עד החתונה זה יעבור

המשךךךך ?

המשך: (תודה על כל התגובות-אתם מדהימים)

לילה טוב יובל".החלטתי לעשות את הפרידה זריזה כדי שלא אצטרך לעמוד במצב הלא נעים שהיה לי אינספור פעמים כבר."לילה טוב נסיכה".אמר ונשק לי נשיקה מטורפת,שהשאירה אותי כל הלילה עם טעם של עוד.
הוא נישק את ידי וירד במדרגות מביט בי מלמטה......................................
***
בבוקר המחרת התפנקתי במיטתי עד שעה מאוחרת איות וה' ברא את יום השבת כיום מנוחה.
חשבתי על המשכורת הראשונה שמחר אני צריכה לקבל,חישבתי לי אותה והגעתי למסקנה שיצא לי סכום לא רע בכלל.הדלקתי את הפלאפון כשהכנתי לי קפה וקיבלי הודעה מיובל."בוקר טוב-את בוודאי ישנה אך אני משלים עוד משמרת ארוכה,מתגעגע אלייך וחושב על אתמול בלי הפסקה".כמה חמוד-חשבתי לעצמי והחלטתי לשתות את הקפה ורק אחר כך לענות.
"קמתי,היה באמת נחמד אתמול,שתהיה לך משמרת נעימה גם אני מתגעגעת"-הקלדתי תוך כדי לגימה קצרצרה מהקפה.התלבטתי האם המילה 'מתגעגעת' לא מוקדמת מדיי,אך בהתחשב בנסיבות שהוא רשם זאת קודם החלטתי שזה בסדר.חייגתי אל דנה,מחכה כבר לספר לה על הכל."תקשיבי את לא מאמינה מי חיפש אותך".אמרה דנה."מי?".התבלבלתי למה שמישהו יחפש אותי אצל דנה."בן".זרקה דנה לחלל האוויר וקטעה את מחשבותיי."אהה..מה הוא רוצה?".לא התלהבתי יותר מדיי."לראות אותך".ענתה."אני יוצאת עם מישהו אז לא מתאים עכשיו".זרקתי גם אני פצצה וחיכתי ל'בום'.
"מזה????-עם מי את יוצאת?".צעקה דנה."עם הרופא שלך,דוקטור יובל קליין הסקסי".התגאתי.
"תשבעי".ביקשה דנה בקול פרחי לגמרי."נשבעת,הוא מקסים,רומנטי מצחיק ומנשק מדהים כמובן".נידבתי פרטים מן הדייטים הקסומים שהיו לי עם יובל."אני באה אלייך ואת לא מחסירה אפילו לא פרט קטנטן מהסיפורים אני בדרך".התלהבה דנה וסגרה את השיחה.
נכנסתי להתקלח ופינטזתי על יובל.ראיתי אותנו מתקלחים ביחד,איך הוא מנשק אותי,ידיו נוגעות בגופי,ראיתי אותו מפשיט מעצמו את בגדיו,נותן לי לגעת בו...חלמתי בהקיץ עלינו עד שנשמע צלצול פעמון הדלת.
דנה הגיעה-חשבתי לעצמי,התעטפתי בחלוק מגבת ורצתי לפתוח."מאמיי".קראה דנה וקפצה עליי."את רטובה".הוסיפה."באמת?!".שאלתי בציניות ודנה צחקה."נו אני רוצה לשמוע".הפצירה בי שאספר כשהתלבשתי בחדר השינה.ואז מצאנו את עצמנו-שתי חברות טובות יושבות ומרכלות על כל פרט קטן,
נשבות בקסמיו של האחד והיחיד-יובל קליין.
באמצע הסיפור על הנשיקה הלוהטת פעמון הדלת צלצל שוב."על המזל שלנו זה יהיה יובל".צחקקה דנה.
"הוא במשמרת".לקחתי את דבריה ברצינות ועניתי."שלום".ענה שליח עם פרחים כשפתחתי את הדלת.
"זו בטח טעות".אמרתי."את לא קארין טלר?".שאל השליח המבולבל."אני כן".חייכתי."אז זה בשבילך-רק תחתמי לי פה".אמר השליח ומילא את ליבי אושר-מגיש לי תריסר ורדים אדומים עטופים,ונייר לחתום עליו.
"ממי זה?".שאלה דנה בטיפשות חוטפת את הזר המדהים מידיי."ממי נראלך?!".שאלתי בציניות ולא טרחתי לקרוא את הפתק."איזה מקסים הוא".אמרה והניחה את הזר על השולחן.
"הפלאפון שלך מצלצל".העירה אותי כשבהיתי בזר.רצתי לחדר מצפה שהשיחה תהיה מיובל,אך המספר היה חסום."הלו".עניתי."קארין מה שלומך?".ענה קול שנשמע לי מוכר אך לא זיהיתי אותו."מצויין מי זה?".עניתי מבוהלת מעט."זה בן".הזדהה."אהה בן".נשמתי לרווחה."כן התגעגעתי אלייך".התחנף."תשמע זה לא כל כך מתאים כבר".עניתי."מה לא מתאים?".החליט להתחכם."הקשר שהיה לנו".פירטתי."למה לא?".שאל בציניות.
"דווקא נראה היה שמאוד נהנית איתי".הוסיף בטוח בעצמו."אני יוצאת כרגע עם מישהו כך שזה לא מתאים".עניתי בעצבנות קלה."טוב לא משנה,בכל מקרה התקשרתי רק כדי לוודא שקיבלת את הפרחים ששלחתי לך"...........................................

מדהיםםםם

וואי
מדהים.

המשך!:]

ואו סיפור מושלם...

מושלם כמו תמיד P=

אוהבת 3>

QUOTE (limaori @ 29/10/2007) מדהיםםםם
😊

ווואיי וואיי ווואייי!!! חחחחחח
היא לא יכולה להתחלקקק!!! היא צריכה להיות רק של יובללל!!!! ולא שישחקו בה כל הזמןןן!

פרק יפההה ביותרר!!! המשךךךך!! ========>>>>>>>

מהמהם(:

המשךך...

מדהיםם

פרק מדהים ! : ]

פרק ממש יפה 😊

המשך: (תודה על התגובות אני אפנק אתכם)

"דווקא נראה היה שמאוד נהנית איתי".הוסיף בטוח בעצמו."אני יוצאת כרגע עם מישהו כך שזה לא מתאים".עניתי בעצבנות קלה."טוב לא משנה,בכל מקרה התקשרתי רק כדי לוודא שקיבלת את הפרחים ששלחתי לך"...........................................
"מה..אז זה ממך כן ביי".מלמלתי משפט קטוע ולא ברור אל תוך הפלאפון וסגרתי אותו."מה קרה את נראית כאילו ראית רוח רפאים?".חייכה דנה ונגעה בוורדים."זה לא מיובל,זה מבן".אמרתי ודנה נבהלה.
פתחתי מיד את הפתק וקראתי:"מעריץ מרחוק עדיין-בן". "אידיוט".קראה גם דנה."למה הוא שולח לי פרחים פתאום?,לא דיברתי איתו המון זמן".תהיתי בקול רם."אולי הוא התגעגע".צחקה דנה והעפתי עליה כרית.
***
בערב ניסיתי להתקשר ליובל,אך לא הייתה תשובה-ואז התחיל השלב של הלחצים ודאגות.הוא מסנן אותי?
למה הוא לא עונה?,נמאס לו ממני?,אני לוחצת מדיי?.הרגעתי את כל הקולות בגופי והזכרתי לעצמי שיובל הוא כירורג שעובד בטיפול נמרץ לכן אין לו הרבה פנאי לבדוק אם מישהו חיפש אותו.
רק כשקמתי בבוקר לעבודה ראיתי הודעה ממנו.בקושי פקחתי את עיניי ומיד ניגשתי לקרוא:"קאריני עבר עליי לילה מטורף-מצטער שלא עניתי,אני אתקשר מתי שאוכל,מתגעגע".איזה חמוד,חשבתי לעצמי הוא בלחץ אך עדיין מוצא דקה כדי לשלוח לי הודעה שתראה לי כמה שהוא מתגעגע וחושב עליי.ניגשתי אל חדר האמבטיה ועמדתי מול המראה,קאריני את מתאהבת-אמרה לי השתקפותי,אני לא-צחקקתי ושטפתי את פניי,הרבה זמן לא קמתי עם חיוך-חשבתי לשנייה בדיוק עד שהורדתי את החולצה והצלקת נגלתה לעיניי.כן הזיכרון הזה יכול בהחלט להרוס לי את הבוקר.נכנסתי להתקלח,התארגנתי ומיהרתי לעבודה שגיא לא יתלונן שאני מאחרת.
"בוקר טוב".בירכתי בזריזות והתיישבתי בשולחני."גם לך".בירך גיא מחייך בי ולוטש את עיניו היפות.
"אז מה עם הבחור שאת יוצאת איתו?".חקר."גיא אמרנו שנשמור על סביבת עבודה נאותה".הזכרתי לו.
"וגם התמזמזנו על השולחן שלי כשהמשרד היה נעול אז מה?".התחכם."אז זה לא יחזור על עצמו,ואם תמשיך ככה אני איאלץ להתפטר".איימתי וגיא מיד שתק וחזר למשרדו.את השעות הבאות העברתי בציפייה לקבל טלפון מיובל.וכשסוף סוף יצאתי מן העבודה והייתי בדרכי אל ביתי קיבלתי גם סוף סוף את השיחה מיובל.המספר לא היה לי מוכר-כנראה חייג מבית החולים."מה שלומך?".שאל ברוך."מצויין מה איתך?".עניתי מתאימה את עצמי לאווירה הרגועה."אני חייב לראות אותך".התודא."אתה מוזמן לבוא אליי אם אתה מסיים בקרוב".הצעתי."האמת שאני מסיים עוד מעט,שאבוא ב-7 ככה?".שאל יובל.
"כן זה מצוין".עניתי."להביא משהו?".שאל."לא הלילה אני אפנק אותך".אמרתי ותהיתי אם המשפט הזה לא נשמע מבטיח במיוחד,לא רציתי שיובל יצפה לדברים ממני שעדיין אין ברצוני לתת.
נכנסתי הביתה ורצתי למקלחת,האמבטיה התמלאה באדים ריחניים שעשו לי חשק לראות את יובל,כבר התחלתי לפנטז עליו עד שידעתי שהייתי צריכה לצאת להתלבש.כל הארון שלי נח על המיטה והייתי צריכה רק להחליט מה ללבוש-דבר שלא הצטיינתי בו.לבסוף בחרתי בג'ינס סקיני כהה ובחולצה שחורה פשוטה.
התאפרתי קלות והשיער הסתדר מעצמו.ניגשתי לבשל בעודי נזכרת שיובל העיד על חיבתו לאכול סיני ותאילנדי.הכי קל שבעולם,הוצאתי ירקות,נודלס ועוף והתחלתי בהכנות למוקפץ,שרה ביחד עם המערכת הקטנה מהסלון.כשסידרתי את השולחן נשמעה דפיקה בדלת,חלפתי על פניי השעון שהראה 7 ושאלתי "מי זה".רק כדי לוודא."יובל".ענה בקולו המתוק.פתחתי את הדלת ונפלתי לחיבוקו הנעים,הוא הניח שקית גדולה בצד שבכלל שכחתי לשאול למה הביא,ונשק לי קצרות.סגרתי את הדלת.ויובל השעין אותי עליה."התגעגעתי אלייך קארין".התוודא."גם אני אלייך".אמרתי ויובל נישק אותי,מריח את שערי הרטוב."האוכל יישרף".האצתי בו בחיוך."כשאני איתך כל העולם יכול להישרף ולא יהיה לי אכפת."חייך."אני מקווה שתאהב את המוקפץ שהכנתי".אמרתי והלכתי לעבר הגז."אני מקווה שתאהבי את הסופלה שוקולד שקניתי בדרך".צחקק והרים את השקית שהביא.התיישבנו לשולחן וכל אחד סיפר על היום שלו,יובל החמיא לי על הדירה,הלבוש,והאוכל ואני החמאתי לו על כך שאחרי משמרת ארוכה במקום ללכת לישון הוא רצה לראות אותי.קמתי לפנות את הצלחות ויובל התעקש לשטוף את הכלים-לא ידעתי למה אבל הוא נתן לי הרגשה נוחה שהכל יהיה בסדר,הוא היה חמים ואכפתי.התיישבנו לאכול את הסופלה,מאכילים אחד את השנייה,מצחקקים,ומתנשקים בטעם של שוקולד.
סיימנו לסדר את השולחן ואת המטבח לגמרי ועשיתי ליובל סיור בדירה.כשהגענו אל חדר השינה,יובל לא היסס,השעין אותי בעדינות על הקיר,הביט בעיניי לוודא שזה בסדר,ונישק אותי ארוכות,הלשון שלו חברה ללשון שלי,הידיים שלו חיפשו את גבי,ידיי חיפשו את גופו,לגעת בו-ולא יכולנו להתנתק אחד מהשנייה.
לא ידעתי איך לפעול,אם אדחוף לכיוון המיטה הוא עלול לחשוב ולצפות לדברים שאני ממש לא רוצה,ואם אתחמק הוא עלול לחשוב שאני לא רוצה להיות איתו.החלטתי לנתק את עצמי בעדינות ממנו-ולשבת על המיטה.
"למה הפסקת לנשק אותי?".שאל מזדחל לידי."אני צריכה להבהיר משהו לפני כל הקטע הגופני ביננו".הרצנתי."מה?".התעניין."אני לא יודעת אם תרצה לסיים בגלל זה את הקשר,או כל דבר אחר אבל אתה צריך לדעת שלא הייתי עם גברים,זאת אומרת-אני בתולה"................

אי אי אי
פשוט מדהים כל פעם מחדש!!!!

מושלם#:]
תמשיכיייי