הרגשתי שדין מרגיש חרא עם ההיריון שלי לרגע. לא הייתי צריכה לדבר על זה, אבל מצד שני, הוא השותף שלי לסודות האלו, להרגשה הזו ולילד הזה ואם אני לא אשתף אותו... אז את מי כן?...
נשכבתי קצת במיטה, עצמתי את עניי, ושקעתי במחשבות....
פרק 69-
התעוררתי בתשע בערב. היה לי חם כבר מהמזגן שדלק שעות. סגרתי את המזגן והלכתי לשטוף פנים. ירדתי למטה. אמא ואבא ישבו בסלון וראו חדשות.
התיישבתי בינהם והנחתי את הראש על אמא.
"רעבה?" היא שאלה..
"קצת, אבל אני יוצאת עם דין בטח נאכל בחוץ או משהו כזה"
"אה יפה, תגידי לו שיכנס הרבה זמן לא ראינו אותו" אמא אמרה.
"חח לא נראה לי שהוא יירצה, הוא מתבייש"
"אין לו ממה" אבא אמר.
"אוף אני רעבה! בטח עד שנצא"
"אז תאכלי משהו קטן" אמא אמרה... "רוצה שאני אכין לך משהו?"
"אני אשבע מהר ולא בא לי לבאס את דין. לא נורא אני אתאפק" צחקתי. עליתי לחדר. הוצאתי סריג בצבע סגול עם סקיני שחור ואולסטר סגול.
עשיתי פן בשער, התאפרתי טיפה והייתי מוכנה. בעשר דין צלצל אליי שאני ארד למטה.
"ביי אמא ואבא" אמרתי ולקחתי מהם קצת כסף. יצאתי החוצה והוא חיכה לי במכונית. נכנסתי.
"היי מאמי" הוא אמר וסחף אותי לנשיקה מתוקה. חייכתי אליו.
"אני גוועת ברעב!" אמרתי
"ואיי גם אני, מה אוכלים?" הוא שאל
"לא יודעת, סע למרכז נראה שמה מה יתחשק לנו"
"סבבה" הוא ענה.
תוך עשר דקות הגענו למרכז.
"אולי סנצ'ו?" שאלתי
"לא, בא לך אולי לשבת בפיצה?"
"כן" חייכתי. נכנסנו לפיצה.
"פיצה אישית או משפחתית?" הוא שאל...
"ואיי אין מצב שאני אוכלת משפחתית, אלא אם כן מישהו יישב איתנו"
"בטח טל במרכז, בואי נתקשר אליו" הוא אמר וצלצל לטל. טל אמר שהוא באמת במרכז ושנזמין והוא יבוא תוך כמה דק'. הזמנו פיצה עם בולגרית וזיתים והתיישבנו בפנים בשולחנות.
"התגעגעתי אלייך שמנה" הוא אמר והושיב אותי עליו. הנחתי את הרגליים שלי על הכיסא הפנוי שלי, סובבתי את ראשי אליו ונישקתי אותו. הכנסתי את הידיים שלי לתוך כיס הקפוצ'ון שלו כי היה לי קר.
"גם אני אלייך" אמרתי בחיוך....
"יום שישי זה אני ואת רק בערב, זאת אומרת מחר... אני מכין לך הפתעה יפה" הוא חייך.
"יא עכשיו אתה מגלה לי מה!" אמרתי סקרנית.
"הפתעה זו הפתעה"
"נו אבל דין....אתה לא יכול"
"אני יכול" הוא צחק וקטע אותי באמצע. תוך שתי דקות טל הגיע.
"מה יא מתחנגל, כל החיים שלך במרכז?" דין שאל אותו ונתן לו כיף. הוא נתן לי נשיקה בלחי.
"חחח איזה כל החיים שלי" הוא אמר והתיישב.
"שב,שב בנוח... יש לנו שיחה לעשות" צחקתי והבטתי בו.
"דיי אין לי כוח לשטויות שלך" הוא צחק.
"סתום...ושפוך הכל"
"אין לי מה לספר!"
"יש, איך זה קרה?"
"אפשר לדעת על מה אתם מדברים?" דין שאל אותי.
"אה אתה לא יודע? טל ועמית התנשקו במסיבה אתמול" אמרתי לו ודין הסתכל עליי ובלע את הרוק. צבטתי אותו כדיי שלא יספר כלום.
"מ...ה באמת? מזל טוב.. אתם ביחד?" דין שאל המום
"לא.. סה"כ נשיקה צאו מזה"
"אתה רוצה אותה?" שאלתי
"אני ועמית רק ידידים, סתם זה היה מין...תקלה"
"תקלה אה?" אמרתי ואני ודין צחקנו.
הפיצה הגיעה. התחלנו לאכול כמו שמנים. אני אכלתי 2 חתיכות וכל אחד מהם 3.
"קיצור, עמית היא אחת הילדות המדהימות, שווה לך לנסות קשר איתה" אמרתי בחיוך... ודין חייך גם הוא כאות להסכמה.
"ואיי שבעתי" דין אמר.
"אני לא יודע מה אני רוצה, אבל מבטיח שאת תדעי ראשונה כשאני אחליט"
"בטח שאני אדע, עוד לפנייך אפילו, כי עמית תספר לי" אמרתי לו.
"בטח,בטח" הוא אמר ושילם את החלק שלו למוכר.
"טוב, חברים, אני זזתי הבייתה. שיהיה לכם ערב מהנה וללא תאונות"
הוא הלך. ואז אני ודין נשארנו. שילמנו גם אנחנו והלכנו להסתובב קצת. ראינו כמה אנשים מוכרים ואמרנו שלום.
הלכנו לטיילת. היה נעים בחוץ עכשיו. דין חיבק אותי והתיישבנו על ספסל שממנו יכולנו לראות את כל הנוף בעיר.
"דיזי" אמרתי לו בשקט והבטתי בעניו המהפנטות. ראיתי כל כך הרבה כנות בתוך עניו באותו הרגע, שיכולתי לטבוע בים של אמת.
"כן יפה שלי" הוא אמר והביט בי בחזרה. היינו קרובים והאפים הקרים שלנו נגעו זה בזה.
"אני אוהבת אותך" אמרתי ושתקתי. השקט מסביב חדר עמוק. "גם אני אותך" הוא ענה בחיוך ענקי ושפתיו נגעו בשפתיי. הרגשתי את טעם הפיצה שעדיין היה לו בפה מתערבב עם טעם המסטיק שקניתי לא מזמן בחנות, וגורם לצמרמורות ולרעידות בגוף. מי שאמר שאהבה היא הכל, צדק. מהרגע שהיא נכנסת עמוק ללב שלך היא מסרבת להתפנות, היא משלטת על כל שטח קטן במוח שלך, וזהו, מאותו הרגע האהבה הזו הופכת להיות מרכז עולמך. מין דבר קטן שאתה קם איתו בבוקר, והוא לא יעזוב אותך אפילו לשנייה. גם כשתלך לישון. הדבר הקטן הזה זה דין. זה האהבה הקטנה שלי.
הרגשתי את הלשון שלו מתערבלת עם שלי, את החלפת הרוקים שלנו שתמיד מסתיימת במין צחוק שכזה, וטעם טוב לפעם הבאה. זה הגן עדן הקטן שלי. לא זקוקה לעצים ירוקים, פרחים ססגוניים וציפורים מצייצות, זקוקה רק לדין שלי. וזהו. לא צריכה אוויר, לא צריכה אוכל ולא מים, רק לו. הוא התרופה שלי לכל מחלה.
הוא ליטף את הפנים שלי עם ידיו המחוספסות. נהנתי מכל רגע. מכל מגע.
"הלוואי ושזה לא ייגמר לעולם" אמרתי לו..
"זה לא"
"מבטיח?"
"נשבע."
"במה?"
"בתינוק שלנו" הוא אמר וליטף את הבטן שלי.
"שלנו" חזרתי על המילה שלו בשקט ועברה בי צמרמורת.
"גם אותך זה מפחיד לפעמים?" הוא שאל בשקט והפנים שלי היו דבוקות לפנים שלו. לא היה שטח מגע שלא נגענו בו באותו הרגע.
"לפעמים? תמיד. אין שנייה שהפחד לא נמצא בי"
"גם בי" הוא אמר בשקט.
"זה מפחיד אותי להיות אמא"
"אני מצטער שגם אני מפחד, במקום להיות כאן לידך אני פחדן"
"אין לך מה להצטער. שנינו מפחדים כי זה קורה לשנינו...זה משהו חדש לשנינו"
"צודקת" הוא אמר ושם את הראש שלו על הכתף שלי והשענתי את ראשי על הראש שלו. החזקנו ידיים.
"אז מה עושים?" שאלתי
"מפחדים ביחד" הוא אמר ואחז את ידי ביותר חוזקה....
QUOTE (שירקה_הנסיכה @ 16/10/2007) מדהים.
😊
כל כך יפה,בצורה מטורפת.
הכישרון פה חוגג!
המשך
איזה מרגש....
ממש אבל!
תמשיכי😊
התרגשתי. כל פעם הפרק יותר מדהים מקודמו.
אוהבת.
גל?
את לא מבינה מה הפרק הזה עשה לי .
הפרק הכי יפה שלך!
נשבעת לך .
דין מדהים..
ואת לא עושה מה שרצית .תיזהרי ממני!
ריגשת מאמי .
אני חולה על הכתיבה שלך (:
QUOTE מי שאמר שאהבה היא הכל, צדק. מהרגע שהיא נכנסת עמוק ללב שלך היא מסרבת להתפנות, היא משלטת על כל שטח קטן במוח שלך, וזהו, מאותו הרגע האהבה הזו הופכת להיות מרכז עולמך. מין דבר קטן שאתה קם איתו בבוקר, והוא לא יעזוב אותך אפילו לשנייה. גם כשתלך לישון.
מה שכתבת כל כך יפה ומרגש😊
מדהים!!!
QUOTE (שירה15 @ 17/10/2007) כלכך יפה
😊 😊
