אני אעזור לך, יש לך ארגזים?"
אני: "כן..."
ארזנו ביחד, שמנו בארגז את הבגדים שלך החורף וכמה בגדים של קיץ, את המנורות, הדברים החשובים.. ועוד כל מיני...
שמתי את כל המכתבים בקופסה ועברנו עליהם ביחד,
פתאום ראינו מכתב סגור, שאף פעם לא פתחתי, הוא נראה קצת ישן ומקומט..
לא היה עליו שם ולא כלום, רק היה כתוב עליו 'לאלמוג',
הכתב היה לי מוכר, לא זיהיתי בדיוק,
פתחתי את המכתב, לא קראתי אותו, ישר הסתכלתי על השורה אחרונה..
ולא האמנתי למה שראיתי, לא האמנתי שהוא כתב לי.. התרגשתי...