עשינו אני ובובת זכוכית שקוראים לה עדי סיפור
אנחנו חברות הכי טובות כל פרט קטן בחיים שלנו מתקשר
ופעם ראשונה שזה קורה באתר סיפור אמיתי ש2 נקודות מבט שונות ;]
עכשיו זה סתם רקע של שתי הדמויות עלי ועל עדי
אז זהו עכשיו זה לדעת את הכל עלי את כל האמת עלי לשחרר להגיד
כן זה סיפור על החיים שלי חיים כמו של כל אחד או פחות טובים?
לדמות שלי קוראים חן כמוני כי היא אני
בת 17 ראשון תיאור?תמונה למעטה כדי שדעו מי אני מי שלא מכיר
אז לפני ל'ג בעומר מתי שכל הסיפור מתחיל אני יספר את התקופה שהייתה לפני בקטנה
אני אוהבת מישהו שקוראים לו רן מכיתה ט' שלוש שנים פחות או יותר
אז היו שמועות שהוא מרגיש אלי משהו ויש גם אמרו שלא .
ואני רק קיוותי שזה כן נכון שהוא כן ירגיש משהו בי רצה להיות איתו כ"כ
לא כמו בכיתה ט' שאמרתי לו והוא אמר שהוא לא מרגיש
אז לילה אחד יושבת בחדר של אחותי עם סיגריה ביד מול המחשב
מדברת עם אושרית (כן מהאתר) ועם עדי במסנג'ר וכמובן מתיעצת
ואומרת שאני לא יכולה יותר לסבול את הכאב הזה ושאני רוצה שהוא ידע
להגיד לו מול הפנים אני לא יגיד כי זאת לא אני ,לשלוח חברה קצת טיפשי לא?
מ-כ-ת-ב אמרתי ואושרית ועדי ישר הסכימו איתי לכתוב מכתב זה רעיון מעולה .
אז פתחתי את העט והתחלתי לכתוב הכל סיפרתי ואפילו כמה דוגמאות היו לי
ידעתי שאחרי המכתב הזה קצת יהיה לי מוזר להסתכל לדעת שהוא קרא את זה
כתבתי את זה לאושרית ועדי ושתייהן כמובן אמרו "אם זה לא עושה לו כלום
הוא דפוק" אני חייכתי אם הן חושבות ככה למה שהוא לא יחשוב ככה?
.בבוקר שהלכתי לבית הספר רציתי להביא לו אבל השתפנתי כמו תמיד
הכנסתי לעדי את זה ליד וביקשתי ממנה "בבקשה תביא לו ואיך שהוא קורא את זה את מתקשרת אלי"
"אוקי" סיכמה איתי וכל אחת הלכה לדרכה .






