דבר כזה קורה פעם החיים.

סיפור ממש יפה ( :
תמשיכי 😊

סיפור מדהים ביותר (:

=פרק 6=
למחרת.
'אני מצפה מכם שלא תעשו בעיות'-המחנכת עמדה עם הגב אלינו וכתבה על הלוח מה צריך להביא לסיור.
'אני מזכירה שוב,'-הגבירה את קולה 'מכנסיים ארוכים,חולצת תלבושת ארוכה כי יהיה קר,מים וכל זה'
'אפשר לבוא עם שורט?'-התפרצה אחת הבנות
'תגידי שורט זה מכנסיים ארוכים?'-סינן אחד הבנים
המורה אפילו לטרחה לענות
'מה עוד?'-צעקה אחת הבנות הכי חנוניות
'זהו אני חושבת. יהיה פיזור לשכונות ולא לבתים ככה שתצטרכו למצוא סידור'
'טוב,אתם משוחררים'-אמרה ברגע ששמענו את הצלצול
הסתכלתי על הכיסא שהייה לידי, עומר יושב שם אבל היום הוא לא הגיע. וכבר עברו 3 שיעורים
"עומריקו?'-אמרתי בחיוך כששמעתי את הקול שלו מעבר לשפופרת
'היי מירו'ש'-שמעתי בקולו שהוא מחייך
'משעמם לי בלעדייך'
'אחח גם לי'-אמר בקול תינוקי 'אני תקוע פה בקופת חולים לקחת אישור לזה שאני מאחר'
'בסוף תצטרך לקחת אישור מחלה לכל היום'-צחקקתי
'כן חח' –צחק ' מה איתך? מה עם דינו'ש?'
'מה איתו?'-אמרתי בתמימות
'הוא מעוניין בך ואת מעוניינת בו אז..'-צחקק
'סתום'-צחקקתי 'ומאיפה אתה יודע?'-הדגשתי את ה"אתה"
'רואים. מפגרת'-צחק
'מפגרת אתה'-צחקתי
'אין לך איזה דין לחבק?'
'כן,זו הדרך הטובה ביותר להיפטר ממני'-צחקקתי 'ביי מכוער'
'ביי כוסית'-צחק
'מאמי שילי'-קפצתי על אור שישבה לידי וחיכתה שאני אסיים את השיחה
'מה קווורה?'
'הכול סבבה' –צחקתי 'איפה 2 המכוערות?'
'הלכנו לקנות לנו ארטיק.' –חייכה 'ולך מסטיק'-קרצה
'אתן כאלה נשמות שאתן זוכרות'-צחקתי
'בואי לכיתה של דין'-קרצה
'התחלנו לרבוץ שם'-צחקתי והכנסתי את הפלאפון לכיס
'מה לעשות?'-משכה בכתפיים ויצאה מהכיתה
'תגידי את באה היום לסיור?'-שאלה אור כשהתקרבנו לכיתה של דין
'נראה לי שכן,את?'
'גם'-חייכה 'מסכימים לעבור אוטובוסים,אז נהייה כולנו על ח' 6'-צחקה
'לה לה לה'-צחקתי
'מה הקשר?'-היא הסתכלה עלי
'לודעת' –צחקתי 'סיפרתי לך ששרון רוצה שאני ודין נשיר בכנס של תחילת הלימודים?'
'מה?!'-היא נחנקה מהקולה
'כן'-צחקתי ונשענתי על הקיר
'מגניב לכם'-חייכה 'ומתי הכנס?'-היא התקדמה
'לודעת'-עשיתי פרצוף והסתכלתי עלייה 'הכול טוב נשמה?'
'בארור'-צחקה וחיבקה אותי 'חכי לי אני מסדרת את השיער ובאה'
עמדתי ליד הכיתה של דין אבל הוא לא הייה שם אז עמדתי סתם ככה ליד החלון והסתכלתי.
ראיתי המון ילדים,שמנים,רזים,גבוהים,נמוכים. "ילדים בכול מיני צבעים" צחקקתי לי בלב.
ופתאום מישהו חיבק אותי מאחורה.
'היי'-נמרח לי חיוך ענקי כשראית את דין
'מה קורה חמודה?'-חייך אלי
'הכול טוב'-חייכתי 'מה איתך?'
'גם'-קרץ 'ולמה את עומדת באמצע המסדרון ללא מעשה?'-צחק
'סתם אני מחכה לאור,היא הלכה רגע למראות בשירותים'
'אה הא'-חייך 'את יודעת שאם את צריכה מראה וזה ואיך לך כוח ללכת ולבדוק תבואי אלי אני ייגיד לך'-ליטף את שערותיי
'באמת? אז.. איך אני נראה עכשיו?'-צחקתי
'אמ..יפה כמו תמיד'-קרץ
'חנפן'-דחפתי אותו
'אני?'-הוא עשה פרצוף מופתע
'כן,כן'-צחקתי
'נעלבתי'-הוא הסתכל עלי והסתובב ואני התקרבתי אליו לאט וקפצתי עליו
'יאוו!'-הוא צעק בהתלהבות 'שק קמח מרצונך החופשי'-צחק
'חחח דביל'
'שלוש ארבע ו..'-הוא ספר ואני קפצתי על הגב שלו
'את ממש לא כבדה' אמר
'כן בטח'-צחקתי כשהוא התחיל לעשות לי סיבוב בתוך הכיתה שלו
'באמת. את שוקלת כמו התיק שלי ביום ראשון'
'למה דווקא יום ראשון?'-צחקתי והחלקתי מהגב שלו
'כי ביום ראשון יש לי שעתיים ספורט ואח"כ שעה מחשבים ואז אנגלית,ככה שיש לי בסך הכול ספר ומחברת בתיק'-חייך והתיישב לידי
'ממש' צחקתי 'איווו שחכתי את אור'
'חחחחחחחחח'-הוא יצא אחרי לכיוון השירותים
'חכה פה'-קרצתי והשארתי אותו ליד הדלת
'אור?'-נכנסתי לשירותים וראיתי אותה ליד המראה 'לוקח לך שנים'-אמרתי
'כן'-צחקה
'שנייה אני באה'
'טוב אני עם דין בכיתה שלו.'-אמרתי ויצאתי
'בכל מצב חזרת אלי'-צחקק ונכנסנו לכיתה
'כן'-חייכתי
-
'איפה דין?'-דורון התיישב על אחד השולחנות
'לא יודע'-אמר דור והסתכל על דורון המודאג
'אוף, הוא ממש התחיל להעלם בזמן האחרון, אתה לא חושב?'
'אה הא'-אמר דור בחוסר חשק
'נו מה יש לך אתה?!'- התעצבן
'דיי כבר דורון!! דיי! הבנו שאתה מאוהב אבל חלאס לחפור! כוסעמק אנחנו סובלים אותך 24 שעות ואתה אומר שוב ושוב ושוב שהיא חמודה ומדהימה ויש לה שיער מדהים ועיניים מהפנטות וש..'-הוא לא סיים ודורון יצא בכעס מכיתה
'ראבק'-סינן דור ויצא אחריו
'נו חכה רגע!'-דור רץ אחרי דורון
'מה אתה רץ אחרי כמו נקבה אבל?!'-דורון נעצר
'נו לא התכוונתי להעליב או משהו אבל ניסיתי להסביר לך שאנחנו כבר לא יכולים לשמוע אותך מדבר עלייה'-אמר בשקט
'טוב,טוב הבנתי. אני יותר לא אדבר עלייה'
-
אני עפה לקנות לי מסטיק, להביא לך משהו?'-שאלתי את דין
'לא'-חייך
'ביי חמוד'-קרצתי ויצאתי מהכיתה
-
'ואו'-דורון נעצר לרגע
'אם זו עוד פעם היא אני נשבע לך שאנ..'-הוא הסתכל על דורון
'תסתום שנייה'-קטע אותו 'הנה היא'-חייך
'איפה?'-דור ניסה למצוא אותה אבל זה הייה חסר סיכוי היו מול העיניים שלו עוד 40 בנות
'זו עם השיער השטני'-משך אותו
'עם החולצה הלבנה?'-שאל דור
'כן'
'חמודה דווקא'-חייך דור
'גם דין חושב ככה'-צחקק
'תכיר אותה כבר להורים שלך וזהו'-צחק דור
'אתה באמת. אבל באמת חסר חוש הומור'-עיקם את פרצופו וירד בעקבותיה ודור אחריו.
-
ירדתי במדרגות לא חושבת ולא מדמיינת לעצמי שהענייניים הולכים ומסתבכים.
שאני ברגע זה תקועה בין שני חברים טובים דין ודורון רק שאני לא יודעת את זה.
אני בסך הכול ילדה רגיל עם מחשבות רגילות שסתם מחבבת מישו יחסית רגיל.
גאד דאמט , כמה בעיות כבר יכולות לצוץ? אחח , הלוואי ויכולתי לדעת.

יצאתי מהבניין והלכתי לכיוון הקיוסק בלי להסתכל אפילו לצדדים.
פתאום הטלפון שלי צלצל.
הסתבר שבגלל הסיור היום ארגנו לנו הסעות עוד 10 דקות. והבנות מחכות לי מול חדר מחשבים, קנית מסטיקים ועליתי לכיתה לקחת את התיק שלי אבל הוא לא הייה שם.
"כנראה הן לקחו אותו" חשבתי לעצמי ורצתי אליהן
וכן,צדקתי התיק הייה איתן. כמו תמיד.

'טוב אז נפגש בתחנת אוטובוס הזו ברבע ל-4'-סיכמנו והלכנו כל אחת לבית שלה.
הסיור הייה לירושלים 'סיור סליחות' אני חושבת קראו לזה.
חצי בתי ספר נסעו באותו לילה לכותל. כן, כולל אותנו.
כשעלינו לאוטובוס תפסנו לנו מקומות ואז ראיתי את דורון שכבר ראיתי אלף פעם בבצפר ובהסעה.
'היי'-הוא חייך אלי
'היי..' אמרתי והתיישבתי ליד אור
'מירי, נכון?'
'כן..'אמרתי בחוסר חשק
אני דורון'-חייך
'נעים מאוד'-חייכתי חיוך מאולץ

'אני רוצה לישון'-קיטרתי
'נו מירו'ש עוד לא עברנו חצי דרך.'אמרה שני 'שימי ראש'
'הדלקתי את האמפי ושמתי אותו על שיר רגוע ושקט והנחתי את הראש על הברכיים של שני. חושבת.
הנסיעה הייתה כ"כ משעממת שהתחלתי לספור את המכוניות שעל הכביש.
'מה את עושה?'-קפצה נוי
סופרת מכוניות.'-אמרתי בשקט
וכשסוף סוף הגענו לירושלים וחשבתי שהסיוט נגמר התברר לי שממש אבל ממש טעיתי.
בחוץ הייה קור כלבים ולא משנה כמה שחבות לבשתי הרגשתי איך כל הנוזלים בגוף שלי הופכים להיות קרח מוצק אחד. ואם זה לא מספיק גם הייתי צריכה פיפי, טוב נו. אני ועוד חצי בצפר.
'דיי דיי דיי!'-צעקתי והתיישבתי על האספלט ואחד המדריכים נגש אלי
'מה קרה מתוקה?'-הוא התיישב לידי
'קר לי, הבטחתם שנגיע כבר לפני שעתיים וקופא לי האף'-אמרתי בעצבים
'כולם באותו מצב'-צחקק
'כן..'-אמרתי וקמתי על הרגלים,אני שונאת לשבת בצד למשוך צומי אבל באמת שהקור הייה בליתי נסבל
'אני מבטיח לך שעוד חצי שעה ואפילו פחות אנחנו נגיע'-חייך
'טוב'-צחקתי והלכתי בקצב ההליכה שלו
'אני דווקא מדריך בהרבה טיולים וזו הפעם שאני וראה אותך כאן' –אמר\שאל
'כן, אני חדשה כאן וזו גם לא הכיתה שלי..'-חייכתי 'אני פה עם החברות שלי שנגררות שם בסוף בקושי'-חייכתי והוצאתי את הפלאפון שלי שצלצל
"אה אמא? כן הכול בסדר. לא,לא קר לי. לא, חם ונעים פה דווקא. עוד פחות מחצי שעה ביי" חייכתי וניתקתי.
'את תהיי בסדר'-קרץ והדליק את הפנס להאיר לנו את הדרך
'נו מה יהיה?'-צעקתי לבנות שדידו מאחורה
'קר ליייי!!'-צעקו שלשתיהן יחד
'בסדר נו. לכולם. וגם לי!'-אמרתי 'אבל בוא קצת קדימה פדלאות'-צחקתי
'באות,באות'-קצב ההליכה שלהן נהיה יותר מהיר

''יפה. הלכתם הרבה ומגיעה לכן הפסקה'-אמר המדריך 'כנסו לאוטובוסים'
ותוך שניות כבר כולנו ישבנו באוטובוסים שפוכים מעיפות,
'מירי'-אמרה שני 'דורון קורא לך'-צחקה נוי
'איפה הוא בכלל?'-אמרתי בלי להסתובב אליה
'באוטובוס ממול'-צחקה ואחרי שנייה הטלפון שלה צלצל ועבר אלי
"היי?" –עניתי בהיסוס
'היי, מה קורה?'-שמעתי מעבר לקו
'סבבה. מה איתך?'
'גם. זוכרת אותי? דורון, נפגשנו באוטובוסים כשנסעתן לבצפר'
'כן..'-אמרתי ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני
'מה המס' שלך?'-שאל ואני דקלמתי לו
'אוקי'-אמרתי
'ביי'-אמר בשקט
'ביי'
'מה הוא רצה?'שאלה שני
'לודעת האמת.'-הרמתי גבה
'מאוהב בך'-צחקה שני
'אויש סתמי.אבל כ"כ'-צחקתי
'תזכרי מה אני אומרת לך,עכשיו אתם ידידים אבל..'-קטעתי אותה
'אין אבל'-צחקתי 'אני לא רוצה איתו שום קשר מעבר לידידות'-אמרתי

12:53
'נווו מתי חוזרים?!'-אור התחילה להיות מעצבנת
'דיי מאמי,נשאר עוד קצת באחד ורבע אנחנו כבר בדרך הביתה'-ניסיתי לעודד אותה
'אין לי כוח'-רטנה ואני חיבקתי אותה

השעה כבר הייתה 1 וחצי והינו כבר על האוטובוסים.
אף אחד אפילו לא דיבר,כי לאף אחד לא הייה כוח.
הדבר היחידי שרציתי באותו רגע זה את המיטה שלי תפסתי לי שני מושבים מאחורי אור ושני ותוך 3 שניות בדיוק נרדמתי.
כשפתחתי את העיניים השעה הייתה כבר 2 וחצי וכולם,אבל כולם ישנו אז חזרתי גם אני.
בפעם השנייה שהתעוררתי זה הייה מהרעש. ראיתי שאנחנו כבר בכיכר שליד הבצפר.
"מירו'ש..." שמעתי את הקול של אמא מעבר לקו
'אמא הרגע קמתי'-פיהקתי 'כבר הגעתי לבצפר עכשיו, יפזרו אותנו ההסעות לתחנות,טוב?'-המשפטים שלי התבלבלו
'הבנתי.בערך'-צחקה 'אני מחכה לך מותק. נשיקות'
ניתקתי ועמדתי עם הבנות וחיכיתי לאוטובוס שלי
'היי'-פתאום דורון צץ משומקום
'היי'-אמרתי חצי ישנה
ברגע שההסעה הגיע פשוט עליתי והתיישבתי במושב האחורי עם הבנות ודורון. לידי.
בהתחלה החזקתי מעמד מזה בהתחלה? את ה- 10 דקות הראשונות.
ונרדמתי,אור העירה אותי שתי תחנות מהבית שלי וכשפתחתי את העיניים הדבר הראשון שראיתי זה את הראש של דורון על הכתף שלי. ממש לא הייה לי זמן למחשבות אז הזזתי אותו.
'ביי מתוקות שלי'-חייכתי
'ביי דורון'-ניסיתי לעמוד ישר.
כשהגעתי הביתה זרקתי את התיקה בסלון והתחלתי להתפשט ועשיתי לעצמי מסלול עם הבגדים מהמקלחת עד לחדר.
התקלחתי וישר למיטה לא חושבת.

התעוררתי מצלצול טלפון.תיארתי לעצמי שאמא עדיין בעבודה ואז העפתי מבט לשעון וראיתי שהשעה 4 בצהריים.
התקלחתי,התלבשתי והתארגנתי וישבתי במיטה בלי מעשה.
פתאום הטלפון שלי צלצל.
'הלו?'-הנחתי את הספר שהייה בידי על השידה
'היי מירי , זה דורון'
'אה. מה נשמע?'
'הכול טוב מה איתך?'
'מצוין, הצלחת להירדם בלילה?'-צחקתי
'חחח ברגע שהגעתי נרדמתי'
הייה רגע של שתיקה שהוא שבר אותה
'מה את עושה בכיפור?'
'לא יודעת. אני צמה אז בעיקרון בטח בבית או משהו'
'אנחנו גרים נורא קרוב. בא לך אולי לעשות טיול בערב?' –שאל
ואני בתמימות. באמת בשיא התמימות חשבתי שזו הזמנה של ידידות אז הסכמתי.
'אוקי, אבל כאילו בקטע של ידידים..'
'בטח'
'אז סבבה'
'סבבה'-אמר
'אז כיפור זה מחר לא?'-צחקתי
'כן חח'
'אז מחר בתשע כזה?'
'אוקי, איפה?'
'בפארק הרגיל. הענקי'
'סבבה'
'ביי מותק'-אמרתי וניתקתי

בזמן שאני ישבתי לי במיטה וקראתי ספר דורון עמד מול המראה ודקלם מה שהוא רוצה להגיד לי.

'מכוערת'-עניתי לטלפון. זו הייתה אור
'מה נשמע איישתי האהובה?'-שאלה
'הכול מצוין. מה איתך?'
'בסדר רועי –אח שלה- העיר אותי. דביל'-אמרה בכעס
'גם אותי העירו'-צחקקתי 'קחי את זה בקלות'
'כן..משעמם לי אחושלוקי'
'מי טו'- צחקתי ''זוכרת את דורון?'
'בטח'-אמרה 'מה איתו?'
'אז בגלל שאנחנו גרים קרוב אחד לשני הוא הציע שנלך לפארק בערב'
'והסכמת?'
'כן,וזה בקטע של ידידות.. הרי אני יוצאת הרבה פעמיים עם ידיד וזה, זה לא שהוא שונה'
'כן'-שמעתי שהיא חייכת 'תהני?'-צחקקה
'מפגרת'
'מפגרת אחותך'-צחקה
'אין לי אחות' –צחקקתי
'ואני לא מפגרת'- צחקה
'חחחחחחח טוב מותק. אני עפה לראות טלוויזיה או משו משעמם'-צחקתי
'כן.הא'-אמרה 'אוהבת אותך מכוערת'
'גמאני מאמי'
-
'דין?'-אמר דורון מעבר לקו
'הא דורון?'-אמר בחוסר חשק
'הזמנתי אותה אז היא אמרה כן'-אמר בהתלהבות
'את מי ולאן?'-אמר לא מבין
'את מירי זו מכיתה ח' 5 אמרתי לה שאנחנו גרים קרוב אחד לשני וזה'
'אה.'-אמר דין
'נראה לי אני אגיד לה את זה מחר כבר'
'נחמד. שיהיה לך בהצלחה, לך על זה'-חייך דין ועודד אותו
'תודה אחי'-חייך
'אני חייב לעוף.ביי'- סיים את השיחה במהירות
'כוסעמק' דין זרק את הטלפון על הרצפה
'דווקא מירי,הא?'-אמר לעצמו בעצבים והדליק את המערכת.
-
הזמן עבר מהר.
והנה יום כיפור כבר בפתח, שתיתי כוס מים אחורה והכנסתי את הצום.
ישבתי ללא מעשה בסלון.
'אין טלוויזיה,אין מחשב,אין טלפון,אין אוכל ומים. אין כלום' –חשבתי לעצמי
שכבתי על הספה ונזכרתי בדין,
בחיוך המקסים שלו,בעיניים המהממות שלו ואז פתאום התחשק לי לחבק אותו.
'מה אני בכלל מרגישה כלפיו?'-חשבתי לעצמי
'מירי שמונה וחצי. לא אמרת שאת יוצאת בתשע?'-אמא "תלשה" לי את המחשבה
'אוי נכון'-אמרתי וקמתי
חשבתי מה ללבוש אז הלכתי על לבן,
חולצה לבנה וחצאית לבנה.
'אם לא כל השנה אז לפחות ביום כיפור'-צחקתי לעצמי
'אוו מה קרה?'-אמא שאלה כשראתה אותי
'סתם. יום כיפור אני צדיקה'-צחקתי
'ביי מתוקה'-חיבקה אותי
'בי אימו'ש'-נתתי לה נשיקה ויצאתי לכיוון הפרק. הוא כבר חיכה לי.
ישבנו בהתחלה בפארק ואז עשינו סיבוב.
דיברנו ודווקא הייה נחמד 'הוא יכול להיות אחלה ידיד'-חשבתי לעצמי
'מירי'-אמר בשקט
'אה?'
'יש מישהו שאת אוהבת?'-שאל בחיוך
'מכיר את דין?'
'כן , הוא החבר הכי טוב שלי'-אמר
'אז אני חושבת שהוא נורא,נורא חמוד'-צחקתי והוא חייך 'אתה?' -שאלתי
'אני אספר לך אח"כ'
'אוקי'
ואז בלי שום הקדמה,
'מירי. אני אוהב אותך'
הרגשתי כאילו בלטה נפלה לי על הראש.

😊 😊

מהממם D:

מדהים ( :

אני ממש מצטערת שיצא כזה חרא פרק .
פשוט לא רציתי לייבש , אני מקווה שהפרק הבא ייצא יותר נורמאלי :|

=פרק 7=
ואז בלי שום הקדמה,
'מירי. אני אוהב אותך'
הרגשתי כאילו בלטה נפלה לי על הראש.
הסתכלתי עליו והוא לא הסיר את המבט שלו ממני.
'מ..מה?'-לא רציתי להאמין שזה נכון
'אני יודע שאת לא מרגישה אותו דבר..'-אמר בשקט
'לא דורון'-אמר בשקט 'אני פשוט לא מבינה ממתי זה'-בלעתי את הרוק שהצטבר לי בפה
'ראיתי אותך כמה פעמיים בבצפר אח"כ בהסעה'-אמר והשפיל את מבטו 'התאהבתי בך'
'דורון, אני..אני לא ידעתי. אני..מצטע..רת'-אמרתי בקושי,מנסה למצוא את המילים
'זה בסדר'-חייך
'מה נתקעת עלי?'-ניסיתי לגרום לו לצחוק 'אני סתם ילדה חדשה,לא קשורה'-חייכתי 'הבצפר מפוצץ בכוסיות עם מיני'
'לא.הוא לא'-חייך חיוך מאולץ שפשוט ראו
'אני מבטיחה שתהיה לך מישהי הרבה יותר יפה ומצליחה ממני.באמת'
'תשכחי מזה'-אמר בשקט וקם 'תשכחי שאמרתי את זה'
'מה?'-הסתכלתי עליו
'תשכחי מזה פשוט. אנחנו ידידים'-חייך
'בטח..'-אמרתי בשקט ונעמדתי לידו
'נו מה אנחנו יושבים בקור הזה?'-חייך 'נעשה טיול'
'כן'-אמרתי בשקט
-
דין שכב במיטתו חושב.
"הוא כבר סיפר לה?" – חשב
"ואם היא מרגישה אותו דבר כלפיו,אם הם התנשקו,אם הם חברים?"
המחשבות רצו בראש שלו כמו עכברים במלכודת
'אני כ"כ זבל של חבר. הוא אוהב אותה למה אני לא מפרגן לו?!'-לחש לו קול
'כי אולי גם אתה מתאהב בה?'-אמר לו קול אחר
'אסור לו! דורון הוא חבר שלו מהגן,לא מוותרים על חבר טוב בגלל איזו מירי עם עיניים ירוקות!'-חזר שוב הקול הראשון
'אבל אם יוותר הוא מוותר על הנשמה התאומה שלו'-התערב הקול השני
'שיוותר. יבוא יותר טובות'
דין כיסה את הראש שלו עם הכרית ורצה רק לשכוח מהכול.
'למה זה צריך להיות מסובך?'-אמר כמעט בלי קול
'אני יוצא'-דין החליף מכנס וצעק לאמא שלו ששכבה במיטה
'לאן?'
'בשכונה,עם האופניים. אני צריך אוויר'-אמר ויצא
-
'את רוצה ללכת אולי לדין?'-שאל דורון
'איפה הוא גר?'-שאלתי 'בעצם אני יודעת'-צחקתי
'בואי. אם הוא לא ייצא עם האופניים הוא צריך להיות בבית'
'הנה הבניין'-אמר כשהגענו 'אני אלך לקרוא לו'-חייך ואני התיישבתי על המדרכה
מרוב הלם בכלל לא הבנתי את המשמעות של מה שקורה ברגע זה.
'הוא ייצא'-אמר דורון וחזר
'אני, אני גם ככה צריכה לרוץ הביתה'-חייכתי 'נתראה'-נתתי לו נשיקה על הלחי ורצתי משם

נכנסתי הביתה.
אי אפשר לאכול ולשתות,אי אפשר לרות טלוויזיה או לשחק במחשב אז הדבר היחידי זה ללכת לישון.
הורדתי את הבגדים וזרקתי אותם בפינת החדר נשארתי עם תחתונים וגופייה ונכנסתי מתחת לשמיכה.
העיניים שלו נתקעו על התקרה ולא זזו משם.
עצמתי את העיניים ושמעתי את דורון אומר שוב ושוב "אני אוהב אותך"
רציתי להעלם,רציתי שהאדמה תבלע אותי.
ואז חשבתי שאם אני לא אוהבת אותו אני לא צריכה להיות איתו,כי אני לא אשמה
וזה עדיין לא הורס לי עם דין.
עצמתי את העיניים וחייכתי,אבל אחר 20 שניות פתחתי את העיניים בפחד.
שחזרתי את הרגע שהוא התוודה
"מה הוא לעזאזל אמר על דין?!'-אמרתי בעצבים כשלא הצלחתי להיזכר
'פאק'-הלב שלי דפק במהירות מסחררת
'פאקינג איי'-העפתי את הכרית.
"...הוא החבר הכי טוב שלי..."-הקול שלו הדהד בראש שלי ולא נתן לי מנוחה.

היום עבר יחסית מהר מהסיבה שישנתי כל היום.
ואת הצום סיימתי 4 שעות אחרי כי פשוט לא הייה לי תאבון.
בבוקר התלבשתי בשיא הבאסה וכל שנייה הסתכלתי במראה,בוחנת את עצמי.
נפרדתי מאמא והלכתי לתחנה הרגילה שלי.
כבר כולם כמעט הגיעו, הסתכלתי על כולם. חלקם התעסקו בפלאפונים,חלקם דברו,חלק ישבו בלי לעשות כלום ורק אחת נשעה על הקיר הבטון הקר ודמעות זלגו מעיניה.
'את בסדר?'-נגש אלי ילד לא מוכר
'בטח'-ניסיתי לחייך וניגבתי את הדמעות "מזל שאני לא מתאפרת"-חשבתי לעצמי
'איך קוראים לך?'-חייך אלי
'מירי'-חייכתי גם אני 'ולך?'
'מאור'-אמר 'היית עם הכיתה שלי בטיול'-אמר ואני ניסיתי להיזכר
'אבא שלי זה המדריך מירושלים'-הזכיר לי
'אה,'-חייכתי נזכרתי 'אתם רואים אותי במצבים מוזרים'-הצלחתי לצחוק קצת
'את אחלה'-קרץ לי 'ותשרדי את מה שזה לא יהיה'-חייך והסתכל עלי
'בטח. צריך לשרוד'-חייכתי
ראיתי מרחוק את ההסעה מתקרבת.
'ביי'-חייכתי אליו 'ותודה'-אמרתי ונעלמתי בין כל הילדים.
-
'או. הינה היא'-אמר דין לעצמו כשראה את מירי עולה
'לקרוא לה או לא?' חשב.
דורון,דורון,דורון,דורון הדהד לו בראש ונשאר לשבת.
-
'תגידי אור מירי מתנהגת מוזר או שזה רק לי נראה ככה?'-שאלה שני
'אין לי מושג'-אמרה אור
'לי דווקא היא ניראת בסדר'-אמרה נוי
'אבל זה לא מוזר שהיא כל היום בכיתה?'-הקשתה שני
'אויש נו אני לא יודעת' אמרה אור 'בואי נלך לבדוק'
'מירווו'ש!'-הן נכנסו לכיתה לכיוון השולחן שלי
"פוקר פייס" –לחש לי קול ואני חייכתי
'הוו! אתן רואות שהיא בסדר?'-אמרה נוי
'ברור'-חייכתי
'איך הייה עם דורון אתמול?'-אור שאלה ויש ירד לי החיוך אפילו שהוא הייה מזויף
סיפרתי להן. רק בלי הקטע עם דין, לא ממש התחשק לי לספר למישהו שהוא מצא חן בעיני.
'יאו. חתיכת סיפור'-אמר שני וחיבקה אותי
'צדקת כל הזמן'-אמרתי לנוי
'זה לא הזמן ל- "אמרתי לך"'-אמרה בחיוך והתחבקנו שלשתינו
-
הגעתי הביתה הרוגה מעיפות,
התחברתי לרגע לאייסי וראיתי הודעה מדורון
דורון: פה?
אני: כן :]
דורון: מה קורה?
אני: מצוין, מה איתך?
דורון: סבבה
אני: : )
דורון: אני רוצה שננסה להיות חברים
"פאק"-לחשתי לעצמי
אני: אני לא חושבת שכדאי
דורון: רק ננסה,אם לא יילך אז לא
אני: אתה רק תפגע מזה
דורון: אני לא בואי ננסה
אני: דורון,תקשיב לי. אתה באמת אחלה ואני אוהבת אותך אבל רק בתור ידיד אני לא רוצה שזה יהרוס
דורון: זה מה שבנות אומרים לבנים כשהן לא סובלות אותם
אני: זה לא נכון! די תפסיק אני רוצה להישאר ידידה שלך
דורון: אל תזייני את המוח
אני: נו באמת, אתה מתנהג כמו ילדה קטנה שלקחו לה את הסוכרייה! תחשוב רגע בהגיון,אתה באמת רוצה שאני יהיה איתך בלי שאני אוהבת אותך ויענו עושה לך טובה?
דורון: עזבי. בי
אני: זה לא פייר מה שאתה עושה
דורון: ואת פיירית?!
אני: אבל אל תתעצבן
דורון: בי!
אני: ביי .
סגרתי את מסך המחשב בעצבים.

עברו שלושה ימים,שלושה ימים שנראו כמו נצח.
דורון המשיך לעשות לי פרצופים בלי להתחשב בי בכלל.
וגם כשהוא הסכים להקשיב לי וניסיתי לדבר איתו זה הייה ניגמר בצרחות וצעקות.
אז חשבתי שאולי ככה זה ימשיך.
עד היום.

'היי'-דורון עבר לידי בהפסקה
'היי'-החזרתי לו
'מה קורה?'- שאל אותי כאילו כלום כאילו הוא לא עושה לי את המוות כבר שלושה ימים
'סבבה'-אמרתי בקרירות 'מה איתך?'
'סבבה'-אמר בשקט 'אני מצטער'
'טוב'-אמרתי והוצאתי מסטיק מהכיס
'אני באמת מצטער'
'לא עכשיו דורון.'-אמרתי וירדתי במדרגות בעצבים.
בדרך החוצה נתקלתי במישהו 'הי הי הי'-שמעתי קול מוכר,הקול של דין.
'שלום.'-אמר בקרירות
'מה קרה?'-הסתכל עלי עם העיניים המרגיעות שלו
'דורון'-סיננתי והתיישבתי על המדרכה
'הוא לא באמת שפוי'-צחקק וחיבק אותי 'הוא עושה קונצים. עוד כמה שעות זה יעבור לו,אני מבטיח לך'-חייך
'טוב'-משכתי כתפיים
'נעלמת'-אמר בשקט
'כן..'אמרתי 'בגלל דורון וכל זה'
'אה'-הסתכל עלי 'היי, צאי מזה.יעבור לו גם ככה הוא מתאהב כל שבועיים וחצי במישהי אחרת'-צחק
'נחכה'-צחקתי

ובצורה הזו נגמר השבוע,
אומנם הפסקנו לריב ולצעוק אחד על השני בכל הזדמנות שנייה אבל בהחלט לא ראו את הסוף של המצב המחורבן הזה.
זה לא שדין הפסיק להראות התעניינות אבל כל פעם שדורון הייה מתקרב דין הייה מתרחק וזה מה שהכי הכעיס אותי,אבל ברמות על.

באחד הימים ישבנו כולנו באוטובוס חזרה הביתה ואני ודורן פשוט שתקנו,
זה באמת עדיף על לריב.
'עכשיו. כולם מזיזים את התחת שלהם מהמושב ובאים אלי'-קפצה אור
לא הגבתי אפילו,לא הייה לי כוח.
'מצויין'-חייך דין 'נו מירי מה אכפת לך?'-הוא הסתכל עלי
'טוב'-אמר דורון
'בסדר'-הסתכלתי על אור
'מה איתכן?'-שאלה אור את נוי ושני
'לא נשמה אני חייבת לשמור על אח שלי'-אמרה נוי
'שני?'-הסתכלתי עלייה
'יש לי עבודה בצרפתית'-אמרה
'חרשנית'-אמרה אור
'עזבו אותכם,תהיו שלושתכם. זה יהיה כיף'-חייכה
'אוקי'-חייך דין וקרץ לאור
'את רוצה לישון כאן?'-שאל דין כשראה שאני לא יורדת
'אני באה'-חייכתי וירדתי אחריו
'אני יודע'-חייך
'מה אתה יודע חכם שלי?'-צחקתי
'שק קמח'-חייך
'אתה תקבל כילה'-צחקתי
'להזכיר לך כמה את שוקלת?'
'כן,כן כמו התיק שלך ביום ראשון'-צחקתי
'נכון'-חייך 'בואי עלי''-הוא הסתובב וקפצתי על הגב שלו
'לי זה אפילו כיף'-צחק
'כן ממש' אמרתי 'אתה עוד שנייה הולך למות'-צחקתי
'אויש סתמי'-יכולתי לשמוע אותו מחייך
'טוב נו,תן לי לרדת אמרתי אחרי דקה
'אבל זה הייה נורא קצת'-אמר בקול תינוקי
'חחח מספיק,תשאיר לפעם הבאה'- חייכתי
'אז תביאי חיבוק'-הוא הוריד אותי והתקרב אלי
'זה אני יכול הלתת לך הרבה'-חייכתי
וככה באמצע הכביש עמדנו והתחבקו עד שאור צעקה שאנחנו נקבות שבקושי הולכות.

אחרי שעה שצחקנו ועשינו שטויות אור נעמדה וצעקה,
'אמת או חובה'
הרמתי גבה.
ומשום מה דין הסתכל עלי עם חיוך ערמומי.

=פרק 8=
'אתם רוצים לשחק עם בקבוק או לפי תורות?'-אור זרקה בקבוק על המזרון שישבנו עליו
'בקבוק'-אמר דין
'תורות'-אמר דורון
'בקבוק'-חיזקתי את דבריו של דין בחיוך
'אז בקבוק'-צחקקה אור
היא סיבבה את הבקבוק.
'אור,איישתי האהובה'-חייכתי אליה 'אמת חובה או חובותיים?'
'חובה'-חייכה
'אמ,' הסתכלתי סביבי 'חובה עלייך לספר לנו,או לפחות לי על איזה בן מהשכבה פנטזת לפחות פעם אחת'
'מכירים את מאור? זה שאבא שלו הייה המדריך בירושלים?'-שאלה
'אני מכירה'-קרצית
'אז הוא'-חייכה וצחקה יחד
'יש לך טעם טוב'-צחקתי
'אין לי ספק'-צחקקה
סיבבתי את הבקבוק,
'אורן ומירי'-חייך דין
'מירי, אמת חובה או חובותיים?'
'אמת'
'פחדנית'-צחקה אור
'יש ילד בשכבה שאת מחבבת פלוס'
'אמת'-חייכתי אליו
הפעם דורון סיבב,
'שוב אור ומירי. יש לך מזל היום'-אמר דורון
'אמת חובה או חובותיים?'-שאלתי את אור
'אמת'-הוציאה לי לשון
'בלילות את מפנטזת על המורה לשל"ח'-אמרתי ברצינות וגרמתי לכולם למות מצחוק
'בארור! אני חולמת איך אני מתקרב אליו. מורידה לו את החולצה נכנסת איתו לשירותים..'אמרה בחושניות 'לוקחת סכין גילוח ומורידה לו את השפם'-צחקקה
'את טובה בזה'-קרצתי 'תכתבי סיפור ארוטי-צחקתי
אור סיבבה את הבקבוק,
'זה עוד לא הייה'-צחקה אור 'דין ודורון'
'דין, אחי'-אמר דורון בקול מצחיק 'אמת חובה או חובותיים?'
'חובה'-אמר דין בגבריות
'אין פה בכלל ספק'-צחק דורון 'נשק את מירי'
הסתכלתי על דורון,הוא לא הראה שום רגש כלפי חוץ ואפילו חייך וצחק.
אם זה הייה כ"כ מפריע לו הוא לא הייה נותן לדין לעשות את החובה הזו.
ובזמן שאני חושבת דין קם והתקרב אלי נעצר קרוב אלי וחייך,
הוא התכופף קצת והצמיד אותי אליו,יכולתי לשמוע את הלב שלו דופק.
הראשים התקרבו והתנשקנו, אני הראשונה שזזה.
'סובב'-אמרתי לדין שנשאר לשבת לידי
'מירי ודורון'-חייכה אור
'דורוני נשק את...'-אמרתי בחיוך 'דין'-צחקתי
'היית מתה'-צחק דורון
'אפשר להפוך את זה ל – "דין נשק בחושניות אותי?"-שאל ברצינות דין
'אמ..'-הסתכלתי עליו 'לא'-קרצתי
'משהו אחר.ובלי הומואים'-אמר
'טוב נו,אז נשק את אור'-חייכתי לדין והא עבר מהספסל לשבת לידי
'מירי!'-הוא דחף אותי וקם לאור
אור רק הסתכלה עלי במבט הזה שלה של אני-ככ-הולכת-להרוג-אותך
'יודעים מה?'-חייכתי 'אני נותנת לכם ככה מתנה ממני. תן לה נשיקה רק על השפתיים'
'טוב'-אמר דורון והתקרב אליה
נישק על שפתיה במהירות וסיבב את הבקבוק
'מירי,אמת חובה או חובותיים?'-שאל דורון
'חובותיים'-חייכתי
'טוב אז חובה ראשונה, תעשי רמזור לדין'-אמר
'נו תתקרב'-אמרתי בשקט לדין
העברתי את השפתיים שלי על המצב שלו אח"כ על האף ובסיום על השפתיים וחייכתי
'חובה שנייה?'-שאלתי
'נשקי אותו'-צחק
התקרבתי אליו ונשקתי על שפתיו
'זה לא הייה נשיקה נו עוד פעם'-אמר דין ומשך אותי אליו
'חחח לא ולא'-צחקתי ודחפתי אותו קצת

וככה המשכנו לשבת. עושים שטויות מעיפים חולות לחלונות של שכנים,הולכים מכות,מספרים בדיחות,אוכלים,רצים ומשחקים.
נכון, גם אור נשקה אותו. בהתחלה הוא לא רצה אבל במשך הזמן הוא הסכים, לא כעסתי עלייה. כי זה רק משחק וחוץ מזה היא לא יודעת שאני מתחילה לחבב אותו.

'אור לכי תביאי משהו לאכול'-דין זרק עלייה שקית במבה ריקה
'טוווווב'-צחקה
'חכי לי'-קמתי לכיוונה
'את נשארת פה'-דין תפס את החולצה שלי ומשך אותי אחורה
'למה'-חייכתי והתקרבתי אליו
'כי..כי משעמם לי'-חייך
'מצטערת להפריע לכם,אבל להביא אוכל או חטיפים?'-אור צצה משומקום
'אה..'-זזתי קצת מדין וחייכתי לאור
'תביאי מה שבא לך'-אמר דין במהירות
דורון דיבר בטלפון ואני ודין עמדנו ליד הקיר,מדברים.
'קחו שמנים'-אור זרקה על המזרון כמה חטיפים וופלות
'תביא את הוופלות'-אמר דורון כשסיים לדבר בטלפון
'רוצה מירי?'-שאלה אור
'לא,תודה כפרע אבל אני מתעבת וופלות'-צחקקתי 'קח'-הושטתי לדין את החבילה
'תביא,תביא תא החבילה אני בדיכאון'-צחקה אור
'גמאני בדיכאון'-אמר דורון 'והרבה יותר ממך'-הוסיף וכ"כ הצליח להוריד לי את החיוך שהייה לי
'בנזונה'-סיננתי ועליתי לחדר מדרגות
'חכי!'-שמעתי את דין
'עזוב אותי'-אמרתי בעצבים
לא הלכתי לצד כדי לבכות או משהו , הלכתי לצד כדי לסדר את העצבים שלי שאני לא אביא לו איזה כאפה ואיחול מוות. אחרי כמה דקות חזרתי
'לאן ברחת?'-שאלה אור
'הלכתי רגע לשירותים'-אמרתי בחיוך, שיקרתי.
דין הסתכל עלי ואח"כ על דורון. ואני בכלל לא הסתכלתי לכיוונו.
השמש שקעה,נהייה חשוך וקר וכוחותינו אזלו, שכבנו על המזרון באפיסת כוחות,מתים מעיפות.
'אין לי כוח'-רטנה אור
'קר לי' אמר דורון
'תסתכלי רגע על הכוכבים' לחש לי דין
'מה אתם שותקים?'-צעקה אור
'מה?'-שאלתי 'סתם..'
'אני על סף התחרפנות'-צחק דורון
'לעעע גמאני'-צחקה אור
'בונא'ה נתפס לי הצוואר'- רטנתי וניסיתי למצוא תנוחה יותר טובה לצוואר שלי
'בואי'-דין משך אותי אליו והניח את הראש שלי על החזה שלו
'אתה נושם,חי?'-צחקתי
'בארור'-חייך ושיחק לי באף
'שאלום לכם!'-שמעתי את הקול של שני
'יאווו מאמיי!'-אור קמה וחיבקה אותה
'מה את עושה פה?'-חייכתי והושטתי את היד שלי
'סיימתי בצרפתית וחשבתי לקפוץ,אני רואה עבר יום קשה על כוחותינו'-צחקה והתיישבה ליד אור
'אה הא'-הנהנתי
'תמשיכי לשכב' צחקה 'אל תפריעי לעצמך'
הסתכלתי על השמיים ועל המנוף שהייה תקוע לי מול הפרצוף
'מזה המנוף הזה?' שאלתי לא ממש ברור את מי
'החברה פשטה רגל, והם לא סימנו לבנות את הבניינים ובינתיים זה תקוע לנו מול הפנים'-צחקק דין,כאילו קרא את המחשבות שלי
'חחח בדיוק חשבתי על זה'-צחקתי והסתכלתי עליו
'ועל מה את חושבת עכשיו?'
'על העיניים שלך'-חייכתי
'שהן..?'
'מדהימות'
'גם שלך'-חייך 'ואפילו יותר'
דורון קם בעצבים
'לאן אתה הולך?'-אור קמה אחרי דורון
'פשוט עזבי אותי'-אמר בעצבים
אני בכלל לא קמתי והסתכלתי על דין שגם לא רצה לקום.
'מה קרה?'-אור התיישבה ליד דורון
'בת זונה הזו עושה לי בכוונה!'
'מי? מירי?'-שאלה
'כן מה היא נמרחת על דין?!'
'היי היי בוא נדבר דוגרי. היא לא נמרחת עליו וזכותה לעשות מה שהיא רוצה!-אמרה 'ונכון אולי היא לא צודקת אז אני מסדרת את זה'
'דין בוא רגע'-אור חזרה ולקחה את דין לצד
נעמדתי מאחורי אחד השיחים והקשבתי למה שהיא אמרה לו ,
'היא לא נמרחת עלי אבל!'-דין הרים את הקול קצת
'נו מה אתה צועק! לא אמרתי שהיא נמרחת אבל דורון פה כאילו..!'
'היא כולה שמה את הראש עלי מה הבעיה בזה?'אמר בכעס
'תזיז אותה'-אמרה בהחלטיות והוא שתק
חזרתי לשבת גם עצבנית על אור וגם על דורון.
שני התיישבה לידי ,
'אני לא מבינה מה הוא רוצה ממני!'-אמרתי בכעס
'הוא דביל..'-היא לא סיימה את מה שהתחילה ואני רציתי לכיוון דורון
'תגיד לי לעזאזל מי אתה חושב שאתה?!'-צרחתי
'את לא תצעקי על חתיכת זונה'
'אתה זבל פשוט ככה, אני לא אשמה שאני לא אוהבת אותך! היינו יכולים לגמור את זה יפה אבל לא! אתה עושה לי את המוות, כל בן שמתקרב אלי אתה עושה לו חסימה ומעיף אותו ממני! אתה מצפה שמעכשיו אני לא יהיה עם אף אחד חוץ ממך?!'-אמרתי הכול בנשימה אחת
'לפחות אל תמרחי על החבר הכי טוב שלי!!!!'-צרח וקם על הרגליים מהרצפה
'אתה ידעת מה המצב לפני שאמרת לי שאתה אוהב אותי'-אמרתי בשקט
'עזבי אותי!'-הוא הזיז אותי לקח את הנעליים שלו והלך
'הוא הלך. הבנזונה'-חזרתי
דין הסתכל עלי כאילו מבקש אישור 'לך'- אמרתי
והוא רץ אחריו.
לא ידעתי מה להרגיש באותו רגע. הרגשתי כעס,עצב תסכול ועוד 10843 רגשות יחד.
אור ושני ישבנו לידי ואני מרוב עצבים פשוט התחלתי לבכות.
בהתחלה בשקט ואז כששני חיבקה אותי זה רק התחזק
'מה עשיתי לו?'-אמרתי בקושי
'הוא דפוק,עזבי אותו'-אמר אור
אני לא יכולה כבר איתו! אני צריכה לאהוב אותו בכוח או מה?!'-הבכי התגבר עוד ועוד
הן לא אמרו כלום ונתנו לי לבכות כמה שאני רוצה.
הטלפון שלי צלצל, ושני ענתה בזמן שאני הלכתי לשטוף פנים.
'מירו'ש'-שני חיבקה אותי 'דין בדרך לפה'-היא אמרה
'למה?'-אמרתי בשקט והתיישבתי על המזרון
'לא יודעת..'-אמרה
'הוא מצא את דורון?'-אמרתי ועצמתי את עיניי חזק
'לא,הוא הלך..'-אמרה 'זו לא אשמתך'
'תביאי לי את הטלפון'-אמרתי וחייגתי את המס של דורון אבל הוא סנן אותי
'תנסי משלך'-בקשתי משני וגם לה הוא לא ענה ככה גם לאור וגם מחסום.
עד שלבסוף הוא ענה לאור,
'תגיד מה ברחת ככה?'
'עזבי אותי'-אמר
'אתה השארת פה את דין שלא הבין מה הוא עשה לך ואת מירי בוכה'-אמרה
'יופי לה! שתרגיש מה שאני הרגשתי!'
'דורון נו בחייך'-היא אמרה אבל הוא כבר ניתק
'חסר סיכוי'-אמרתי והנחתי את הראש שלי בין הברכיים שלי,שמעתי מישהו מתקרב בפסיעות איטיות.
'בלאגן?'-שמעתי את הקול של דין
'אתה לא מבין עד כמה'-אמרה שני
'אני מצטערת'-הרמתי את הראש והסתכלתי על דין
'אין לך על מה'-הוא אפילו לא ניסה לחייך
'אני לא התכוונתי ש..'-אמרתי ועצרתי כדי לעצור את הדמעות
'עזבי אותו. הוא יירגע ומחר כולנו נשכח מזה'-אמר בשקט
שתקתי. 'הכול באשמתי' חשבתי לעצמי
'טוב צאי מהדיכאון'-דין חייך אלי 'יהיה בסדר'-אמר וליטף את ראשי
'זה החבר הכי טוב שלו! פאקינג החבר הכי טוב שלו! תראי מה עשית!!!!'-צרח בתוכי קול
'אני מבטיח לך'-אמר בקול רגוע 'מחר הוא כבר יישכח מזה
נכון, דין הייה מצוברח ואני לא פחות ממנו אבל ככל שהזמן עבר גם המצב-רוח שלו עלה.
'טוב אני אלך הביתה'-חייכתי לשני ואור
'טוב אהובתי,נדבר מחר'-אור חיבקה אותי
'ביי מכוערת'-חייכתי לשני
'איפה דין?'-שאלה פתאום שני
'כאן'-שמעתי אותו מאחורי
'ביי דינו'ש'-חייכתי
'מה את הולכת?'-שאל
'כן,הגיע הזמן'-צחקתי
'טוב אני אבוא איתך'-חייך 'אנחנו גרים באותו כיוון'
'תודה'-צחקקתי

הלכתי בשתיקה,
'חשבת שאני אתן לך ללכת לבד בחושך?'-צחק
'אולי'
'אז נלווה אותך עד פתח הבית'-חייך
'אבל זה לא בכיוון'-אמרתי 'רק ההתחלה'
'לא נורא'-חייך 'מזה לא בא לי הביתה'- אמר אחרי הליכה של כמה דקות
'כן הא? גם לי'-צחקקתי
'בואי למגרש'-משך אותי לכיוון המגרש הכדורסל הישן,החשוך והריק.
ישבנו שם בשתיקה,צוחקים,מדברים,מעלים זיכרונות מהילדות.
'מירי תסתובבי שנייה'-אמר כשגבי הייה מופנה אליו
'מה?'-אמרתי ולא הסתובבתי
'נוו'-התעקש
'מה?'-הסתובבתי והסתכלתי עליו
'בואי'-הוא משך אותי קצת אליו וחייך
פתאום הרגשתי את שפתיו על שלי,פתחתי לרגע את עיני וראיתי את עיניו עצומות ועצמתי את שלי חזרה.
התנתקנו באיזשהו שלב והוא חייך אלי.
ישבנו רגע בשקט ואז נזכרתי בדורון.
'עוד אחד'-חייך ונישק אותי שוב ושוב.
'יש לך שפתיים ממכרות'-אמר בחיוך קל
'טוב כבר נהייה מאוחר'-הצצתי בשעון של הפלאפון
'צודקת'-חייך ואני התכופפתי לקחת את התיק של הבצפר על גבי אבל הוא חטף לי אותו ברגע האחרון ושם על גבו
'מה זה?'-צחקקתי
'שלא יהיה לך כבד'-חייך וקפץ מחומת הבטון למטה 'בואי'-הושיט לי את ידו ועזר לי לקפוץ
'תודה'-חייכתי
הלכנו ברחוב החשוך אחד הפנסים התחיל להשתגע להסגר ולהיפתח וגרם לי לצחקק.
עברנו ליד מכונית שהייתה מכוסת שכבה דקה של מים. דין חייך אלי לרגע והלך לכיוון המכונית הוא הסתכל עלי לרגע ואז כתב על החלון של הנהג.
דין
+
מירי = 3>

'איזה חמוד'-חייכתי אליו
'הגענו'-אמרתי כשהגנו כבר למול הבית שלי 'תודה על הליווי'-צחקקתי
'תודה לך'-הוא חייך ובדיוק אחת השכנות שלי יצאה לזרוק את הזבל
'אז ביי'-אמרתי
'ביי'-חייך וחיבק אותי חיבוק ארוך,ארוך. חיבוק חם שלאחריו הוא הסתובב ועלה שוב במעלה הרחוב,חוזר על עקבותינו. נשארתי לעמוד מסתכלת עליו,על הדמות ההולכת והנעלמת שלו עם חיוך קל.
פניתי גם אני לדרכי, חושבת מה יהיה מחר; מלקקת את שפתי ונזכרת בו שוב.
נכנסתי בשקט הביתה,אמא ישבה בסלון חייכתי אליה ונכנסתי לחדרי מורידה את הבגדים.
זרקתי אותם בפינת החדר ונכנסתי להתקלח.
הכנתי מערכת והנחתי את התיק ליד המיטה,ארגנתי קצת את החדר ונכנסתי למיטה החמה והנקייה עם חיוך ענקי.
עצמתי את עיני ואז שמעתי את הפלאפון שלי צלצל ומודיע לי שקיבלתי SMS
פתחתי את ההודעה והיא העלתה לי חיוך עוד יותר ענקי ,
'שחכתי להגיד לך. שיהיה לך לילה טוב חמודה שלי 😊'
'לילה טוב חמוד שלי'-החזרתי לו והנחתי את הפלאפון על השידה.
עצמתי את עיני אבל משהו אחד עדיין המשיך להטריד אותי, משהו שלא נתן לי מנוחה ובצדק, דורון.
התהפכתי במיטה אלפי פעמיים מתקשה להירדם.
-
דין הניח את הפלאפון על שולחן וזרק את המגבת על הדלת,
נכנס למיטה עם חיוך קטן שהפך לחיוך גדול.
הוא התכסה עם השמיכה אבל פתאום הוא הרגיש מין גל קור כזה, איך זה יכול להיות? הרי אף פעם לא קר לו עם השמיכה הזו, אפילו לפעמיים חם והוא זורק אותה מהמיטה באמצע הלילה.
אבל זו לא הייתה השמיכה.
משהו אחר הטריד ולא נתן לו מנוחה,הוא הסתובב מצד לצד ולא הצליח להירדם.
מה הוא יעשה עם דורון?