"מה קרה?" שאלה והדמעות עלו לעיניי מחדש.
"בבקשה אל תשאלי אותי עכשיו כלום.." אמרתי בקול חנוק
מכירים את זה שאתם מרגישים הכי חרא בעולם ..שיש גוש דמעות שתקוע בגרון ואתם מרגישים שאם ישאלו אותכם ותדברו זה פשוט יפרוץ החוצה ? ככה בדיוק הרגשתי.
העדפתי לשתוק . לא לדבר. העדפתי לתת לגוש לעזוב אותי .. ורק אחרי שאני ארגע לספר .
"אני אספר לך אח"כ.." אמרתי והיא הנהנה.
"טוב מאמי..אבל מה שזה לא יהיה .. אני בטוחה שזה יסתדר בסוף. ואל תבכי אי אפשר לראות אותך בוכה יש לך פרצוף כזה חמוד ." אמרה וחיבקה אותי .
חייכתי .. חיוך קטן .היא הצחיקה אותי .
"אני אוהבת אותך מאיוש. תודה שאת פה " אמרתי וחיבקתי אותה בחזרה ..חזק חזק .
כשנשמע הצלצול עליתי לכיתה .
לא הצלחתי להתרכז בשיעור. התחרטתי שהגעתי לבצפר .
השעתיים הראשונות עברו .. כשהגיע ההפסקה הגדולה יצאתי עם מאי וקארין לבחוץ .
סיפרתי להן הכל . הן חיבקו אותי וכל כך עודדו אותי .
"בואי , קוראסון שוקולד בקפיטריה עלי!" קארין אמרה וחייכתי חיוך קטן.
נכנסנו לקפיטריה .. הדבר הראשון שראיתי מול עיניי היה את שובל ומור .
היא ישבה עליו ונישקה אותו .
שוב הרגשתי – שבורה .
-------------------------------------------------------------------------------------
"אל תסתכלי עליהם.." מאי לחשה לי . "לא מסוגלת .." אמרתי בקול חנוק .
הדמעות מילאו את עיניי . לא רציתי לבכות . לא ליד כולם .
היא חייכה וצחקה .. כל כך שונאת אותה . בסוף היא השיגה אותו .
כן, היא מושלמת . יש לה
רגליים- יש לה
הכל .
מה אני לעומתה ? אני כלום .
"קחי.." קארין אמרה והביאה לי קוראסון שוקולד גדול .
"תודה קארינוש אבל..אני לא רעבה" אמרתי במבט מצטער . "זה בסדר." חייכה וחילקה בינה לבין מאי את הקוראסון .
"בואי , עכשיו אנחנו נשב פה ואת תשימי זין!" אמרה והתיישבנו שני שולחות לידם .
איך שהתיישבנו כמה ידידים וחברות התיישבו איתנו .
ראיתי את מור .. הוא הסתכל לי בעיניים . היה לו בעיינים מבט כועס.
כאילו שהוא כועס עלי .. הכרתי אותו . את המבטים שלו .
מה יש לו ?
"יאללה מאמי אתה בא?" שובל ליטפה את פניו בעדינות .
הבטתי בהם . הלב נדקר כל שנייה מחדש. רק המחשבה שאני זו שהייתה איתו לפני כמה יימים הרגה אותי מבפנים .
נשמתי עמוק . לא רציתי לבכות . לא שוב .
הלוואי שעמית היה פה .. הלוואי שהיה מחבק אותי .הייתי צריכה אותו . חוץ ממור רק איתו הרגשתי ביטחון . שיש מישהו שמגן עלי ושומר עלי מכולם.
"מחר יוגב חוזר.." קארין אמרה בחיוך גדול .
"אני שמחה בשבילך.." אמרתי בשקט תוך כדי שאני עוקבת במבטי אחרי שובל ומור שיצאו מהקפיטריה , הולכים יד ביד ומצחקקים . זה צבט לי בלב .
"מאמי .. היום ניסע לקניון אני אבקש מאמא שלי שתקפיץ אותנו .. נעשה סיבוב וזה.." קארין אמרה בחיוך גדול . "אין לי בעיה.." מאי אמרה בהתלהבות . "הרבה זמן לא יצאנו ככה.." הוסיפה ושתיהן הביטו בי , מחכות לתשובה .
"א..אני לא יכולה ." שיקרתי . "למה?" שתיהן שאלו וראיתי עליהן שהן לא מאמינות לי .
"טוב..בסדר.." אמרתי לאחר מחשבה שנייה .
"יופי 😊" שתיהן חייכו חיוך גדול . כל כך רציתי לחזור הבייתה , למיטה . לעצום את העיינים ולא לקום לעולם .
- - - - - - - - - - - - - - - -
"אחי מה..מה אתה עושה עם שובל ?" יקיר התקרב אלי והביט בי במבט לא מבין .
"סתם אחי .. למה ?" שאלתי וראיתי את לינוי יוצאת מהקפיטריה עם מאי וקארין . כל כך התעגעגעתי אליה . לא יכולתי להיות איתה בקפיטריה וזה שיגע אותי .
"סתם זה לא .. מה קרה?" שאל ושנינו התיישבנו .
סיפרתי לו הכל . הוא היחיד שסיפרתי לו .. לא רציתי לדבר על זה עם אף אחד אחר וידעתי שעל יקיר אני יכול לסמוך .
"אני סומך עליך שזה לא יוצא מימך ..ממש לא בא לי שיתחילו להחזיר בנינו או לדבר איתה או שלא יודע מה... רק אתה יודע את זה אחי.." אמרתי והוא הנהן .
"בטח אחי סמוך עלי אני כמו דג" אמר וחייכתי .
"תודה גבר..יאללה בוא נעלה לכיתה.." אמרתי כששמעתי את הצלצול ..
"אתה בטוח שהם התנשקו ? אולי זה היה משהו אחר ?" שאל והרמתי את כתפיי.
"לא יודע אחי..הם היו מאוד קרובים ואיכשהו ראיתי חיבור של שפתיים..שזזו .. נראה לי שקוראים לזה נשיקה." אמרתי והוא חייך .. "מסתלבט עלי אה?" צחק ורק אני לא הצלחתי לחייך .
להיזכר בזה זה היה הדבר הכי כואב בעולם .
מישהו אחר נגע בה..מישהו נישק אותה .מישהו אחר!! זה חירפן אותי .
"אבל אחי..תכלס גם אתה לא בסדר..מה רצת ישר לשובל?" אמר והבטתי בו .
"מה קרה ? רק לה מותר ? חוץ מזה זה היה נראה שהיא מאוד נהנתה בנשיקה שלה.. גם לי מותר." אמרתי ויקיר חייך .
"תמיד אהבתי בך את הקטע הזה של להחזיר ." אמר בציניות ונכנסנו לכיתה .
- - - - - - - - - - - - - - - -
"אז היום נתחיל ללמוד על מלחמת העולם השנייה ועל כל מה שקרה בין השנים 1939-1945, על המדינות שהיו מעורבות , על החוזים , ההסכמים ועל גרמניה בעיקר." מרים המורה שלי להסטוריה אמרה והביטה בכל אחד ואחת מאיתנו .
לא רציתי להישאר בכיתה, לא הייתי מרוכזת בכלל .
"למה אנחנו צריכים ללמוד את השטויות האלה" ירין מהכיתה שלי קפץ .
"אדון גולדפר היקר, ביום שתהיה מעורב במערכת החינוך אתה מוזמן לשנות את תוכנית הלימודים . בנתיים אתה רק עוד תלמיד ." אמרה וכל הכיתה התפקעה מצחוק .
הבטתי בהם .. כל כך רציתי לצחוק גם .
הדבר היחיד שהרגשתי באותו רגע היה רצון לבכות וגם רטט בכיס.. זה היה הפלאפון שלי ,קיבלתי הודעה.
הוצאתי אותו מהכיס ופתחתי את ההודעה.
- מאמי מתי את מסיימת היום? -
זה היה עמית .
= ב-2 וחצי למה ? =
השבתי והבטתי במרים בשיעמום. היא הראתה לנו במפה את המדינות שהיו במלחמה, את הקרבה בינהן וזה כל כך שיעמם אותי .
"לינוי את מוכנה להגיד לי איזו מדינה נמצאת כאן ?" שאלה והצביעה על אחת המדינות . היה כתוב בגדול 'France'
"צרפת .." השבתי והיא הביטה בי . "ומה את יודעת על צרפת לגבי המלחמה ?" שאלה וכולם בכיתה הסתכלו עלי .
"לא יודעת .." אמרתי והיא הביטה בי .
"זה כי את מתעסקת בפלאפון שלך במקום להקשיב לי !! אני מלמדת נושא חדש ואני מבקשת שתקשיבי לי כי בשבוע הבא יהיה על החומר הזה בוחן. " אמרה בקול המציק שלה .
"טוב.." אמרתי והיא הביטה בי במבט לא מרוצה והמשיכה ללמד .
"אז צרפת הייתה במצב קשה לאחר מלחמת העולם ה-1 בכל מיני תחומים ....... "
- אני בא בהפסקה לראות אותך ועוד כמה חברים .. ואני אשב פה עם כמה וכשתסיימי אפשר לעשות סיבוב ..בא לך ? -
כן , ברור שבא לי . בא לי לעשות הכל חוץ מלחשוב על מור .
= בא לי מאוד .. תקשר אלי בהפסקה.. =
כתבתי והוא השיב לי ב-' סבבה מאמי '
- - - - - - - - - - - - - - - - - -
כשיצאנו להפסקה החלטתי להתקשר ליובל . התגעגעתי אליו כל כך .
"יפה שלי..." שמעתי אותו . חיוך קטן עלה על פניי.
"מה קורה?" שאלתי וראייתי את קארין ולינוי מתקרבות .
"הכל בסדר , את לא בבצפר ?" שאל
"כן, אני מסיימת עוד שעתיים .." אמרתי בשיעמום . "חחח גם אני נוסע ללימודים ב-3 .. תקשיבי מאמי רציתי לספר לך משו .." אמר ולפי טון הדיבור שלו זה לא נשמע משו ממש נחמד .
"מה קרה?" נלחצתי .
"אל תילחצי מאמי .. סתם רציתי להגיד לך שקיבלנו עבודה ענקית מהלימודים ו.. אני חייב לעשות אותה עם מישהי ששיבצו אותנו ביחד ו... מחר אנחנו נפגשים אצלה.." אמר ושתקתי .
"אה..יפה.." אמרתי בפחד והלב פעם במהירות .
"סומכת עלי?" שאל ולא ידעתי מה לעשות .
"כן ." אמרתי ולא עניתי תאמת . זה לא היה בלב שלם .
"מאמי אם זה מפריע לך תגידי לי אני אנסה להחליף בת זוג " אמר.
"למה יש לי ממה לחשוש ?" שאלתי והוא נשמע לי יותר לחוץ ממני .
"לא .. באמת שלא ..אבל אני לא רוצה שתתעצבני עלי או משהו כי אני כל השבועיים האלה אהיה איתה עכשיו . זאת עבודה ענקית .." אמר ולא ידעתי מה להגיד .
"לא יודעת , תעשה מה שאתה רוצה.." אמרתי וראיתי את עמית נכנס לבצפר. .מה הוא עושה פה ?
"את יודעת שאני שונא כשאת אומרת לי את זה....אם שאלתי אותך אז אני מצפה שתעני לי ." אמר ושתקתי .
"היא יפה בעינייך ? היא עושה לך את זה? אתה מרגיש שאם תעשו תעבודה ביחד יש מצב שיקרה משהו? תענה לי ולך .." אמרתי והוא נאנח .
"יפה היא כן .. עושה לי את זה לא .. ולא יקרה כלום כי אני אוהב אותך .." אמר
"אז הינה ענית לעצמך .אני סומכת עליך והכל ..אבל טעות אחת יובל ו.. באמת שזה נגמר .." אמרתי והוא שתק . "אני אוהב אותך .. ואני מקווה שאת סומכת עלי באמת ." אמר והלב פעם במהירות ..
לא רציתי להתנהג כמו ילדה קטנה וקנאית .. אני רוצה לסמוך עליו אבל אני כן מפחדת .
"זה אומר שלא ניפגש בשבועיים האלה ?" שאלתי בעצב .
"ניפגש מאמי..אבל פחות..ולקצת .. אני ממש חייב לסיים את זה .. ואם אני אסיים את זה מהר ככה יהיה לי זמן פנוי ונהיה ביחד ." אמר ועמית התקרב להגיד לי שלום .
"טוב.. סבבה.. יאללה מאמי אני חייבת לסגור..אני אוהבת אותך . .מואה" אמרתי
"גם אני אוהב אותך ..תדברי איתי היום..ביי" אמר וניתק .
"מה קורה מאמי?" עמית חייך אלי ונישק אותי בלחי .
"הכל טוב .מה אתה עושה כאן ?" שאלתי לא מבינה והוא הביט בלינוי שהביטה בשנינו .
"באתי לבקר אותה ועוד כמה חברים .." אמר וחייכתי .
"אה..יפה יפה.." השבתי והתקדמנו ביחד לקארין וללינוי .
"בואי לינוי.." אמר לה וחייך אלי ולקארין . חייכנו אליו בחזרה .
הלוואי שיצליח לעודד את לינוי . מסכנה שלי . מה מור החרא הזה עושה לה ! מעניין מה עובר עליו .
ראיתי אותו יושב עם כמה חברים וכמה ידידות . שובל הייתה בינהם . ישבה עליו .
כל כך התחשק לי ללכת לדבר איתו ולשאול מה עובר עליו ! למה הוא כזה טיפש ? למה הוא דופק הכל ? אבל העדפתי לעשות את זה כשהוא לבד ולא עם המושפלת הזאת .
- - - - - - - - - - - - - -
"אז איך את ?" עמית שאל וליטף את פניי.
הבטתי בו . מור היה במרחק קטן מאיתנו , יושב עם החברים שלו , ידידות וכמובן שובל .
"יהיה בסדר.." השבתי והרגשתי איך הלב שלי נשבר כל פעם מחדש כשאני רואה אותם ביחד .
"תחייכי אני לא רוצה שתהיי עם פרצוף כזה..אף אחד לא שווה את זה את מבינה ?" אמר והביט בעיניי . "זה לא ממש עוזר...עדיין כואב לי .." אמרתי והרגשתי את הדמעות האלה שוב .
לא לא שוב |;
"בואי תביאי חיבוק .." אמר כשקלט את זה .
הוא התקרב אלי וחיבק אותי חזק חזק . חיבקתי אותו גם .
כשהתנתקנו קלטתי את מור מביט מבנו .. איך שהוא קלט אותי הוא סיבב את הראש ישר .
מצד אחד הרגשתי שמחה – שלא יחשוב שאני יושבת ובוכה עליו .
ומצד שני הרגשתי איך ככל שעובר הזמן אני מאבדת אותו יותר ויותר .
- - - - - - - - - - - - - -
ראיתי אותה יושבת עם עמית הזה . מתחבקת איתו.
מה הוא עושה פה בכלל ? שונא אותו .
בנזונה! הכל בגללו! אני זה שצריך לחבק אותה עכשיו .
אני כל כך מתגעגע אליה ואני פשוט לא יכול לעשות עם זה כלום .
היא התחילה את זה . היא רצתה מלחמה היא תקבל מלחמה !
אם היא לא הייתה מתנשקת עם עמית בבית חולים הכל היה בסדר . היינו חוזרים . הייתי רק שלה !!
רציתי לשכוח אותה כבר. נמאס לי להרגיש כאילו שיש משהו כבד בלב שלי .
הרגשתי כמו איזה כוסית . כל לילה נזכר בה .. כל הזמן חושב עליה.. מת ללכת אליה ולחבק אותה .
כל הזמן חושב אם להתקשר או לא .
די אני חייב לשכוח אותה . היא שכחה . אבל למה היא נראת כל כך עצובה?
- - - - - - - - - - - - - -
"מה יש לך את ככה?" שאלתי את מאי ..היא נראתה מהורהרת .
"סתם .. יובל .. הוא.... הוא קיבל עבודה מהלימודים ו..הוא עושה אותה עם מישהי והם יהיו צמודים אחד לשני במשך שבועיים..והוא שאל אם מפריע לי..שאלתי אם היא יפה..אם היא עושה לו את זה ואם יש מצב שיקרה משהו והוא אמר שהיא יפה ושהיא לא עושה לו את זה ושלא יקרה כלום כי הוא אוהב אותי .. אבל לא יודעת .. לכי תדעי איזו כלבה היא .. לא חסרות כאלה מגעילות" אמרה וידעתי בדיוק על מה היא מדברת .
"חח מי כמוני יודעת את זה?" אמרתי בחיוך עקום כשנזכרתי בתקופה שנטלי נכנסה ביני לבין יוגב .
"חח כן אה....העיקר זה עבר.. מחר יוגב חוזר אה?" חייכה וחייכתי גם אני .
"כן .. הוא אמר לי שקורעים אותם בטירונות .. " אמרתי והרגשתי כאלה געגועים . פשוט אוהבת אותו.
"מסכן \: הוא חוזר חמישי שישי שבת ?" שאלה ואני הנהנתי .
"כן .. אבל אני לא אראה אותו עוד שבועיים אחרי זה.." אמרתי והרגשתי מחנק בגרוון.
זה פשוט מחרפן כל הגעוגעים האלה .. אין דרך לתאר את האהבה שלי אליו .
אני כל כך קשורה אליו בעיקר בגלל כל מה שעברנו .. בעיקר כי התגברנו על זה ולא נתנו לאף אחד להפריע לנו .
"ובקשר ליובל .. אל תדאגי מאמי. אם את רואה שהוא מתחיל לדבר איתך בטלפון בטון מרוחק כזה אז תשאלי מה קרה וזה..ותנסי להיפגש איתו מידי פעם .. תראי לו אהבה ותסמכי עלי שלא יקרה כלום" אמרתי לה וראיתי שהיא עדיין מפוחדת . "חח נו אל דאגי ..יהיה טוב " אמרתי והיא חייכה
"תודה קאריני .." אמרה וחיבקתי אותה .
- - - - - - -- - - - - - - - - - -
"כנסי לאוטו ..ניסע אלי סבבה? אין לי אף אחד בבית .. הזדמנות לראות את הבית שלי ." אמר והביט בי במבט של 'חוצפנית עוד לא היית אצלי!'
"חח טוב .." אמרתי בחיוך ..
"את מצליחה לבד?" שאל ואני הנהנתי .
"כן בזה אני מומחית .." השבתי ונכנסתי לאוטו . הוא לקח את הכיסא שלי וקיפל אותו ..
"יאללה נועסים.." אמר בחיוך לאחר שהכניס את הכיסה למושב האחורי .
חגרתי את עצמי והווא חגר את עצמו ..
התקשרתי לאמא..הודעתי לה שאני נוסעת לעמית ושאני יחזור יותר מאוחר .
ישר היא התחילה 'מה עם השיעורים ? אל תחזרי מאוחר מחר יש לך בצפר'
- - - - - - - - - - - - - - - - - -
"בואי כנסי אני אקח אותך הבייתה" אמרתי לשובל והיא הביטה בי
"לא סיימתי ..אני מסיימת עוד שעה.." אמרה בעצב
"אה..טוב אז דברי איתי היום ..תבואי אלי אם בא לך בערב.." אמרתי והיא חייכה .
"טוב . ביי נסיך שלי.." אמרה ונישקה אותי בפה .
"ביי" אמרתי והיא סגרה את הדלת .
הדלקתי את הרדיו . לא היה לי כוח לשירים דיכאוניים או לשירים קצביים .
השיר שהיה בדיוק היה של סינרגיה..'טוב לי לבד'
"זוכרת שכולם אמרו
זוכר ששבתי חזרה
למרות שנלחמתי בעצמי
מחקתי כל מה שהיה.
פתאום זה משהו אחר
הרגשתי מוכן, מוכן לוותר
את לא שונה
למרות מה שחשבתי
אין כבר טעם. מה הטעם?
עובר הזמן כותב לי כאב
זה עובר לאט
אני עדיין עומד
איך זה מרגיש שאת
לא הכל בשבילי
וטוב לי לבד
כל כך הרבה ימים עברו
מאז שנינו אחרים.
ואיך שפעם לא עזבנו
היום אנחנו שני זרים.
פתאום הכל משתנה
ויתרתי מזמן
הרגשתי שאין,
אין רצון
למרות מה שחשבתי
אין כבר טעם.
מה הטעם?
עובר הזמן, כותב לי כאב
זה עובר לאט
אני עדיין עומד
איך זה מרגיש שאת לא הכל בשבילי?
וטוב לי לבד
טוב לי לבד.
עובר הזמן, כותב לי כאב
זה עובר לאט
אני עדיין עומד
איך זה מרגיש, זונה.
עכשיו את לא בשבילי
וטוב לי לבד
טוב לי לבד."
לא טוב לי לבד .
לא מסוגל להפסיק לחשוב עליה.
למה אני לא מצליח לאהוב את שובל ? מה לעזעזעל לינוי גורמת לי!? מה היא עושה לי ?
כשהגעתי הבייתה עליתי לחדר .. שמתי את התיק והתחברתי לאייסייקיו ולמסנג'ר.
= = =
עובר הזמן, כותב לי כאב
זה עובר לאט
אני עדיין עומד
איך זה מרגיש שאת לא הכל בשבילי?
וטוב לי לבד
אולי פה..
= = =
החלפתי בגדים וירדתי למטה ..
"אתה רעב?" אמא שאלה והנהנתי
"כן .. מה יש לאכול ?" שאלתי ופתחתי את המקרר .
"יש אורז עם קציצות ברוטב.." אמרה והוצאתי את הקופסה של כל אחד מהם .
חיממתי לי בצלחת ופתחתי בקבוק קולה .
"רוצה ?" שאלתי את אמא .
"לא , לא שותה שטויות .." אמרה והכנסתי את הקולה למקרר אחרי שסיימתי .
ישבתי לאכול .
שוב חשבתי עליה. . כמו כל הזמן .
כל כך רציתי לשכוח אותה .
ניסיתי להבין שוב ושוב למה היא עשתה את זה .. למה? הרי היא ידעה שאני יבוא לבקר אותה . מן הסתם בטח גם קארין אמרה לה .
שום סיבה לא נראתה לי הגיונית ורק הרגשתי איך כואב לי בלב .. הרגשתי כמו נקבה.
זה בחיים לא קרה לי שהרגשתי ככה בגלל בת ..
- - - - - - - - - - - - -- - -
עמית עשה לי סיור בבית שלו . היה לו בית רגיל .. הוא גר בבניין .עם מאי וקארין דיברתי .
החלטנו שניסע יותר מאוחר בערב..ואם לא אז מחר לקניון . וככה גם קארין תיקנה ליוגב מתנה .
עמית חימם לנו אוכל .. למרות שלא היה לי תאבון הוא לא הסכים לוותר לי.
"לא אכפת לי ..את אוכלת הבנת ?" אמרה וחיוך קטן עלה על פניי.
"תודה עמיתי .." אמרתי בעצב ..
ישבנו לאכול .. מידי פעם הבטתי בו ומידי פעם חשבתי על מור .
למה הוא עשה לנו את זה ? מה כבר יכול לגרום לזה ?
הרי היה לנו בסה"כ טוב ..או..
שלא ?
שבת שלום מדהימות(:
אני מצטערת שאני לא ממשיכה הרבה..
אוהבת!
אתר האהבה הישראלי