דבר כזה קורה פעם החיים.

=פרק 1=
שלוש,ארבע ו..
עמדתי בכניסה של הבצפר ליד השער ונופפתי לאמא מרחוק.
סידרתי את החולצה האדומה שלבשתי,הזזתי את הפוני מצד אחד לצד שני,עצמתי את העיניים,לקחתי נשימה ארוכה ונכנסתי.
הלכתי על הדשא הרטוב לאט,כאילו יש לי את כל הזמן שבעולם,מסתכלת על נעלי האולסטר השחרות שלי ולא מעיזה להרים מהן את העיניים.
נעמדתי מתחת לבנין והבטתי מסביב, הייתה לי הרגשה שכולם נועצים בי מבטים,בוחנים אותי.
נכנסתי לבניין ועליתי במדרגות 'ח 5, ח' 5,ח' 5'- דקלמתי שוב ושוב. נכנסתי לכיתה שלי, לכיתה החדשה שלי. הנחתי את התיק על אחד הכיסאות והבטתי החוצה דרך החלון.

כמו שאפשר להבין זה היום הראשון ללימודים. השני בספטמבר יום ראשון.
אני מירי.לא מיוחדת וגם לא שונה. סתם עוד ילדה.
העיניים שלי בצבע ירוק שמסביב להן יש גם כחול,שיער שטני שמאיים להיות חום, מטר 60 ומשקל ממוצא,בכיתה ח'.

היום הראשון ללימודים הסתיים.
הרגשתי הקלה, 'זה לא הייה כזה נורא' - חשבתי 'אפילו כיף' חייכתי לעצמי והתחלתי ללכת לכיוון ההסעות.
'היי'-שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי וראיתי ילדה עם שיער חום ארוך,עיניים גדולות וחום גם,בגובה שלי פחות או יותר, מחייכת
'היי'-חייכתי
'אני אור'
'ואני מירי, נעים מאוד'-התיישבתי לידה
'את חדשה כאן?'
'כן'
'כיתה ח'?'
'כן, ח' 5 ואת?'
'ח' 6' ,שכנות'-חייכה
אור היא הילדה הכי לא ביישנית שפגשתי אי פעם,גם מצחיקה וגם משוגעת שכזו.
דקה לפני שירדתי בקשתי ממנה את האייסיקיו שלה, ויומיים אחרי זה היא כבר הכירה לי את החברות הכי טובות שלה שני ונוי.

כעבור שבוע.
'מירייייייייייי!'-שמעתי צרחה והסתובבתי. גיליתי את אור,שני ונוי רצות כמו מטורפות
'חחחחח מה אתן רצות?'-צחקקתי
'מזה למה אנחנו רצות?!' – צעקה שני 'השעה רבע לשמונה!'
'איזה רבע לשמונה?'-צחקתי 'השעה רק 7 ו-10'
'מה? איך...'-היא פתחה את הפלאפון
'בטח אח שלך'-אמרה נוי והתיישבה על המדרכה
'מפגרות שלי'- צחקתי
'והנה ההסעה!'-צחקה אור ומשכה אותי

נוי ושני מצאו שני כסאות ריקים והתיישבו,אור ישבה ליד איזו ילדה מכיתה ז' ואני התכוונתי לשבת ליד הילד שישב ליד החלון.
הילד שיושב ליד החלון. אוי גאד, הוא כ"כ יפה, אלוהים.
'ילדה!'-הרגשתי דחיפה קטנה וראיתי ילד לא מוכר,עומד,עצבני
'מה? אה..'-הסתכלתי עליו כאילו הוא נחת מהירח
'זוזי כאילו'-הוא הסתכל עלי חזרה 'אני רוצה לעבור'
'אה, סליחה' מרוב בלבול התיישבתי על המקום הריק הראשון שראיתי וכמובן פספסתי את ההזדמנות לשבת ליד הילד היפה ההוא.

ירדנו ואז שוב ראיתי אותו. הוא דיבר עם אותו ילד שישבתי לידו לפני רגע.
'טחחח'-אמרתי בלב
'נו את באה?!'-נוי משכה אותי

שיעור ספרות עבר לאט,לאט. ראיתי את המורה 5 פעמיים,שני הבנים מאחורה דברנו כמו שתי נקבות,הייה רעש נוראי בכיתה ועומר, הילד שישב לידי עשה בלונים מהמסטיק ופיצץ אותם.
'עומר!'-צרחה המורה 'צא החוצה מיד, וחכה לי שם!'
'טוב,טוב אבל מה את עצבנית ככה? רילקס' – אמר בצורה מצחיקה שגרמה לכמה ילדים לצחקק
'מירי..'-חייך עומר ואני נכנסתי את הכיסא פנימה,לתת לו לעבור.
לא הקשבתי למורה. חשבתי על אותו ילדה מהבוקר, אפילו איך קוראים לו אני לא יודעת.
'מטומטמת'-חשבתי לעצמי וסגרתי את המחברת.

'אני רעבה'- התיישבתי ליד אור,נוי ושני על הדשא
'ואני רוצה מסטיק' אמרה נוי
'ולי בא טילון'-אמרה אור
'ולי סוכרייה על מקל. יפה, מירי קחי כסף לכי תקני לך לאכול לי סוכרייה לנוי מסטיק ולאור טילון' –אמרה במהירות
'טוב' קמתי לקחתי את הכסף וצעדתי לקיוסק.
'תביא לי בורקס,סוכרייה,מסטיק וטילון גדול'-חייכתי
'בבקשה'-נתן לי עודף
'הנה'-זרקתי לכל אחת את מבוקשה 'אוי נו אני הולכת לקנות משהו לשתות'-קמתי
עמדתי אחרונה בשורה של 10 או 15 ילדים בתור לקיוסק.
'5 דקות להפסקה'-אמרתי בעצבים וסגרתי את הפלאפון 'כבר עדיף לוותר על הקולה' המשכתי לדבר לעצמי.
ואז הרגשתי נגיעה בכתף, ומישהו צועק "מה קוווורה?!'
הסתובבתי, וראיתי את אותו ילד מההסעה בבוקר. כן נו. הילד היפה הזה.
הסתכלתי עליו והוא עלי.

=פרק 2=
ואז הרגשתי נגיעה בכתף, ומישהו צועק "מה קוווורה?!'
הסתובבתי, וראיתי את אותו ילד מההסעה בבוקר. כן נו. הילד היפה הזה.
הסתכלתי עליו והוא עלי.
'יאווו סליחה!'-ראיתי איך הלחיים שלו מתחילות להיות אדומות 'אני חשבתי שאת מישהי אחרת'
'זה בסדר'-חייכתי
'איזו פדיחה'-צחקק
והצלצול -הבן אלף הזה- קטע את המחשבות שלי וכל אחד הלך לכיתה שלו.

שחכתי מהקולה,שחכתי מהחברות שלי,שחכתי שאני בדרך לשיעור ערבית שאני כ"כ שונאת, שחכתי איפה אני בכלל.
'ואווווו! מירי'-שמעתי את עומר צועק כשנכנסתי לכיתה
'אה?'
'אני רץ אחרייך כבר חצי מסדרון,לא שמעת אותי?'-הוא הסתכל עלי
'לא'-אמרתי בשקט והתיישבתי לידו
'הכול בסדר איתך?'-הוא הרים את הראש לי
'כן..'
'מרבא'-המורה נכנסה לכיתה

הצלצול הגואל הגיע. כמה ילדים יצאו החוצה,ילדים אחרים נשארו בכיתה לדבר ושני בנים עלו על השולחן והתחילו לרקוד.
'היי,מירי'-עומר התיישב על השולחן מולי
הסתכלתי עליו בשתיקה.
עומר ילד מקסים,אוהב לעזור ותמיד יודע לעודד. הוא יושב לידי כמו שכבר הבנתם וכל הזמן משעשע אותי.
'הבנתי'-חייך
'כן ממש'-התיישבתי על השולחן לידו
'נו אז מי זה?'-הוא צחקק
'אויש נו'-שיקרתי
'אני אולי לא מבין מילה ממה שהמורה לערבית אומרת אבל אני לא טמבל'
'זה בסדר, אתה לא לבד'-צחקקתי
'אל תשני נושא גברת, אני רוצה לדעת פרטים.'-קרץ
'אוי נו אתה כזה קרץ, אין אף אחד.'-דחפתי אותו קצת
'שאני אתחיל לנחש? או שאולי אני שאל ואת רק תגידי כן או לא'
'תזהר ממני'-צחקתי
'עזבי הכול. עזבי בנים,עזבי מורות,חברות,אנשים באמת,עזבי הכול. את הכי יפה כשאת מחייכת'-חייך
'ואולי אתה צודק'-חייכתי חזרה
'ברור שאני צודק'-צחק
'דביל'-צחקקתי ויצאתי מהכיתה
'איפה את?!'-ראיתי את אור עומדת ליד הלוקרים
'פה'-צחקתי
'מטומטמת, נעלמת בהפסקה הקודמת ואת לא זמינה'-חיבקה אותי
'אוי באמת?'-הוצאתי את הפלאפון מהכיס 'שיט,נגמרה לי הסוללה'
'עזבי,בואי נוי ושני מחכות לנות ליד חדר מחשבים'
'לכי אני רק הולכת לקחת מסטיק ובאה'
'סבבה,אנחנו מחכות לך'
'3 דקות אני שם'-קרצתי
נכנסתי לכיתה,לקחתי את המסטיקים האהובים שלי והתכוונתי לצאת אבל אז נתקלתי במישהו,
'אויש סליחה'-אמרתי בלי להסתכל
'לא,זה אני'-חייך
הרמתי את העיניים וראיתי אותו,את הילד היפה ההוא "אנחנו חייבים להפסיק להיפגש ככה בטעות"-חשבתי לעצמי
'אני יכול..?'-הוא הסתכל עלי
'אה בטח בטח'-זזתי מהדלת והלכתי לכיוון הבנות

'תגידי מירי ראית את הילד שישבת לידו בבוקר? איך הוא נעץ בך מבטים?'-אמרה אור
'מה? איזה ילד?'-הסתכלתי עלייה
'זה שישבת לידו בבוקר'-אמרה
'הוא נעץ מבטים? לא ראיתי'-צחקתי
'זה דורון'-אמרה בקול מצחיק
'אה,אתן מכירות אותו כאילו?'-אמרתי ועשיתי בלון מהמסטיק
'כן.נו הוא מח' 1'
'מגניב'-אמרתי אחרי שהבלון התפוצץ לי

'מירוש את באה?'-נוי צעקה כשאנחנו יורדות במדרגות לכיוון התחנה
'כן'-צעקתי ונדחפתי בין כל הילדים
'סוף סוף היום הזה נגמר'-צחקה שני
חחח לגמרי'-צחקקתי
הבנות התקדמו קצת יותר מהר ואני עצרתי לסגור את השרוכים.
'תשמרו לי מקום!!'-צעקתי
'אוקי'-החזירה נוי
המשכתי ללכת ,הפעם יותר לאט. אם הן שומרות לי מקום לא צריך לרוץ.
התיישבתי במקום שלי,ליד שני ואור ונוי מאחורינו,הייתי עסוקה בלנסות לשבור שיא "הבלון הכי ענקי" עם המסטיקים שלא שמתי לב שאותו ילד שנעץ בי מבטים בבוקר,דורון. שוב עושה את זה.
הסתכלתי עליו וחייכתי מה כבר יש לי לעשות?! ,
פתאום הוא הסתכל עלי ואז לחש לחבר שלו משהו באוזן והחבר שלו גם הסתכל עלי והנהן.
בנים = |
ירדנו כולנו באותה תחנה,הרי אנחנו גרות קרוב אחת לשנייה.
'בי נשמות'-חיבקתי אותן
'אוייש מחר אנחנו חייבות להכיר לה את דין'-צחקה אור והבנות אחריה
'מי זה דין?'-חייכתי
'ידיד טוב שלי,סטלן שחבל לך על הזמן'
'מחכה למחר'-קרצתי

אם רק הייתי יודעת מי זה דין ומה הקשר שלו לדורון, אולי לא הייתי נכנסת למצב המסוכן הזה.

=פרק 3=
'מירי בואי נווו'-אור משכה אותי לכיוון כיתה ח' 4
'חחח לאן זה?'
'אני רוצה להכיר לך את דין'-חייכה
'אוקי'-תקעתי פרצוף והלכתי אחריה
'אויייש נו הוא עוד לא הגיע?!'-אמרה בעצבים והניחה את התיק על אחד השולחנות
"דין,בוקר. איפה אתה? נו כן אנחנו בכיתה שלך, עם הילדה החדשה שאמרתי לך אתמול. טוב לא לייבש ביי"
'כבר הספקת לספר לו עלי?!'-אמרתי בצחוק
'בארור'-צחקקה
'מפגרת'
'את יותר. הוא בדרך'-צחקה
-
'לאן אתה ממהר אחי?'-דורון ניסה להדביק את קצב ההליכה של דין
'לכיתה,אור שם עם מישי חדשה'-חייך
'זה טוב!'-חייך 'תראה לה מזה'
דין קרץ ונפרד ממנו והמשיך לבדו לכיוון הכיתה לפגוש את הילדה,שאיך אור תיארה אותה? "מקסימה".
-
'טוב כשהאדון יגיע תודיעי לי'-פתחתי את החלון הענקי והתיישבתי ליד המעקה
'את משוגעת! את תיפלי ככה!'
'אויש נו תירגעי,יש פה מעקה. ומגניב ככה להסתכל על כולם מלמעלה'-קרצתי
'אם את נופלת אני לא משלמת ביטוח'-צחקה
'מקסימום דין שלך ישלם'-צחקתי והסתובבתי עם הגב לדלת
-
'תגידי איפה אור ומירי?'-שאלה נוי
'אהה חחח אור הלכה להכיר למירי את דין'-צחקקה שני
'אהה'-קרצה לה 'בואי איתי לקיוסק אני רעבה'
'8 בבוקר!'-צחקה שני
'ואני עדיין רעבה'-צחקה
'בואי'-שתיהן צעדו לכיוון הקיוסק
-
הכנסתי את האוזניות של האמפי לתוך האוזניים שלי ופתאום שמעתי את אור צועקת "דיןןןןן".
הסתובבתי לכיוון הדלת.
והעיניים שלי פשוט נתקעו,לא יצאה לי שום מילה מהפה.
זה אותו ילד שראיתי בהסעה,זה אותו ילד שצעק לי לתוך האוזן "מה קורה" כי חשב שאני מישהי אחרת, זו אותו ילד יפה שרציתי לבקש ממנו אייסי והתביישתי.
"זה פאקינג אותו ילד!!" צעקתי בתוך עצמי.
התקרבתי אליו קצת,הוא הסתכל עלי וגם אני עליו.
'נעים מאוד'-חייכתי והושטתי לו את היד שלי 'אני מירי'
הוא רק חייך ואחרי שנייה אמר 'נעים גם לי,אני דין'
*
נשארו לדין עוד 5 מדרגות,הוא עלה אותן במהירות, חלף על יד כיתה ח' 5 ונזכר באותה ילדה שראה אתמול.שנתקל בה אתמול,שבלבל אותה עם מישי אחרת,שראה אותה כבר כמה פעמיים בהסעה.
הוא לא נעצר והמשיך לכיוון הכיתה שלו כשהוא כבר עמד בפתח הוא ראה מישי יושבת "על" החלון עם הגב לדלת. וכמובן שאור לא נתנה לו זמן למצמץ וכבר צעקה "דיןןןןן"
הוא התקדם עוד טיפה לתוך הכיתה ואז היא הסתובבת.
הוא הסתכל עלייה. זו אותה ילדה. זו אותה אחת.
היא התקרבה אליו קצת והסתכלה עליו,נגשה יותר קרוב,הושיטה את היד ואמרה "נעים מאוד,אני מירי' וחייכה
'נעים גם לי'-חייך 'אני דין'
-
'ראיתם פעם אחת את השנייה?'-שאלה אור בחיוך
'כן'-ענינו יחד ואז צחקנו
-צלצול-
'שיט'- אמרה אור
'טוב אני חייבת לעוף'-חייכתי
'הייה נחמד להכיר אותך'-הוא קם מהמקום
'גם לי'-התקרבתי קצת אליו
'בי'-הוא התקרב ונתן לי נשיקה על הלחי
'ביי' חייכתי אליו
'ביי מכוערת'-חיבקתי את אור
'מה ביי?! אני כיתה לידך'-צחקה
'סורי'-צחקקתי
'ביי דין'-צעקה לו,אבל הוא לא ענה. רק חייך אלי.
-
'ולמה את שרה?'-עומר הפתיע אותי מאחורה
'סתם'-חייכתי
'הפ הפ הפ!'-צעק
'מה?'-צחקתי
'עצרי ותתחלי להדליף פרטים'-צחק
'בסדר אבל...'-לא הספקתי לסיים את המשפט והמורה נכנסה לכיתה
'שלום!'-היא הניחה את התיק על השולחן
'נו תמשיכי'-אמר עומר והתיישב
'לא עכשיו!'
'מה?! נו זה שיעור היסטוריה,השיעור הכי משעמם בהיסטוריה'-קרץ
'בונא'ה אם אתה תדבר ככה על השיעור שאני הכי אוהבת אתה לא תשמע ממני כלום! קאפיש?'-צחקתי
'לא אמרתי כלום'-חייך עומר
'ככה אני אוהבת אותך'-צחקתי
'ואני אוהב אותך בשיעור ערבית'-לחש
'למה?'-אמרתי בזמן שהמורה קמה לסגור את הדלת
'כי כייף לראות אותך סובלת'-הוציא לי לשון
'דביל'-אמרתי בשקט

'אני מחכה'-צחק עומר
'אוי נו קרץ!'-אמרתי והכנסתי את הדברים לתוך התיק
'טוב חכי רגע אני הולך להשתין וכשאני חוזר את מספרת לי הכול!'
'בסדרררר!'-צחקתי
בינתיים עמדתי ליד הכיתה עם אור,נוי ושני ודיברנו פתאום מישהו בא מאחורה וצעק "שאלום!' , הסתובבתי וראיתי את דין.
'חחח איך נבהלתי'-צחקתי
'זה דין, תתחלי להתרגל'-צחקה נוי
'היי'-חייך
'היי'-עניתי ובדיוק הצלצול נשמע.
'ביי חמודים'-חייכתי

'טוב נו'-עומר עמד מולי
'מה?'-הסתכלתי עליו
'אני יודע'
'על מה אתה מדבר?'
'אני מדבר על הילד ההוא שאת לא רוצה לספר לי עליו'-חייך
'נו גאון שלי. אתה יודע מי זה?'-צחקקתי ולקחתי את התיק
'כן'
'תספר לי?'
בארור'-חייך
'אני מחכה'-יצאנו מהכיתה
'דין'-לחש לי בתוך האוזן ורץ לכיוון המגרש כדורגל כולו מחיוך.

ואני צעדתי לי לכיוון אולם ספורט,מתפללת לאלוהים שהיום המורה לא תקרע לי את הצורה כמו תמיד.
'הכול זה לטובה גם אם זה נראה אחרת...'-שרתי לעצמי בשקט ואז שמעתי שריקה,הרמתי את העיניים וראיתי את דין והבנים מהכיתה שלו יושבים על החומה.
הוא חייך ונופך לי לשלום, ואני נופפתי חזרה וחייכתי.

נכנסתי לשירותים ואספתי את השיער לקוקו גבוהה "שונאת קוקו" – אמרתי להדר שבינתיים החליפה מכנס בשירותים.
'גמאני,זה כזה מציק'-צחקקה
'מפגרת'-זרקתי לתוך התא גליל נייר טואלט
'יש לך עתיד זוהר בצלפות'-היא פתחה את הדלת והצביע לעבר האסלה
'חחחחחחח'-התחלתי לצחוק שראיתי שהגליל נמצא ממש בתוך האסלה
'בואי נעוף מפה לפני שיאשימו אותנו'-צחקה ורצנו משם
הפסדנו משהו?'-התיישבתי ליד רותם
'כן..נחמה הלכה לבדוק אם יהיה לנו שיעור חופשי היום-חייכה
'זה טוב'-קרצתי
'טוב,אתן משוחררות'-נחמה הגיע ואנחנו רצנו משם, תוך... 5 שניות ואפילו פחות הינו כבר מחוץ לאולם.

אני הולכת לקיוסק,להביא לך משהו?'-שאלה הדר
'מסטיק'-חייכתי ונתתי לה מטבע של 10 ש'
'ביי בינתיים'-חייכה ונפרדנו ממש ליד האולם ספורט.
המשכתי ללכת לבד ונעצרתי ליד החומה, ראיתי את דין יושב ובדיוק כשהתכונתי ללכת משם הוא הסתובב וחייך וכמובן נופף לשלום.
חייכתי וקרצתי והתקדמתי לכיוון הכיתה שלי.

המסדרון הייה שקט. לא פלא,כולם לומדים.
הגעתי לכיתה שלי וניסיתי לפתוח את הדלת שלהפתעתי הייתה נעולה.
עליתי למעלה לשכבה של כיתות ז' והתיישבתי שם על המדרגות, פתאום הפלאפון שלי צלצל "הדרי"
'הא מאמי? אני למעלה,מול המראה הענקית... כן,שנייה אני יגיד לך, כיתה ז' 3, ביי מאמי'
'הנה את!'-ראיתי את הדר רצה
'אויי תודה'-היא זרקה לי את המסטיקים והעודף
'מאמי אני חייבת לעוף,אוסנת היועצת מחכה לי'
'תהני'-צחקקתי 'ביי'
ישבתי אולי 10 דקות בשקט,לבד והתכוונתי לקום לכיוון האחרים אבל משהו עצר בעדי.
'היי'-הסתובבתי מנגיעה כלה בכתף וראיתי אותו יושב מאחורי.

😛