עד החתונה זה יעבור

😮

המשך...

וווווווואי להרוג את יובלל הדוחה הזה 😠

מדהים (:

מתי המשך?... 😮

המשךך??

..................................
.............................................
.....................................................
............................................................
....................................................................
.
.
.
.
המשך המשך המשך המשך המשך המשך
המשך המשך המשך המשך המשך המשך
.
.
.
.
(איזה יצירה אה ?חחחח )
......................................................................
............................................................
..................................................
.........................................
................................

המששךךך!!!!!

המששששששששךךך?

המשך....

המשך ליצירה שלי 😊
..................................
.............................................
.....................................................
............................................................
....................................................................
.
.
.
.המשך המשך המשך המשך המשך המשך
המשך המשך המשך המשך המשך המשך .
.
.
.
.
המשך המשך המשך המשך המשך המשך
המשך המשך המשך המשך המשך המשך
......................................................................
............................................................
..................................................
.........................................
................................
.
.
.
.מישהי שכחה אותנו
.
.
.
.

מצטערתתתתתתתת שלא תחשבו שלרגע שכחתי פשוט המשפחה שלי מסורתית והם מבקשים שלא אדליק מחשב בשבת..עכשיו השעה 7 בשעה 10-10 וחצי צפו להמשך ארוך ומפתיע
אוהבת ואפצה אתכםםםםםם

חסר אם אין המשך היום
אחרי כזה פרק אין המשך O: אני ימות

סתאן מחכה בקוצר נשימה 3>

אני פה יושבת משתגעת!! כל חצי שעה אני ניכנסת לראות אם יש המשךךך!!! חחחחחחח

המשך: (תודה שחיכיתיםםםםםםםם)

."עד החתונה זה יעבור".אמר יובל-מצחקק בקול,התניע את האוטו ונסע.....
***
הימים עברו-ואני ניסיתי להתגבר על הכאבים שבי.עד שהחלטתי לצאת לאור היום-גיליתי שהעולם לא עצר מלכת,אלא המשיך.האנשים המשיכו לחיות,העצים המשיכו לצמוח-ולכולם הייתה ארשת פנים רגועה כתמיד
כאילו שעולמי לא התהפך אלא רק הושהה-נדחק הצידה מהעולם.
ידעתי שנעלמתי להמון אנשים והחלטתי לחזור לחיים.התלבשתי ויצאתי לבית החולים לבקר את גיא שמחלים בנתיים מהתאונה הקשה שגרם לו הפסיכופת.
"קארין".רעד מהתרגשות כשראה אותי פוסעת על המדשאה של בית החולים השיקומי."גאיוש-איך אתה מרגיש?".התעניינתי בחביבות."אני מצויין,יותר טוב כמו שאת רואה".אמר והצביע על כיסא הגלגלים שישב בו."איך ההחלמה?".שאלתי."איטית אבל הרופאים סבורים שאם אתאמץ אוכל לחזור ללכת".התרגש."אני שמחה".אמרתי וחשבתי מה באמת אני מרגישה.
"מה עובר עליך?-לא יצאת מהבית ימים".אמר וגלגל את כיסא הגלגלים אל מקום מוצל בגינה-מול המזרקה.
"עברו עליי דברים".עניתי ומבטו העצוב של גיא גרם לי לספר לו הכל,כל מה שעברתי,מהדייט הראשון ועד הלילה הנורא."אני בהלם".אמר גיא לאחר כמה דקות של שתיקה."דיווחת למשטרה?".שאל בטון נמוך.
"לא,אין לי הוכחות חוץ מצלקת".עניתי ביובש."מטורף כל הסיפור".אמר והחזיק בידי-מביט בי מבט מלא משמעות."רוצה להצטרף אליי לשעת שיקום?,לראות איך קורעים אותי?".שאל בחיוך מזמין."בהחלט".עניתי וחשבתי לעצמי שלא תזיק לי איזו שעה מרגיעה של הסחת דעת.
האורתופד ביצע עם גיא תרגילים שנראו קלים למדיי,אך לגיא המשתקם היה קשה מאוד לעמוד על רגליו ולבצע אותם.הוא התאמץ כל כך שליבי נכמר עליו."אתה בסדר?".שאלתי כששתה מים מיוזע."כן,בסך הכל זה יגרום לי ללכת שוב".אמר ולא וויתר-הוא חזר לעוד סט של תרגילים הרבה יותר מפרכים.
"שנלך לאכול משהו?".שאל כשסיים לגמרי."כן למה לא?".שאלתי ועזרתי לו-בכך שדחפתי את כיסא הגלגלים שלו וכך הקלתי את העומס על שרירי ידיו.התיישבנו במין דיינר כזה מעבר לרחוב ואכלנו ג'אנק פוד,אבל היינו מאושרים משום מה."כשאצליח ללכת כמו בנאדם שוב,תצאי איתי לדייט אמיתי?".שאל גיא בתקווה."אל תבין אותי לא נכון-אני נמשכת אלייך אבל עברתי חוויה רעה ואני אצטרך זמן".דחיתי את הצעתו בעדינות רבה.
"אני מבין-אבל את שוכחת שעד שאצליח ללכת ייקח זמן".חייך ועשה פרצוף מסכן שהצחיק אותי."אתה חמוד".אמרתי ונישקתי אותו בלחי.
***
הימים הפכו מתוחים וטעונים יותר,בכל בוקר בצורה קבועה הייתי ניגשת אל בית החולים השיקומי ומבלה עם גיא.הפגישות איתו הפכו נעימות יותר ויותר,יכולתי לדבר איתו,לספר לו ולדעת שלא ישפוט אותי.דיברנו על חיי,על חייו ועל העובדה המצערת שיחסינו תקועים."אני חושב עליך בלי הפסקה".אמר כשישבנו בספסל ועיניו הכחולות זהרו בשמש החמימה."גם אני עליך".התוודתי."אני חולם שאת מנשקת אותי,מלטפת אותי ולא עושה זאת מרחמים אלא מתשוקה טהורה ואמיתית".אמר גיא וגרם לליבי לפרפר."שומדבר ממה שעשיתי עד היום איתך לא היה מרחמים".עניתי וגיא חייך."תוכיחי".ביקש.
קירבתי את שפתיי לשפתיו,מפנטזת על הטעם הישן שלהן,שפתיו היו רכות-הוא שירבב אותן על שפתיי וליטף את פניי,את שערי גורם לי עונג בכל ליטוף משכר.
"ההוכחה התקבלה?".שאלתי בחיוך כשהתנתקנו."בהחלט".ענה מאושר."שאקח אותך לאורתופד?".שאלתי כשהצצתי בשעון."כן,אני רוצה שתראי משהו".ענה ודחפתי את כיסא הגלגלים שלו עד שהגענו אל חדר האורתופד.
"שבי".הפציר בי והתקרב אל המוטות התקועים בקיר."מה אני צריכה לראות?".אמרתי ונשמתי נעתקה בעודי רואה את גיא-הפצוע לשעבר מרים את עצמו מן הכיסא,מעביר רגל אחת בזהירות יתרה,ואחריה את השנייה וממש לומד ללכת מחדש כמו תינוק.דמעות של ריגוש עלו בעיניי."גיא-אני לא מאמינה".רצתי אליו והוא נשען עליי-בוכה על כתפי בעודי בוכה על כתפו.
הרגע היה כל כך קסום שלא הצלחתי להפסיק לבכות.פשוט התרגשתי מחדש בכל שנייה שהבנתי שגיא מצליח לעמוד,וללכת-זה היה רגע מקסים שחימם את ליבי וקירב את גיא אליי.האורתופד נכנס וחייך אל שנינו."כמו שאת רואה המצב אכן משתפר".סיכם את מצבו של גיא."תודה דוקטור".הרגשתי צורך להודות לו
"זה בזכותך-מאיפה את חושבת שגיא קיבל את המוטיבציה אם לא מהחברה שלו..זאת אומרת אם את חברה שלו?,אני טועה?".החמיא והתבלבל.הסתכלתי על גיא שנראה קשוב ודרוך,הסתכלתי על הדוקטור שצפה בקרב המבטים ולבסוף עניתי:"כן,אני חברה שלו".....

אוח מושלם