פרק 1
לבשתי את הסוודר השחור אספתי את השיער בקוקו. שמתי על עצמי את המשקפיי שמש הגדולות כדי שיוכלו להסתיר לפחות קצת את עיניי האדומות ונפוחות מבכי
ויצאתי מהבית, המונית כבר חיכתה למטה
נהג: שלום לך נערה, לאן את רוצה שאני יקח אותך?
- לבית העלמין, אמרתי
נהג: אוי. הלוויה?
- כן, זאת אימא שלי . . .
נהג: אוי, מסכנה. איך זה קרה, אם אפשר לשאול?
- סרטן
נהג: מצטער. היי חזקה
שתקתי... זה היה 8 במרץ, יום האם, ויום בו קוברים את אימי. חשבתי לעצמי.
הנהג העביר תחנה לגלגלץ ובדיוק היה את הפזמון של השיר "חיים שלי"
"כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא
ואין בעולם דאגה כמו דאגה של אמא
ואין בעולם מי שיאהב אותך כמו אמא
רק אמא שלך"
הגענו, אמר הנהג
- תודה. הושטתי לו שטר ויצאתי מהמונית.
בכניסה לבית העלמין כבר הכל היה מוכן ראיתי את דודתי, אחות של אימי. זיכרונה לברכה.
ניגשתי לדודתי טרזה וחיבקתי אותה
- תודה שהרגאנת את ההלוויה, לא יכולתי לעמוד בזה
טרזה: זה בסדר חמודה, איך את?
חייכתי לה וליטפתי את הראש של הבן שלה שהוא האחיין הקטן שלי, הקטן החזיק לדודה טרזה את היד, מפוחד ומבוהל, לא הבין אפילו מה קורה מסביבו
טרזה: הודעת לאבא שלך?
- לא. אין לו מה לעשות פה.
טרזה: יהיה בסדר יקירה
הכל היה כל כך הזוי וכה מוזר זה טשטש אותי והרגשתי נורא עייפה, אני זוכרת שעמדתי כבר ליד המצבה של אימא שלי
התמוטטתי על המצבה שלה והתחלתי לבכות, הנשמה שלי זעקה שהיא תחזור, אבל השפתיים לא הוציאו הגה
"למה אני צריכה להיות נוכחה בהלוויה של הבת שלי, זה אמור להיות ההפך" צרחה סבתא בבכי מר
בכי שטף את פניי . . .
ניזכרתי.
בפזמון של השיר "חיים שלי"
ניזכרתי בחיבוק של אימא, נשיקה, הימיי הולדת כשהיא הייתה כל בוקר מפתיעה אותי ליד המיטה עם בלונים כמו ילדה, הנשיקות לילה טוב, אפילו שהייתי בת 16 היא הייתה באה לומר לי "לילה טוב"
בריח שלה.
לא דיברתי עם אף אחד, ישר אחרי הארוחה שעשו לכבוד אימי, הלכתי לים
הרגשתי בודדה, יתומה, אחרי הכל אימא שלי זה הדבר היחידי שהיה לי בחיים, אבא שלי הבן זונה הזה, לא היה לו אכפת ממני בכלל, הוא עזב את אימא שלי כשעוד לא נולדתי אפילו. שלא נידבר איך הוא 'אהב' את אימא עד כדי כך, שהוא היה מכה אותה בזמן ההריון. ולפני...
התהלכתי לי על החול, היה זה יום גשם, מבול חזק ורוח חזקה שגומרת לגופי לקפוא.
הלכתי שעות על גביי שעות על החוף, בעודי ספוגה במים ורועדת מקור, התעייפתי והחלטתי לנוח טיפה, התיישבתי על החול שהיה רטוב מהגלים החזקים שהיו ניראים כמו גליי צונאמי.
אני חושבת שזו הייתה שעת לילה קטנה. מיכוון שהמקום בו ישבתי, היה חוף גולשים וכידוע לי, מהאקס שלי שהיה גולש, החוף פתוח עד שעה 23:00, ולאחר מכן הגולשים אינם רשאיים לגלוש. ובאותו רגע לא ראיתי אף גולש, ובדרך כלל החוף מפוצץ בגולשים.
שיהיה. הרי בכל זאת אין לי בשביל מה לחזור הביתה, אימי כבר לא דואגת לי. אמרתי בבכי
עטפתי את הברכיים שלי עם ידיי והנחתי את ראשי על הברך.
לפתע הרגשתי מכה בגב, כאילו חפץ נזרק עלי
הסתובבתי למרות שהייתי חסרת כוח, ואז ראיתי.......
איזההה עצובב כמעט ירדו לי דמעות 😢
התחלה ממש ממש יפה
ואז היא ראתה......... תמשיכ אני במתח 😮
תודה מאמי:/
ואני ישים המשך אחרי שיהיו עוד כמה תגובות
בסופו של דבר אני שמה את הסיפור בשביל שיקראו אותו, ולא סתם... 😉
אמא איזה עצוב :[
תמשיכי מאמי,
חח ולא נראלי בשעות ההאלו יהיו לך תגובות,
כולם עסוקים בכוכבס נולד,
בועז מעודה שליטה 😊
וואי מרגש .
ממש אהבתי את הכתיבה שלך, התחלה מעולה .
תמשיכי [:
או התחלה מעניינת(:
נשמח לפרקים קצת יותר ארוכים:]
ואו נשמע התחלה מאוד מענינת ויפה מותק
אבל זה כ"כ עצוב מאמי
יאלךלה תמשיכי
*שניני*
QUOTE (Noykush @ 29/08/2007) אמא איזה עצוב :[
תמשיכי מאמי,
חח ולא נראלי בשעות ההאלו יהיו לך תגובות,
כולם עסוקים בכוכבס נולד,
בועז מעודה שליטה 😊
חח ישר כוחחח D:
אין אין אין אין אין אין אין יאן אין אין אין
על בועזז D:
התחלה יפה,
מחכה להמשך [:
מהממםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
זאת רק אני שבכיתי על הפרק הראשון?
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
תודה על כל התגובות 😉
ואכן זה פרק די עצוב...
אני ישים המשך מחר!
תודה בננות
לילה טובבב 🙄 וחלומות מתוקים
ואיי , עצוב כ"כ על ההתחלה 😢
מחכה להמשך..
