פרק 1:
פאק, איזה לחץ !!
עוד 2 שניות וקוראים לי לבמה .. אני מתרגשת ... טוב שיהיה לי בהצלחה.
"ועכשיו למתמודדת האחרונה, קבלו במחיאות כפיים סוערות את נטלי טל" המנחה הכריז במיקרופון
עליתי מהר כשבדרך אני מדקלמת את תפילת השמע ישראל.
הרמתי את הגיטרה שהייתה בצד הכיסא, המוסיקה כבר החלה לפעול
'עם הבוקר מתעורר, אל הדרך המתמכר
נוסע, נוסע
מסביב הרבה ירוק, זה נוגע כך בצחוק
זה רגע מתוק זה
איך לזוז בין השבילים, שרקמו בי השנים
ברדיו שוקע
להמתיק שוב בשתיקה, שוב בדרך הבריחה
ושוב זה נוגע
ובלילות, עיניים דומעות
שפתיים לוחשות
אלייך אלייך
ובימים, פנים אל מול פנים
אני באמצע החיים
ועוד בלעדייך
והכביש אינו ניגמר, זו הדרך למחר
באופק נוגע
לו היית את פה איתי, לחזק את חולשתי
הייתי רוגע
ובלילות, עיניים דומעות
שפתיים לוחשות
אלייך אלייך
ובימים, פנים אל מול פנים
אני באמצע החיים
ועוד בלעדייך .'
פיו, נגמר השיר.
מחיאות הכפיים הסוערות לא איחרו להגיע, שריקות, קריאות בשמי מה שמועדד אותי עוד יותר.
"תודה רבה" פלטתי למיקרופון וירדתי מהבמה.
"היית מצויינת" אמרה לי אודליה וחיבקה אותי חזק
"תודה רבה" חייכתי חיוך נדיב "מתי התוצאות?" הוספתי לשאול
"עכשיו אני חושבת.. הוא יקרא לכל המתמודדים לבמה" ענתה לי
"אני מתרגשת" אמרתי לה בלחץ
"את היחידה שלא צריכה להתרגש פה, שרת הכי טוב.. וחוץ מזה זה קטן עלייך התחרות הזאת, ניצחת בכל דבר אפשרי" אמרה דברי עידוד
"כן אבל לא יודעת.. לפני כל תחרות יש לי כזה לחץ" עניתי
"טוב טוב אין זמן כולם עולים לבמה" דחפה אותי בגבי לכיוון הבמה "בהצלחה" לחשה והחזיקה לי אצבעות.
~~~~~~~~~~
"ומקום הראשון עם 40% מהקולות... תעשו הרבה כבוד ל... נטלי טל" אמר המנחה
אני? הוא אמר נטלי? כן, הוא אמר נטלי !!!!
"יששש" צעקתי בקולי קולות וכל הקהל צחק
"יש לך משהו להגיד נטלי?" שאל אותי המנחה והושיט לי את המיקרופון
"אמ.. תודה רבה לכל מי שהצביע בשבילי, אני מעריכה את זה.. וזהו.." צחקתי והחזרתי את המיקרופון למקום.
ירדתי מהבמה וכבר ראיתי את כולם מחכים לי
"אני ידעתי" חייכה אליי אודליה "מה אמרתי לך?" צחקה וחיבקה אותי "זה הכי מגיע לך" הוסיפה
"כל הכבוד נטלי היית 10" שמעתי קריאות עידוד של אנשים.
לא עניתי להם, פשוט חייכתי בנימוס.. אני לא אוהבת את זה, שירה זה כל החיים בשבילי.
אני לא באה כדי לזכות, אני באה כדי לשיר. הדבר הכי טוב שאני יודעת לעשות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני נטלי טל.
מתקרבת ל17.. כיתה יא' , לומדת במגמת שירה.
צלמת חובבנית.
בעיקרון, שירה זה כל החיים שלי זה בערך הדבר היחידי שאני מרגישה שלמה איתו ושלמה עם עצמי כשאני עושה זאת.
אני ילדה שמנה, ככה שאת רוב הביטחון שלי אני שואבת מין הבמה, מהמיקרופון, מהצלילים.
יש לי 2 חברות הכי טובות שהן הרבה יותר מחברות זה כבר קשר דם- אודליה ושני.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני רוצה תגובוווות !! [:
ואי אהבתי כל-כך ת'סיפור.:]
מחכה לההמשך 🙄
התחלה יפה ,
מחכה להמשך
אוהבת :]
תודה רבה לכולכן 3>
פרק 2:
כשנגמר התחרות, הברכות והכל התקדמתי לכיוון התחנה.
עליתי על קו 3 ואחרי נסיעה של 10 דק' האוטובוס עצר בבית הקברות.
ירדתי, לקחתי פרח מהסלסלאות שהיו בכניסה והתקדמתי אל הקבר שלו,
אל הקבר של אח שלי ירין.
~~~~~~~~~~~~
ירין נרצח בקטטה בין בני נוער לפני כשנתיים, הוא נפטר כשהיה 18
~~~~~~~~~~~~
שטפתי את הקבר שלו בצינור שהיה מונח ליד,
"יריני" התחלתי לומר לו "היום היה תחרות עירונית, תחרות שירה.. וזכיתי.
ואתמול אמא קנתה לי בהפתעה גיטרה חדשה אחרי ששלי ניקרעה
הדבקנו עליה את אחת מהציורים שלך...
כל פעם שאני מנגנת אני חושבת עלייך ואז הצלילים יוצאים לי הרבה יותר טובים" חייכתי לעצמי
"ואתה יודע גם שאני ואמא התחלנו דיאטה, כן כן, אמא, השמינה זאת" צחקתי "בקיצור הורדתי כבר 3 קילו
ואני בדרך הטובה.
אני רוצה לנגן לך משהו בגיטרה החדשה אתה מסכים לי? " צחקתי והדמעות התערבבו עם הבכי.
הוצאתי את הגיטרה מהנרתיק, כיוונתי את המיתרים והתחלתי לנגן ולשיר
"אחד שיכור שכח לזכור
את מה שהוא חייב לשכוח
אחד נפל מקצה רחוב
כבר לא יכול יותר לברוח
והחיים, הם עוד זורמים
אל תוך משפט אחד מכריע
והלילות כבר לא קרים
רק אור הבוקר שמבטיח" הרגשתי את הרוח נושבת יותר ויותר חזק.. ידעתי שהוא איתי.
"היא אומרת זה טוב, זה ההפך מרע
ידיים למעלה, היא אוהבת אותך
היא אומרת תבוא אפילו כשרע
ידיים למעלה
אם זה נהיה רכבת הרים
אני עוזב ידיים
אם זה דם על הפנים
אני שוטף במים
אם אמא מספרת לי סיפור
אני חושב פעמיים
היא אומרת זה טוב, זה ההפך מרע
ידיים למעלה, היא אוהבת אותך
היא אומרת תבוא אפילו כשרע
ידיים למעלה".
"נכון יפה? " המשכתי לצחוק עם עצמי "יריני מחר נגמר סוכות וחוזרים לביה"ס אתה לא יודע איך אין לי כוח לכל הבגרויות האלה... לפעמים שאני ממש מתאיישת אני נזכרת בך כמה הכנסת בי ערכים לביה"ס אז עוד איכשהוא אני שורדת, ואם כבר סוכות אז השנה סבא בנה סוכה ממש יפה, נו טוב כי אני עזרתי" חייכתי ובעייני עלתה לי תמונה של הסוכה.
"יריני אני חושבת שאני יזוז כבר מאוחר ואמא בטח עושה לי איזה חגיגה בבית ... אז ביי, אני אוהבת אותך" נישקתי את קברו, הדלקתי נר זיכרון והנחתי את הפרח.
~~~~~~~~~~~~~~~
"היי כולם" נכנסתי לבית ושמתי לב שאין אף אחד בסלון.
עליתי לחדר של נועה, אחותי הקטנה בת ה-7
"שלום קטנה" נשקתי ללחייה.
"ליטלי מזל טוב אני שמחה שזכית" אמרה בכל הצפצפני שלה
"תודה רבה קטנה" חיבקתי אותה "ואיפה אבא ואמא? "הוספתי לשאול
"אבא מתקלח ואמא יצאה לקניות" ענתה לי בקול החמוד הזה שלה
"אה אוקיי קטנה אז אני בחדר" אמרתי ועליתי לקומה שלי.
~~~~~~~~~~~~~~~
"מה את/ה עושה פה? " שאלתי בפליאה....................
נשמע סיפור מעניןןן
אהבתי את התחלההההההההההה
תמשיכי מאמי
סיפור יפה אהבתי .... תמשיכי [ :
אהבתי כל-כך.:]
מחכה להמשך
וואי כל כך עצוב הקטע עם אחיה כולי עם דמעות
וואי איזה מהמם איזה כתיבה נדיררה
הינה התחלת סיפור חדש ואני ישר באה חחח
חולה עלייך חיימשלי
תמישיכי מחכהההה
יאללה מואההה ממני =P
ווואי אמל'ה מי זה?
שני פרקים מדהימים
את כבר יודעת מה אני חושבת על הכתיבה שלך נכון?
^^
תודה על כל התגובות יפות שלי (:
זה רק עושה לי חשק להמשיך !!
פרק 3:
"רציתי לאחל לך מזל טוב" אמר וחיבק אותי
"היית בתחרות? " שאלתי בפליאה
"כן.. חזרתי אתמול" אמר והתיישב על המיטה
"וואלה" אמרתי ביובש
"קרה משהו?" שאל
"כן.. מוזר לי שאתה כאן" אמרתי נזכרת בשיחה האחרונה
~~~~~~~~~~~
"ליטלי אני עוזב" אמר בקול רם.
"מה?" שאלתי כלא מבינה
"אני עוזב, לתמיד" אמר והרגשתי מין דקירה בלב
"אבל למה?" שאלתי כשהדמעות עומדות בעייני
"זה לא משנה כרגע, באתי להיפרד ליטלי, אני אוהב אותך" אמר ותפס את ידיי,
לא אמרתי כלום, לא יכולתי.
הוצאתי את המצלמה מהנרתיק וצילמתי אותו.
את האהבה הראשונה שלי.
~~~~~~~~~~
"את רוצה לצאת לסיבוב?" שאל וקטע אותי ממחשבותיי
"כן, כן בסדר רק תן לי לקחת את המצלמה" מילמלתי וחיפשתי אותה
"שוב חסר לך תמונות לתיק עבודות?" צחק
"כנראה שאתה מכיר אותי יותר מידי טוב" צחקתי גם אני.
התקדמנו לכיוון המזח,
המקום שבו היינו לפני שהוא עזב.
"את זוכרת שפעם אחרונה שנפגשנו הייתה כאן? " שאל ועייניו נצצו
"אני לא יכולה לשכוח" אמרתי וצילמתי את העוברים ושבים.
"חשבת עליי במשך הזמן הזה?" שאל בחצי לחישה
"כן, מאוד, הרבה, מלא, לא הפסקתי לחשוב עלייך" עניתי בכל הכנות.
"את עוד אוהבת אותי?" אמר והסתכל ישירות לתוך עייני... הרגשתי שהוא ציפה לשמוע 'כן'
"אני.. אני לא יודעת מה אני מרגישה" אמרתי..
באמת לא ידעתי.
"אני מבין" אמר והוריד את עייניו ארצה
"אל תיפגע אבי, פשוט 3 שנים לא היית כאן איתי, כל כך הרבה השתנה מאז שעזבת" אמרתי ותפסתי ביידו.
"אני יודע.. זה בסדר.. אל תרגישי לא נוח בגללי.. רציתי לשמוע את האמת" חייך חצי חיוך
"ואתה.. אתה חשבת עליי?" שאלתי קצת חוששת
"כל יום, כל היום" חייך חיוך מרגיע "אני אוהב אותך" אמר וליבי דפק כמו משוגע.
אני אוהב אותך, אני אוהב אותך... כמה זמן לא שמעתי ממנו את זה.
שוב לא יכולתי להגיד כלום...
צילמתי אותו, כשברקע השקיעה המדהימה... בדיוק כמו לפני 3 שנים.
~~~~~~~~~~~~~~~
"הלו" עניתי לצילצול הטלפון
"היי ליט איפה את ? " זאת הייתה שני
"במזח"
"מה את עושה שם? " שאלה
"יושבת כאן עם אבי" אמרתי
"עם מי ?! " שאלה בשוק
"עם אבי... " עניתי בפשטות
"הוא חזר? " שאלה..
"מין הסתם" צחקתי
"טוב אז אני לא יפריע.. תעדכני אותנו אה? " צחקה
"תבואו לישון אצלי היום" אמרתי לה..
"סבבה אני יגיד לאודליה.. ביי ליט אוהבת אותך"
"ביי שן גם אני אותך" אמרתי וניתקתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~
"שני? " שאל וצחק
"כן.. משוגעת זאת" צחקתי גם אני
"למה? "
"כי כולה באטרף שאמרתי לה שחזרת" צחקתי והוא הצטרף לצחוק.
"אז מה? " שאל אבי
"אתה בא לפה הרבה? " שאלתי וצחקתי...
זה היה המשפט הקבוע שלנו
"ואי כמה הייתי אומר לך את זה" צחק ונשכב על החול, נשכבתי גם אני.
"את זוכרת את השיר שלנו? " שאל והתסתובב לכיווני...
"כן.. " עניתי וחיוך התפשט על פניי
"בא לך לשיר אותו? " שאל אותי... "בכיף" עניתי
"אני יתחיל? " שאל
"אמ.. זה יהיה רצוי" צחקתי
"אוקי.. אהמ אהמ" השתעל ואני חייכתי
"זה שוב הגשם הראשון
מנגן שירו על החלון
מזכיר לי את החורף שעבר
התחבקנו כשהיה אז קר
אני זוכר את הנשיקה
בתחנת רכבת ישנה
היית צריכה לחזור אז אל הכפר
ודמעותי ענן נשבר" הצמרמורות התחילו לעלות על גופי.
"ואהבנו אהבנו
כמו שלא נאהב עוד לעולם. "הצטרפתי ושרתי איתו
"אנ'לא אשכח את המכתב
רמזת שמישהו את ליבך גנב
וכשאמרת שאת רוצה טיפה לבד
הבנתי שלא אראה אותך לעד
ואהבנו אהבנו
כמו שלא נאהב עוד לעולם" שרתי והוא הסתכל וחייך
"אני אוהב אותך
ואת יודעת שאני אוהב אותך
אם את שומעת אז אני אוהב אותך
אם את שומעת אותי...
ואהבנו אהבנו
כמו שלא נאהב עוד לעולם".
"כמה התגעגעתי לשיר הזה" אמר וליטף את שיערי
"אתה יודע כמה הייתי שומעת אותו? הייתי שרה אותו עם עצמי ונזכרת בך" חייכתי
"גם אני.. כל פעם שהיה לי קצת קשה או עצוב ישר הייתי שומע אותו" בשלב זה הוא כבר התקרב אליי יותר ויותר.. עד שפנינו היו כל כך קרובים.. הרגשתי את נשימותיו...והנה זה קרה...
הנשיקה.
