דור:"מרגישים את האהבה באוויר" צחק והתניע את המכונית
נוי:"מה איתך דור? יש מישהי?"
דור:"לא יודע.." הסמיק
אני:"חח מה זאת אומרת לא יודע?!"
דור:"יש מישהי.. יש משהו איתה אבל לא יודע עדיין מה"
אני:"בהצלחה"
דור:"תודה מותק" חייך "תיראו אותה" הביא לנו את הפלאפון, פתחתי אותו וראיתי
אותה ואותו ברקע
אני:"יואו אתם כאלה חמודים ביחד!" התלהבתי והראתי לנוי
נוי:"חופשי!! היא ממש יפה"
דור:"כן, היא מדהימה"
אני& נוי:" מרגישים את האהבה באוויר!" אמרנו ביחד והתחלנו לצחוק.
בא מהכאב - פרק 62
---
"אבא אתה יכול להקפיץ אותי לעומרי?"
"בשעה כזאת?"
"אני ישנה אצלו.."
"טוב.. בואי" לקח את המפתח של האוטו, נפרדתי מאמא ויצאנו מהבית "מה שלומו?"
"בסדר.. היה לו היום טקס השבעה בכותל, אמא אמרה לך?"
"כן היא סיפרה לי, איך היה?"
"מרגש בטירוף!"
"אני מתאר לעצמי" צחק ועצר לי מול הבית של עומרי.
"יטנקיוו" נתתי לו נשיקה בלחי
"תיהני מתוקה"
"תודה, לילה טוב" יצאתי מהמכונית ונכנסתי מהר בשער של הבית, פשוט קפאתי מקור.
דפקתי בדלת הבית וקיוויתי שהוא יפתח לי מהר.
"בוואאיי.." אמר מיד כשפתח ומשך אותי פנימה "איך התלבשת ככה? שיא הקור בחוץ" חיבק
אותי וחימם אותי מיד.
"עכשיו יותר טוב" התפנקתי בין זרועותיו ונישקתי אותו.
"פעם הבאה תתלבשי יותר טוב" חייך
"אם אני מקבלת כזאת קבלת פנים ישר שאני באה, אני לא אתלבש יותר טוב." אמרתי והוא צחק
"אכלת ערב?"
"לא.. ואני לא רעבה"
"שטויות, בואי נתפנק עם מלאווח" נכנס למטבח ואני אחריו
"יותר מידי קלוריות"
"בגלל זה תאכלי עכשיו ולא אחרי שתלדי"
"מחשבה חכמה" חייכתי, הוא הוציא 2 מלאווחים והתחיל להכין.
"איך בא לך? עם גבינה צהובה או עם רסק עגבניות וביצה קשה?"
"גבינה צהובה" חייכתי והוא שם לי. "צריך עזרה?"
"ממש לא!" אמר מהר, לפני שאקום ואני צחקתי.. כשהוא סיים להכין,
הוא שם את הצלחות והסכו"ם על השולחן והתיישב לידי. "בתאבון נסיכה"
"בתאבון יפה שלי" נתתי לו נשיקה בפה והתחלנו לאכול...
"יש לי מחר משפט..." אמר בקול חלש
"מ..מה משפט? ל..למה?" נבהלתי
"סירוב פקודה"
"עוממרי.. =[" למה הוא סירב?! "למה??" שאלתי
"כי הוא בן זונה המפקד הזה!! באתי שנייה אחריו לינוי, נשבע לך הוא בא ואני הייתי צעד אחריו!
והוא אמר לי להתחיל להקיף את הבסיס.."
"נו בקטנה, היית מקיף פעם אחת"
"5 פעמים!"
"דפוק הוא אאוווך"
"כן איזה עצבים הוא הביא לי! ועל הבוקר זה היה"
"בייבי אם ישימו אותך בכלא?" נבהלתי, עומרי שלי יהיה בכלא?
"לא ישימו אל תדאגי! וגם אם כן, אולי ליום יומיים גג"
"יום יומיים גג?!?!" כמעט וצעקתי "אתה יודע מה זה כלא עומרי?!"
"זה כלא צבאי נשמה, אין שם רוצחים וכאלה.."
"עדיין... זה כלא."
"יפה שלי תפסיקי לדאוג"
"אני לא יכולה." אמרתי בעצב "באיזה שעה המשפט?"
"על הבוקר"
"אאוך... בהצלחה"
"תודה" חייך חיוך קטן, ראיתי עליו שגם הוא לחוץ
"תדבר איתי אחרי טוב?"
"ברור"
"ההורים שלך יודעים?"
"לא.. לא רוצה להלחיץ אותם סתם"
"הם יהרגו אותך אם ידעו שלא סיפרת"
"בגלל זה הם לא ידעו" אמר במבט מזהיר וחייך לאחר מכן.
"לא הספקתי להביא לך את זה היום..." הבאתי לו את השקית עם מה שקניתי לו בפנים
"מה זה?" חייך ופתח "יואאאו.. כזה יפה" נישק אותי "תודה מדהימה שלי, לא היית צריכה"
סיימנו לאכול וסידרנו את הכל במקום, עלינו לחדר של עומרי בשקט..
כולם כבר ישנו. סגרתי אחריי את הדלת כשנכנסנו ונשכבתי לידו על
המיטה. "איך חיכיתי לרגע הזה.." לחש לי והעביר בי צמרמורות
"איזה רגע?"
"לישון איתך" חייך חיוך מתוק ופיהק
"עייף?"צחקתי
"מאוד.. בייבי מחר אני צריך לצאת מוקדם. אבל אל תקומי שאני אקום.. קחי את הזמן שלך"
"אני מתביישת להמשיך לישון כשאתה הולך"
"ההורים שלי יהיו בעבודה.."
"אבל תעיר אותי שאתה הולך טוב? ואז אני אחזור לישון"
"תצליחי לחזור לישון?"
"כן.. ההיריון הזה עושה אותי עייפה" אמרתי והוא חייך והעביר מבט על כל גופי ונעצר בבטן.
"גדלה עוד קצת"
"רק שתפסיק לגדול! העלתי 10 קילו!"
"שטויות, מבטיח לך שתורידי אותם מהר" אמר ועצם את עיניו, הסתכלתי עליו.. כ"כ יפה.
הוא פתח את עיניו באיטיות "על מה את מסתכלת?"
"עלייך נסיך" ליטפתי את פניו "לך לישון.. אתה עייף"
"לילה טוב נסיכה" נישק אותי
"לילה טוב בובי" ליטפתי את פניו ונתתי לו עוד נשיקה ארוכה "חלומות פז"
עצמתי את עיניי, לא הייתי כ"כ עייפה.
הסתכלתי על עומרי ישן, מלאך שלי.
הייתי מאושרת, ככה, לידו.. לישון איתו, מחובקים.
קיוויתי שהבוקר יאחר להגיע, שאוכל להיות איתו כמה שיותר...
שהוא לא יצטרך לחזור לצבא. ולמשפט הזה שיש לו מחר!
אאך, כמה פחדתי שישלחו אותו לכלא.
אחרי כ"כ הרבה מחשבות על מחר... נרדמתי.
"יפה שלי..?" שמעתי את עומרי לוחש והרגשתי כמה נשיקות בפנים "אני זז" אמר כשפתחתי
את עיניי "אל תסתכלי עלי במבט הזה, אני עוד אשאר"
"הלוואי והיית יכול להישאר.." אמרתי בחיוך קטן ועצוב, לא רוצה שילך. "אוהבת אותך נסיך שלי,
ובהצלחה במשפט היום"
"תודה בובי.. השארתי לך מפתח על הספרייה, תנעלי כשאת יוצאת"
"אוקיי" חייכתי והוא התקרב אלי וחיבק אותי חזק... הוא רעד מעט. "אני בטוחה שיהיה
בסדר במשפט"
"אני לא יודע מה אני אעשה אם ישימו אותי בכלא... לא לראות אותך עוד
הרבה זמן" המשפט הזה שלו העביר בי צמרמורות ותחושה רעה תקפה אותי.
דמעות עלו לעיניי, עומרי שם לב אליהן וחיבק אותי אליו "יהיה בסדר מאמי.." לחש
"מבטיח?"
"כן" חייך אלי חיוך מרגיע, נתן לי עוד נשיקה ארוכה בפה "אני אתגעגע"
"גם אני.." ניגבתי את הדמעות וחיבקתי אותו שוב "לך, שלא תאחר.. אוהבת אותך נסיך"
"גם אני אוהב אותך בובי.. תחזרי לישון" אמר ויצא מהחדר.
נשכבתי בחזרה על המיטה, הסיטואציות הכי גרועות של כלא עלו לי לראש..
לא יכולתי לחשוב על העובדה שעומריקי שלי יהיה שם.
---
^ יפה שלי תדבר איתי כשיסתיים המשפט.. אוהבת אותך ^
שלחתי לו הודעה לפני שיצאתי מביתו,
נעלתי את הדלת עם המפתח שהוא השאיר לי ויצאתי החוצה,
אבא הקפיץ אותי הביתה ונסע ישר לעבודה.
הכנתי לי שוקו חם ולקחתי קוראסון עם שוקולד, עליתי לחדר והתיישבתי על המיטה.
שמתי את השוקו והקוראסון על השידה..
אפילו חשק לאכול או לשתות לא היה לי.
* הכל בסדר לינוי :].. סתם אמרו לי לעשות כל מיני דברים בבסיס. *
שלח לי הודעה שהרגיעה אותי
^ באמת?! אני שמחה כ"כ!! אוהבת אותך עומריקי ושלא תעז לעשות שטויות שוב ^
---
^ באמת?! אני שמחה כ"כ!! אוהבת אותך עומריקי ושלא תעז לעשות שטויות שוב ^
היא שלחה לי.
שנאתי לשקר לה, אבל לא יכולתי לומר לה ששלחו אותי ליומיים בכלא.
היא תתחרפן מדאגה...
* תזכרי שאני אוהב אותך הכי בעולם *
שלחתי לה, ושמתי את הפלאפון על רטט.
נכנסתי למכונית הצבאית כשהנהג היה המפקד שלי, הבן זונה היה שמח שלוקחים אותי לכלא.
התחלנו לנסוע.. לא ידעתי לאן אני אגיע.
אבל הייתי בטוח שממש נורא זה לא יהיה, כולה יומיים שיעברו במהירות..
---
"למה הוא לא מתקשר אלי?" אמרתי אחרי שבדקתי שוב בפלאפון אם יש הודעה או ש
יחה שלא נענתה ממנו.
"כועסת?"
"דואגת.." הייתי מיואשת "אתמול בבוקר הוא שלח לי הודעה שהמשפט עבר בטוב"
"איזה משפט??" נבהלה
"על סירוב פקודה.. אוף נורית, שיתקשר כבר!"
"הוא יתקשר.. אל תדאגי" אמרה בחיוך המעודד שלה.
---
לא תיארתי לעצמי שיהיה כ"כ נורא פה..
זה כלא צבאי, לא כלא רגיל.
עבר יום וחצי.. מחר בבוקר אני יוצא מפה. אני מת לדבר עם לינוי!!
כ"כ הזוי פה איך שמתנהלים הדברים..
לי נתנו להסתובב מחוץ לתאים, איפה שיש אסיר ואיתו עוד אחד,
שאמור להשגיח עליו.. שלא יתאבד.
ואני.. אני אמור להשגיח ששניהם לא מתאבדים?!
באמת שאני לא יודע.. ולא מעניין אותי בכלל.
הדבר היחיד שרציתי זה לעוף מפה וכמה שיותר מהר...
---
שמעתי את צלצול הפלאפון שלי, הוא היה בחדר ואני הייתי למטה בסלון.
רציתי במדרגות, [ בקושי רב חשוב לציין ], כ"כ קיוויתי שזה עומרי.
עניתי מהר מבלי להסתכל אפילו מי ממתקשר.
"ההלללו?" התיישבתי על המיטה, מסדירה את נשימתי
"מה קורה מאמי?" נוי שאלה
"בסדר.." התאכזבתי
"איזה אושר לשמוע ממני" אמרה בציניות "קרה משהו?"
"עומרי לא מתקשר.."
"בטח הוא לא יכול."
"הוא תמיד מוצא זמן.. =/ אולי קרה משהו?"
"בשורות רעות מגיעות מהר."
"מה את עושה?" העברתי נושא
"סתם.. כלום האמת"
"אין מבחן או בוחן בקרוב?" צחקתי
"חח יא רעה.. כיף לך שאין לך את כל ה-שיט הזה"
"תתפלאי אבל אני מתגעגעת" אמרתי והיא צחקה
"בייבי מבחנים אין אבל טונות של שיעורים יש"
"לכי לך להכין"
"נדבר.. ואל תדאגי, אני בטוחה שהכל בסדר עם עומרי."
"מקווה.. ביי מותק תיהני"
"ברור :].. הכי כיף שיעורים בהיסטוריה. לאב יו"
אוהבת אותכן 😊
יאאאאאאאו . .
כ"כ כ"כ י==פ==ה !!!!
(:
המשך! (:
שבוע קסום שיהיה!
מדהיםם!#:]
מחכה להמשךךך
שבועע טוב
