"יאללה .. בואי נעשה סיבוב קטן .." אמר ואחז בידי בעדינות . .הבטתי בפניו .. מחייכת חיוך קטן .
כלכך רציתי שזאת תהיה היד של יוגב..נזכרתי בו שוב פעם . . אותה דקירה שחוזרת על עצמה בכל פעם שאני חושבת עליו או נזכרת בו .
סיפרתי לו איך הכרתי את יוגב, הוא סיפר לי איך נגמר עם האקסית שלו .
דיברנו על כל כך הרבה דברים .
"קארין?" שמעתי קול מאחוריי .. קול מוכר .
הסתובבתי , מופתעת לראות את הבנאדם שהכי לא רציתי לראות עכשיו .
בעיקר לא עכשיו .
-------------------------------------------------------------------------------------------
שוב דקירה.
יוגב.
פאק .
הוא הביט בי מופתע, פגוע .
משו בעיניים שלו כאילו כבה.
הוא נראה עצוב . . חבר שלו הביט בי , גם , מופתע .
מייקל הביט בי גם , הרגשתי שאני באיזשהו סרט אמריקאי של מתבגרים .
הייתי הדמות הראשית , יוגב היה האקס, מייקל היה החדש.
הרגשתי כל כך רע .
שניהם מסתכלים עלי , שניהם פה איתי .
"א..אני הולך לקנות לנו גלידה.." מייקל אמר .
"כן ואני הולך רגע לשירותים אחי " יוסי חבר של יוגב אמר לו .
שניהם הלכו , רציתי להרוג אותם !
למה הם השאירו אותנו לבד .?!
הוא הביט בי . . כלכך רציתי לחבק אותו , לדעת שהוא לא בגד בי , לא עם הכלבה הזאת .
לא פעמיים .
שנינו שתקנו ..
רציתי לברוח מפה .. אבל רגליי נתקעו .
"מישהו חדש אה..?" אמר בטון פגוע ...
"סליחה?" הבטתי בו מופתעת . .
"כלום..עזבי.." אמר וראיתי דמעות בעינייו .
שנינו שתקנו .. שנינו מחכים . הוא ליוסי ואני למייקל .
"זה חבר שלך ?!" שאל אחרי כמה שניות של שתיקה .
"לא .." השבתי .
הלוואי ויכולתי להיות מגעילה ולהגיד שכן . .אבל זה לא פייר. .לא כלפיי מייקל ולא כלפיי יוגב .
כמה שהוא פגע בי , לא הייתי מסוגלת לפגוע בו בחזרה.
ככה זה כשאוהבים מישהו . .לא משנה כמה הוא יפגע בך, אין מצב שתנסה לפגוע בו ..אתה תעדיף לפגוע בעצמך מאשר בו .
"קארין..א..אני אוהב אותך.אני מתגעגע אליך , אלינו .." אמר ונגע ביידיי.
התרחקתי ממנו מעט . . לא מסוגלת לתת לו להתקרב שוב .. לא אחרי שפגע בי .
"מה..מה תגידי לי מה לעשות בשביל שתסלחי לי! אני יעשה הכל ..אני נשבע לך . ." אמר , מביט בי במבט נואש .
"כלום יוגב..זה נגמר..די, תעזוב אותי .." אמרתי והוא השפיל את ראשו .
"למה את עושה לנו את זה ?" שאל וגרם לי להתעצבן .
"למה א-נ-י עושה לנו את זה?! יוגגב..הכל היה בסדר בנינו..עד שהאקסית החמודה שלך חזרה לך לחיים. . ואתה יודע מה..אתה לא אהבת אותי... אתה אהבת ואתה עדיין אוהב אותה " אמרתי והוא הניד בראשו
"זה לא נכון! את יודעת שזה לא נכון .. את לא זוכרת את כל הימים שלנו ביחד ? מאמי..עברנו הרבה..למה את מרחיקה אותי מימך ככה?!" שאל ואני החזקתי את עצמי לא להתייאש .
"אני אוהב אותך.." אמר ואני התקרבתי אליו והבטתי בעייניו.
"אל תגיד לי את זה יותר בחיים שלך הבנת ? אין לך זכות להגיד את זה בכלל.." אמרתי וראיתי את מייקל מתקרב. ..
"ביי יוגב ." אמרתי מביטה בו , בפעם האחרונה.
התרחקנו אני ומייקל . .הוא הביא לי את הגלידה .
הדמעות זלגו מעיניי .. הוא לקח את ידי ויצאנו מהקניון .
הלכנו לאוטו , שותקים ..
בכיתי בשקט. אבל מבפנים רציתי לצרוח , להרביץ למישהו . להוציא את כל העצבים .
נכנסנו לאוטו . . הוא סגר את הדלת והביט בעיניי .
"את בסדר?" שאל מלטף את פניי.
"כ..כן" אמרתי בגמגום קל .
"בואי אלי. ." אמר וחיבק אותי אליו .. .בכיתי. הרגשתי כזאת עלובה.
איך אני בוכה בגלל מישהו . מישהו שרק פוגע בי .
"על מה דיברתם?" שאל ואני סיפרתי לו הכל .
הדמעות המשיכו לרדת מעיניי ..
נשענתי לאחור . . מביטה בעייניו של מייקל ששידרו לי הגנה והבנה ..
היו לו עיניים ירוקות-כחולות..מהפנטות .
"ענית לו כמו שצריך.." אמר מלטף את פניי בעדינות .
הוא התקרב אלי .. ונישק את שפתיי..נשיקה ועוד נשיקה .
לא ידעתי אם אני עושה בשכל שאני איתו עכשיו .
אבל הייתי צריכה מישהו שיחזק אותי ושיעודד אותי ,ומייקל ? היה בדיוק בזמן ובמקום .
"זה לא מתאים עכשיו . ." אמר מפסיק את הנשיקה.
"את צריכה לחשוב מה את רוצה ממאמי..זה לטובתך .." אמר ואני הבטתי בעיניו .
"בא לך להיות פעם אחת מניאק ? פעם אחת ? " אמרתי והוא חייך
"למה שאני אהיה?" שאל ואני חיכתי חיוך קטן .
"כי אתה יותר מידי טוב .." השבתי והתחלתי לאכול את הגלידה שנמסה לי כבר לגמרי .
"מגיע לך שיהיו טובים אליך .." אמר משחק בשיערי.
"כנראה שלא כולם חושבים ככה.." אמרתי .
- - - - - - - - - - - - --
"למי אנחנו מחכים ?" שאלתי לא מבינה .
"לשובל.." מור אמר והבטתי בו בהלם .
התעצבנתי .. אבל שתקתי.
כל החשק ללכת למסיבה של ירון ירד לי . רצייתי לחזור הבייתה ..
שנאתי את שובל .. ועוד להיות איתה באותו מקום .
היא יצאה מביתה , לבושה בשמלת מיני בצבע צהוב בננה שמתאימה לה. . היא הייתה שזופה הכלבה.
היא נעלה נעלי עקב שחורות ואחזה בתיק קטן שחור .
איזו השקעה, כולה לאן היא הולכת .
זה עיצבן אותי שמור לא סיפר לי שהיא באה איתנו
ומה בכלל היא באה איתנו .?! אין לה איזה מישהו אחר להתעלק עליו ?! עלוקה .
מור יצא מהאוטו, אליה.
אכלתי את הלב שלי.
למה אני לא מסוגלת לסמוך עליו כשזה קשור אליה? למה היא כלכך מורידה לי את הביטחון כשהיא לידו ?
הוא נישק אותה בלחי .. וחיבק אותה.
היא הביטה בו מחייכת ואז הביטה בי ואמרה לו משו .
אחרי שנייה הוא נכנס לאוטו והיא נכנסה והתיישבה מאחור.
"היי לינוי" שמעתי אותה אומרת . .
"היי" סיננתי בשקט..
נסענו כל הדרך שותקים.. בין לבין שובל ומור דיברו ..
כשהגענו מור עזר לי לצאת..הוא הביט בי וחייך אלי .. לא כלכך חייכתי .
"קרה משהו ?" שאל ואני הנדתי בראשי. .
נכנסנו לתוך הבית שלו .
הרבה אמרו לי שלום ,כמה שאלו מה קרה , כמה חייכו אלי ..
וכמה בכלל לא הכרתי .
ישבתי עם כמה ידידים וחברות , צחקתי איתם קצת.
שמחתי שבאתי , לפחות השתחררתי קצת .
ראיתי את שובל ומור רוקדים ביחד ..
הרגשתי דקירות קטנות בלב, בבטן ..
אחרי זה מור יצא לעשן .. שנאתי כשהוא מעשן .
למרות שזה פעם במליון שנה.
שובל ? כמובן אחריו .
זונה !
רצתיי לקום מהכיסא הזה וללכת גם אני . .איתו .
הוא הבטיח להיות צמוד אלי .. ובמקום זה? הוא ושובל צמודים אחד לתחת של השני .
"תגידי את ומור נפרדתם?" לירז , אחת מהבנות שאלה.
"לא .. למה?" שאלתי לא מבינה.
"סתם .. הוא כל הזמן עם שובל.. חשבתי. ." אמרה וראיתי שלא נעים לה שהיא שאלה .
הרגשתי שוב דקירה.
אז אחרי הכל , אני לא היחידה שרואה את זה .
ב-1 נגמרה המסיבה.
חזרנו הבייתה.
מור החזיר את שובל . .הם דיברו בחוץ כמה דק'.
הדמעות מילאו את עיניי , כאב לי בלב .
הם לא סתם ידידים .. רואים עליהם .
אחרי כמה דק' היא נישקה אותו בלחי והוא חיבק אותה והיא נכנסה אחרי זה הבייתה .
הוא חזר לאוטו . .
לא הבטתי בו . . הסתכלתי על הבתים שבחוץ, הדמעות זולגות ואני מנגבת מבלי שהוא יראה.
לא רציתי שיתחיל לשאול .
כשהיינו כבר ליד הבית שלי קיללתי את הרגליים שלי .. למה אני לא יכולה פשוט לצאת ?
הוא בטוח יקלוט שבכיתי.
סתומה!
הוא יצא מהאוטו והוציא את הכיסא מהבגאז ואז הוציא אותי.
הוא הביט בעייני .
"מה קרה?" שאל . שתקתי .
"כלום .. " אמרתי משפילה את ראשי.
"לינוי .. מה קרה מאמי ? בכית? " שאל
"לא .. לילה טוב.." אמרתי מתרחקת עם הכיסא.
הוא משך אותי וסיבב את הכיסא אליו .
"את לא זזה עד שאת לא אומרת לי מה קרה!" אמר מביט בעיניי .
השפלתי את ראשי .
רציתי להגיד לו , אבל המילים פשוט לא יצאו .
"לינוי..מה יש לך ?" שאל מלטף את פניי.
"כלום מור ..בבקשה תיתן לי ללכת " התחננתי .
"מישהו עשה לך משהו ? קרה משהו ?" שאל ואני חייכתי בעצב.
"נכון . .איך אתה יכול לדעת? אתה כל כך עסוק בשובל .. " אמרתי והוא גלגל עיינים .
"שוב זה?" שאל והתרומם .
"כן שוב זה ." אמרתי בכעס.
עכשיו המילים יצאו חופשי .
"עלק תהיה צמוד אלי נכון ? במקום זה אתה ושובל דבוקים אחד לתחת של השני!
ואתה יודע מה הכי כאב? לשמוע מישהי שואלת אם נפרדנו!! וכשאמרתי לה שלא היא עושה לי 'אה..זה נראה בגלל שהוא כל הזמן עם שובל!' אז שלא תגיד שאני מדמיינת ומגזימהה
כי וואלה כל הערב היא הייתה איתך !
רקדתם , עישנתם ביחד , צחקתם ביחד .
וואלה אני ? כאילו לא קיימת .
אתה מרגיש אליה משהו . .ולא יעזור לך אם תגיד לי שלא . כי אני כבר לא מאמינה לך ." אמרתי בכעס והדמעות זלגו .
הוא שתק. . סופסוף יכולתי להגיד את כל מה שהרגשתי .
" איך אתה מעיז לבקש ממני לבוא איתך למסיבה בשביל שנהיה ביחד ומה ? במקום זה אתה והידידה שלך תקועים אחד בתחת של השני . .נמאס לי מזה מור ! אתם לא ידידים ! אתם כמו חברים !! וואלה כשהייתי שם התפדחתי, אבל לא בגלל הכיסא. . בגללי , בגללך . .בגללנו ." אמרתי והוא המשיך לשתוק .
"עזוב.. פשוט עזוב. .נמאס לי לדבר על זה. .מצידי תעשה מה שאתה רוצה. " אמרתי והתרחקתי .
"מה את אומרת לי פה בעצם ?" הביט בי לא מבין .
"אני אומרת לך מה שאתה רוצה להבין ." אמרתי והוא התקרב אלי .
"לינוי אני אוהב אותך. ." אמר , רציתי להרוג אותו .
"אני שונאת את זה שאתה פוגע בי . .ואחרי זה כשאני אומרת אתה מתייחס כאילו אני לא צודקת
ואז כשאתה רואה שאני צודקת אתה שותק..ואחרי שאני הולכת אתה בא אחריי ואומר לי שאתה אוהב אותי .. וואלה אולי זה הצליח פעם .אבל נמאס לי מור ..
אתה רק פוגע בי .. אתה רוצה אותה! מה אתה עושה איתי בכלל !
היה בינכם משהו היום !?" שאלתי בכאב והוא הניד ברראשו .
"אני לא בנזונה כמו שאת מתארת אותי . אני בחיים לא אהיה איתה..גם לא מול הפרצוף שלך ." אמר וגרם לי לחייך .. חיוך ציני .
"חח ממש .. רק היית איתה כל היום מול הפרצוף שלי. .עזוב..פשוט עזוב , תעשה מ ה שאתה רוצה .
הינה , אתה לא חייב לי כלום ." אמרתי והוא הביט בי המום .
"מה את רומזת?" שאל , שוב אותו דבר.
"די ! מה זה מה אני רומזת ?! לא רומזת שומדבר. . תעזוב אותי כבר מור . הגזמת היום . .אבל ממש.
לילה טוב ." אמרתי ונכנסתי הבייתה .
הדמעות זלגו מעיניי . . הרגשתי צרממורות בכל הגוף .
לא ידעתי אם נפרדנו עכשיו או שזה סתם ריב .
אבל מה שידעתי , זה שהוא פגע בי . .והמון .
- - - - - - - - - - - -
נכנסתי לאוטו .
המום .
איך לא שמתי לב לזה ?
רק כשהיא אמרה לי הכל הבנתי שהגזמתי .. היא צודקת .
איזה מטומטם אני !
ידעתי שהיא צריכה זמן להירגע.
אני לא הולך לוותר עליה..
שיחזרתי את הערב בראשי.. לא ישבתי עם לינוי אפילו פעם אחת .
באמת כל הערב הייתי עם שובל.
הרגשתי חרא עם עצמי .
- - - - - - - - - - -
"יואוו דנהה את לא מבינה! כל הערב היינו ביחד .. הוא היה כזה מדהים...ולינוי? אין היא אכלה תלב."
אמרתי מחייכת ודנה נראתה מרוצה מהמצב .
"אני שמחה בשבילך !" חייכה.
"הוא אמר לי שהוא מרגיש אלי משהו .. כשהוא חזר מהכינרת ..הוא בא אלי..דיברנו..הוא מדהים..יואו..איך בא לי אותו.." אמרתי מאושרת .. סופסוף התקרבנו !
"לא היה בינכם כלום ?" שאלה .
"לא . .עדיין לא ..בקרוב " קרצתי לה והיא צחקקה.
"הלוואי אחותי !" אמרה .
היא סיפרה לי על מישו חדש שהכירה..שמחתי בשביתה .
- - - - - - - - - - -
"היי..אמ..איפה קארין?" שאלתי את נעמה..לא הבנתי מה היא עושה פה.
זאת המשמרת של קארין .
"היא התפטרה..אתמול. ." אמרה ואני הבטתי בה בהלם .
התאכזבתי.
ציפיתי לראות אותה ... אוח. .למה אני לא מסוגל לשכוח אותה ..הרי היא שכחה .יש לה מישהו חדש.
"את יודעת למה היא התפטרה?" שאלתי
"ממ..היא אמרה בגלל שמתחילים הלימודים וזה.." אמרה וידעתי שזה בשביל לא לראות אותי .
היא פשוט שונאת אותי ..
- - - - - - - - - - - -
"לינויוש, תתארגני . .יש לך פיזיותרפיה היום. .אני אקח אותך ואלך לסידורים .. אני יחזור ב-5 לאסוף אותך" אמרה ואני הנהנתי.
היא עזרה לי להתלבש.
כשסיימתי ירדנו למטה במעלית . .
המחשבות על מור לא הרפו ממני.
הכאב רק התגבר .. הדמעות נשמרו בפנים וחנקו אותי.
ידעתי שזה יתפרץ עוד מעט ..
"ביי מותק .. תהני" אמרה ואני עליתי במעלית למעלה ..
תמיר ומאיה תירגלו עם ערן .
"היי מותק.." מאיה התקרבה אלי וחייכה.
"היי" השבתי בחיוך קטן ומזויף .
"קרה משהו?" שאלה והביטה בעיניי.
"לא .. אני בסדר.." אמרתי והיא עזרה לי להתארגן לטיפול
כשהייתי מוכנה התקרבתי למכשירים . .
תמיר נתן לי כל מיני תרגילים. . הוא עשה לי עיסוי ברגליים, בכפות הרגליים .
לא הייתי מרוכזת בכלום ..חשבתי רק על מור .
הרגשתי מין ריקנות .. משו חסר לי .
אבל יחד עם זאת הרגשתי כאילו אבן ענקית התיישבה לה בלב שלי. . מן כובד כזה .
"לינוי ..מה קרה את לא מרוכזת היום ? את בקושי עושה משהו .." תמיר אמר.
"אני בסדר.." אמרתי כדי שירד ממני . .
המחנק בגרון רק הלך וגבר..
"אני צריכה לשירותים.." אמרתי ותמיר הושיב אותי על הכיסא וליווה אותי לשירותים .
"תסתדרי ?" שאל ואני הנהנתי.
הוא יצא ואני נשארתי בפנים .
פרצתי בבכי .
כאב לי .. הכל .
כלכך רציתי שזה יהיה שונה..למה הוא בכלל מכיר אותה ?
למה הוא פוגע בי ?
ישבתי בשירותים 5 דק' ואז יצאתי. .
"כבר דאגנו לך .. הכל בסדר?" שאלו שניהם . .וערן הביט בי .
"כן הכל בסדר.." אמרתי בשביל שיעזבו אותי ..
ערן התקרב אלי עם הכיסא..
"מאמי מה קרה?" שאל מביט בעייני.
"סתם.. סתם יום חרא.." שיקרתי והוא חייך חיוך קטן .
"אני מכיר את זה..ימים ששום דבר לא מסתדר לך . .ובא לך פשוט להיקבר מתחת לשמיכה.." אמר ואני הנהנתי.
"בדיוק .. " השבתי בחיוך קטן .
"יאללה מאמי .. אל תתני לזה להשתלט עליך .. תזכרי שעוד מעט את חוזרת ללכת . .שווה לך להתאמץ" קרץ לי ..ותכלס דבריו חיזקו ועודדו אותי .
"ביי מאיה..בי תמיר..ביי ערנוש ..תודה" אמרתי והוא נישק אותי בלחי .
"בכיף מאמי" חייך ..
התכוונתי לצאת אבל הדלת נפתחה .. בפתח עמד מור .
לא הבנתי מה הוא עושה פה.. מה הוא קשור ?
"היי.." חייך אלי חיוך קטן ומצטער .
"היי" אמרתי ביובש ויצאתי מהמקום .. הוא הלך אחרייי.
"לינוי תעצרי שניה.." אמר ואני עצרתי והסתובבתי אליו עם הכיסא..
"מה אתה רוצה?" שאלתי בכעס.
"לבקש סליחה.." אמר מביט בי במבט מצטער .. מבט מלא חרטה.
לא יכולתי לסלוח לו ככה..עדיין הרגשתי את אותה אבן מעיקה .
"אפשר שנדבר במקום אחר?" שאל ואני הנהנתי.
"אני יודיע לאלונה" אמרתי והווא הזמין לנו מעלית.
התקשרתי אליה..היא אמרה שזה בסדר ושהיא תחכה לי בבית .
אני ומור נסענו ..לא יודעת לאן ..
הגענו לאיזשהו מקום בלי אנשים .. מקום שקט . הוא חנה והביט בעיייני.
"תקשיבי אני..אמ..אני מצטער..חשבתי על כל מה שאמרת ואת צודקת .. את כלכך צודקת.. אני מצטער" אמר במבט מתנצל .
"תסתכל לי בעיניים ותגיד לי את האמת .. אתה מרגיש אליה או לא מרגיש אליה?" שאלתי בתקווה לשמוע שלא .. .
"מרגיש.." אמר בטון שקט.. – אגרוף בבטן –
שתקתי.
לא היה לי מה להגיד.
התחרטתי שבכלל שאלתי ..עדיף היה לא לדעת .
"לינווי...א..אני אוהב אותך אני נשבע לך .אני אוהב אותך" אמר וליטף את פניי.
סיבבתי את פניי אליו .
"למה למה נתת לה להיכנס לך ללב ככה?! היינו ביחד! היה לנו טוב ! מה מה קרה פתאם ?
אין לי רגליים אז אתה הולך למישהי שכן יש לה ? למה עשית לי את זה ?! " שאלתי בכאב.
כבר לא ידעתי מה לחשוב .
"זה לא קשור לינוי..זה לאקשור אליך..אני והיא פשוט התקרבנו ו..נשבע לך שלא היה בנינו כלום.." אמר והאמנתי לו .
"אני יודע שאני פוגע בך. .תאמיני לי שאני שונא את עצמי על זה.. אני כלכך לא רוצה לפגוע בך. . כי אני כל כך אוהב אותתך..טוב לי איתך ..את לא מבינה כמה ... גם אם התרחקנו קצת ..עדיין..אני אוהב אותך באותה רמה כמו אז." אמר ואני השפלתי את ראשי.
"מה..מה אני יכולה לעשות בשביל שתשכח אותה?" שאלתי בכאב.
"אני לא יודע..ואל תגזימי..אני כולה מרגיש אליה משהו קטן." אמר ועיצבן אותי.
"אתה לא אמור להרגיש אליה!! אתה לא מבין ? אתה כל הזמן איתה..כל הזמן ..מור..זה כואב לי." אמרתי והוא השפיל את ראשו .
"אני לא יודע מה להגיד לך לינוי א..אני..אני פשוט לא יודע ." אמר וכל כך כעסתי..
לא יודעת על מה .
אבל כעסתי.
הרגשתי כלכך ממורמרת .. כל כך עצבנית .עצובה.
איך החיים שלי השתנו ברגע.
"תחזיר אותי הבייתה .." אמרתי והדמעות זלגו מעיניי.
התעגעגתי ללירן .. הוא כל כך חסר לי .
אף אחד לא מדבר עליו .. גם אני לא . אבל אני זוכרת אותו ..הוא איתי בכל מחשבה, בכל שנייה . בכל זיכרון .הוא בחיים לא יעלם לי לגמרי.
"לינוי אני לא רוצה שזה יגמר בנינו .. אני לא רוצה לאבד אותך ." אמר מביט בעייני.
"אתה אוהב אותי בכלל ? את האמת !" שאלתי בכאב.
"בטח ..בטח ששכן! לפני רגע אמרתי לך .." אמר מלטף את פניי.
מנגב את דמעותיי .. הוא נישק את שפתיי.. היה לי רע.
"אני אוהב אותך .." לחש באוזניי..נייסתי לשכוח לרגע משובל . לא הצלחתי .
כל שנייה נזכרתי ..נזכרתי שהוא רוצה אותה .
"תחזיר אותי הביתתתה.." אמרתי מרחיקה אותו ממני .
הוא נאנח .
לא יכולתי להיות איתו .. לא כשיש עוד מישהי שהוא חושב עליה.
כל הדרך הבייתה עברה בשתיקה .
הדמעות חמקו להן מעיניי ..מידי פעם הוא הביט בי ואז חזר להביט בכביש .
שנינו שותקים , שנינו כואבים ..
ובעיקר.
שנינו מותשים, מהקשר הזה.
המשך יבבבבוא ..... (:
