ואי איזה מתוקות אתן !!
תודה רבה (:
וכל סיפור חייב להיגמר.. אני לא אוהבת לעשות 100040938298 פרקים.
הכי טוב זה קצר ולעניין
איך מרגישים כשזה נגמר/פרק 13:
בבוקר התעוררתי בין זרועותיי.
תחושת נעימות הציפה את כולי... לדעתי זה היה אפילו יותר מתחושת נעימות, זה היה משהו שאי אפשר לתאר אותו.
"בוקר טוב מאמי" ליטף את שיעריי, שמתי לב שהוא כבר היה ער מזמן.
"חכה רגע מאמי" קמתי מהמיטה ורצתי לשירותים. עשיתי את כל הדברים ההכרחיים של הבוקר ויצאתי אליו בחזרה
"עכשיו זה בוקר טוב" נשקתי לשפתייו והוא חיבק אותי אליו
"מתי קמת?" שאלתי שהתנתקנו.. שמתי לב שהוא לבוש כבר
"מוקדם ישנונית שלי.. קדימה להתארגן הכנתי לך הפתעה" אמר ואני לא הבנתי במה מדובר
"קצת יותר פרטים" עשיתי פרצוף
"זה הפתעה.. יאאלה תתלבשי"
"אוף איתך.. טוב אבל אל תציץ" הוצאתי לו לשון והוא קרץ לי.
הוצאתי מהארון אוברול קצר וגופיית סבא.. התלבשתי, אספתי את השיער, נעלתי את האדידס שלי ויצאנו.
"רגע הפלאפון שלי" אמרתי לרועי כששמתי לב שהוא לא עליי
"טאדם" חייך חיוך רחב והוציא את הפלאפון שלי מהכיס "ידעתי שתשכחי אותו אז הייתי מוכן" צחק
"אמ.. תודה?" צחקתי ביחד איתו
"נשיקה תספיק" אמר ועשיתי כדבריו.
נכנסו לאוטו ונסענו על עבר ההפתעה...
רועי עצר ליד החוף.
"טוב אני צריך לקשור לך את העיינים" אמר והוציא מטפחת מהכיס
"חח מה?" צחקתי כלא מבינה
"זה חלק מההפתעה" אמר וקשר את עייני
"וואט אבר.." מילמלתי לעצמי ורועי צחק...
הוא תפס את ידי והוביל אותי לאט לאט
אחרי כמה דק' הוא הוריד לי את המטפחת מהראש.
ממולי הייתה פרוסה על החוף שמיכה שעליה סל של פיקניק, צלחות, כוסות, שתייה, וכמובן הגיטרה הקסומה של רועי.
היה מונח גם קופסה מקושטת בטוב טעם.
"זה מדהים" אמרתי בהתרגשות וקפצתי על רועי
"אני שמח שאהבת מדהימה שלי" אמר וחיבק אותי אליו חזק
"שנאכל?" שאל
"אני גוועת" צחקתי והתיישבנו על השמיכה
רועי מזג לי לצלחת את ארוחת הבוקר הטעימה...
"אתה הכנת את זה קוקי?" שאלתי אותו כשסיימנו לאוכל
"בואי נגיד שעזרו לי קצת" צחק וקרץ לי ובזה הבנתי שאו שזה קנוי או שאמא שלו הכינה.
"ועכשיו להפתעה" אמר והרים את הקופסה "תפתחי" הוסיף והושיט לי אותה
פתחתי בעדינות את הקופסה ושם הייתה מחברת מדהימה כשבכריכה יש תמונה שלי ושל שירז
ועל הקופסה חרוט 'באהבה שאין לה סוף.רועי'
"זה מחברת חדשה בשביל המכתבים שלך לשירז" אמר ואני עוד נשארתי בהלם
"אני לא מאמינה שזכרת מאמי שלי" אמרתי והתיישבתי עליו, לא מפסיקה לחבק אותו אפילו לשנייה
"תודה" נשיקה "תודה" נשיקה "תודה" נשיקה "תודה" נשיקה ענקית
"די להודות לי את יודעת שבשבילך הכל" אמר ונתן לי נשיקה מתוקה..
"אני רוצה לנגן לך שיר" אמרתי ולקחתי את הגיטרה
"את מנגנת?" שאל בפליאה
"הייתי.. עם שירז.. כשהיא נפטרה לא היה לי חשק לנגן.. ואתה, אתה החזרת לי אותו" אמרתי בחצי חיוך ובדימעה שלמה
"אני שמח" אמר וניגב את דמעתי
כיוונתי את המיתרים והתחלתי לשיר .....
"מעל הצמרות עדים העננים
כשהירח אל הגן מניד ראשו, נותן סימן
- "אפשר לשבת"
שם בפינה אותו ספסל
קלט את כל כמות הטל
והתרטב
- "תיקח מגבת"
אומר הלילה ושותק.
הלילה הזה,
שום סימן הוא לא נותן.
הוא מעוור, הוא מכוון
את התנועה בשלל גחליליות.
הוא מספר מעשיות
והוא חושב שילדים מאמינים לזה,
מן לילה שכזה,
כזה.
בחלונות כבו מזמן כל האורות,
ושתי עיניים ירוקות שולחות סימפוניות אנקות
סולם מינורי.
בביתני התינוקות
מיללים בהפסקות.
נצבט הלב
- "היי אמא, עורי"
אומר הלילה ושוכב.
הלילה הזה...
החלה רוח שורקת אלף מנגינות
חצר פניה מליטה, עוצרת את נשימתה
כי בא אורח.
הסהר מעגל את פיו
במן חיוך כל כך חביב
ומסתרק
- "אתה קירח"
אומר הלילה וצוחק.
הלילה הזה..."
"את שרה כל כך יפה" אמר רועי מהופנט
"תודה" הסמקתי "עכשיו תורך" הושטתי לו את הגיטרה והוא התחיל לשיר
"אני יוצא למסע של חיים
לחפש אותך
והיא בלתי מושגת
אולי היא איננה
כל השירים הם רק עליה
כותבים לי, מציירים את דמותך
באריכות של זמן ונצח,
אבל בסוף אמצא אותך
ואז תבואי, תבואי אלי
לבושה בשמלה לבנה
יחפה בכפות הרגליים
והעיניים מלאות אהבה
ואז אשיר לך שיר של פריחה
והלב יתרוקן מעצבות
ואני אתענג מיופייך
אהובה שלי, אם תשארי
אני רוצה לשאול שאלות
להבין את דרכו של עולם
אני נודד בין טעויות
ללא כיוון, ללא שליטה
להיאחז במשהו
ואולי יש עוד סיכוי
שאת תבואי, תבואי אלי..."
נשארתי מהפונטת לכמה רגעים.
הוא שר כל כך יפה.. כאילו יד האלוהים ליטפה את מיתרי קולו.
הסתכלתי עליו למשך כמה דקות בלי לומר כלום.. פשוט הסתכלתי.. עליו.. על אהובי
עוד פרק ואני מסיימת.. אני מתחילה סיפור חדש (:
יאו אימלה אני כל כך אבתי מאמי
אוףף למה זה נגמר ????????????
זה סיפור כל כך מהמם
איזה יפים הם ביחד =]
מעניין על מה הסיפור הבא
איך מרגישים כשזה נגמר/פרק 14 ואחרון:
~~~~~~~~~~
הימים חלפו מהר בלי שהרגשתי אפילו,
יום ועוד יום עבר בשניות.
הלימודים נגמרו .. אני מתחילה כיתה י'ב.
הוצאתי רישיון נהיגה,
רועי התגייס.
אנחנו כבר 11 חודשים ביחד.
~~~~~~~~~~
היום זה יום - בדיוק היום לפני שנה אירע הפיגוע הנוראי מכל.
"סיוון את מוכנה?" שאלה אמא כפתחה את חדרי
"כן אמא אני כבר באה תכנסי לאוטו בנתיים" אמרתי ונגבתי את הדימעה שעמדה בעייני
העברתי מבט חטוף במראה- כובעי השחור כיסה כמעט את כל פניי.
לקחתי את משקפי השמש והמפתחות של האוטו ויצאנו אל בית הקברות.
כ10 דק' נסיעה לקח לנו להגיע
"שלום" אמרתי בחצי חיוך לאמא של שירז שנעמדה ליד הקבר ובידה ממחטה ספוגה דמעות
"שלום סיוון אני שמחה שבאת" אמרה וחיבקה אותי
"בטח" מילמלתי...
הדלקתי את נר הזיכרון והנחתי אותו על קברה.
נשכבתי על קברה של שירז וחיבקתי אותו, פשוט חיבקתי בלי להגיד מילה...אני לא יכולה לדבר איתה כשיש אנשים לידי...
הרגשתי מגע חם בגב, ידעתי שזה הוא.
"רועי שלי באת" חיכתי וקמתי לעברו
"בטח שאני יבוא יפה שלי רציתי להיות איתך ביום הזה" אמר ונשק לשפתיו.
לאט לאט האנשים התחילו להתפרז ולפני שהרגשתי נישארנו אני ורועי שם.
"אני יכול לדבר איתה לפנייך?" שאל רועי בחיוך
"אמ.. בטח מפריע לך אם אני ישאר?" שאלתי
"ממש לא" אמר וליטף את ידיי. לקחתי כמה צעדים אחרונה והסתכלתי עליו שהוא נשען על הקבר
"שירז" החל לומר "את לא מכירה אותי.. אני רועי.. חבר של סיוון
רציתי להגיד לך רק שאני מצטער על מה שקרה לך ושלא יצא לנו להכיר.
סיוון מספרת לי המון עלייך, ולפי הסיפורים אני מניח שהיית מדהימה בדיוק כמו סיוון...
אני רוצה לבקש ממך טובה קטנה- תשמרי לי עליה, על הקטנה שלי כי אין טעם לחיי בלעדייה.
טוב אז תודה ו..אני לא יודע כל כך איך להיפרד.. אז..." אמר רועי וידעתי שהוא במבוכה אז התקרבתי
"אני ימשיך מכאן" אמרתי וליטפתי את גבו.. הוא חייך והתרחק
"שירזי שלי... היום זה כבר שנה, שנה שאת לא כאן ליידי.
כולם היו לצידי ברגעים הקשים אבל אני לא רציתי אף אחד.. רציתי רק אותך
כי רק את יודעת איך לשמח אותי.
אבל הבנתי, באמת שהבנתי שאת יותר לא תחזרי ומה שנשאר לי ממך זה רק זיכרון מתוק.
אני מודה לך על חברות של חיים שלמים,
אני יודעת שאת שם למעלה שומרת עליי ועל כולם..
את יודעת שבמשך כל הזמן הזה כולם באו לבקר אותך..
ליאור בא כמעט כל יום..
עכשיו יש לו חברה חדשה.. ואני מאושרת בשבילו באמת שכן כי חייבים להמשיך בחיים ואני יודעת שאת שומרת עליהם מלמעלה.
אני שמחה רק מדבר אחד- שאלוהים זכה במלאך כמוך ושגם אני זכיתי בך למשך חיים שלמים.
שירזי אני אוהבת אותך- את האחות שמעולם לא הייתה לי...
אף אחד לא נגע לי בלב כמו שאת.
נשאר לי רק להגיד שאני מתגעגעת" כשכמעט סיימתי את דברי נזכרתי במחברת
"שירזי תראי נשאר לי דף אחרון במחברת.. אני רוצה לכתוב אותו עכשיו
'שירז... תודה על 17 שנה של חברות אמיתית.
לא אשכחך לעולם.
שלך באהבה סיוון'" סגרתי את המחברת ונגבתי את דמעותיי
"אני אוהבת אותך" לחשתי שוב לקבר והתקדמתי אל עבר האוטו
"רועי אני רוצה לעשות רק עוד דבר אחד" אמרתי ונסענו אל המקום הסודי שלי ושל שירז
"מה את מתכוונת לעשות מאמי?" שאל רועי
"לקבור את המחברת כאן.. במקום שאני תמיד יזכור אותו..."
התחלנו לחפור באדמה.. כשחפרנו מספיק קברתי את המחברת יחד עם כל הזיכרונות שלי משירז.
כך עמדתי מתחת לכל הזכרונות מהמלאך השומר שלי,
ממשיכה חיים חדשים עם אהובי.
הסוף (:
יצא קצת צולע אבל הייתי מתה לסיים כבר את הסיפור הזה חחחח
תגיבוו !!
מאמייייייייי
את כותבת כל כך כל כך כל כך יפפהההההההה !
וואו התאהבתתתי ..!# הסיפור מדהההההים
רק חבל שהוא כזה קצר :[[
מחכה לאחד אחר שלך (:
3>
^^^
תודה רבה רבה 3>
יהיה בקרוב סיפור אחר ..
מואהה
אתר האהבה הישראלי