הדרך לאושר

מאמי את יכולה לשלוח לי בבקשה את ההתחלה? 😊


זה האיסי שלי :
317032027


שילת :]

המממשךךך

הכתיבה שלך פשוט משגעת אותי .
אהבתי את הקטע עם התמונות , ממחישות לי קצת יותר .. הקטע הוא שכולם קצת יותר מדיי מושלמים, לא?

הכל אופן, מדהים (:

מהמם(:
אהבתי תתמונות
דודי הכי שווה!!
ואני דמיינתי את דין בהיר כזה.. עם עיניים ירוקות וזה..חחח

היי..
חברה שלי קוראת את הסיפור שלך,
יש לה בעיה והיא לא מצליחה להגיב,
את תוכלי בבקשה להיכנס לאייסקיו שלה,
ולשלוח לה את ההתחלה ? . .

אם כן,
אז זה האייסי שלה, קוראים לה אור:
232654646

תוודה [:

מווורי, כמובן

אני אמשיך מחר

איזה השקעה ! פעם ראשונה אהבתי את הפרק ...
ובשביל שבתאל לא תגיד שהוא קצר .. אז מוקדש לך !

"בואי נעשה דבר כזה, תתחילי עכשיו איזה שעה, נראה איך הולך לך" הוא חייך. חייכתי אליו בחזרה והנחתי את התיק שלי בפינה, הפשלתי את השרוולים והוא צחק, הייתה לי הרגשה טובה לכמה שניות ושכחתי מכל הבאסה שנכנסתי אלייה בגלל דין.

פרק 87-
"אני הולך לידידה שלי לשעה ואני חוזר,את תהיי בבית?" שאלתי את אמא.
"כן, תיקח מפתח ליתר ביטחון"
"בסדר" עניתי ודחפתי לכיס מפתח. יצאתי מהבית והתחלתי ללכת ברגל, לא היה לי כוח לחכות לאוטובוס, במילא אחריי שתי תחנות אני יורד. הגעתי לביתה של גל תוך שבע דקות,דפקתי על הדלת והיא פתחה לי אותה.
"מה קורה?" היא שאלה ונתנה לי נשיקה בלחי, נכנסנו פנימה ועלינו לחדר שלה. נזכרתי באותו היום שהייתי אצלה והיא לימדה אותי למתמטיקה, כל כך התגעגעתי אלייה. מאז שהכרתי אותה,אני לא מסוגל להיות עם אף אחת אחרת באמת....לתקופה ממושכת ולא לסטוץ.
"מלא זמן לא דיברנו, מה קורה איתך?" ניסיתי להישמע הכי בוגר שאני יכול...
"כן עברה עליי יחסית תקופה קשה"
"אפשר לשאול מה קרה?"
"זה מסובך גילוש" היא השיבה
"בכללי?"
"אני ודין נפרדנו לתמיד, גיליתי שהוא שכב עם הדנה הזאת....אתה זוכר אותה?"
"כמובן" השבתי לה ישר.. בסופו של דבר דנה השיגה מה שהיא רוצה.
"אז זהו, זה נגמר בייננו ועכשיו אני מנסה לשכוח"
"בטח מבאס שזה צריך להיגמר ככה...אבל תחשבי שהכל לטובה"
היא העבירה נושא ישר ולא הגיבה
"מה קורה איתך?" גל שאלה....
"אצלי הכל כרגיל"
"אין לך אף אחת?"
"למען האמת.. אף פעם לא שכחתי אותך,אבל הפנמתי את העובדה שלא תהיי איתי אף פעם" אמרתי לה והיא הביטה בי בעניים מרחמות.
---~~
עמית שכבה במיטה, סוף סוף שקט, סוף סוף חופש קצר. בלי לימודים, בלי ספרות, בלי לחץ.... רק מחשבות. הפגישה אתמול הייתה מושלמת, הוא כבש אותה. הוא לא דיבר יותר מידי על עצמו, רק סיפר לה שהוא עבר מת"א כי נמאס לו מהעיר ההמונית, הוא מחפש שקט ואהבה.
שום דבר אחר לא רץ במוחה, רק כיווץ שפתיו נוגעות בלחייה. היא כל כך רצתה לנשק אותו,אבל התביישה. הוא היה גדול, היא בחיים לא נכנסה לקשר עם מישהו שכל כך גדול ממנה.
---~~
הפלאפון שלי צלצל, על הצג הופיע 'אלי-מאמן' לא היה לי כוח לענות לו אז ניתקתי את הפלאפון ונשכבתי בחזרה במיטה.
"דין תרד לאכול" אמא צעקה לי...
"אני בא" צעקתי לה וקמתי מהמיטה. הייתי כל כך עייף. לא היה לי כוח ללכת מחר לבי"ס אבל לא הייתה לי ברירה, במיוחד עכשיו כשהתחילו להתקשר הבייתה כשאנחנו מחסירים. התיישבתי ליד השולחן ואמא מזגה לי לצלחת ספגטי ושניצל. "הגיע לך מכתב מהצבא... לא פתחתי אותו" היא נתנה לי אותו. פתחתי וראיתי את התאריך הסופי של הגיוס שלי, 18.9.2008.
"תאריך סופי" אמרתי לה והראתי לה ...
"יהיה לך אחלה חופש"
"את יודעת שכבר לא אכפת לי מכלום" אמרתי בפה מלא.
"אני עדיין לא מבינה למה אתם לא ביחד" היא התיישבה לידי ומזגה לי כוס קולה.
"נפרדנו ואני לא חושב שנחזור אי פעם" השבתי
"למה?"
"סיפור מסובך אמא....אבל אני פשוט שבור" הבטתי בה.
"אתה עוד תתגבר עלייה, יש עוד הרבה בנות" היא אמרה ואני ניסיתי להאמין לה ולקוות,אבל לא ראיתי אף אחת חוץ ממנה בעתיד.
---~~
"שמעי, המאמן שלי ביקש מאיתנו לנסות לשכנע את דין להגיע לאימונים של הכדורעף"
"ומה זה קשור אליי?" שאלתי את גיל...
"סתם, רק רציתי לשתף אותך"
"הוא לא בא בכלל לאימונים?"
"מגיע פעם ב..." גיל השיב. ריחמתי עליו. מסכן, בטח הוא מרגיש כל כך נורא.
"הבנתי, טוב שחברים שלו ידאגו לו" אמרתי לגיל.
"חשבתי דווקא ללכת לעודד אותו לבוא"
"אתה רציני?" שאלתי בהלם
"כן למה לא ? חבל שהוא יפסיד את העונה"
"זה יהיה יפה מצידך" חייכתי והתרשמתי מהבגרות שהוא הפגין. גיל אמור לשנוא את דין, וכך ההפך. החלפתי את החולצה לחולצה שחורה, כמו שביקש דניאל אתמול.
"אני אקפיץ אותך הביתה? או למקום אחר?" שאלתי
"הביתה" הוא אמר ונכנסנו למכונית שלי.
"היה לי ממש כיף להיות איתך,אני לא רוצה שנתרחק גל" הוא אמר כשנסעתי...
"גם אני לא רוצה גיל, אתה באמת מתוק....אבל לפעמים אני לא יודעת לשמור על קשר, אני אשמה" השבתי
"אל תדאגי,אני לא אניח לך" הוא חייך אליי ואני אליו, ונסעתי לכיוון הבית שלו.
---~~
חיכיתי לגל שתגיע, התחלתי לעבוד שעה לפנייה. שמחתי שסוף סוף משה הסכים שאני אביא לכאן עוד עובד בשביל שכל העבודה לא תיפול רק עליי. סידרתי קצת את הקיוסק ושיחקתי בפלאפון. לא היו הרבה לקוחות, מידי פעם איזה מישהו שרצה חפיסת סיגריות או בקבוק שתייה.
"סליחה אפשר מלברו ?" שאל אותי אותו אחד שמגיע בכל יום,באותה השעה. כבר ידעתי שיש לו תעודת זהות אז לא ביקשתי. הוא הגיש לי שטר של עשרים והחזקתי לו עודף של שני שקלים. הוא התיישב באחד השולחנות והדליק סיגריה.
---~~
ישבתי עם נטלי בקניון. היה משעמם. אי אפשר היה לעשן בקניון, כי אסור לעשן במקומות ציבוריים, לא היה לי כוח לצאת החוצה כדיי לעשן כי היה קר. התגעגעתי לדין. אוף אני כל כך מתגעגעת אליו, הוא בחיים לא ישים עליי.
"איך נכנסת לסיפור הזה אני בכלל לא מבינה" נטלי אמרה לי.
"שמת לב איזה חתיך הוא?" שאלתי אותה
"נכון הוא חתיך, הוא הכי חתיך אפילו...אבל את יודעת שהוא תפוס,אז מה זה עוזר לך?"
"אם היית רוצה מישהו כל כך והוא לא היה שם עלייך, היית עושה הכל בשביל שהוא יהיה שלך" השבתי לה.
"אבל את רואה שזה לא ממש מצליח לך,למה את מתעקשת דווקא עליו? את יודעת כמה חתיכים יש?" היא שאלה אותי ולי התחילה לכאוב הראש.....אף אחד לא מבין אותי!
---~~
חניתי את המכונית ליד הקיוסק. יצאתי מהמכונית והתקדמתי לכיוון הקיוסק. נכנסתי מהדלת האחורית.
"היי" אמרתי לדניאל ונתתי לו נשיקה בלחי
"היי, הגעת בדיוק בזמן" הוא אמר והתיישבתי על הכיסא שמאחוריי הדלפק לידו. הבטתי קדימה וראיתי את דין יושב על השולחן הקבוע שלו, סיגריה בפה ובירה בצד השני.
"אוי שיט" מלמלתי לעצמי והייתי בטוחה שדניאל לא שמע את זה.
"את מכירה את הבחור?" הוא שאל
"כן.. לצערי"
"הוא יושב כאן כל יום, טוחן סיגריות" הוא אמר וליבי התכווץ.
"אני מקווה שהוא נהנה"
"עשה לך משהו רע?"
"עזוב סיפור ארוך" אמרתי והסתובבתי והלכתי למחסן, הוצאתי קופסא שלמה של מעדנים מהמקרר והבאתי אותה קדימה, סידרתי אותם וחזרתי לקדמת הקיוסק. זה היה יותר מין קיוסק- מכולת ולא קיוסק שמוכרים בו רק סיגריות אלכוהול וחטיפים.
דין הפנה את ראשו וראה אותי. הסתובבתי אבל הוא קלט אותי. הוא הביט בי בהלם, לקח לו כמה שניות לקלוט שאני עובדת שמה, הוא קם והתקדם לעבר הדלפק.
"סליחה...אתה יכול לקרוא לבחורה ההיא שמה?" שמעתי אותו אומר לדניאל.
"כן... רגע" הוא אמר והתקרב לעברי.
"הוא קורא לך" דניאל אמר.
"תגיד לו שאני עסוקה, שיש לי המון עבודה" סיננתי
"אין בעיות גברת" דניאל אמר בקול המצחיק שלו, אהבתי את הקלילות שבו. אבל אחריי שנייה הוא חזר.
"האדון מתעקש.... לכי שבי איתו כמה דקות זה בסדר, גם ככה משה לא מגיע היום"
"אוח" אמרתי והפסקתי לסדר את המעדנים. יצאתי מהדלפק וראיתי את דין יושב על הכיסא מחכה לי, לקחתי כיסא והתיישבתי לידו.
"כן?" שאלתי
"מה קורה?" הוא שאל
"בסדר" עניתי ביובש וחיפשתי נקודה לבהות בה אבל לא מצאתי אחת כזאת, הזזתי את העניים ממקום למקום וזזתי בעצבנות עם הידיים.
"מה את כל כך לחוצה?" הוא שאל
"אני לא לחוצה"
"מתי התחלת לעבוד כאן?"
"היום" עניתי
"בשביל מה את צריכה לעבוד?!" הוא שאל
"צריכה... מה זה משנה למה ?" שאלתי. הוא שתק.
"אני לא מבין למה את מדברת אליי ככה. גל, את לא הפסקת לאהוב אותי....אני לא מאמין לך" הוא אמר. בדיוק דניאל הדליק את הטלוויזיה על ערוץ MTV רציתי להרוג אותו. הכרתי טוב מידי את השיר שנשמע ברקע, והוא כל כך לא התאים לי ברגע זה.
(3 doors down- here without you)
A hundred days have made me older
Since the last time that I saw your pretty face
A thousand lies have made me colder
And I don't think I can look at this the same
But all the miles that separate
Disappear now when I'm dreaming of your face

I'm here without you baby
But you're still on my lonely mind
I think about you baby
And I dream about you all the time
I'm here without you baby
But you're still with me in my dreams
And tonight it's only you and me

The miles just keep rollin'
As the people leave their way to say hello
I've heard this life is overrated
But I hope that it gets better as we go

I'm here without you baby
But you're still on my lonely mind
I think about you baby
And I dream about you all the time
I'm here without you baby
But you're still with me in my dreams
And tonight girl its only you and me

Everything I know, and anywhere I go
It gets hard but it wont take away my love
And when the last one falls
When it's all said and done
It gets hard but it wont take away my love

"זה יהיה דבילי אם אני אגיד לך שאני מקדיש לך את השיר?" דין שאל אותי ואני הרגשתי איך אני נחנקת, איך הדמעות עולות בגרון אבל העניים יבשות מידי בשביל שהם יצאו.
"הייתי שמח אם היית מסתכלת לי בעניים" דין אמר.... הפנתי את המבט אליו והבטתי בו. היו לו דמעות בעניים.
"בבקשה תפסיק"
"אני לא מסוגל" הוא לחש לי והתקרב אליי, התרפק בזרועותיי עם ראשו.
"דיי" זזתי טיפה אחורה.
השיר התחלף, עכשיו הושמע השיר (3 doors down- let me go)

One more kiss could be the best thing
But one more lie could be the worst
And all these thoughts are never resting
And you're not something I deserve

In my head there's only you now
This world falls on me
In this world there's real and make believe
And this seems real to me

You love me but you don't know who I am
I'm torn between this life I lead and where I stand
And you love me but you don't know who I am
So let me go
Let me go

I dream ahead to what I hope for
And I turn my back on loving you
How can this love be a good thing
When I know what I'm goin through

In my head there's only you now
This world falls on me
In this world there's real and make believe
And this seems real to me

You love me but you don't know who I am
I'm torn between this life I lead and where I stand
You love me but you don't know who I am
So let me go
Just Let me go...
Let me go

And no matter how hard I try
I can't escape these things inside I know
I knowww..
When all the pieces fall apart
You will be the only one who knows
Who knows

"מה קרה... שעה של אותו אומן" לחשתי בכעס. "אפשר לומר שאני מקדישה לך את השיר הזה" צחקתי. הצלחתי לצחוק.
"את באמת רוצה שאני אתן לך ללכת?" הוא שאל...
"כן" אמרתי. ראיתי שלקוחות מתחילים להגיע.
"דין אני חייבת לחזור לעבודה"
"רגע" הוא אמר והחזיק בידי כדיי שלא אלך.
"תסתכלי לי בעניים ותגידי לי שאת לא אוהבת אותי" הוא אמר ואני הרגשתי במין סרט קיטשי. לא האמנתי שזה קורה לי.
"דין, די, מספיק. תכבד את הבקשה שלי" הוא שתק ולא הגיב. קמתי וחזרתי לעבודה. ראיתי שדניאל מסתכל עליי כל הזמן במבטים מוזרים.
---~~
"מה קורה?" שאלתי את עמית בטלפון.
"הכל נחמד מאוד, איך אצלך?"
"גם... איך היה לך אתמול?" שאלתי
"קסום" היא ענתה. מתוקה לגמריי. כל כך הרבה מתיקות בבן אדם.
"אני כל כך שמח. היית רוצה שנמשיך להיפגש?"
"כן בטח" היא ישר ענתה "אבל בפעם הבאה תרשה לי לאסוף אותך? לא כמו אתמול שהתעקשת ללכת לבד!"
"אנחנו נדסקס על הנושא אחריי זה, מתי תרצי שניפגש?" שאלתי. עוד היום, רציתי עכשיו, ברגע זה. לא היה לי אומץ להביא אותה כאן, לאכסניה.
"אולי תרצה לבוא אלי?" היא הציעה ואני שמחתי. העיקר שלא כאן. אני לא מסוגל לראות את המבט שלה כשהיא תראה שאני משתכן באכסניה.
"אין בעיה, באיזה רחוב את גרה?" שאלתי והיא נתנה לי את הפרטים.
"עמיתי יש לי שיחה ממתינה, אז אני מסיים כאן כמה דברים ויוצא אלייך.. בסדר?"
"אחלה, ביי נועם" היא אמרה וניתקה. החלפתי לשיחה הממתינה. זה היה ממספר לא מוכר.
"...הלו?" עניתי
"שלום, אני מדבר עם נועם קירשמן?"
"אכן" עניתי
"מדבר עורך דין שלום סולמן" אמר הקול שבקע מהפלאפון. השם שלו הדהד במוחי. כמובן, זה היה עורך הדין של הורי.
"היי, מה שלומך?" אמרתי לו....
"אני מופתע, אתה זוכר אותי?" שלום שאל.
"כמובן איך לא. הייתי נוהג להגיע אלייך לעיתים תכופות כשהייתי ילד"
"זיכרון למופת.... מה שלומך נועם? איך אתה מסתדר?"
"קצת קשה לי, אבל אני בסדר.. אני מקווה שיהיה טוב, הכל טרי עדיין" הרשתי לעצמי להיפתח מולו. הוא היה גבר מרשים, בסביבות שנות החמישים אבל עם אנרגיות לעוד המון שנים.
"אני אשמח להיפגש איתך במשרד שלי לאיזה כוס קפה, ויש לי איזה משהו שיעניין אותך"
"אבל לא אתה חוקר את פרשת הרצח" אמרתי מיד
"זה לא קשור לרצח, זה קשור להורייך... מתי תוכל להגיע?"
"מתי שנוח לך"
"אפילו מיד... זה דחוף" הוא השיב
"אין בעיה, אני אגיע מיד. אותה הכתובת?" שאלתי
"כמובן... נתראה נועם" סיימנו את השיחה, הודעתי לעמית שאני אאחר בשעה , ויצאתי להליכה רגלית לכיוון המרכז , למשרדו של שלום.
---~~
"הגלידה הכי טעימה שאכלתי " אמרתי לארז ונשקתי לו בשפתיים. היה לו טעם של גלידת וניל.
"היה שווה את הנסיעה לא?" הוא אמר משלם למלצרית.
"ברור.... נהנתי! סוף סוף חופש!" חייכתי אליו.
"מחר חוזרים לסיוט" הוא אמר וביאס אותי.
"יופי ארז, אז תבאס"
"חח יפה שלי" הוא צחק וקירב אותי אליו. השארנו למלצרית טיפ וקמנו. הלכנו להסתובב בטיילת של ת"א. היה יום בהיר יחסית לחודש כל כך קריר. הלכנו הלוך וחזור, מביטים בים התל אביב. היו המון אנשים.
---~~
החדר שלי בחיים לא היה כל כך מבולגן. טיפשה, למה נתת לו לבוא אלייך? אני בחיים לא אצליח לסדר כאן את הכל תוך שעה. התחלתי לדחוף בגדים לארון.... חלקם מלוכלכים ומסריחים אבל לא היה לי אכפת. שטפתי את הריצפה במהירות, סידרתי את הספרייה והחזרתי את כל הכוסות והקערות שהיו עלייה למטבח.
"מה קרה את מסדרת את החדר?" יובל אחי שאל ... "תני לי לנחש" הוא אמר מהרהר ולי לא היה כוח וזמן לעמוד מולו. חזרתי לחדרי.
"איזה גבר בא לכאן הפעם?" הוא צעק לי .
"סתום את הפה , ושלא תעיז להתקרב אליי כשמגיע לכאן מישהו.... תיזהר לעשות לי פדיחות!!" צרחתי לו.
התפשטתי ונכנסתי למקלחת. התקלחתי חמש דקות ויצאתי. החדר היה נקי והיה לו ריח נעים, החלפתי לג'ינס בהיר וסוודר נחמד. שמתי גרביים והייתי מוכנה.
---~~
הלכתי אחריי עשר דקות שדיברתי עם גל. לא הייתי שבור, הייתה בי תקווה שהיא תשבר. היא אוהבת אותי, אני בטוח שהיא אוהבת אותי. היא לא הייתה מסוגלת לומר לי שהיא לא אוהבת אותי מול הפנים. שמחתי על כך. היא יודעת שהיא אהבת חיי, שהיא חלק מהחיים שלי ובחיים לא תעלם מהם. אהבת חיי. איזה יפה היא. ידעתי שמהיום הביקורים בקיוסק יהפכו להרבה יותר ממושכים ממה שהם היו עד עכשיו.
---~~
"שלום" אמרה לי מזכירתו של שלום סולמן.
"שלום, אני נועם קירשמן"
"כן כמובן" היא אמרה ונכנסתי לחדרו.
הוא קם ונשק לי בלחיי. הרגשתי בנוח איתו.
"מה שלומך?"הוא שאל
"אני מקווה שיהיה יותר טוב בקרוב" אמרתי
"הזדעזעתי לשמוע את המקרה. הייתי פשוט המום, איך טרגדיה כזו יכולה לקרות"
"אני יודע, נעשה עוול... והמדינה מתייחסת לזה ברשלנות, פנו אליי פעם אחת בשביל חקירה. ההתנקשות הזאת... זה נורא" אמרתי לו והרגשתי איך אני רועד. נזכרתי בהודעה שהעבירו לי שהם נרצחו.
"אני אעשה הכל כדיי לגרום להם לפצות אותך, אני מבטיחה לך שאעסוק בתיק הזה בראש ובראשונה" הוא אמר.
"לא מה פתאום, גם אין לי ממש איך לשלם לך כרגע" אמרתי
"עכשיו העלבת אותי" הוא אמר ומצג לי קפה שחור. "אני ואבא שלך היינו מכרים כל כך טובים, אעשה את זה בעונג רב" הוא הוסיף.
"אני כל כך מודה לך, מה היה כל כך חשוב שקראת לי?" שאלתי אותו.
"תראה, אביך השאיר אצלי מכתב צוואה בשבילך... אני זה שלחצתי עליו להכין אחד כזה, ותראה עד כמה זה הואיל" הוא אמר.
"האמת היא שזה לא ממש מטריד אותי" עניתי
"כמובן שלא, אבל חלק מההליכים היא לפתוח את הצוואה אחריי שהאדם נפטר" הוא אמר... הוא הוציא מכתב והניח אותו על השולחן.
"תרצה שאני אקריא?" הוא שאל ואני הנהנתי בחיוב. הוא הוציא את משקפיו והניח אותם על אפו.
"אני, יורם קירשן , מצהיר בזאת כי כאשר יקרה לי משהו רע ואמות ארצה שכל רכושי והוני יעבור לידיו של בני היחיד והאהוב, נועם קירשמן. הדירה על שמי תועבר על שמו, חשבון הבנק הרשום על שם סבתי יועבר גם כן לו במלות לו שמונה עשרה שנים, כל עסקיי יועברו לניהול על ידיו" הייתי בהלם, הדמעות ירדו מעניי. פשוט לא האמנתי. הוא חשב על הכל, אבא חשב על הכל.
קבעתי עם שלום סולמן להיפגש מחרת בבוקר. ידעתי שאני הולך להתפטר מהעבודה הזאת, ולהיכנס לעסקים של אבא.
יצאתי ולקחתי אוטובוס לכיוון הבית של עמית. ידעתי בערך איפה הוא ממוקם. כל הדרך רק חשבתי על הצוואה הזאת, כמה הזוי . לא ידעתי כמה כסף יש בחשבון הבנק, או כמה שווה הדירה... אבל פחדתי והתגעגעתי בו זמנית אליהם. איך זה יכול לקרות?
שאלתי כמה אנשים עד שהגעתי לבית של עמית, דפקתי על הדלת... היא פתחה לי את הדלת ובפנייה פרוש חיוך רחב, חייכתי אלייה בחזרה וחיבקתי אותה, מאושר כל כך... אבל לא הייתי מסוגל לספר לה כלום אודותיי, עדיין לא.
---~~
הכנסנו את השולחנות את תוך הקיוסק. השעה הייתה אחד עשרה בדיוק. דניאל סגר את התריס החשמלי ואני נעלתי את הדלת האחורית, הקיוסק היה חשוך לגמריי. יצאנו שנינו.
"סחטיין... היית מעולה" הוא אמר וחייך. רק עכשיו ראיתי שיש לו עגיל בגבה.
"תודה" חייכתי
"איך את הולכת הביתה?" הוא שאל..
"במכונית" אמרתי
"אה יש לך כאן, סבבה" הוא אמר ואני חייכתי אליו.
"בא לך אולי לקפוץ לאיזה סיבוב בבית קפה?" הוא שאל ודיבר מהר. חייכתי אליו ובליבי צחקתי.
"יש לי מחר בי"ס, אני חייבת ללכת לישון"
"נו אז מה, ולי יש צבא" אמרתי
"מה אתה בצבא?" שאלתי בהלם. הייתי בטוחה שהוא גם תלמיד כיתה י"ב.
"כן בטח, לא ציינתי את העובדה?" הוא שאל
"לא"
"את רואה, יש לנו המון על מה לדבר, יאלה אני לא מוכן לקבל סירוב"
"טוב יאלה בוא" אמרתי...
"ניסע איתי , ואני אחזיר אותך לפה?"
"אין בעיה" אמרתי ונכנסתי למכונית שלו, הוא חנה ממש מול הקיוסק.
הוא התחיל לנסוע. נוסע כמו משוגע.
"איך לא שללו לך עדיין את הרישיון?" שאלתי מופתעת...
"אני נהג מצטיין" הוא אמר מחייך. הוא נסע לכיוון הים. ידעתי שהוא ייקח אותי לבית קפה שעל הים.
"מכירה טיפוסים כמוך" אמרתי
"מה זאת אומרת?"
"ים, אוירה רומנטית... מוכר לי יותר מידי"
"אף אחד לא אמר שאנחנו יוצאים לדייט" הוא אמר וייבש אותי.
"וואלה, צודק" אמרתי וידעתי שאני הולכת להחזיר לו.
הוא חנה על יד הים. בקושי היו אנשים. השעה הייתה כבר מאוחרת. נכנסנו לבית הקפה, היה שמה חמים ונעים. הרוח של הים גרמה לי לצמרמורות.
התיישבנו באחד השולחנות הפינתיים, הוא היה כל כך יפה. המלצרית ניגשה אליינו ונתנה לנו תפריט. בחרתי שוקו חם עם עוגת שוקולד טעימה, והוא בחר לעצמו קוראסון שוקולד עם קפה.
"חוץ מזה שאת תלמידת שמינית וקוראים לך גל, אני לא יודע עלייך הרבה" הוא אמר וחימם את כפות ידיו על ידיי שפשופם אחת בשנייה.
מה שהזמנו הגיע.
"גל אמיר" אמרתי לו .. "אני לומדת פה בתיכון ואין לי הרבה מה לספר עליי" חייכתי במבוכה.
"את נמצאת בקשר כלשהו?"
"לא " עניתי בחשש...
"הבחור הזה שהיה היום בקיוסק, היה בניכם פעם משהו, נכון?"
"מאיפה לך?" שאלתי
"ראו עליכם" הוא השיב
"כן, האמת שהיינו ביחד תקופה ארוכה ונפרדנו ממש עכשיו... הוא האהבה הכי גדולה שלי" אמרת וחיוך עצוב עלה על פניי.
"אם את אוהבת אותו, למה אתם לא ביחד?" הוא שאל
"זה מסובך מאוד, אבל זה בלתי אפשרי... אני מעדיפה לשכוח אותו כמה שיותר מהר" אמרתי וניסיתי להעביר נושא "מה איתך? ספר לי עלייך"
"אני משרת כאן בחייל האוויר, בבסיס הקרוב.. ככה שאני כל יום נמצא בבית"
"יפה לך " אמרתי
"אין לי מישהי כרגע... וגם לא הייתה לי תקופה ארוכה"
"למה?"
"לא התחשק לי .. אף פעם לא הולך לי עם בנות "
"דיי לשקר!" אמרתי וצחקתי, לגמתי מהשוקו שגרם לי להתחמם.
"לא משקר לך... לא מוצא מישהי נורמאלית "
"מאמינה לך" אמרתי. המשכנו לפטפט. היה נעים להיות בחברתו, לדבר איתו ולשוחח איתו. סיימנו לאכול ולשתות. הזמנתי חשבון. הוא הניח שטר של מאה שקלים על החשבונית. צחקתי.
"לא אמרנו שאנחנו לא יוצאים לדייט?" שאלתי וצחקתי והחזרתי לו את השטר.... הוא הביט בי במבט תמים.
"תיקו תיקו" הוא אמר מחייך והתחלקנו חצי חצי בסכום ...



שבוע מקסים 😊

גל ?
זה תמיד קצר.
אבל ?
מהמם !!

חעחע :]
יאללה מחכה להממשך .

מדהים :]

מושלם

QUOTE (שירקה_הנסיכה @ 02/12/2007) מושלם
😊

כ"כ יפה (:

מדהיייים 😊 😊

וואאו מדהים, אהבתי מאאוד את הפרק =]
תמשיכיי יפה שלליי
מוואאה

QUOTE (שירה15 @ 02/12/2007) מדהים :]
😉 😉 😉