~*~*~ כנגד כל הסיכויים ~*~*~

התחלה מדהימה!

המשךךךך דחוף😊

תודה רבה! 😊

יאו איזה מדהים אימלה מה קרה
איזה כתיבה מדהימה אן מילחים לתאר כמה זה יפה
בבקשה תמשיכי אני סקרנית ;]
יאללה מאמי הייתי פה =]

התחלה יפה (:

המשך 😊

תודה רבה לשתיכן!

יכול להיות שיהייה המשך היום,
אז אל תלכו לשומקום 😊

אוימגאאאאאאאאאאאדדדדד אוימגאאאאאאאאאאאדדד
יאוו הוא נדרס?! בגלל שהיא דחפה אותו לכביש?!
למממממממה?!
כבר בפרק הראשווון?!?!

ומזו ההתחלה הנוראית הזאת?!?!..

חח סיפור יפההה
מה זה נבהלתי בהתחלה..
תמשיייייייכייי

אוהבת 33>

😊

אני שמחה שריגשתי אותך...
תצטרכי לחכות ולראות. 😉

הודעה כפולה

"עכשיו יאללה עוף לתפוס לנו הסעה לבית הספר, בגללך אנחנו מאחרים!"
דחפתי אותו לכביש, אבל לא שמתי לב...

פרק 2:

"אגם...לא!
אני פשוט לא מאמינה!! איחרנו את ההסעה! ועוד ביום הראשון!"
הסתובבתי וראיתי את רותם, אחת החברות היותר טובות שלי.
"מה לעשות..." עניתי, "אבל לא נורא, אביב תופס לנו הסעה לבית הספר ואת יכולה גם לבוא!"
"אף אחד לא יסכים לקחת 3 אנשים באוטו! ועוד יחד עם רותם השמנה זה יוצא בערך מסה של 4 אנשים.. אז בכלל!"
אמר אביב בציניות, אך ראו בעינייה של רותם שהיא נפגעה מעט.
רותם טיפה מלאה, אך היא ילדה יפה שלא מודעת לזה. יש לה שיער בין ג'ינג'י לבלונדיני, ועיניים שקשה להחליט אם הם ירוקות או חומות.
שפתיה ורודות ונראות כאילו ציירו אותן, ממש בצורת לב.
"סתאאאאאאם" קרא אביב וחיבק את רותם.
"את יודעת שאני חולה עליך נשמה!"
לפתע נשמע צפוף של מכונית , הבטנו וראינו את שגיא עם החברים שלו מי"ב באוטו.
"יש מקום רק לעוד אחד, ומומלץ שזאת תהייה נחל" אמר שגיא.
"אגם-" אמרתי באדישות.
"אגם, אוקיינוס, גל, מפל...הכל אותו חרא. קיצור בואי , בואי ... ניקח אותך לבצפר ונעשה שמח בדרך" הוא אמר וקרץ לי.
שגיא חבר טוב של אביב.. ועם כמה שהנימה שלו לא תהייה צינית, אני יודעת שהוא רוצה אותי.
הוא תמיד רצה, עוד לפני אביב אפילו.
"קח את רותם, אני והילד הזה שכאן לא נפרדים לדקה"
אמרתי בחיוך ומיד אביב מיהר לחבק אותי מאחורי הגב וללטף לי את המותניים.
"עלי, עלי... גם איתך אפשר להסתדר."
"לא רוצה - לא צריך!" ענתה בעצבים רותם. זה אחד מהדברים שגורמים לדימוי העצמי שלה לרדת. היא תמיד חיה בהרגשה שאני יותר ממנה. שאני יותר שווה ממנה, שאותי יותר אוהבים המורים, שיש לי את החבר הכי חתיך בבצפר... תמיד אני "הכי" בשבילה... והיא לא מבינה כמה יפה היא וכמה היא מוכשרת ומקסימה.
"סתם בואי נשמה שלנו - שגיא סתם שרוט, את יודעת שאנחנו אוהבים אותך!!!"
אמר אלון בחביבות וחייך.
רותם נשקה לי לשלום וחיבקה את אביב , עלתה לאוטו וה נסעו.
"תקועים כאן לבד, שוב. רק אני ואת. בלי מוצא ובלי מים ואוכל, בלי נפש חיה שתושיע את נפשותינו הרכות והמסכנות"
אביב התחיל עם הפילוסופיות שהוא חושב שמצחיקות אותי...
"יש לי כאן אוכל בתיק וכך גם לך- מים יש בברזיה פה מאחורה ונפש חיה יש מטר מכאן בבית שלי, והיא לא הולכת לזוז משם עד שאני אחזור מבית הספר"
עניתי לו והוא בינתיים עושה לי פרצופים.
לפעמים הוא מתנהג כמו ילד קטן.. ואולי בגלל זה אני כל כך אוהבת אותו.
זה מה שמיוחד בו. הוא יכול להיות תקוע למשך חמש שעות בחדר אטום ועדיין לצחוק על זה.
"טוב, נצטרך לחכות להסעה הבאה." אמרתי והבטתי בעיניים צרות לשמש החמה של הראשון בספטמבר.
"אז זה אומר שיש לנו שעה שלמה להיות בגינה! " אמר וחייך אביב חיוך זדוני .
צחקתי.
עלינו משולבי אצבעות במדרגות לגינה ,
והתיישבנו על ספסל.
ישבתי על הברכיים שלו, הבטתי לו בעיניים.
אילו עיניים יפות. זה מה שבאמת משותף לנו.. השם שלי והעיניים שלו.
דרך לתאר את שני הצדדים.
עיניים כחולות כמו אגם צלול ומקסים.. בחיי שלא ראיתי עוד עיניים כאלה בשום מקום.
השיער שלו, שחור וקצר..והזרועות שלו מעוטרות שרירים שמעידים על המון עבודה קשה בחדר הכושר.
הוא תפס אותי חזק.
"כמה שאת יפה" הוא לחש לי באוזן.
זה מטריף אותי.
נישקתי אותו נשיקה מכל הלב,
אוחזת במתניים שלו ..
הוא מחבק אותי, שולח יד לגב התחתון.
הוא יודע בדיוק איפה לגעת.
העניינים קצת יצאו מכלל שליטה שם בגן הנטוש.
אבל כשהרגשתי שהוא רוצה להיסחף עם זה הפסקתי ואמרתי
"די, כבר דיברנו על זה אביב.. תן לי את הזמן שלי.
אני אוהבת אותך אבל זה לא יבוא יותר מהר אם תלחיץ אותי."
"אני יודע , אני יודע..אבל אנחנו יחד כבר כמעט שבעה חודשים..זוגות אחרים כבר מזמן היו מרגישים נוח אחד עם השנייה ואני פשוט לא מבין למה את לא. את לא מרגישה שאני אוהב אותך מספיק ? זה העניין?"
"לא... אני יודעת שאתה אוהב אותי.. אבל.."
הוא קטע אותי.
"לא משנה.. אני לא אלחיץ אותך. אבל תביני אותי שאני כבר לא ילד ואני בכיתה י"א עכשיו וגם אני בנאדם עם צרכים."
"יופי, אתה רוצה לריב בגלל הצרכים שלך? כי זה מה שקיבלת. אתה יודע מה אני חושבת על המשפט הזה ואם אני צריכה זמן אין שום טיעון שילך נגד זה. אתה יכול לקבל את זה ואתה יכול לזרוק אותי, אבל אני לא הולכת לשכב איתך רק בגלל שיש לך צרכים!"

באותו רגע הלכתי.
"חכי רגע-" הוא קרא מאחוריי
אבל לא הייתי מוכנה להקשיב.
אני יודעת את העקרונות שלי, אבל בפנים אני מרגישה רע.
מרגישה רע עם זה שהבנאדם כבר חלק מהמשפחה שלי, הוא כבר חלק ממני ואני אוהבת אותו כל כך, אך לא להתבייש אני פשוט לא מסוגלת..
אני מרגישה רע שאני מעכבת אותו.

תפסתי את המונית הראשונה שראיתי ונסעתי לבית הספר, למרות שזה עלה ביוקר. לא רציתי שהוא יראה אותי.

כשהגעתי לבית הספר נכנסתי לשיעור , כצפוי, באיחור.
עם פתיחת הדלת כל הכיתה הביטה עליי
כולם השתנו מעט.
גדלו מעט.
התיישבתי במושב שלי והחלתי מקשקשת על דף בעוד שהמורה עושה סבב ונרמטיבי של "איך היה החופש " ו-90 אחוזים מהכיתה מספרים על הטיול באילת ומצחקקים .
"ומה איתך, אגם? מה עשית בחופש?" המורה פנה אליי.
"שום דבר מיוחד" עניתי, למרות שזה לא היה נכון.
כששוחררנו להפסקה ראיתי את אביב.
הוא בדיוק יצא מהשירותים. אחריו יצאה רותם וחבורה של בנים שלא הפסיקו לצחוק.

"אגם?" קול קורא מאחוריי..
הסתובבתי.
הו לא, לא היא...

מדהים!!!
אהבתי רצח
המשך

ואווו מדהיםםם

ורותם הנאנסת?

מושלם!!

המשך😊

מקסים
אהבתי ביותר את צורת הכתיבה שלך

שנה טובה!

אוהבת.