זה ששומר עלי

---

יפה [ :
זה סיפור בהמשכים ?
תמשיכייייי

יפההה אהבתי 😊
המשךךך

התחלה מבטיחה
מסקרן ומעניין
והכתיבה טובה ממש

מחכה להמשך

אוהבת
מאיה.

אואוו ממש ממש ממש יפה.
מרתק ומקרן
מה קרה עם דני?!:O

תמשיכיD:

היי בננות..
תודה רבה על התגובות, כן זה סיפור בהמשכים. .
אני מקווה שתואהבו. . ואממ מה שקרה עם דני תגלו בהמשך. . =]]
ביוווש

------------------------------------------------------------------------------------------------------
" מה הלכה החברה שלך?" שמעתי את ענבל קוראת שהלכתי לכיוונה.
" חשבתי שאת החברה שלי." אמרתי לה בקול מתוק ונשיקתי אותה בפה.
"אני כן החברה שלך, אבל גם הפאקצה הזאת לא?" היא שוב חזרה לקנאה הלוחצת שלה. השתגעתי. כולה עושה איתה עבודה מה הקטע שלה.
אני-"ענבל חאלס עם הקנאה הזאת נו"
ענבל-" מה אתה רוצה שאני לא יקנא?" היא העבירה את הדיבור שלה לדיבור של פרחה
אני-" אין לי בעיה שתקנאי קצת אבל אי מאפשר לקנא כל הזמן. אני כולה עושה איתה עבודה מה יש לך לקנאת בכלל?" התעצבנתי. שנאתי שהיא הייתה קנאית. כאילו זה היה נחמד שיש מישהו שדואג לך כל הזמן אבל עד כדי כך לקנא? אם הייתי אם מישי שהיא לא אחת השפוטות שלה ישר היא התחילה לעשות סצנות.
ענבל-" עזוב בובי" היא חזרה לקול הפחות פרחי שלה.
אני-" טוב יאללה בובה אני זז. רוצה נעשה משו בערב?"
ענבל-"בטח מאמי. למה לא?. מה באלך?"
אני-"באלך ללכת לטיילת? נסתובב קצת. רק שנינו" הדגשתי את הרק שנינו. שלא יצוצו לי חבורת פתאום.
ענבל-"בטח. מתי להיות ואיפה?"
אני-" אממ בתשע ליד הקיוסק של רחמים הולך?"
ענבל-" איך לא רומנטי. אבל סבבה. יאללה ביי חיים" היא הביאה לי נשיקה והתחילה ללכת לכיוון היציאה וכל חבורת השפוטות אחריה.
ואני ישר רצתי לתחנת האוטובוס. קיוותי לתפוס את ליאור לראות שהכול בסדר הייתה לי איזה דאגה שקטה אליה. בידיוק שבאתי האוטובוס התחיל לנסוע. רצתי לדלת והנהג פתח לי. ראיתי את ליאור באותה תנוחה שראיתי אותה קודם. האוזניות של האם פי באוזניים שלה הברכיים שלה מכופפות לכיוון הפנים שלה והיא מסתכלת החוצה שקועה באנשים שבחוץ. וואלה היא הייתה יפה. אין ספק.
"איזה שיר הפעם?" שאלתי והתיישבתי לידה.
ליאור-"צליל מיתר של אייל גולן" היא אמרה בביישנות. "רוצה לשמוע?" שוב פעם היא חזרה להסתכל לחלון. כאילו היא מתביישת ממני. היה בזה משהו מיוחד. שלא ראיתי לפני בבנות. מן איזושהי צניעות. משו שהזכיר לי את דני. את האהבה שלהם.
אני-" תביאי" שמתי את האוזניות על האוזניים נזכרתי במשו שדני סיפר לי פעם. עליה. על ליאור
דני-" אחי היא מדהימה. אתה לא מבין כמה. אני חושב שאני מאוהב"
אני-" אחי אנחנו בני 14 יש עוד זמן להתאהב. בינתיים סתם תיהיה איתה בשביל הכיף"
דני-" אתה לא מבין היא אל בשביל הכיף, היא מיוחדת. אני חושב שאני ממש אוהב אותה"
אני-"" וואה וואה דני בן ברוך מתאהב. פשש חינכה אותך הילדה" צחקתי עליו.
דני-" לגמרי" הוא חייך חיוך מאוהב.
אני-" תביא אותה פעם. נשב נדבר איתה. לראות אותה בבצפר לא מספיק" אמרתי וגם אני חייכתי.
דני-"היא לא רוצה. אומרת שזה לא בשבילה. רוצה להשאיר תקשר שלנו רק שלנו, תאמין לי צודקת"
אני-" מי היה מאמין שיש כזה עומק בילדה שאתה יוצא איתה" חייכתי אליו
דני-"אל תזלזל אחי. אני מקווה שאתה עוד תכיר אותה" הוא שוב חייך ת'חיוך המאוהב שלו. והתקשר אליה"
לא ראיתי את דני מתקשר למישי בחיים. הוא היה יותר גרוע ממני, כולן רצו אותו, פשוט כולן. מדהים הוא היה. וליאור פשוט באה וחינכה אותו. גרמה לא להיות רק של אחת. איזה מאוהבים הם היו. נזכרתי בזה.
אני-"תגידי" התחלתי לדבר והיה לי קשה להמשיך. "את מתגעגעת לדני לפעמים?"
ליאור-" כל יום בערך. אפעם אני לא מפסיקה לחשוב עליו"
אני-"בתור אהבה"?
ליאור-" גם, בתור אהבה, אהבה ראשונה, חבר הכי טוב, בתור עולם"
אני-"לא הבנתי". הייתי מבולבל. לא הבנתי מה היא מנסה להגיד לי. היא דיברה בשקט והפנים שלה הסתכלו למטה ומידי פעם שהיא הסתכלה אלי אז העיניים שלה נצצו כאילו יורדות לה דמעות בתוכן.
ליאור-" אתה מבין רותם, או שבעצם אתה לא" היא הרימה את הראש והסתכלה אלי. " אני כל כך אהבתי את דני ואני חושבת שגם דני אהב אותי, שהיה לנו עולם אחר, עולם משלנו, כאילו הוא היה הרבה דברים בשבילי לא רק אהבה. לא רק חבר, הוא היה עולם."
אני-" הבנתי, נראלי" הורדתי את הראש הפעם אני. סרטים רצו לי בראש בקשר לדני, בקשר אלי, בקשר אליה ואליו. התגעגעתי אליו כל כך. אין ספק גם בשבילי הוא היה עולם. שחושבים על זה.
ליאור-" רותם, רותם, אני חושבת שאתה צריך לרדת" היא אמרה והסתכלה אלי. "לא" אמרתי לה. "פשוט, פשוט" "היית אצל ההורים שלו נכון?" היא המשיכה אותי. "כן" אמרתי לה. "אני מקפיד ללכת, שהם לא ירגישו שהם איבדו הכול" אמרתי לה בשקט.
ליאור-"גם אני מקפידה ללכת, אבל זה עושה לי עצוב בלב, אז אני לא הולכת כמו שהייתי רוצה"
אני-" אני יודע, גמלי, כל פעם שאני חוזר משם באלי לבכות שעות, אבל אני לא יכול, אני רוצה שהוא יחזור" אמרתי לה. פעם ראשונה שדיברתי על זה עם מישהו מאז שהוא מת. פעם ראשונה שהעזתי להגיד שאני מתגעגע אליו ושאני רוצה שהוא יחזור ושקשה לי בלעדיו. פעם ראשונה שאמרתי את זה לעצמי לא רק לה. ולא יודע מה משך אותי להגיד את זה דווקא לה. אולי עצם העובדה שהיא מתאבלת בידיוק כמוני, על אותו אדם כמוני והיא יודעת כמה מדהים הוא היה, מבינה ת'כמות געגועים שיש אליו.
ליאור-" טוב עכשיו אני צריכה ללכת" היא אמרה לי. "הא ותודה" היא חיכה חיוך קטן וירדה מהאוטובוס. ת'אמת שהיא אחרי השיחה הזאת ממש ענינה אותי. ממש אבל.
הגעתי הבייתה ונכנסתי למיטה. רציתי לנוח קצת. כיוונתי שעון מעורר לשמונה. כדי שאני יוכל לצאת אם ענבל. שאני יקום.
בעשרה לתשע הפלא העיר אותי. לא קמתי מהשעון המעורר אבל הטלפון העיר אותי. *+* ענבל*+* היה כתוב על הצג.
"הלו" עניתי וניסיתי להסתיר שהרגע קמתי.
"בובי תקשיב, אנחנו לא יוצאים היום" היא אמרה לי במין החלטיות כזאת.
"למה מאמי?" שאלתי בפליאה. היא בחיים לא ביטלה יציאה שלנו. בחיים.
"כי עדי, נו זאת החמודה הזאת, חברה של ליאור זאת שאתה עושה איתה ת'עבודה" היא אמרה במהירות.
אני-"אני יודע מי זאת עדי. מה קרה לה?" שאלתי וניסיתי לזרז אותה.
ענבל-" היא כאילו היא עשתה תאונה, יענו היא חצה כביש ואז המוכנית, כאילו היא נדרסה כאילו הבנת?"
רציתי להגיד לה שמרוב כאילו לא הבנתי אם זה אמיתי או לא אבל לא היה זמן עכשיו לבדיחות קרש.
אני-" ומה קרה לה?" שאלתי גם אני קצת בלחץ
ענבל-" אז היא כאילו, הם אומרים שאולי היא כזה תמות כזה, ולא נעים לצאת במצב הזה"
אני-" מזתומרת תמות?" כמעט שצעקתי על ענבל.
ענבל-" נו רותמי, תמות אתה יודע, יקברו אותה כזה בחול וישמי מצבה והיא לא תיהיה בחיים יותר"
אני-" אני יודע מזתומרת תמות מפגרת. אבל מה המצב שלה עכשיו"
ענבל-" אני לא מפגרת ואת העצבים שלך תוציא על מישו אחר. ביי" היא אמרה בקשיחות עצבנית וניתקה. אוף מה היא מנתקת במצב כזה. רציתי להתקשר לבקש סליחה אבל עכשיו הייתי צריך ללכת לראות מה עם עדי. לא שהייתי כל כך קשור אליה. אבל כמה שהייתי שטחי היה חשוב לי לראות שהיא בסדר.. והיא גם חברה של ליאור ורציתי לראות מה עם ליאור. רציתי להיות שם בשבילה כנו שהביא הייתה שם בשבילי כשקרה מה שקרה לדני. הרגשה מוזרה זאת הייתה. משו שאפעם לא הרגשתי כלפי ענבל.
--------------------------------------------------------------------------------------------
--------------------------------------------------------------------------------------------
הגעתי הבייתה עייפה מכל היום הזה. רותם הזכיר לי את דני והרבה. וגם דיברנו על דני הרבה ככה שבכלל. נשכבתי במיטה והתחלתי לבכות. סתם לבכות ולבכות ולבכות ולבכות ולבכות. אח"כ לקחתי מונית ונסעתי לקבר שלו. תמיד שהייתי בוכה אז הייתי נוסעת לקבר שלו. לדבר איתו. לקוות שהוא שומע אותי לקוות שהוא יענה לי. שהוא יחליט לענות לי. שהוא איכשהו יעזור.
"דני" ישבתי מול הקבר שלו בוכה "אני מתגעגעת אליך, אני כבר לא יודעת מה לעשות. רע לי כל כך. שנה וחצי בלעדייך זה כמו נצח" הוצאתי מהארנק את התמונה שלנו מתנשקים. היו לי שתיים כאלה. הנשיקה האחרונה שלנו לפני שהוא מת. תמיד לקחתי איתי שתיים כאלה. כל הזמן רציתי לשים לו אותה אבל פחדתי. אבל התחרטתי. אבל לא שמתי. הפעם הוצאתי אותה מהארנק. נישקתי אותה ושמתי לו על הצד של הקבר. הדלקתי לו נר זיכרון חדש ושמתי לו פרחים. ניקיתי לו תקבר שיהיה נקי, שיהיה כמה יפה שהוא יכול. שינסה כמה שיותר להיות קרוב ליופי של דני. אבל זה לא הצליח. כל מה שראיתי שם היה פיסת אבן. כמו תמיד. שום זכר לדני שלי. שום זכר לאהבת חיי. שום זכר לבנאדם שהכי אהבתי בעולם. שאני עדיין הכי אוהבת. שום זכר לעולם שלנו. פשוט כלום. אבל דני היה שם בפנים.
הוצאתי מחברת ועיפרון והתחלתי לכתוב.
"דני שלי, מלאך שלי
כבר שנה וחצי עברה, עוד מעט שנתיים. אז איך בעצם עוברים שנה וחצי בלעדייך? כותבים לך המון מכתבים. ובוכים עליך המון. איך אני עוברת שנה וחצי בלעדיך? אני לא עוברת.
אני לא מרגישה שעברה שנה וחצי אלא עשר שנים. אני לא כותבת לך מכתבים אני באה ומדברת איתך. זה המכתב הראשון. כי לשיחות אתה לא עונה. ותמיד אהבת מכתבים. ואני לא בוכה עליך המון אני בוכה עליך ללא הפסקה.
אתה היית האור שלי. הייתי קמה בבוקר עם חיוך על הפנים כי אני הולכת לראות אותך. והייתי הולכת לישון עם חיוך עוד יותר גדול כי יש לי אותך.
אני. אתה מבין? אני? הילדה הקטנה והביישנית שד"א נשארה קטנה וביישנית אבל אתה בטח יודע את זה. אתה צופה בי נכון? אתה רואה אותי תמיד נכון? אל תאכזב אותי. תשמור עלי. ולא מהדברים הקטנים. אלא מהדברים הגדולים. כמו ממוות. אל תגרום לי לאבד אמונה בך כמו שכמעט איבדתי בה'. בבקשה אל תגרום לי. אתה יודע שאני תמיד יואהב אותך? וששומדבר בעולם לא יפסיק את זה לא משנה כמה בנים יהיו לי או כמה אהבות. אתה היית העולם שלי ותמיד תישאר. ותמיד ישאר לך חלק גדול. חלק ענק בלב שלי. אתה אפעם לא תצא משם.
אז אני משארת שכשאמרת שאני ואתה זה לנצח. אז באמת התכוונת לזה. כי הנצח שלך נגמר! זה לא מנחם.
אני רוצה אותך פה.
אני מתגעגעת אליך כל כך! אם אתה יכול אז תחזור. ואם לא. אז תשמור עלינו מלמעלה. שאני לא יאבד עוד אנשים. בבקשה לא. ושאני לא יצטרך יותר לבכות מדברים גדולים. רק קטנים. והכי חשוב. תשמור על עצמך שם. כי אתה הכי חשוב לי בעולם. תמיד היית ותמיד תיהיה.
אוהבת הכי שאפשר.
ליאור."
שמתי את המכתב ליד התמונה. היתה לנו שרשרת לי ולדני שרשרת שהוא אפעם לא הוריד, שתמיד הייתה עליו. לא הסכימו לקבור אותו איתה. אז נתנו לי אותה. היה חרוט עליה ת'אות L יענו ליאור. אפים לא הצלחתי לענוד אותה אבל היא תמיד הייתה אצלי בארנק. כמו כל הדברים הקטנים שהזכירו אותו.. האות D כן הייתה עלי. החצי שלי תמיד היה עלי והוא אפעם לא ירד ממני. הבטחתי לעצמי שבינתיים אני לא הוריד אותה, שבינתיים היא תישאר. לקחתי את האות L והסתכלתי עליה, רואה את ההשתקפות שלי בתוכה, החזרתי אותה לארנק, עדיין לא הייתי מוכנה להיפרד מכל הדברים שהזכירו לי אותו. נישקתי את הקבר שלו והתחלתי ללכת. מסתובבת כל חצי מטר כדי לראות מה נשאר מאהבת חיי. האבן החסרת צורה והחסרת יופי ואופי שנשארה ממנו. כשיצאתי מבית העלמין כבר היה חושך, התקשרתי אליו לפלא. עדין היה כתוב +*+ האור שלי+*+ ועדין היה ת'מענה קולי שלו. "אנלא פה עכשיו. אני עם אהובתי ואתם מפריעים אז אני מסנן אותכם. אני יחזור אח"כ ואם לא חזרתי אז תחזרו שוב אתם. סאלמת אחויה" כמה מאושר הוא נשמע שם. כמה שמח. כמה טוב היה בו וכמה טוב היה לנו. ההורים שלו השאירו ת'מענה הקולי שלו. עשו עסק עם החברה לשלוש שנים. שישאר משו מהקול שלו.שישאר משו ממנו. לקחתי מונית וחזרתי הבייתה. נכנסתי להתקלח שיצאתי קיבלתי שיחת טלפון מרונן. עדי נדרסה. לבוא לבית חולים.

איזה סיפור..):
את מדהימה..

סיפור יפה..
ועצוב😢

מצמרר,
זה כ"כ יפה, ועצוב 😢
החתימה שלך ? ,
זה אמיתי?
הסיפור הזה אמיתי מאמי? :[

ואאווווו!!!
2 פרקים מדהימים!
כל כך מרגשים!
ממש צימררת אותי 😢 !!
את כותבת ממש מדהים!

ד''א ממה דני מת?

מחכה להמשך

-3>-

בננות . . רק רציתי לאחלל לכן שנה טובה מדהימה ומאושרת, מלאה באושר, בבריאות, בכיף, בחופש, בהצחלה ובעיקר בהרבה הרבה אהבה.
מי יתן וכל חלומתינו התגשמו בשנה הזאת, ושיקרו בה רק דברים טובים.
אוהבת אותכן המון ..
ליאוריי. . .

נ.ב.---> המשך מחר. . . מבטיחחה
!

עצוב😢
מדהים מדהים.
המשך😊

שנה מדהימה.(:

עצוב
מדהים מדהים.
המשך