~*~*~ כנגד כל הסיכויים ~*~*~

QUOTE (lipaz-sol @ 11/09/2007) מושלם!!

המשך😊
😊

אהבתי את הסיפור : ]
המשך 😊

תודה לכולם! כיף לשמוע!!!

המשך? מתישהו היום 😊

המשך😊

"אגם?" קול קורא מאחוריי..
הסתובבתי.
הו לא, לא היא...

פרק 3:

"יווו כפרה עליך איך התגעגעתי לנוף שלך בב'צפר!"
כן, כמו שחשבתי, אושר.
אושר היא ילדה צבועה.. היא יודעת הכל על כולם, והאזניים שלה שומעות הכל.
מה שאומר, שאם היא יודעת משהו רע עליך והיא לא ממש אוהבת אותך (וסביר להניח שהיא לא אוהבת אותך..היא לא אוהבת אף אחד מלבד 2 החברות שלה - אורית וליזט.) אל תטרח לנסות להסתיר את זה... כל בית הספר -גם מי שלא מכיר אותך- יידע.
"כן, גם אני התגעגעתי!" אמרתי לה בחביבות מזויפת.
היא חייכה את החיוך העקום שהיא בדרך כלל מחייכת כשהיא חושבת משהו רע על מי שעומד מולה. בטח יש לה בעיה עם הנעליים שלי, או עם הקשת ששמתי בשיער. בחיי, הילדה קנאית. היא רזה כמו מקל, החזה שלה שטוח יותר מקרש גיהוץ והישבן שלה כנראה מתבייש לצאת. היא מזכירה לכולם קיסם מעוות. הדבר היחיד שנראה אצלה טוב הם העיניים שלה , צבען ירוק זית עמוק...אבל שאני לא אתחיל לדבר על השיער שכבר התקרזל מהפאנים שהיא עושה כל יום ביומו ... כי השיער הטבעי שלה מתולתל סבוך ומוזר.
חייכתי אליה חזרה ועמדתי ללכת כשהיא משכה אותי בכתפי ואמרה "את יודעת..שמעתי משהו מאוד מעניין על החבר הזה שלך..."
יופי. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי בתחילת השנה זה שאושר תיכנס ביני לבין חבר שלי. זה פשוט לא יכול להיגמר טוב.
"מה שמעת?" שאלתי בסקרנות, מרימה גבה ובוחנת את הבעתה.
"אפשר לומר שאחד הבנים הרגע אמר לי שהחבר שלך מסתובב עם אחת החברות שלך..ותאמיני לי, הם לא שיחקו בדוקים לפי מה ששמעתי. מה קרה, את עדיין מייבשת את המסכן?"
הייתי בשוק מוחלט. או שזה אמיתי לחלוטין או שזה בדוי לחלוטין.
"אושר, מתוקה.. אני יודעת שאת באמת רוצה לעזור ואני מעריכה את זה, אבל אני סומכת על אביב ואנ יודעת שהוא לא יעשה לי דבר כזה."
אמרתי לה בחיוך.
"טוב מאמי רק אמרתי מה ששמעתי.."
"כן, אני יודעת.. תודה באמת" אמרתי לה ונכנסתי להביט במראה בשירותי הבנות.
הנחתי ידיי על הכיור והרמתי את הראש בעייפות, מביטה במראה ממרחק אפס.
הרגשתי שהלב שלי נשפך לתוך הבטן, שאני לא יכולה לנשום.
אני יודעת שהוא לא עשה את זה..אבל עדיין יש את האפשרות שזה נכון.
עדיין יש את האפשרות ש...
פתאום הבחנתי במראה באביב מגיע מאחוריי.
הוא אחז במתניים שלי ונישק את הצואר שלי.
"עזוב אותי" הטחתי בו בעייפות.
"נסיכה שלי אני מצטער על מה שקרה מקודם בינינו... אני באמת מצטער. אני מבטיח שאני לא אלחיץ אות יותר בחיים"
הבטתי בו וכבר לא היה אכפת לי. חשבתי על האפשרות הקטנה שהוא עשה דבר כזה ואני לא יכולתי לנשום.
"שיהייה." עניתי בכבדות.
"מאמוש מה קרה? " הוא שאל בדאגה.
"אתה יכול לומר לי בבקשה למה אני צריכה לשמוע מאושר שאתה ואחת החברות שלי מתעסקים אחד עם השני?"
הוא הביט בי בתמיהה.
"מה?!" הוא קרא בקול..
"את באמת חושבת שאני אעשה לך דבר כזה?! את לא מתביישת לחשוד בי?! מצדי 100 שנה לא לעשות שום דבר אבל העיקר שאם כן יהייה משהו אז יהייה איתך!"
חייכתי חיוך רחב ונאנחתי אנחת רווחה.
"אתה צודק מאמי, איך יכולתי לחשוד..."
חיבקתי אותו חזק.
הלכנו יד ביד למדשאה הגדולה של בית הספר.
"כבר אנחנו מבריזים? עוד לא התחילה השנה!"
אני קוראת וצוחקת.
הוא זרק את התיק שלו מתחת לעץ הקבוע שלנו ונשכבנו נשענים על התיק ומביטים על קרני האור הנשלחות מבעד לעלים הירוקים.
"אני אוהב אותך ואני בחיים לא אבגוד בך" הוא לחש לי.
הלב שלי דפק בעוצמה. אני כזאת מפגרת לפעמים.. איך חשדתי בו ככה. ועוד בגל אושר. נו, באמת.
לפתע מצלצל הסלולארי שלו.
"אהה לירזוש , מה נשמע יפיופה?!" הוא ענה.
לירז? מה היא מתקשרת אליו?
"שומעת מותק , אני פה עם אגם.. דברית'י יותר מאוחר טוב נשמה?"

הוא הביט אליי ופניו החוירו.

------------------------------------
המשך יבוא ...
תגובות

קוראת חדשה ...
סיפור מדהים !!
את כותבת כל כך יפה !! זה נשמע ממש אמיתי ..
אהבתי ברמות (:

תודה רבה!!! 😊

מ ד ה י ם ! ! ! ((:

תודה מאמי 😊

ההמשך יפורסם היום או מחר 😊

מדהיםם מאמי (:
אהבתי את צורת הכתיבה שלך..
תמשיכי

תודה רבה רבה!!!

ווואי מדהים
המשך#:]

"אהה לירזוש , מה נשמע יפיופה?!" הוא ענה.
לירז? מה היא מתקשרת אליו?
"שומעת מותק , אני פה עם אגם.. דברית'י יותר מאוחר טוב נשמה?"

הוא הביט אליי ופניו החוירו.

פרק 4:

"מה העניין עם לירז?"
שאלתי בהבעה חשדנית ועצבנית.
נכון, לפני דקה בדיוק אני שאלתי את עצמי למה אני חושדת...
והנה אני חוקרת אותו כי הוא יוצר קשר עם חברות שלי... אבל אולי..
"אמ.. מה זה מה עם לירז? .. הכל בסדר."
"מה הכל בסדר? אביב למה אתה מגמגם? לפני דקה בדיוק אמרת לי שאין לי מה לחשוד בך ואתה מקבל שיחה מחברה שלי?"
"מה את רוצה ממני?!
הרגע אמרת שאת לא חושדת בי ואת עדיין חושדת!
אני אמרתי לך שאני לא אבגוד בך ואני לא מבין מה את רוצה ממני !
די כבר, חלאס! נמאס לי שאת חוקרת אותי על כל דבר קטן !"
הוא רטן , תפס את התיק והלך.
לא עצרתי בעדו.
זה קל להשלות את עצמי שלא קורה כלום,
אבל אני יודעת שכן. אני מרגישה את זה.
אני כל כך אוהבת אותו.
אני אוהבת את הריח של הבושם המוזר שהוא שם, כשכולם שמים בשמים ידועים כמו ראלף לורן או רושאס.
אני אוהבת את האופן בו אנחנו יושבים יחד במיטה ומדגדגים אחד את השני, או הולכים מכות...
אני אוהבת את הנשיקות שלנו..למרות שלא הייתה לי נשיקה אחרת לפניו.. הנשיקות שלנו הכי מדהימות בעולם ..
אני אוהבת את האופן בו הוא מבטא את השם שלי ואומר לי שאני יפה,
או סתם מביט על חולצה חדשה שלי ואומר שהיא מכוערת אבל הכל יפה עליי.
אני אוהבת את הרגעים של השתיקה בהם אני שומעת את מחשבותיו והוא שומע את מחשבותיי,
אני אוהבת את השריטות שלו, שהרוטב שהוא הכי אוהב בעולם זה שילוב של קטשופ וחומוס - לכו תבינו.
אני אוהבת שהוא מסתכל עליי במצבים מביכים כמו כשאני אוכלת ואומר "את כל כך יפה כשאת אוכלת "
ואני עסוקה בלהתפדח שיש לי ריבה על הפנים.
ואיך שאני תמיד צוחקת כל פעם מחדש מהבדיחות העלובות שלו.
אני אוהבת את הקשר שלנו כי יש לנו אהבה מקסימה,
אהבה אמיתית, לא קיטשית של זוגות מהסרטים עם האביר על הסוס הלבן ועולם מושלם .
אני אוהב אותו גם כשהוא יקום בבוקר עם פה מסריח ושיער מבולגן...
אני אוהב אותו גם אם יהיו לו גבות מחוברות ורווח בשיניים, גם אם הוא היה מוח בצנצנת..
פשוט כי זה הוא.
אני חייבת להציל אותנו איך שהוא. הכל מתפרק , 7 חודשים של אהבה מתמוססים לנו בידיים ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה.
אני מפחדת לאבד אותו.
אם הוא בוגד בי , זה רק בגלל שאני לא מתחשבת בצרכים שלו. זה באשמתי.
אני החלטתי ללכת הבייתה .
רצתי לעבר הגדר הגבוהה וטיפסתי עליה כמו שאני תמיד עושה.
נפלתי על היד שלי ונחבלתי מעט באותו המקום כמו תמיד.
הושטתי יד לתפוס טרמפ. אני לא רגילה לזה...תמיד זה היה עם אביב..
ברגע שעברה מכונית היא עצרה.
במכונית היו 2 נערים מ-י"א.
"לאן את צריכה?"
"למושבה, אתה מגיע?"
"כן בטח מותק, בואי תעלי יפיופה"
הוא אמר וקרץ.
נכנסתי לאוטו והבחור שישב מאחור עישן.
"אתה יכול בבקשה לכבות את הסיגריה?"
שאלתי בנימוס..
"בטח מותק סליחה!"
הוא ענה והמחץ את הסיגריה על כוס הפלסטיק שבידו.
"למה את מבריזה מב'צפר?" שאל הנהג.
"כי..ככה. לא היה לי כוח."
עניתי באי נוחות.
"משהו עם אביב? "
"איך ידעת?"
"ניחוש. מה קרה, הוא לא קונה לך מספיק מתנות? תאמין לי בן, הבנות האלה מפונקות מדי. חושבות מגיע להן הכל"
"זה לא בגלל זה טוב!??!"
התרגזתי והטחתי בו.
כאילו שזה עניינו.
"תירגעי...מה יש לך?!"
הוא נרתע והניח את ידו השמאלית מחוץ לחלון המכונית והחזיק בגג.
"סליחה.. אני קצת עצבנית."
"מה יש את במחזור? בגלל זה את גם מוציאה את זה על אביב?!"
הוא אמר ושניהם צחקו.
"אתה יכול להוריד אותי כאן זה בסדר!"
אמרתי בעצבים .
לפתע כל כפתורי המכונית נסגרו.
"את לא הולכת לשום מקום."
הוא אמר והביט בי בכעס.
הותקפתי חרדה.
"לא...בבקשה.. תן לי לצאת, אני אסתדר!"
"זה בסדר נעשה לך קיצור דרך מותק "
הוא אמר וצחק צחוק קולני ומפחיד.
כל גופי רעד.
אלוהים שבשמים..בבקשה... תשמור עליי.
"אל תדאגי, יהייה לנו כיף יחד."
הוא אמר ולפתע נשמעה חריקת בלמים חזקה ונעצרנו באמצע שום מקום...

------------------------
המשך יבוא

ואווו יאוו למה?! מה קרההה?!
הקטע בהתחלה.. אמא מפחיידד דיי שלא יקרה לה כלוום
איזה בני זונווווווווות!!!!!!!!!!!

שאביב יגיע משום מקום ויעזור לההה
דיי מסכנה =//

אהאהאהאהאה המששששך דחוווף
אני לא יכולה עם כל המתח הזה!!..

אוהבת המוון 33>