לחץץץ..
המשךך!!
שבת קסומה! 😊
QUOTE (שירקה_הנסיכה @ 19/10/2007) מדהים .
😊
אהה פרק מדהים,
חייבת המשך 😛
שבת שלום,
אוהבת 3>
QUOTE (adva2244 @ 19/10/2007) אהה פרק מדהים,
חייבת המשך 😛
שבת שלום,
אוהבת 3>
😉 😉
ווואי . . מתפוצץ ללי הרררראשש.. הלככו לי העיניים
ללא הצלחתי לזוז מרוב שהסיפור יפפה ! (:
וואי מסכננה . . מעניין מה יהיה ..
סיפור מדהים ,
ואאת כותבת כלכך יפה :]
אווהבת !
ושבבת שללום 😊
תודה על התגובות !
שמעתי את צלצול ההודעה בפלאפון שלי,
הוצאתי אותו וראיתי הודעה מאמא:
^ בהצלחה מתוקה שלי,
אוהבים בלי סוף
אמא ואבא ^
"חח כפרעליה" שמחתי שיש לי אמא כזאת..
הקראתי לעומרי את ההודעה ושלחתי לה הודעה בחזרה:
& תודה אימו'ש..
אוהבת אותכם מלא &
כשהגענו לתחנת המשטרה, חיפשנו חנייה.
הלחץ התחיל להציף אותי..
התחלתי לפחד, לא רציתי לראות אותו שוב.
בא מהכאב - פרק 40
כשנכנסנו לתחנת המשטרה ראיתי את השוטר שחקר אותי,
השוטר:"הנה את.. חיכינו לך" אמר בחיוך קטן, חיוך מעודד.
אני:"הוא..הוא פה?" שאלתי, תופסת את ידו של עומרי בחוזקה
השוטר:"כן, בואי איתי.."
אני:"אני אהיה איתו לבד?"
השוטר:"כן, אבל אל תדאגי.. הוא לא יעשה לך כלום."
אני:"ט..טוב" אמרתי, השוטר פתח לי את הדלת וסימן לי להיכנס.
"אל תדאגי בייבי.." עומרי לחש לי וחיבק אותי חזק "הוא לא יכול עלייך, תהיי חזקה"
"תודה עומריקי" אמרתי בחיוך קטן ונכנסתי לחדר.
הוא ישב שם, בכיסא באמצע החדר ולידו שולחן קטן,
מן הצד השני של השולחן היה עוד כיסא.
הוא הסתכל עלי במבט משונה.. כאילו הוא מתחרט.
לא האמנתי למבט הזה.
"אתה מתכוון להודות?" שאלתי אותו, עדיין רחוקה ממנו. עדיין לא מתקרבת.
"להודות במה?" גיחך
"אל תשחק אותה, רק שנינו פה. ושנינו יודעים טוב מאוד מה עשית" אמרתי והאומץ
שלי הפתיע אותי.
"מה עשיתי רע? אז קצת השתעשענו.."
"לך תזדיין!" אמרתי והוא הסתובב עם הגב אלי "תודה כבר תודה!! לא תצא מזה בזול בכל מקרה!"
"מה שלום עומרי?" שאל בזלזול ורעד עבר בגופי
"הכי טוב שיש" אמרתי בחיוך צבוע, חיוך שהוא בכלל לא ראה היות והיה עם גבו אלי..
"וואלה?! ולא מפחד שאלשין עליו?"
"לא כדאי לך"
"למה לא?" שאל מופתע והסתכל עלי
"הוא יודע הרבה עליך"
"וואלה? מה הוא יודע?"
"דקירות.. נשמע מוכר?" אמרתי והוא השפיל את ראשו "אין לך ייסורי מצפון?"
"היו.. בהתחלה"
"בהתחלה?! אני לא הראשונה שאתה עושה לה את זה?!"
"את הראשונה.." אמר בקול חלש. קיוויתי שיש פה איזה מצלמות או משהו,
שהשוטרים שמעו שהוא הודה במה שעשה. "א..אני מצטער.." הוסיף
"הסליחה שלך לא עוזרת לי." התיישבתי על הכיסא, אך עדיין במרחק ממנו.
הוא העביר את עיניו על כל גופי, נעצר בבטן. "כן.." לחשתי
"ש..שלי?"
"כן, לצערי"
"לצערך? אז למה לא הפלת?"
"לא יכולתי.." אמרתי והוא חייך חיוך קטן. חיוך אמיתי.
"אני אהיה אבא.."
"אתה לא."
"מה?אבל הרגע אמרת ש..." התחיל לומר ועצרתי אותו באמצע:
"הלוואי והתינוק או התינוקת הזה לא ישאלו על אבא שלהם. יהיה חבל לי להגיד להם מי הוא..
ואיך הם נוצרו."
"את תגידי את האמת?"
"בטח."
"תקראי לשוטר.."
"למה?"
"תקראי לו."
---
"תקראי לשוטר.." אמרתי לה, עדיין לא מוריד את עיניי מהבטן שלה,
שגדלה מעט מהפעם האחרונה שראיתי אותה.. בבית החולים.
"למה?"
"תקראי לו." חזרתי על דבריי, לינוי יצאה מהחדר ואחרי כמה דקות השוטר חזר.
שוטר:"כן?"
אני:"אני.. אני אנ.. אנסתי את לינוי" אמרתי.
לינוי הסתכלה עלי בהלם והשוטר הנהן בראשו.
הייתי חייב לעשות את זה.
הבנתי שלינוי מתביישת שהתינוק הוא שלי,
חשבתי עליו, כשיגדל וישאלו אותו מי הוא אבא שלו...
אם גם הוא יתבייש.
---
"נו? מה קרה?" עומרי שאל ישר שיצאתי מאותו חדר
"הוא הודה.."
"כן!? מעולה" חייך וחיבק אותי חזק "למה את לא נשמעת לי מרוצה?"
"סתם.." משכתי בכתפי, השוטר יצא מהחדר בעודו מחזיק בשון שכבול באזיקים.
השוטר חייך אלי חיוך קטן ולקח את שון משם..
שון לא הסתכל עלי לרגע.
מבטו תמיד היה מושפל.
"בואי נעוף מפה.." אמר ויצאנו משם.. "אני מזמין אותך ל.." אמר והסתכל
בשעון "ארוחת צהריים"
"לא"
"למה לא?" עשה פרצוף עצוב
"אני מזמינה אותך"
"לא"
"אז אני מכינה לך.."
"את? תבשלי?" צחק
"אני מריחה פה זלזול נוראי"
"את מריחה נכון" צבט לי את האף
"סע לבית שלי ותראה מה זה שפית אמיתית"
"חח מה שתגידי.." צחק ונסע אלי.
---
"אז איך הוא??" שאלה בהתלהבות כשנכנסה לביתי
"התינוק?" חייכתי "או שון?"
"ברור שהקטנצ'יק"
"כזה... כזה קטן, מדהים"
"מישהי התאהבה פה " צחקה
"בטירוף.."
"ומה עם שון?" שאלה בהיסוס, מפחדת להעלות את הנושא הזה.
"אאך נוי.." נשכבתי על מיטתי
"מה קרה?"
"הוא הודה"
"וואלה?!" חייכה "מעולה לא?"
"כן" חייכתי חיוך קטן
"מה קרה?"
"איך אני אגיד לו או לה.." הסתכלתי על הבטן שלי "שאבא שלו בכלא?"
"אין ברירה נשמה.. אלא אם כן את רוצה לשקר"
"ברור שלא!"
"חוץ מזה שעומרי יהיה האבא האמיתי"
"עומרי?" צחקתי ודמיינתי אותו משחק בגינה איתו או איתה
"כן עומרי. מה חשבת הוא יעלם לך?"
"יודעת שלא. אבל גם לא רוצה שיישאר איתי.." השפלתי את ראשי
"מה? מה זאת אומרת לא רוצה שיישאר איתך?!"
"לא רוצה שיהרסו לו החיים.."
"למה שיהרסו?"
"מה הוא צריך ילד מגיל כזה? יש לו עוד צבא.. אח"כ טיול של אחרי צבא עם חברים ואז לחזור
ולהתחיל ללמוד באוניברסיטה. ככה החיים הולכים."
"אין סדר מסוים לחיים... כל אחד חי לפי מה שהוא רוצה.
ותהיי בטוחה שעומרי רוצה להיות איתך."
"מצד אחד אני לא רוצה להרוס לו את החיים, אבל מצד שני... אני לא מדמיינת את עצמי
בלעדיו. אוך זה נשמע כזה אגואיסטי"
"לא זה לא. עומרי היה איתך בכל מצב, טבעי שלא תוכלי לדמיין את עצמך בלעדיו."
מצצטערת על החוסר בהמשכים.. =[
- שבוע טוב נסיכות -
אוהבת אותכן 3>.
ווואי מדהים .
הקטע עם התינוק הכי ריגש.
למרות הכל איכשהו חיבבתי את שון לרגע \ :
QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 21/10/2007) ווואי מדהים .
הקטע עם התינוק הכי ריגש.
למרות הכל איכשהו חיבבתי את שון לרגע \ :
גמאני,
כאילו,הוא מתחרט והכל..
הלוואי והתינוק הזה היה של עומרי...
תמשיכי 3>
אתר האהבה הישראלי