I'm so sick of love songs

במיוחד בגלל שמירב ביקשה,
אני מתחילה סיפור חדש..

מקווה שתאהבו 3>...

____
= Cuz I'm so sick of love songs
So tired of tears
So done with wishing
She were still here
Said I'm so sick of love songs
So sad and slow
So why can't I turn off the radio?

השיר נשמע מהמערכת הישנה,
אני שרה את המילים בלחש טועמת את טעמם המלוח של הדמעות שיורדות בקצב אחיד מעיניי עד לפה.
הפלאפון שנמצא על המיטה לא מפסיק לרטוט, הוא מתקדם עם הרטט אל סוף המיטה ונופל.
אני נשארת מקופלת על המיטה, השיר נגמר ועובר לשיר הבא,

"השמש שלי, פתאום כבתה
שיצאת מתוך חיי
כוכב הצפון, איבד כיוון
כשראה אותך בוכה

ירח כבה לפתע,
איך שעזבת בין רגע...

לי את היחידה,
כי את נסיכה,
אני אביר כמו באגדה,
אם רק תבקשי,
כוכב לך אביא,
הכל בשביל שאת תחייכי.."

לקחתי את השלט של המערכת וזרקתי אותו עלייה, השיר המשיך להתנגן ברקע, והדמעות ירדו בקצב מהיר יותר.

"...אם רק תבקשי,
כוכב לך אביא,
הכל בשביל שאת תחייכי..

חיוך שלך מאיר עולם,
תחייכי...
אני כותב רק בשבילך אז,
אל תלכי.."

התקדמתי במהירות למערכת ועצרתי את השיר,
קמתי והוצאתי מהמגירה עט ודף.
התקדמתי למערכת והפעלתי את השיר מהתחלה, רושמת מילה במילה על הדף הלבן,
אחרי כמה דקות השיר נגמר.
" ...זה הפאקינג שיר ששרת לי כשבגדת בי בפעם הראשונה זוכר ?
ואני כמו מפגרת עמדתי מול הבמה עם חיוך מאוזן לאוזן , ודמעות של אושר בעניים,
הייתי כל כך מאוהבת – כל כך מטומטמת ש... שסלחתי לך.
אח"כ באה הפעם השנייה,
באת אלי ב5 לפנות בוקר והתחלת לבכות לי, אמרת שלא התכוונת , שהיית שיכור, ששמו לך משהו במשקה, ואני הייתי מסונוורת מהאהבה וכמובן שסלחתי לך =שוב=.
ועכשיו ?
כוס עמק ניב, עכשיו בגדת בי בפעם השלישית.
מה נדפק איתך אה ?
רק לזיין זה מה שיש לך בראש, וכשאני לא מספקת אותך אתה הולך ותוקע את הדבר הראשון שאתה רואה, שבמקרה הפעם הייתה פאקינג אחותי !!!
הגזמת הפעם ניב , הגזמת ברמות ,
אני פשוט שונאת אותך,
שונאתת אותךךךךךך ##
שונאת אותך כל כך שאני כבר אוהבת אותך |:
אבל הפעם אני לא סולחת לך ניב , אתה תצטרך לעשות מהו רציני כדי שאני יסלח לך, וגם אז – אולי - ..
אז עכשיו ?
פשוט תעוף לי מהחיים.
תחפף !!!!!!!!

בעצם, למה לך לעשות כל כך הרבה,
פשוט שכח ממני,
וזה הולך להיות לך קל מאוד
למה אותי – אתה לא תראה יותר בחיים שלך יא חתיכת בן זונה"

כתבתי על הדף אחרי השיר.

קיפלתי את הדף והכנסתי למעטפה לבנה קטנה,
בצד אחד של המעטפה רשמתי,
"ל: בן הזונה הקטן העונה לשם ניב "
ובצד השני כתבתי,
" מ: אור כהן ז"ל "

הנחתי את הפתק על הכרית שלי,
ועלייה הנחתי את כל הקרעים של התמונות שלנו, המכתבים שהוא כתב לי.
לקחתי צבע פנדה אדום,
הורדתי את התמונות והפוסטרים מהקיר והתחלתי לרשום על הקיר בגדול,

" הכאב זורם אצלי בדם "

אח"כ הוצאתי את המחדד שלי מהקלמר, פירקתי אותו ולקחתי את הסכין הקטנה שיש בו,
עשיתי חתך ביד שלי,
לקחתי את הדם עם האצבע ולאט לאט רשמתי את המילה,
HATE
על הקיר באלכסון למשפט.
הרגשתי שהתחרפנתי, הדם זרם בגוף שלי במהירות וגרם לי להשתגע, לאבד שליטה, חתכתי את היד השנייה שלי והתחלתי למרוח דם על הפנים שלי.
נעמדתי מול המראה והסתכלתי על הדמות שהשתקפה מולי, ילדה עם עיניים ירוקות ושיער שחור פחם, פניי היו מלאות בדם.
דמעה אחת בודדה שירדה מהעין שלי פילסה דרכה דרך הדם והשאירה שביל שחשף את אחת מנקודות החן שלי.
כמו שאני, מלאה בדם, וכאב, נעמדתי על עדן החלון, החדר שלי היה בקומה השלישית לא ידעתי אם נפילה מהקומה הזאת תהרוג אותי.
טיפסתי מבחוץ עוד קומה, לקומה של ההורים שלי.
עמדתי למעלה, מתבוננת בעולם, בכל האנשים הצבועים שנעמדו לפתע מתחת לפתח בייתי, עד מהרה גם הוריי יצאו החוצה והזמינו במהרה אמבולנס.
אמא שלי בכתה והתחננה אלי לרדת, אבא של צעק עלי וכול האנשים האחרים פשוט עמדו מסביב כאילו זה איזשהו מופע.
לא רציתי לחכות לאמבולנס, לא רציתי לשרוד..
לפתע עיניי קלטו את ניב הוא הסתכל עליי ודמעות ירדו מעיניו.
ליבי התרכך מעט ופחד תקף אותי, באתי להיכנס דרך החלון חזרה לביתי שפתאום ראיתי שאחותי עומדת שם.
היא הסתכלה עלי וחייכה,
חיוך שטני,
התקרבה אליי ואמרה לי,
" עכשיו כשאת לא תהיה, אני ישב שם לצידו, ויעודד אותו, ונוכל להיות ביחד בלי שאת תפריעי "
היא דחפה אותי ואני נפלתי,
כל הדרך למטה.
הכאב האחרון שהרגשתי לא היה הכאב של הנחיתה על הריצפה,
אלה הכאב החד בלב.

וככה בעצם נעצמו עיניי –
לנצח. =

לחצתי –שמור- במחשב וכיביתי את המסך.
פתאום הפלאפון שלי צלצל,
אני – " אהובי "
אמרתי וחיוך עלה על פניי.
אני – " לספר לי משהו ? אתה מלחיץ אותי "
...
א ני – " טוב אני באה "
אמרתי וניתקתי את הפלאפון....