QUOTE (שירה15 @ 01/10/2007) יפפפפפה :]
המשךך
😉
וואיי יפהה..
בחלק עם עומרי שהם אכלנו ובחלק עם נורית עברה בי צמרמורת (:
תווודה מדהימות שלי :]]
ניבי - רציני ?! חיחי גרמת לי להסמיק..
מצטערת שלא המשכתי היום..
מחר מבטיחה שיהיה המשך.
אווהבת אותכן
- לילה מדהים -
נכנסנו למכונית שלו והוא התניע..
"מה קרה ליני?"
"סתם..." אמרתי בחיוך קטן, מאולץ, מזויף..
הדלקתי את הרדיו ושירים שקטים התחילו להתנגן..
"לאן?"
"הביתה" עניתי, משעינה את ראשי על החלון, מוציאה את משקפי השמש מהתיק ושמה
אותן על עיניי. ורק אז, נותנת לדמעות לרדת.. לאט.. בשקט..
אחרי רבע שעה בערך הגענו אלי, עומרי עצר בפתח ביתי..
"תודה שבאת איתי" אמרתי, מנסה להתגבר על הדמעות. עומרי הוריד את משקפי השמש
מעיניי וניגב את הדמעות
"בא לך לספר לי מה קרה שם בפנים?" שאל
"תחנה ותיכנס אלי.." אמרתי, הוא החנה.. יצאנו מהאוטו נעלנו ונכנסו הביתה..
בא מהכאב - פרק 36
אבא:"איך היה מתוקה?" שאל כשנכנסו הביתה
אני:"בסדר" עניתי, לקחתי לי ולעומרי 2 כוסות עם שתייה ועלינו לחדר.
"בבקשה תפסיקי לבכות.. אני לא יכול לראות אותך בוכה" ניגב את דמעותיי וחיבק אותי אליו..
הרגשתי בטוחה,
הרגשתי מוגנת,
הרגשתי אהובה.
הנחתי את ראשי על רגליו ועצמתי את עיניי, הוא ליטף את פניי ונישק אותי, מספר נשיקות קטנות..
בכל הפנים.
"זה היה רגיל בשבילו.."
"מה היה רגיל בשביל מי?"
"ה..האונס, לשוטר.. הוא רגיל לראות מקרים כאלה, לא התרגש מזה. לא הזיז לו בכלל.. היה אטום"
"עם עבודה כמו שלו, הוא באמת צריך להיות 'חסין' למקרים כאלה.. לא לקחת כל מקרה באופן אישי"
"ברור! אבל קצת יחס.. קצת הבנה"
"מה הוא הולך לעשות עכשיו?"
"לברר את העניין" חיקיתי אותו "להזמין את שון לחקירה"
"נו?! זה בסדר!"
"יכול להיות.." אמרתי בעצב "כנראה ציפיתי ליותר מידי"
"ציפית למה?"
"שיעצרו אותו ישר, יכניסו אותו לכלא וזהו... שזה לא ייקח כ"כ הרבה זמן ועם המון תהליכים בדרך"
"אל תדאגי בובה, הוא יקבל את מה שמגיע לו!"
"איך אתה כזה בטוח?"
"סמכי על ה' "
"לא סומכת עליו יותר.."
"סמכי עלי"
"אל תחשוב אפילו לעשות עוד משהו כן?!"
"אל תדאגי נסיכה"
"אני דואגת.. לא רוצה שתסתבך בגללי"
"פעם הסתבכתי בגללך?"
"לא, כי לא תפסו אותך"
"וגם לא יתפסו.."
"תבטיח לי שלא תעשה כלום.."
"שש.." לחש ושם את האצבע שלו על הפה שלי
"תבטיח.." חזרתי על דבריי, אך הוא לא הבטיח. במקום זאת, נישק אותי.
---
"אני כל כך מאושרת!!" נוי קפצה עלי בחיבוקים ונשיקות ישר שפתחתי לה את הדלת
"לפחות אחת מאיתנו כזאת" אמרתי והסתכלתי על החולצה שלה, חולצת בית-ספר.
ישר מהיום הראשון ללימודים היא באה אלי..
"אוי איזו דפוקה אני, הייתי צריכה להחליף חולצה"
"לא את לא" אמרתי מיד "את רעבה? רוצה לאכול?"
"אממ מה יש?"
"אורז ושניצלים"
"יאללה" חייכה והלכנו למטבח, חיממתי לשתינו אוכל והתיישבנו בפינת אוכל
"איך היה היום?"
"בסדר" השפילה את ראשה
"בסדר?! לפני שנייה קפצת מאושר"
"נו כן.. אבל לא יודעת, מה אני אתחיל לספר לך מה היה היום ואת ככה תתבאסי?!"
"אני לא אתבאס אם תספרי לי מה גרם לך לשמוח ככה"
"ניבי"
"כפרעליכם.. אתם הזוג הכי אחותי"
"אין אני מתה עליו"
"רואים עליכם מקילומטר.."
"כן?!"
"ברור" חייכתי "קרה משהו מיוחד או סתם ככה?"
"סתם.. הוא החזיר אותי לפה מהבית ספר, שעה אני באוטו שלו ואנחנו רק נפרדים"
"חחח טיפשים.." צחקתי "בטח גם בטלפון אתם ככה, מי ינתק ראשון" הסתלבטתי עליה
"כן.." חייכה
"חח וואלה?!"
"כן, נו האהבה דופקת לאנשים את הראש"
"כמו שצריך ;]"
"שאלו עלייך היום בבית ספר.."
"מי?"
"כולם"
"מה אמרת?"
"מה שרצית שאגיד.. שאת בחו"ל, מהעבודה של אבא שלך"
"מעולה, תודה.."
"את חסרה.. למרות שאנחנו לא אותה כיתה, אין זה לא יהיה אותו דבר עד שתחזרי"
"בקטנה, יעבור לנו מהר"
"מקווה =/" אמרה, פינינו את הכלים לכיור ועלינו לחדרי "אוי, רק עכשיו קלטתי
איך הקטנטן גדל" חייכה ונגעה בבטני
"כן" אמרתי והעפתי מבט במראה שמזמן לא הסתכלתי בה.. לפחות לא במראה של כל הגוף.
שנאתי את איך שאני ניראת עכשיו
"יש כאלה שהיריון מכער אותן, אבל את.. וואו, מדהימה"
"תודה יפה שלי"
"אני רצינית ליני.. את כזאת יפהפייה ככה"
"אוקיי די, אני עוד אסמיק" צחקתי
"יש חדש מהמשטרה?"
"לא.. לא התקשרו אלי מאז. כבר פאקינג שבוע עבר!!"
"חצופים!"
"חצופים +"
"העיקר התלוננת, תני להם עכשיו להמשיך.."
"מעצבן אותי החוסר ידיעה הזה"
"אל תדאגי בייבי, הוא יקבל את מה שמגיע לו"
"אמן.."
"חבל שאין עונש מוות במדינה הזאת"
"כן אה.."
"או לפחות שיסרסו אותו"
"הלוואי והיו מסרסים" צחקתי 😊
אוהבת אותכן 😊
חחחח שיסרסו אותו הרגת אוותי..
מדהיים כמו תמייד,
תמשיכי.
אתר האהבה הישראלי