😁 אין פשוט סיפור מדהים
המשךךךךךךךךךךך
עומרי הזה פשוטט נשמההה...
חנוש המשךךךך 😊
אני ממש מצטערת שלא המשכתי עדיין..
אין לי מצב רוח ל-כ ל ו ם =//
אווהבת אותכן ותודה על התגובות 3>
^
זה בסדר מאמי .. העיקר שיהיה לך מצברוח טוב !
אאאוהבת אאותך
עם התגובה של הקופה מעלי .
חנוש אם את צריכה משו אני פה בשבילך נסיכה :]
העיקר שתרגישי טוב !
תמשיכי כשתוכלי :]
עם כל התגובות שמעלי.
רק תזכרי שאנחנו א ו ה ב ו ת א ו ת ך
תמשיכככככככככככככי 😊😊😊
סיפור פשוט מושלם 😊
אני כ"כ אוהבת אותכן!, תודה יפותת שלי..
מתחילה לכתוב עכשיו את ההמשך.
---
היא עלתה מהר למעלה, תיארתי לעצמי שלשירותים..
עליתי אחריה וחיכיתי מחוץ לדלת..
אני שונא לריב איתה. ועוד עכשיו,
כשסוף סוף נראה שהכל מתחיל להסתדר.
---
סידרתי את האיפור, ואת השיער והסתכלתי במראה.
מולי הייתה דמות עצובה, עם עיניים אדומות ונפוחות..
כ"כ סיקרן אותי מה עומרי יודע על שון שאני לא יודעת, ולמה הוא לא סיפר לי על זה לפני...?
העפתי מבט אחרון במראה ויצאתי מהשירותים.
בא מהכאב - פרק 73
---
היא יצאה מהשירותים והסתכלה עלי, היא השפילה את ראשה והתקרבה למדרגות..
"חכי רגע.." נעמדתי מולה, קרוב אליה
"מ..מה?" שאלה, אני יכול להישבע שהרגשתי את פעימות הלב המהירות שלה עד אלי.
"אני שונא לריב איתך.." ליטפתי את פניה, היא חייכה אלי חיוך קטן ונכנסנו לאחד החדרים,
שיהיה שקט.
התיישבתי על המיטה והיא התיישבה לידי
"תספר לי מה אתה יודע שאני לא יודעת" נשמעה מסוקרנת, לא הייתי בטוח שאני
רוצה לספר לה. "מה ההבדל בין מה שאתה עושה לבין מה שהוא עשה?"
"אי אפשר להשוות בכלל!!" נגעלתי רק מהמחשבה שהיא משווה אותי אליו
"למה לא?! תספר לי שאני אבין!"
"אאאוווך" קמתי מהמיטה
"נו מה הבעיה שלך להגיד?!"
"שאני אגיד לך!?" התיישבתי על הברכיים ברצפה, קרוב אליה.
"כן!"
"הוא דוקר אנשים בשביל כסף!!!" אמרתי והיא הסתכלה עלי בהלם, לא מאמינה לדבריי
"מה זאת אומרת בשביל כסף?"
"גונב מאנשים כסף.. הם קצת מתנגדים והוא דוקר." התיישבתי בחזרה על המיטה, לידה
"מבינה למה אי אפשר להשוות ביני ובינו בכלל!? אני עושה את זה בגלל סיבה.
כמו שדקרתי אותו.. לא סתם!, בגלל מה שהוא עשה לך"
---
הוא השאיר אותי בהלם... לא יכולתי לדבר.
בנוסף לכך שהאבא של הילדה שלי הוא אנס ודוקר אנשים,
הוא גם גנב..? בגלל כסף הוא דקר אנשים?
עומרי חיבק אותי אליו והשעין את ראשי על כתפו "מצטער שככה יצא שסיפרתי לך,
אבל לא יכולתי עוד! לא יכולתי לראות אותך מאמינה לשטויות שהוא מדבר, ועוד משווה בנינו"
"א..אני מצטערת" ניגבתי את הדמעות שזלגו מעיניי ועומרי נתן לי נשיקה קטנה בפה
"את לא ידעת.." ליטף את פניי
"למה לא סיפרת לי עד עכשיו?"
---
"למה לא סיפרת לי עד עכשיו?
"לא יודע..." אמרתי, לא מסתכל עליה.. את הנורא מכל שעשה לא סיפרתי
"מה עוד אתה מסתיר ממני?"
"כ..כלום"
"אל תשקר" סיבבה את פניי אליה
"פעם אחת.. כשהוא גנב ממישהו כסף.. ממישהי יותר נכון הוא הרג אותה"
"הוא..הוא מה?"
"הרג אותה" אמרתי שוב, היא השפילה את ראשה..
---
כמה תמימה יכולתי להיות? אז האבא של הבת שלי גם רוצח?
האמנתי לו שהוא מתחרט, שהוא מצטער, שהוא ה ש ת נ ה.
לא ידעתי את כל זה עליו...
"אני הולכת הביתה" קמתי מהמיטה והתקרבתי לדלת
"אני אחזור איתך"
"לא לא.. אני רוצה להיות לבד"
"ואיך תחזרי?"
"אני אזמין מונית"
"תתקשרי אלי כשאת מגיעה הביתה טוב?" ליטף את פניי
"טוב" יצאתי מהחדר ואז במהירות מהבית.
הזמנתי מונית ותוך חצי שעה הייתי בבית.
עליתי ישר לחדר של ליפז והסתכלתי עליה,
הרגיע אותי לראות אותה.
הלכתי לחדר שלי והחלפתי בגדים, ונשכבתי על המיטה..
נותנת לדמעות לזלוג מעיניי בלי לעצור אותן.
הפלאפון שלי צלצל ועניתי מהר
"מצטערת שלא התקשרתי.. שכחתי" אמרתי לעומרי
"זה בסדר.." לחש
"איך כ"כ שקט שם?"
"אני בחוץ"
"עומרי תיכנס.. תהנה.. אל תיתן לי להרוס שוב"
"לא הרסת כלום" אמר אבל שקוף שכן.
"אני מצטערת.."
"על מה?"
"על זה שהייתי כזאת טיפשה ואטומה.. לא עצרתי לרגע והקשבתי לך" אמרתי והוא
שתק "אני אוהבת אותך" לחשתי ושמעתי אותו מחייך,
חייכתי גם אני.
"לא משנה מה יקרה, כשתגידי את זה הכל ישתנה..."
"כשאני אגיד מה? שאני אוהבת אותך?" חזרתי על דבריי וחייכתי חיוך אפילו יותר גדול
"אוהב אותך גם" לחש לי ושלח נשיקה דרך הטלפון
"בא לי אמיתית"
"מחר כשניפגש תקבלי אמיתית"
"תהנה נסיך"
"תודה יפה שלי, לילה טוב"
"לילה טוב" אמרתי ושנינו ניתקנו.
שמתי את הפלאפון על שקט ועצמתי את עיניי,
מנסה לעכל את כל מה שעומרי סיפר לי.
---
"אמורה להיות לי מחר פגישה עם נורית.."
"כן אני יודע, זה קבוע ביום ראשון לא?" ליטף את שערי
"כן..אני לא יודעת אם ללכת"
"את עוד צריכה אותה?"
"זה כבר לא קטע של 'צריכה' זה יותר קטע של 'רוצה' "
"אז איפה ההתלבטות פה?" חייך
"אוהבת אותך עומריקי"
---
אחרי התלבטות ארוכה ביקשתי מאמא שתסיע אותי לנורית והיא שמחה..
התלבשתי בזריזות, ויצאנו לדרך..
כמעט ואיחרתי, אני שונאת לאחר.
נכנסתי למשרדה בחשש והתיישבתי על הספה.
"אני ממש שמחה שבאת" חייכה אלי והתיישבה לידי "הפגישות שלנו ימשיכו כמה
שתרצי ותצטרכי.."
"או..אוקיי"
"פעם שעברה רק אמרתי את דעתי. כי אני יודעת שהשיגרה הרגילה שלך חזרה אלייך,
וחשבתי אולי את כבר לא צריכה את עזרתי"
"זה לא עיניין של צורך.."
"אז?"
"אני פשוט לא רואה אותי בלי הפגישות שלנו"
"אפשר להיפגש גם בלי קשר לפסיכולוגית – מטופלת"
"אז איך?"
"בתור חברות" חייכה אלי וחיבקתי אותה חזק, אני מתה עליה!
כעבור שעה, נפרדתי מנורית והבטחנו לשמור על קשר.
הזמנתי מונית הביתה והודעתי לאמא בדרך שהפגישות שלי ושל נורית
בתור פסיכולוגית – מטופלת הסתיימו,
ועכשיו? כשניפגש זה יהיה בתור חברות.
הודעתי בבסיס שאגיע יותר מאוחר וביקשתי מאמא את האוטו.
כשהגעתי החניתי את המכונית ויצאתי, נכנסתי לבפנים.. פעם ראשונה שהייתי שם.
"מה שם האסיר?" שאל אותי אחד שעובד שם
"שון אדרי" עניתי
"בוא אחרי.." אמר, נכנסתי לאיזה חדר ואותו אחד אמר ששון עוד כמה דקות יכנס.
התיישבתי בכיסא וחיכיתי שהבן זונה יכנס.
כשהוא נכנס הוא הסתכל עלי בהלם
"מה אתה עושה פה?" שאל בזלזול
"בא לראות מה שלומך" אמרתי לו בציניות והוא צחק
"ועכשיו ברצינות?"
"באתי להגיד לך שלא תראה לא את לינוי ולא את ליפז יותר!"
"מי אתה חושב שאתה שתקבע שאני לא אראה את הבת שלי יותר?!"
"הבת שלך?!" צחקתי "שאני אזכיר לך איך היא נוצרה?!" אמרתי והוא שתק, "אתמול סיפרתי
ללינוי הכל עליך. היא יודעת ה כ ל"
"מה זה הכל?" הסתכל עלי במבט מהסס
"הכל זה הכל.. שאתה לא רק אנס מסריח"
"מה אמרת לה עומרי!?" נתן אגרוף לשולחן והתקרב אלי, נישארתי עדיף למצב
"ה כ ל" הדגשתי כל אות והברה.
יצאתי מאותו חדר, משאיר את שון בהלם מדבריי, י
צאתי מהכלא בתקווה לא לראות את הבנאדם הזה יותר.
נכנסתי למכונית והפעלתי את החימום..
הוצאתי את הפלאפון מהכיס והקלדתי ללינוי הודעה:
() אני אוהב אותך יפה שלי,
שיהיה לך יום מושלם ()
---
חזרתי הביתה אחרי יום ארוך, יום רביעי היה ואמור להגיע ראש אחד,
פתחתי את התיבה דואר והוצאתי משם את העיתון..
הייתה גם מעטפה ושמי היה כתוב עליה.
נכנסתי הביתה ופתחתי את המעטפה בדרך, בפנים היה מלא שטרות של 200 ₪, ופתק..
פתחתי את הפתק:
() לינוי,
שון ביקש שאת כל הכסף שחסך נשלח לך..
כדי לעזור לך עם התינוקת [ מזל טוב ד"א.. ].
אם תסכימי אנחנו נשמח לראות אותה, את הנכדה שלנו.
מאחלים לך את כל הטוב שבעולם,
ומצטערים מעומק לב על מעשיו של שון.
הוריו של שון ().
הייתי בהלם מהמכתב ומכמות השטרות שהיו במעטפה, עליתי לחדר ושמתי אותה על הסיפרייה,
התחברתי לאיסיקיו ולמסנג'ר כתבתי אווי וירדתי למטה לאכול צהריים..
---
יום ראשון הגיע, בדיוק עוד 5 ימים יש לעומרי יום הולדת, ואנחנו נהיה בדרכנו לצימר..
חזרתי מהבצפר יחסית מוקדם וישר התקשרתי לדור:
"מה קורה?" ענה
"בסדר, ואיתך?"
"גם.. אז מה, עוד 5 ימים אה?"
"חחח כן.. שנתחיל לארגן הכל?"
"בכיף :], אני אודיע לבנים, תודיעי לבנות.. ונאמר לעומרי על זה?"
"אני מתלבטת אם לומר לו או שאני והוא נצא לשם ותפתיעו אותו שם"
"אני חושב שנלך על רעיון ההפתעה" צחק
"סבבה.." חייכתי, שמחה שיש לעומרי חבר כזה טוב. "אז אני סומכת עליך שתודיע לכלום"
"תסמכי עלי :].. באיזה שעה לומר להם?"
"אממ 23:00?"
"אני אגיד להם שיהיו שם ב-22:30 ואתם תבואו ב-23:00, ליתר ביטחון שלא יאחרו"
"אוקיי, סגרנו"
"יאללה מאמי נדבר"
"ביי מותק ותודה"
"אין על מה בובה, בהיי ביי" אמר ושנינו ניתקנו.
אני אוהבת אותכן!! 😊
😮
פפפרק מוששששלם !@
אאאוח לא יפה שעומרי הלך ככה לשון !! ):
השלמתי הכל=]
מהממם מאמי באמת...
תמשיכי
אתר האהבה הישראלי