|
|
|
"התחלתי לבכות כמו ילדה בת עשר שהלכה לאיבוד, כשלפתע נישמע צעקה
"תחזיר לה את השרשרת"
הסתובבתי כדי ליראות מיזה ותוך כדי מלטפת את צווארי שכרגע טלשו ממנו את השרשרת של אימי, הסתכלתי
וראיתי דמות יוצאת מהים ובידייה גלשן
נדהמתי, מי גולש בשעה כזאת בים.."
פרק 3
לא ראיתי ממש את הפנים שלו כי הוא היה די מרוחק, אך ראיתי את הדמות שלו, הייתה לו דמות של גוף מעוצב, כאילו הוא יצא מאיזה טלנובלה או אגדה. חטוב, רזה- שרירי.
הוא יצא מהמים בצעדים מהירים זרק את הגלשן על החול. עדיין שכבתי על החול מהדחיפה של שימעון, הוא המשיך ללכת לכיוונינו, כולם שתקו ולא הוציאו מילה מהפה, גם שימעון ומשה איבדו לפתע את המילים.
הוא התקרב אליינו התקופף והושיט את ידו לעברי
"בואי אני יעזור לך" הוא עטף את היד שלי עם ידו הגברית, מזמן לא ראיתי יד כל כך גברית חשבתי לעצמי.
אחרי שהוא עזר לי לקום הוא התקרב לשימעון תפס אותו מהחולצה ואמר לו
"איפה השרשרת?"
שימעון: הה.. י. י...
"תפסיק לגמגם כמו כוסית! איפה היא?"
שימעון: בכיס
הבחור האלמוני הכניס את היד לכיס של שימעון וכאשר הוא הוציא אותה מהכיס בידו השרשרת,
הוא זרק את שימעון על החול בדחיפה די חזקה, הסתובב אליי ואמר "קחי"
לא היו לי מילים לתאר מה הרגשתי באותו רגע, מה הרגשתי אחרי שהחזקתי שוב את השרשרת של אימי. שמחתי מאוד
- תודה. אמרתי והעברתי את היד על פניי כדי לנגב את הדמעות.
"מצאתם על מי להתנפל, אה? זוג שיכורים" צרח הבחור על שימעון ומשה
משה: מצטער אחי שתינו קצת
"פעם הבא אני יטביע אותכם בים" צעק עליהם.
הוא הסתובב אליי ואמר "דרך אגב אני אושרי"
- נעים מאוד. השבתי
אושרי: אני חושב שעדיף שאני ילווה אותך לפחות עד שניצא מהחוף, אחרת תתקלי עוד בכל מיני טיפוסים
- אם לא קשה לך, אני אשמח.
הוא התכופף לקחת את הגלשן שלו. ואני הלכתי אחריו, הסתובבתי להסתכל על שימעון ומשה.. הם נישארו מאחורה, מסכנים. קצת ריחמתי עליהם,
"אלה שתיינים מסכנים שמטרידים בנות כדי לנצל אותן בשביל האינטרסים שלהם" אמר אושרי, כאילו קרא את מחשבותיי והבין את הרחמים שלפתע חשתי כלפיהם.
שתקתי..
אושרי: אז איך קוראים לך? שאל. תוך כדי הוא עוצר ומתחיל לנגב את גופו עם המגבת שהוציא מהטרמיל. עכשיו כשאני רואה אותו מקרוב אני רואה עוד יותר איזה גוף מושלם יש לו, איזה צבע גוף יפה, השרירים. עמדו כמה מטרים מאיתנו ספספלים וליידם פנסים, כך שהאור האיר את פניו ויכולתי לראות את יופיו, העיניים שלו היו גדולות ובהירות לא יכולתי לראות את צבען בגלל החוסר אור, אבל לא יכולתי להוריד מבט מהשפתיו, הן היו עבות. בדיוק כמו שאני אוהבת.
אושרי: הלווו אישהההה, נערההה, ילדהההה... אלמונית? כדור ארץ!
חייכתי.
אושרי: סוף סוף אני רואה את החיוך שלך, מאז שראיתי אותך בקושי שמעתי ממך מילה, ובטח שעל חיוך לא חלמתי
השפלתי את המבט, וחשבתי איך אני מסוגלת לחייך בזמן שהיום רק קברו את אימי... שוב שקעתי במחשבות ואולי ברחמים עצמים.
אני נורא מתגעגעת לאימא שלי, העיניים שלי התחילו לנצוצץ. הרגשתי עוד רגע פורצת בבכי.
אושרי: קרה משהו?
- לא. עניתי בשקט
אושרי: אז..?
- סתם, עבר עלי יום קשה.
אושרי: לכל אחד יש את הימים האלה. ושתק. ואחרכך המשיך... תגידי, אני אזכה לדעת איך קוראים לך?
- אליאן. עניתי באדישות
אושרי: אחלה שם יש לך..
- תודה.
הוא סיים להתנגב, הוא התכופף להוציא משהו מהטרמיל, זאת הייתה החולצה שלו, הוא הוציא את החולצה מהטיק ושם אותו על עצמו לאחר מכן לקח את המגבת פרס אותה על החול והתיישב עלייה.
אושרי: בואי נשב קצת, או שאת ממהרת?
- לא אכפת לי, אין לי בשביל מה לחזור במילא. אמרתי את זה מבלי להאמין שהתחלתי לדבר לידו בכזאת חופשיות
אושרי: למה? חייך חיוך שובב
יש לו חיוך יפה, מקסים. זה אחד מהחיוכים שכשרואים אותו באלכם לחייך גם.
- סתם. ניסיתי להתחמק מהתשובה שהוא מחכה לשמוע
- אושרי מודה לך שעזרת לי, אתה לא יודע כמה חשובה לי השרשרת הזאת. אמרתי את זה ותוך כדי הוצאתי אותה מהכיס להסתכל שהיא בסדר, היא נקרעה בגלל ששימעון טלש לי את זה מהצוואר אבל אני מניחה שאפשר לתקן את זה. נסיתי להרגיע את עצמי בדרך כלשהי.
אושרי: בקטנה. למה היא כל כך חשובה לך?
- אני מעדיפה לא לדבר על זה.
אושרי: איך שתרצי. הוא נאנח וקם מהמגבת.
- אני עייפה. מלמלתי
אושרי: אם את רוצה אני ילך עוד קצת לגלוש יש גלים עכשיו, ואת יכולה לנוח קצת אני ישאיר לך את המגבת פה
- למה אתה גולש בשעות לילה? הריי זה אסור.
אושרי: אז מה? גם אסור להסתובב לנערות צעירות לבד ברחובות. וצחק. לאחר מכן המשיך... יש הרבה גלים והם טובים אפשר ללמוד עלייהם יותר טוב מהשאר באור היום.
- אבל זה מסוכן.
אושרי: החיים מסוכנים, כל יום אנשים מתים, כל יום קוברים מישהו. שתקתי. ידעתי בלב שהוא צודק. הרי אחד מהאנשים שמתים כל יום, זאת אימי.
אמרתי משהו לא במקום? שאל אושרי תוך כדי שהוא בוחן אותי
- לא. אתה יכול ללכת לגלוש אני אחכה לך כאן, רק תיזהר. אמרתי
אושרי: אל תדאגי. אני כמו בת ים. חייך וקרץ לי עין. אהה ואם משהו תצעקי אני יבוא. הוא הוריד את החולצה ושם אותה בתוך הטרמיל והתחיל להתקדם לים הסתכלתי איך הוא מתרחק, וסימנים של צעדיו נמחקים מהחול בזכות הגלים.
נשכבתי על המגבת שהייתה פרוסה על החול, התרגלתי לבגדים הרטובים ולקור שעטף את גופי, אולי אני יתרגל גם לחיות בלעדייך, אימא? אמרתי בקול רם
הבטתי על השמיים וראיתי המון כוכבים, דמיינתי את אימי מביטה בי מלמעלה, כאילו היא אחד מהכוכבים שנמצאים בשמיים.
התחילו לרדת לי דמעות, לא רגילה לישון בלי לקבל נשיקה של אימא, לא רגילה לישון בלי לקבל ממנה חיבוק או לראות את החיוך שלה לפני שאני נרדמת, להרגיש את ידה הרכה מלטפת את פניי כאילו אני תינוקת. אני רוצה להיות תינוקת! אני רוצה את אימא צעקתי בנשמה
עצמתי את עיניי כדי להסתיר את הדמעות ששוטפות את פניי. ונירדמתי
- מי שם? רעש העיר אותי.. לא ידעתי מה השעה וכמה זמן ישנתי אך אושרי עדיין לא חזר. קמתי מהמגבת והתקדמתי לכיוון של הים ראיתי שם דמות של אישה, דמות שחורה לחלוטין. אולי אני חולמת, אבל הבנתי זה לא חלום אלא מציאות.
- מיזה??? צעקתי. לא היה מענה. התחלתי להתקרב אל הדמות, היא עמדה עם הגב אליי ועם פנים לים. התקרבתי אלייה עמדתי מאחוריה נסיתי לדבר איתה, אך לא היה לי מה לאמר. לפתע היא אמרה "בואי איתי"
זה היה נישמע לי קול מוכר... שתקתי, צמרמורת אחזה בגופי
לשם היא הצביעה אל הים והתחילה לצעוד למים. עמדתי שם מבלי להוציא מילה הגוף שלי התחיל לרעוד, היא התרחקה טיפה ונעמדה, כעבור כמה דקות היא הסתובבה עם הפנים לכיוון שלי, הירח האיר את הפנים שלה
אימצתי את העיניים כדי לראות בבירור את הפנים, ואז ראיתי אותה, ראיתי את אימא שלי
- אימא!!!!!!! אימא חככככי אל תעזבי אותי, אימאאאא
ראיתי חיוך על הפנים שלה, ואז היא סימנה עם היד, כדי שאני יבוא אחרייה
- אימא חכי אני באהההההההה . ניכנסתי למים, התחלתי לרוץ לכיוון שלה, כל פעם שהתקרבתי אלייה היא התרחקה יותר ויותר.
- אימא את יודעת שאני לא יודעת לישחות אל תילכי למים עמוקים. המשכתי לרוץ אחריה כדי לנסות להשיג אותה.
הסתכלתי לצדדים ולא ראיתי את אימי, התחלתי להסתובב להתרוצץ ולהסתכל, לאן נעלמה אימא
- אימא איפה את???
"אני פה ילדתי" נישמה קול ממקום לא מובן
- איפה?? אימא איפה את?? בכיתי כמו שלא בכיתי אף פעם
הסתובבתי הצידה והיו שם כמה סלעים גבוהים, ראיתי על אחד הסלעים עומדת אישה, זאת הייתה אימא שלי
"בואי ילדתי אני כאן" התחלתי לרוץ, למרות הקושי שהיה לי לרוץ במים, רצתי הכי מהר שיש בכדי להגיע לאימא שלי
עליתי על הסלע וראיתי על הקצה עמדה אימא שלי, רצתי כדי לחבק אותה וברגע שהגעתי לשם היא כבר נעלמה,
- אימממממאאא.......... ונישמעו רסיסי המים שהכו את הסלע, התחלקתי ונפלתי למים העמוקים מהסלע הגבוה
לא יכולתי לנשום, הבכי והמים חסמו לי את פתח הנשימה. הרגשתי שהלב שלי מפסיק לדפוק
................................
פרק 4 - התחלה- בכמה מילים
- איפה אני? אמרתי לאחר שפקחתי את עיניי והבנתי שאני במקום לא מוכר
כמו שהבטחתי לכם שמתי היום המשך, הוא יצא קצת ארוך חחח
מקווה שתאהבו את הפרק, למרות שהוא יצא קצת הזוי 😉
ושוב תודה על כל התגובות,
פרק מדהים,
וקצת עצוב 😢
תמשיכי !
שבת שלום [:
קראתי את כל הסיפור שלך וזה פשוט מושלםם..
המשךך..
וואי איזו מסכנה אלוהים,
אני לא יודעת מה אני הייתי עושה אם זה היה קורה לי,
פשוט לא יודעת ]:
פרק כל כך עצוב ..
מחכה להמשךךך !!
אני המומה
יאו איזה מסכנה היא אימלההה
יאו בובי תמשיכי מתה לדעת מה יהיה ההמשך
ייצא לך סיפור מדהים מושלםם
מחכה
לין =]
וואו, פשוט וואו !!
קראתי עכשיו את הפרקים ..
את כותבת מדהים !!
מחכה שתמשיכי (:
תודה על כל התגובות חמודות וחמודים!
😊
היום אני ישים המשך, עוד קצת תגובות ואני מעלה אותו
שבוע טוב צ'יקוס
סוף סוף יש לי סיפור שאני יכולה לקרוא
אחד הסיפורים הכייייייייייייייייייי יפים באתר
מחכה להמשך ארוךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
וווואאאאאי
אהבתי!!
תמשיכיD:
מקווה שתאהבו את הפרק, הבטחתי לכם פרק אתמול אבל בסוף לא יצא לי, אז היום אני מפצה אותכם (בפרק ארוך)
תהנוו
ותודה על כל התגובות שהגינו 😊 חמודים
לאב יוו
"ונישמעו רסיסי המים שהכו את הסלע, התחלקתי ונפלתי למים העמוקים מהסלע הגבוה
לא יכולתי לנשום, הבכי והמים חסמו לי את פתח הנשימה. הרגשתי שהלב שלי מפסיק לדפוק"
פרק 4
- איפה אני? אמרתי לאחר שפקחתי את עיניי והבנתי שאני במקום לא מוכר
"בבית שלי" ענה קול של גבר, שפשפתי את עיניי וראיתי אותו, את אושרי
- מה... מה אני עושה פה?
אושרי: את לא זוכרת מה קרה?
שתקתי. ניסיתי להיזכר אך לא הצלחתי
אושרי: אני מבין שלא
- אני לחוצה ולא זוכרת כלום, אמרתי מבוהלת
אושרי: תגידי נמאס לך לחיות או משהו כזה?
הבטתי בו כלא מבינה לאן הוא חוטר
אושרי: אל תסתכלי עליי ככה, ראיתי אותך באותו רגע קופצת מהסלע! ואת עוד לא יודעת לשחות לפי מה שראיתי! על מה חשבת לעזעזעל?
ניזכרתי בהכל.
- לא ראית באותו רגע עוד מישהו, כשקפצתי לא היו שם עוד אנשים?
אושרי: נשמה לא היה שם אף אחד
- אתה בטוח?? אולי ראית איזשהי אישה, עומדת על הסלע???
אושרי: תישמעי אליאן אני אומר לך ראיתי הכל ולא הייתה שם אף אישה! תסבירי לי מה קרה לך? מה חשת לרגע ציפור או מה? למה קפצת לעזעזעלל????
התחלתי לבכות, הבנתי שמשהו לא בסדר אצלי, למה אני רואה אותה, הריי לא דמיינתי אני ראיתי אותה, שמעתי אותה... איך זה יתכן שאף אחד לא ראה אותה, אולי היא מופיעה רק בפניי ואף אחד לא מסוגל לראות אותה יותר, לא. זה לא יכול להיות, הריי אפילו לא הרגשתי אותה. בגלל זה גם נפלתי מהסלע כי היא לא באמת עמדה שם.
בכיתי בבכי מר.. לא יכולתי להפסיק לבכות וכל כך לא היה לי נעים לחשוף את עצמי בצורה כזאת ליידו, הריי אני לא מכירה אותו בסופו של דבר.
אושר: אליאן? נעלבת על מה שאמרתי לך..? הוא אמר בקול עדין.
- ל... ל.אא זה לא זה. והשפלתי את ראשי וניסיתי לדבר בצורה ברורה יותר אך הבכי הפריע לי
אושרי: אז מה קרה? אל תבכי, אני לא יכול לראות בנות בוכות. דיי מאמי.
- אתה הצלת אותי? שאלתי אותו ותוך כדי הרמתי את ראשי כדי להסתכל על תגובתו
אושרי: אם את רוצה לקרוא לזה ככה, אז כן
- בפעם השנייה. חייכתי חיוך משוכנע שהוא המלאך השומר שלי
אושרי: מתישהו תחזירי לי על זה בטובות
- תספר לי איך נפלתי ומה היה שם באותו לילה?
אושרי: אוקי אז ככה..........
הוא סיפר לי הכל, הייתי בהלם.. איך זה יתכן שעל ההתחלה לא היה אף אחד ליידי, אושרי אמר שלפתע רצתי למים זאת אומרת, ניכנסתי לים ומשם התחלתי להתרוצץ כמו חולת נפש (כמו?! אני באמת מתחילה להתפגר)
ולאחרן מכן עליתי על הסלע תפסתי ריצה וקפצתי. מוזר. בטח הוא חושב אני קוקולוקו, משוגעת על כל הראש.
אושרי: את יודעת כשראיתי אותך נופלת ישר רצתי אלייך, היו גלים חזקים עד שמצאתי אותך והצלחתי לתפוס אותך, חשבתי אני הולך לאבד אותך. את היית בלי הכרה.
- אבל הכי חשוב שנישארתי בחיים, אני בת מזל. והכל בזכותך. התקרבתי אליו ונשקתי לו ללחי
- באמת תודה. אני חייבת לך הצלת אותי פעמיים, אמרתי בחיוך
אושרי: אמרתי לך כבר מתישהו תצטרכי לשלם על כל הטובות שעשיתי למענך.. סתם את ילדה טובה. אז תגידי באלך לספר לי מה באמת היה לך בראש שהתנהגת ככה?
- אני מעדיפה שלא.. ובנוסף תחשוב שאני משוגעת
אושרי: חח אני כבר חושב ככה
- חוצפן!
אושרי: את מסתורית, גם על השרשרת לא רצית לספר ועכשיו גם על זה. טוב חמודה אני אכבד את ההחלטה שלך. והרים את ידו כהסכמה.
- תודה וחייכתי לו. בן כמה אתה?
אושרי: בן שנתיים
- חחח מצחיק מאוד
אושרי: למה מה את לא פדופילית?
- חחחחח.
צחקתי עם הצחוק הפעמוני שלי. אושרי חיכה אותי צוחקת ואמר "צחוק חמוד" והמשיך... "איזה גיל היית נותנת לי?"
- אמממ 20?
אושרי: קרוב! 21 ובת כמה את?
- 17 ...
אושרי: קטנטונתתת.. צעק בקול מתגרה
עשיתי פרצוף נעלב
- טוב. אתה יכול לקחת אותי הביתה אני מרגישה יותר טוב.
אושרי: רק בתנאי שאני לא אצטרך להציל אותך עוד הפעם. וצחק
- מצחיק. עשיתי פרצוף חמוץ
קחי את הבגדים שלך, היבשו לך אותם כי הם היו רטובים
- ומי הפשיט אותי?
אושרי: אימא שלי, חח אל תדאגי אני לא בני סלע
- אה טוב לדעת. צא אני רוצה להתלבש
אושרי: בואנהה גם מהחדר שלי את מעייפה אותי?
- חחח קצת. הוא חייך חיוך כלא מאמין הסתובב וסגר אחריו את הדלת
קמתי הסתכלתי על עצמי והייתה עליי פיג'מה שחורה עם פינגוונים
מעניין של מיזה, חשבתי לעצמי ודי הצחיקה אותי המחשבה שאושרי לובש את הפיג'מה הזאת
פתחתי את הכפתורים של החלק עליון של הפיג'מה שהייתה מן חולצה מכופתרת, הוצאתי מהשקית שהייתה על המיטה שהיו בה הבגדים שלי, הכל היה מקופל ומגוהץ הורדתי את הפיג'מה והוצאתי מהשקית את החזייה, שמתי אותה על עצמי וסגרתי, הוצאתי את הסוודר השחור שהייתי בו בהלוויה של אימא, ולאחר מכן את הג'ינס, זהו סידרתי את הבגדים, לבשתי את הנעלי ספורט השחורות, ניכנסתי לחדר אמבטייה שהיה בחדרו של אושרי, הסתכלתי במראה
אלוהים איך אני ניראת, חשבתי לעצמי.. האמת שגם לא היה לי אכפת, הדבר האחרון שהיה חשוב לי באותו רגע זה המראה שלי, סידרתי את הקוקו. שטפתי את הפנים
"נו כמה זמן לוקח לך???" נשמעה צעקה
זה היה אושרי
-אני מוכנה, אתה יכול להיכנס
אושרי פתח את הדלת ניכנס לחדר ואמר "לא שדדת אותי נכון?"
- חחח למה?
אושרי: לא יודע כמה אפשר להתלבש
- תגיד לי של מי הפיג'מה הזאת? אספתי אותה מהמיטה והראתי לו
אושרי: שלי, למה מה את רוצה שאני ישאיל לך אותה? אהבת אותה אה? וקרץ לי
- חחחח אתה לובש פיג'מה עם פינגווינים.
אושרי לקח את המפתחות מהשידה והתחיל להתקדם ליציאה של החדר שלו ואמר "כן כן אני לובש את הפיג'מה של פינגוונים. בואי כברר"
- חוצפן. מלמלתי.
יצאנו מהחדר שלו היה לו בית עם קומה אחת אבל בית עננקקקקקקקי... עברנו דרך הסלון ושם עמדה אימא שלו ובישלה אוכל.
אושרי: ביי סוזי אני הולך להסיע את אליאן
סוזי: מרגישה טוב יותר? וחייכה חיוך חמים שהזכיר לי את אימי
- כן תודה... להתראות. ונפנפנתי לה לשלום
סוזי: ביי חמודים אל תשכחו לחגור חגורה.
אושרי: ביי סוזי
כשיצאנו מהבית נעצתי בו את עיניי
- למה אתה קורא לאימא שלך בשמה?
אושרי: זאת לא אימא שלי. הוא ענה בקרירות
שתקתי לרגע... מנסה להבין מה קורה כאן.
פתחתי את פי כדי לאמר לו משהו אך עוד לפני שהספקתי לשאול את מה שרציתי, הוא קטע אותי ואמר "ועכשיו אני לא רוצה לדבר על זה"
איפה הבית שלך, איזה כתובת?
- רח' שדרות 23
אושרי: אה את גם מטבריה?
- כן.. אז מה חשבת עשיתי בחוף
אושרי: לא יודע לא חשבתי שאת מכאן. טוב כנסי לאוטו
הוא אמר ותוך כדי טרק את הדלת אחריו.
וואו חשבתי בראשי... מה זה היה, כל הדרך עברה בשתיקה
אושרי: הגענו
- תודה. נשקתי לו לשלום ויצאתי מהאוטו
אושרי: חכי. הוא יצא אחריי התקרב אלי והמשיך לדבר... סליחה שדיברתי אלייך ככה לפני זה, פשוט אני לא אוהב לדבר על זה.
- זה בסדר אני מבינה אותך.
אושרי: לא באלך להביא לי את המספר שלך?
- אממ אוקי. רק בשבוע הזה אל תתקשר אלי
אושרי: למה לא? את יושבת שבעה וצחק
שתקתי לא היה לי מה להגיד.. ידעתי שהוא לא יודע, ובגלל זה הוא מדבר ככה,נתתי לו את המספר של הפלפון שלי כמו שהוא ביקש.
אושרי: אני יתקשר אלייך, היה נעים להכיר אותך.
- גם לי. ושוב תודה על שהצלת אותי
אושרי: בקטנה
ניכנסתי הביתה הבית שלי היה קומתיים אבל לא ממש גדול
למטה שתי חדרים זאת אומרת, בצד ימין הסלון בצד שמאל המטבח ומתחת למדרגות היה חדרון לא ממש גדול עם אמבטייה ושרותים
למעלה היו שתי חדרים של אימא ושלי, בכל חדר שרותים עם דוש.
ניכנסתי למטבח ועל המקרר היה את הלוח שנה בו אימא שלי תמיד סימנה אירועים חשובים, הסתכלתי על התאריך של היום 09.03.07
"רק יום אחד עבר מאז שקברו אותך אימא" אחרכך הבנתי שאני זקוקה למקלחת חמה
עליתי למעלה כיביתי את הפלפון שלי.. לא רציתי לישמוע מאף אחד, אפילו שמותר לדבר בשבעה בטלפון. לא היה לי כוח לאנשים
לקחתי את המגבת הלבנה, טרנינג שחור, קשת שחורה וגומייה שתמיד נמצאת על היד שלי
וירדתי למטה, רציתי לשכב קצת בקצף, ירדתי במדרגות לאט- לאט מלטפת את המעקה וביד השניה מחזיקה את הבגדים. ירדתי למטה ניכנסתי לחדר אמבטייה הנחתי את כל הדברים על השידה. ופתחתי את הברז כדי למלות את האמבטייה, בדקתי שהמים חמים ונעימים השארתי את הברז דלוק כדי שהאמבטייה תתמלא והלכתי בנתיים לבדוק אם יש הודעות חדשות במשיבון בטלפון של הבית
התקרבתי לשולחן הקטן ששימש למשענת לטלפון לחצתי על הכפתור 'הודעות חדשות'
"פיפ פיפ פיפ.... יש לכם שתי הודעות קוליות"
"שלום הגעתם למשפחת צוקרמן אני ואליאן לא בבית, השאירו הודעה עם הפרטים אנחנו נחזור אליכם בהקדם"
שמעתי את הקול של אימא, בחיים אני לא ימחוק את המשיבון הזה אמרתי בקול רם וניגבתי דימעה שזלגה מעיניי
עכשיו תישמעו הודעה ראשונה:
"שלום אליאן מדברים מבית קפה איפה שאת עובדת, שמענו על מה שקרה. אנחנו משתתפתים בצערך ומצפים שתוכלי לחזור לשיגרה בעוד שיבעה ימים ויחד עם זה לעבודה. נותנים לך שבוע לעכל ולהתנחם בחברת משפחתך, תודה צוות בית קפה - קפה זה טעם טוב"
- אויייי מה הם רוצים עכשיו.... אני יתפטר מהם- רק זה חסר לי
עכשיו תישמעו הודעה שנייה:
"היי חמודה.. זאת טרזה. איפה את? אני דואגת לך? נעלמת אתמול ולא אמרת לאף אחד כלום, והפלפון שלך סגור.. חמודה תהיי חזקה אל תשברי! כשתישמעי את ההודעה תצרי איתי קשר אני מוכרחה לדבר איתך על הבית ועוד כמה עורכי דין רוצים לשוחח איתך"
נזכרתי באמבטייה, רצתי לשם וראיתי שזה סיים למלאות את האמבטייה, כימעט עד הסוף. סגרתי את הברז
הורדתי את הבגדים הכנסתי את קצה הרגל כדי לבדוק אם המים נעימים.. ואז לאט לאט את כל הגוף, נישכבתי ככה בקצף ושקעתי במחשבות ניזכרתי בכל מה שקרה לי בתקופה האחרונה, אימא ניפטרה והותירה אותי לבדי בעולם האכזרי הזה, אחרכך אני מדמיינת שאני רואה אותה וכימעט טובעת בים, פוגשת בן אדם שבעצם איני מכירה אך סומכת עליו על ההתחלה.
עצמתי את עיניי ונהנתי מהשקט, מהשלווה, הדלקתי עם השלט שהיה על ארונית הקטנה שעמדה ליד האמבטייה מערכת, הפעלתי את השיר "טיטאניק" הוא מרגיע אותי ונותן לי לשכוח מכל הדברים הרעים
נירדמתי.
התעוררתי כאשר המים התקררו ולא היה לי כבר כ"כ נחמד להתפנק בקצף.
הוצאתי את הפקק שחסם את הפתח באמבטייה ושטפתי את גופי בדוש כדי להתנקות מהקצף והסבון מיותר, לאחר שסיימתי לקחתי את המגבת ניגבתי את גופי שמתי על עצמי את הטרנינג ועטפתי את שיערי במגבת
לאחר שסידרתי את האמבטייה יצאתי לסלון.
- הלו דודה טרזה
מה שלומך? איתי בסדר.. מצטערת,
כן כן אני בסדר הייתי בים חשבתי קצת..
כן אני יודעת שאת דואגת לי,
תודה לך. מתי? אוקיי.... אני יהיה אצלך מחר
ביי דודה תודה
ניתקתי את השיחה. דודה זימנה את העורך דין שרוצה להבהיר כמה דברים.
מחר אני אצטרך ליסוע למטולה כדי לבקר אותה, ולפתור את העניין. איזה מזל שאני ילדה מחוננת וסיימתי כבר את הלימודים אחרת אני לא יודעת איך הייתי שורדת עכשיו בית ספר "שכונתי" על הראש...
הורדתי את המגבת והוצאתי אותה לגינה כדי שתתייבש..
אחרכך עליתי לחדר שלי, החדר שלי זה היה המקום שהכי אהבתי לבלות בו, עכשיו אני מרגישה כל כך בודדה בבית די גדול יחסית לנפש אחת, אבל אבל... זה הבית שהיה של אימי ואני חייבת להתרגל
ניכנסתי לחדר הסתכלתי במראה הגדולה שהייתה תלוייה על הקיר, הסתכלתי
מה אני רואה בה? נערה בת 17 לא ממש גבוה, רזה, שער בלונדיני חלק, עיניים תכלת גדולות עם שפתיים עבות.
"זה הכל?" שאלתי את עצמי.. זה כל מה שאני רואה, כי מבפנים הכל רקוב ומבולבל אצלי.
למה אימא שלי רצתה שאני ילך אחרייה.. אולי היא רצתה שאני יעלה איתה למרומים? עברה מחשבה בראשי
ניכנסתי לישון ונירדמתי.
יום למחרת נסעתי לדודה טרזה, דיברנו עם העורך דין הוא אמר שהבית שאני חייה בו עדיין לא שולם עד הסוף ולכן כל חודש אני אצטרך לתת סכום נכבד, בנוסף לזה הייתי צריכה להחליט או שאני לוקחת על עצמי את כל האחריות של הבית ועל החיים שלי, או שאני נישארת לחיות עם דודה שהיא הקרובת המשפחה היחידה שנישארה לי, זאת אומרת, יש לי את סבתא שלי (מצד האימא) אבל היא לא ממש שפוייה, היא נמצאת בבארבנל. כן משפחה מוזרה יש לנו.
כמובן שהיה נחמד אם הייתי נישארת עם דודה שלי, אבל לא רציתי להעמיס עלייה הריי יש לה חיים משלה, לכן החלטתי שאני ימשיך לבד, הייתי צריכה לחתום על המון מסמכים ודודה שלי הייתה צריכה לבוא לבקר אותי מידי פעם... כי אני עדיין קטינה אבל כמו שאמרתי אני די מחוננת יחסית לבלונדיניות ובגלל זה היה לי קל עם הבלאגן הזה והצלחתי לשכנע אותם שאני יוכל להסתדר לבד.
מה שכן, הייתי צריכה להמשיך לעבוד בעבודה בתור מלצרית אחרת מי היה משלם על הבית? אני יקבל סכום קטן מידי חודש מהמשלה.. מיכוון שאני יתומה. אבל זה בחיים לא יכסה את ההוצאות שלי.
אני יודעת שהבית גדול. ואני יודעת שיהיה לי קשה לחיות בו בלי אימא, אבל זה היה הבית שלנו, ופה אני ימשיך לבנות את עצמי.
-כעבור שבוע-
השיבעה הסתיימה עלינו למצבה להתפלל, הכל היה עצוב. חזרתי מבית העלמין
למרות שהשיבעה הסתיימה עדיין הרגשתי עצב, האבל לא תם. ולא רואה לזה סוף
כשהגעתי הביתה עשיתי מקלחת לבשתי שימלה ארוכה בצבע שחור
ניכנסתי למטבח לקחתי צלחת מליתי אותה באוכל, השעה הייתה כבר מאוחרת אחרי 23:00 בלילה, נישמעו דפיקות בדלת לקחתי את המגש עם הצלחת של אוכל והכוס מיץ שמזגתי לעצמי, התקדמתי לכיוון של הדלת
טוק טוק טוק טוק, נישמעו שוב דפיקות בדלת הפעם יותר חזקות לא יכולתי לפתוח כי הידיים שלי היו תפוסות
- פתוח. צעקתי
הדלת ניפתחה הורדתי את המבט למגש וסידרתי את הכוס שעמדה ליפול. שמעתי את הדלת ניפתחת
אור מאיר את פניי, למרות שהיה חושך מוחלט בחוץ, הרגשתי את כל קרניי השמש על העיניים שלי לא יכולתי לראות שום דבר.
"בואי ילדתי" נישמע קול
ראיתי אותה, שוב ראיתי אותה
בוווווווווםםםםםםםםם, הפלתי את המגש עם כל הכלים שהיו עליו,
- אימאאא דיייי את מייסרת אותי! את רוצה שאני ימות? את רוצה שאני יבוא איתך לשמיים? מה! רק תגיד לי מההה את רוצה שאני אעשה?? אני רוצה להמשיך לחיות אימאא!
צעקתי והתמוטטי על הרצפה הורדתי את ראשי למטה
"אני פה ילדתי" "אני פה ילדתי" "אני פה ילדתי" "אני פה ילדתי" "אני פה ילדתי" "אני פה ילדתי" "אני פה ילדתי" "אני פה ילדתי"
-דיייייייייייייייייייייי!!! שמתי את שתי ידיים על האוזניים
- אימאא דייי זאת לא את, את תמיד אמרת לי להמשיך ולא משנה מה! אז למה את גוררת אותי למרומים עכשיו?
היה שקט. לא היה מענה, פקחתי את עיניי והורדתי את ידיי מאוזניי הייתי עם הפנים לדלת כניסה, הסתכלתי והיא לא הייתה שם הסתכלתי לצדדים היא לא הייתה בשום מקום.
- איפה אתתת???? תעני לי איפה את??? למה את מייסרת אותי?? אימאא היינו תמיד ביחסים טובים מה קרה לךךךך
חה חה חה..
הסתובבתי אחורה וראיתי אותה יושבת על המדרגות וצוחקת בקול רם
-דייייייייי צרחתי דיייייייייי דיייייייייייי
שמעתי מישהו ניכנס מהדלת כניסה ומנסה לדבר איתי אך לא הגבתי לא הפסקתי לצרוח ולבכות חשבתי אני משתגעת
מישהו בא וחיבק אותי מאחורה ואז הסתובבתי וראיתי את.....
איזה יפהההההההההההההההההה
כל כך עצובבבבבבב😢
אוקי מאמי העלילה מהממת באמת שיש לך כישרון
אבל את חייבת לשפר את הכתיבה שלך (אני אומרת לך את זה כעצה כמובן)
קודם כל יש לך שיגאות כתיב..שזה הדבר הכי מפריעבסיפורים! ותנסי יותר לסדר את השורות
נגיד שאת עושה שהיא מדברת או מישהו אחר ,תעשי מרכאות, זה ממש עוזר.
ותימנעי מהמילים "חח" אתיכולה לכתוב במקום צחקתי,גיחחתי,חיוך קטן התגלה על פניי, וכו' ..
תכתבי את זה ברמה קצת יותר גבוהה והסיפור יהיה יותר מדהים !
אני ימשיך לעקוב כי זה ממש ריתק אותי מקווה שתיקחי את מה שאמרתי בביקרות בונה ולא תעלבי😊
QUOTE (י-ע-ל @ 03/09/2007) אוקי מאמי העלילה מהממת באמת שיש לך כישרון
אבל את חייבת לשפר את הכתיבה שלך (אני אומרת לך את זה כעצה כמובן)
קודם כל יש לך שיגאות כתיב..שזה הדבר הכי מפריעבסיפורים! ותנסי יותר לסדר את השורות
נגיד שאת עושה שהיא מדברת או מישהו אחר ,תעשי מרכאות, זה ממש עוזר.
ותימנעי מהמילים "חח" אתיכולה לכתוב במקום צחקתי,גיחחתי,חיוך קטן התגלה על פניי, וכו' ..
תכתבי את זה ברמה קצת יותר גבוהה והסיפור יהיה יותר מדהים !
אני ימשיך לעקוב כי זה ממש ריתק אותי מקווה שתיקחי את מה שאמרתי בביקרות בונה ולא תעלבי😊
אוקיי אז ככה
בקשר לשגיאות אני לא סיימתי ללמוד ולכן טיבעי שיהיו לי עדיין שגיאות כתיב כל בן אדם לומד בקצב שלו. אני לא ניגשת לבחינת בגרות בלשון או ספרות אני כותבת מתוך ההנאה, לא יותר מיזה.
חוץ מיזה אני לא חושבת שהשגיאות שמופיעות בטקסטים, גורמים להיסוס. זאת אומרת אנשים מבינים מה אני כותבת וזה לא גורם להם לטעות וכ"ו.
כמובן שזה לא יפה, אבל אני מאמינה שאני אשתפר ושכל פרק יהיה טוב יותר מהקודם.
בקשר לציטוט (מרכאות) אז האמת שחשבתי על זה אבל לי נוח יותר לכתוב כמו שאני נוהגת לכתוב, ושוב אני מציינת-
שאני חושבת שאני ברורה מאוד ולא גורמת לבילבול, אם כן אז אשמח לשמוע. מאנשים.. אבל בנתיים בלי עין הרע לא ראיתי שום הערה, חוץ משלך
בסופו של דבר הסיפור שלי.
ואני צריכה לכתוב אותו איך שאני אוהבת, וככה אני אוהבת אותו (כמובן בלי שגיאות. אבל כל השאר הדברים שציינת כאן הכל עניין של טעם)
מי שלא אוהב אותו אז אני מכבדת את זה, ופשוט שלא יקרא 😊
אנחנו לא סופרים מקצועים כל אחד כותב בשביל הכיף שלו, וזה מה שאני עושה... ואני בטוחה שעם הזמן אני יצליח ללמוד מהטעיות שלי, מהרצון שלי לשנות משהו. זה הכל
תודה על הרצון התמים שלך לעזור.
limaori
תודה מאמי, מקווה שתמשיכי לקרוא את הפרקים ותהיי לצידי במהלך הדרך
😊😊
אחרי שאני אראה עוד תגובות אני ישים המשך
אוהבתתת 😊
QUOTE (דאפסיי @ 03/09/2007) QUOTE (י-ע-ל @ 03/09/2007) אוקי מאמי העלילה מהממת באמת שיש לך כישרון
אבל את חייבת לשפר את הכתיבה שלך (אני אומרת לך את זה כעצה כמובן)
קודם כל יש לך שיגאות כתיב..שזה הדבר הכי מפריעבסיפורים! ותנסי יותר לסדר את השורות
נגיד שאת עושה שהיא מדברת או מישהו אחר ,תעשי מרכאות, זה ממש עוזר.
ותימנעי מהמילים "חח" אתיכולה לכתוב במקום צחקתי,גיחחתי,חיוך קטן התגלה על פניי, וכו' ..
תכתבי את זה ברמה קצת יותר גבוהה והסיפור יהיה יותר מדהים !
אני ימשיך לעקוב כי זה ממש ריתק אותי מקווה שתיקחי את מה שאמרתי בביקרות בונה ולא תעלבי😊
אוקיי אז ככה
בקשר לשגיאות אני לא סיימתי ללמוד ולכן טיבעי שיהיו לי עדיין שגיאות כל בן אדם לומד בקצב שלו.
חוץ מיזה אני לא חושבת שהשגיאות שמופיעות בטקסטים, גורמים להיסוס. זאת אומרת אנשים מבינים מה אני כותבת וזה לא גורם להם לטעות וכ"ו.
כמובן שזה לאיפה, אבל אני מאמינה שכל פרק יהיה טוב יותר מהקודם.
בקשר למרכאות, אז האמת שחשבתי על זה אבל לי נוח יותר לכתוב כמו שאני נוהגת לכתוב, ושוב אני מציינת
שאני חושבת שאני ברורה מאוד ולא גורמת לבלבול, אם כן אז אשמח לשמוע.
בסופו של דבר הסיפור שלי, ואני צריכה לכתוב אותו איך שאני אוהבת, וככה אני אוהבת אותו (כמובן בלי שגיאות. אבל כל השאר הדברים שציינת כאן הכל עניין של טעם)
מי שלא אוהב אותו אז אני מכבדת את זה, ופשוט שלא יקרא 😊
אנחנו לא סופרים מקצועים כל אחד כותב בשביל הכיף שלו, וזה מה שאני עושה... ואני בטוחה שעם הזמן אני יצליח ללמוד מהטעיות שלי, מהרצון שלי לשנות משהו. זה הכל
תודה על הרצון התמים שלך לעזור.
לדעתי הסיפור שלה הוא מעולה אז מה שיש טיפה שגיאות חפיף ככה הכתיבה שלה משתפרת ועם הזמן זה יעלם לה
דאפסי(איך קוראים לך?) תמשיכי איך שאת רוצה את כישרונית וסיפור מהממם 😊
מחכהההה להמשךךךךך
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
אתר האהבה הישראלי