התרחקנו משם...ורק צמרמורת קלה עטפה את גופי מדי פעם כשניזכרתי במה שקרה במחסן...
------------------------------------------------------------------------------------
בחרנו את מה שרצינו במזנון וישבנו לאכול.
טלי:"תגיד...היא חברה שלך?"
אני:"מי? יובל?...ניראה לך? היא סתם נידבקה אלי..אין לי מושג מה יש לה ממני" ניסיתי לשקר...כי בעצם ידעתי מה היא רצתה...
טלי:"האא.. חשבתי היא חברה שלך...היא ככה נידבקה אלייך וניצמדה אלייך.." אמרה בנימה מעט מזלזלת..
אני:"לא טלי,תעזבי את זה,אנחנו לא קשורים" ניסיתי להעביר נושא
טלי:"אתה רוכב טוב על סוסים וזה?"התעניינה..
אני:"כן! אני רוכב מאז שאני קטן"
טלי:"ליטפתי היום סוס יפיפה,אני לא יודעת של מי הוא אבל הוא הסוס הכי יפה שראיתי.." אמרה ועיניה נצצו,
אני:"מי? פאוור? החום בהיר עם החץ הלבן?" ניסיתי לשחק אותה
טלי:"כן! סוס אחד היפים,של מי הוא? אני רוצה לבקש מהבעלים לרכב עליו"
אני:"ואת יודעת בכלל לרכב?"
טלי:" 4 שנים של לימוד מיומנויות הרכיבה"
אני:" אז למה לא הלכת לעבוד עם הסוסים? יש הרבה אנשים שיכולים לעזור בציפורים, בסוסים יש רק 3"
טלי:"אני יודעת,אתה,אלי או אלינה אין לי מושג מה שמה ורון"
אני:"את זוכרת כאן את כל הצוות"
טלי:"בערך!"
אני:"טוב, יש לך אישור מהבעלים לרכב על הסוס"
טלי:"באמת? איך אתה יודע? בגלל שאני עובדת כאן?"
אני:"לא..בגלל שאת יפה" ניסיתי להחמיא לה
טלי:"הא..אתה סתם אומר"
אני:"אני רציני ביותר...טוב אז למה מחכים? בואי?"
טלי:"ומה עם הבעלים?"
אני:" זה בסדר הם מסכימים"
טלי:"הוא שלך?"
אני:"כן"
-------
היא חייכה אליי ומשכה אותי ביד, היא הייתה כל כך חמודה כשהיא עשתה את זה...
התקדמנו לעבר המנז' שם עמד פאוור,פרוותו הדקה נצצה בשמש...
אני:"בואי אני יעזור לך!"
טלי:"לא ..זה בסדר.."
אני:"אבל אני מיתעקש!"
טלי:"בסדר!"
הרמתי אותה,נהנה להרגיש אותה.... בפעם הראשונה אחרי כל התקופה הזאת שמשהו גורם לי לתחושות חזקות...מוזר..
אני:"כולו שלך.." חייכתי אליה והיא אליי.
הברק של שיערה החום סינוור אותי מעט ועיניה הדבשיות נצצו שוב מרוב אושר.
היא רכבה על הסוס כל כך יפה,נהנתי להסתכל עליה.
אחרי כעשרים דקות היא התקרבה אליי עם הסוס ועליתי גם אני,החזקנו במושכות יחדיו וכל צעד של הסוס גרם לי להשתפשף במותניה.
היא צחקה כמו ילדה קטנה שבפעם הראשונה עלתה על סוס.
יצאנו מהמנז' והלכנו לשביל שבו הכל מלא עצים,ונורא יפה שם,הסוס התקדם לאט..כל פעם יותר ויותר עד שהוא עצר והיא נישענה עליי,הרגשתי נעים עם זה... שכחתי את כל הבעיות והדאגות שלי...
טלי:"שובל,תגיד...אתה חושב שיש דבר כזה אהבה ממבט ראשון?" היא שאלה בשקט...
אני:"אני לא חושב... אני בטוח"... זרמתי..
היא התיישבה וכל התחושה נעלמה,כאילו לא הייתה.
טלי:"תחזיר אותי"
אני:"אנחנו כבר חוזרים.."נגעתי בשיערה הרך שהיה אסוף לצמה ארוכה.
טלי:"בוא נחזור עכשיו שובל"
מייד משכתי במושכות והתחלנו חוזרים אחורה במהירות.
מה קרה לה לא הבנתי..למה פתאום נהייתה עצובה?
טלי:"תודה שובל,אך עליי ללכת עכשיו"
אני:"בסדר,היה נחמד"
טלי:"גם לי" היא חיבקה אותי,ולפתע הרגשתי משהו מוזר,מן קליק... לא רציתי לעזוב אותה..
אני:"ניפגש מחר.."
טלי:"ניפגש!" נופפה לי מיתרחקת.
-----------------------
היא הלכה ואני המשכתי לעמוד..מיסתכל למקום לא ברור...יצאתי מהבועה שהייתי שוקעה בא חמש דקות לפני זה, כאשר איציק צעק לי ש נעלמה סוסה אחת מהכלוב.
אני:"נעלמה? לאן?" לאן כבר יש לה ללכת?
איציק:" ככל הניראה היא פשוט ניגנבה...................
יש לי תחושה מוזרה שכבר קראתי את זה איפושהו,
אבל לא נראה לי...
תמשיכי😊
מעניין לראות מה יהיה בהמשך.
היא הלכה ואני המשכתי לעמוד..מיסתכל למקום לא ברור...יצאתי מהבועה שהייתי שוקעה בא חמש דקות לפני זה, כאשר איציק צעק לי ש נעלמה סוסה אחת מהכלוב.
אני:"נעלמה? לאן?" לאן כבר יש לה ללכת?
איציק:" ככל הניראה היא פשוט ניגנבה...................
---------------
לרגע הייתי מבולבל.. הייתי כל כך שקוע בטלי.. שלא היה אכפת לי.
איציק:"שובל? מה קרה לך?"
אני:"כלום!"
איציק:"לאן היא יכלה ללכת?"
אני:"אני לא יודע, כניראה ניגנבה"
איציק:"ואתה רוצה שזה ישאר ככה? בלי לבדוק דבר?"
אני:"מה כבר אפשר לעשות? פשוט לחזק את הבטחת המקום."
איציק:"שובל, מה קרה לך היום?.."
אני:"הכל בסדר.."
איציק:"לך הבייתה שובל... כניראה קיבלת מכת שמש או משהו"
אני:"רעיון מצויין"
---------
התקדמתי לעבר האורווה לקחת את התיק עם הבגדים, גיליתי את יובל יושבת על הספסל צמוד לגדר,עצובה.
אני:"יובל,אני לא יודע מה קרה לך היום, אבל ..."היא קטעה אותי
יובל:"אוח שובל! תפסיק טוב? אל תתחיל עם הסיפורים, אתה מזמן רוצה את אותו הדבר"
לא יכולתי להגיד שלא, רציתי להיות איתה.. אבל לא ככה, הכל קרה כל כך מהר.
כניראה שוב טעיתי..
אני:"יובל, אני מציע שניפגש ונדבר על זה, אני לא רוצה להשאיר את זה ככה"
יובל:"טוב, היום בערב? בסביבות שמונה ניפגש ליד הטיילת"
אני:"בסדר.סגרנו"
---------
היא קמה והיתרחקה לכיוון היציאה מהחווה, ואני הלכתי להתקלח ולהחליף בגדים.
ניכנסתי מתחת לזרם הקריר,חושב על כל מה שקרה היום, על טלי,על יובל...
מה אני רוצה מעצמי, ומה בכלל קורה לי?
הייתה לי תחושה שעמדתי שם אולי שעה..
יצאתי והתלבשתי.
בדרך הבייתה הראש היה ריק,לא חשבתי על כלום, הלכתי כאילו לא בתוך עצמי, כאילו אני זה מישהו אחר.
מה קרה לשובל של פעם? אני לא מזהה את עצמי, פעם הייתי זורם עם הכל... פעם הייתי הולך מוקף בנות וכל הבנים רק קינאו, הייתי יוצא עם כל בת שהיה בה משהו קטן שאהבתי,
עד שפגשתי אותה... היחידה שהרגשתי איתה אחרת...
עם כל הקטעים הכי מצחיקים שקרו לי כשהייתה בסביבה..משהו שגרם לי להתבייש...
מעולם לא אשכח את הרגע שבו השתכרתי בגללה,כשבחרה בו ולא בי...
ואחר כך היא חזרה אליי ואמרה שהיא אוהבת אותי...
הרגשתי דמעה זולגת על הלחי.. לא רציתי כלום..רק שתחזור...מה הפריד בינינו?...
המעבר שלי למקום מרוחק?... או אותו חבר ילדות?...
ניכנסתי הבייתה מרגיש לא נוח עם הכל.
הדלקתי את המחשב,בודק את המייל, אולי קיבלתי מכתב מהמכללה..
גיליתי שני מיכתבים חדשים.
לרגע הייתי עמום...קורא שוב ושוב את אותן האותיות...אותיות שמה.. שפעם הייתי עסוק בלומר אותן כל היום...לא מבין מה פשר הדבר...
פתחתי את המיכתב..הוא היה ארוך... עיני ניתפסו בשתי השורות האחרונות שהודיעו על..............
קצר...קצר... אבל... 😊
שלום אנשייםםםם בגלל שחברתי -casanova- לא יכולה להיכנס לחשבון המשתמש שלה היא תוסיף את ההמשך דרך המישתמש שלי!... 😊
וואי מושלםםם
יאללה המשך =]
ניכנסתי הבייתה מרגיש לא נוח עם הכל.
הדלקתי את המחשב,בודק את המייל, אולי קיבלתי מכתב מהמכללה..
גיליתי שני מיכתבים חדשים.
לרגע הייתי עמום...קורא שוב ושוב את אותן האותיות...אותיות שמה.. שפעם הייתי עסוק בלומר אותן כל היום...לא מבין מה פשר הדבר...
פתחתי את המיכתב..הוא היה ארוך... עיני ניתפסו בשתי השורות האחרונות שהודיעו על..............
--------------------------------------------------------------------------------
היא מגיעה...לכאן...בשבוע הבא..
הייתי בהלם..למרות שהמכתב הארוך הסביר הכל..
"לשובי שלי!
כבר עברה שנה מאז שעזבת.
ואני חייבת להודות,שמאד קשה לי בלעדייך.
אתה חייב לדעת,שאני ודורון לא המשכנו,פשוט כי לא יכולתי להיות איתו בידיעה שאיי שם אתה נימצא..(המלאך השומר הקטן שלי)
אני לא מצליחה לשכוח אותך,ונכון שזה מצחיק ועצוב בו זמנית שרק אחרי תקופה כל כך ממושכת אני שולחת לך את המכתב הזה.. אבל הסיבה היחידה ששלחתי את המכתב רק עכשיו היא בגלל שלא היה לי אומץ.
אומץ היה לי אז... איתך.. כשהיית לצידי הרגשתי שאני יכולה הכל!
עכשיו אני מרגישה חלשה וקטנה.
אתה חסר לי, מאז שעזבת משהו עמוק בלב מציק לי..משהו חסר..
כואב לי להודות בכך..אבל הייתי בטוחה שכשאני יהיה עם דורון אני ישכח אותך מהר..דבר שבכלל לא היה נכון והפוך... כל פעם שהייתי איתו הרגשתי אותך.
תבין, קשה לי בלעדייך,אני אוהבת אותך.
אני לא יכולה לשכוח את מה שהיה בינינו... זה משהו בלתי אפשרי בשבילי.
אני חייבת לראות אותך שוב...להרגיש אותך שוב..
אני לא יכולה לשכוח את המבט התכול שלך... את החיוך שלך...את השפתיים שלך...את כולך.
אני רק רוצה שתדע שאני אוהבת אותך!
ואני חייבת לראות אותך...גם אם אני יבוא לחמש דקות...וגם אם לא תקבל אותי...כי אני יודעת שאתה כועס..ואני יודעת שאתה עכשיו בשוק...אני רוצה לראות אותך..אולי גם להרגיש אותך..."
המכתב היה ארוך... מלא רגש, וגרם לי לבכות.
רק שאלה אחת התנוססה בראשי הריק... למה היא עשתה לי את זה?
שתי השורות האחרונות היו משמעותיות ביותר...
"...אני חייבת לראות אותך...תבין...כבר אמרתי את זה..ואני אומר את זה שוב..אני צריכה אותך..
אני יבוא בשבוע הבא ביום שני בשעות אחר הצהריים...."
היא מגיעה.
מה אעשה עכשיו? מה אני אמור להבין מזה?.. אני כל כך מבולבל.
הילדה הקטנה שלי, שפעם כל כך אהבתי...מגיעה... אבל למה פעם?.. אולי אני אוהב אותה גם עכשיו? אבל סתם מנסה לשכנע את עצמי שלא... בגלל שהיא רחוקה ממני? בגלל שהיא נישארה עם החבר הכי טוב שלי? או בגלל שאני מנסה לשכוח אותה?
אז מה עכשיו? אסור לי להמשיך לשכוח? הרי זה בלתי אפשרי...
היא לא תוכל להגיע כל כך רחוק כל הזמן...וגם אני לא...
כשתגיע תיהיה לנו שיחה ארוכה מאד.
בה ניצטרך לקבוע מה יהיה, ואני חושב שאני יודע כבר מה אני הולך להגיד לה...
מושלם אן לי מילים בובותי
תמשיכי ודחוף ומהר ועכשיו
תמישיכי דחוף
שובל אני אוהבת אותך חחחח
רק שתדעי לך שכל מילה ומילה מהסיפור הזה ריתקה אותי למסך כמו מטורפת...
את כותבת בצורה מדהימה !!
מחכה שתמשיכי.
אתר האהבה הישראלי