איזה מושלםםם הסיפור הזה אמילה
אני יותר ויותר מתאהבת בו
איזה מסכנה היא יוא שלא ייעשה לה כלום הבנזונה הזה
יאו אימלה
תמשיכי דחוףףףףףףףףףףףףףףףף
*שניני*
אמא'להה...
שתעשה חיוג מהיר לעוומרי תוך 2 שניות הוא שמה!!!
אהאהה פרק מדהיםם.. (:
תמשיכיי מהרררררררררר
המשך המשך המששךך !!
אני במתחחח S:
ההתמכרות החלה חח 😉
מדהיםםם.
OOO:
מדהים [:
תמשיכי מהר ...
או מיי גאד
המשךך
פרק מדהים!
אוהבת
חרררררא אחדדד
שונאאת כאלהההה
יאא מסככננה \:
פרק מדההים #@
המששך יפשלי :]
איזה חרא הוא.
מדהים.
המשך דחוף(:
"סעממקק.." לחשתי, קיוויתי ששון לא יראה שאני מפחדת,
"מפחדת אה..?" שאל והתקרב אלי, "אני מריח פחד מקילומטרים!" הוסיף
"לך תזדיין.." אמרתי והסתכלתי עליו בכעס
"זה בדיוק מה שאני אעשה עם תסתמי כבר את הפה שלך!!!" צעק והחטיף לי סטירה ששיתקה אותי.
החזקתי את פניי שבערו מרוב כאב.
"בבקשה אל תעשה לי כלום!" התחננתי
"אם תהיי רגועה לא יכאב לך,מבטיח!" אמר.
בא מהכאב - פרק 3
הוא קירב את ידו אל כתפי והוריד לי את הכתפייה של הגופייה.
עצמתי את עיניי, סירבתי להאמין שככה תיראה הפעם הראשונה שלי.
התפללתי ל-ה' שאיכשהו הסיוט הזה יגמר עוד לפני שיתחיל.
ככה הייתה הפעם הראשונה שלי,
במועדון,
בשירותים שבמועדון,
עם מישהו שאני לא מכירה,
עם שיכור מסריח וחולני,
הדמעות לא הפסיקו לרדת כל אותן הדקות,
כאב לי כמו שבחיים לא כאב, פיזית ונפשית,
ה' כנראה לי שמע את תפילותיי, או ששמע ולא התייחס.
"מותק היית טובה למרות הכל" שון אמר וסגר את מכנסיו,
הסתכלתי עליו בכעס ובבוז, לא עניתי לו.
הוא הסתכל עלי, חייך חיוך קטן ומרוצה ויצא מהשירותים.
ישבתי באותו תא, כשאני חצי ערומה, נגעלתי מעצמי כ"כ.
לא היה בי כוח לזוז.
התלבשתי בשאריות הכוח שנותרו בי וקמתי אל המראה,
שטפתי את פניי טוב טוב, ניקיתי את כל האיפור שנמרח.
הסתכלתי על גופי, נגעלת.
יצאתי מהשירותים אל נוי "אני הולכת.." אמרתי לה עם דמעות בעיניים
"מה קרה??" נבהלה
"בואי נלך" אמרתי ויצאתי מהמועדון כשהיא אחרי
"ליני מה קרה?!?" שאלה אותי כשיצאנו. לא יכולתי לענות, לא יכולתי לספר לה.
"תזמיני מונית הביתה.." אמרתי והיא עשתה כדבריי, אחרי כ-15 דקות המונית הגיעה,
עלינו ונוי אמרה לנהג את כתובת ביתי.
כל הנסיעה שתינו שתקנו, נוי כנראה הבינה שאני לא מסוגלת לדבר כרגע ורק החזיקה את ידי
חזק בידה כאות ל-'אני כאן איתך' .
כשהגענו לביתי, שילמנו לנהג ויצאנו מהמונית.. נכנסנו אל הבית וישר עלינו לחדרי..
"כנסי לעשות מקלחת חמה.." נוי אמרה לי והביאה לי את הפיג'מה הורודה שלי שהייתה
מונחת על הכיסא, לקחתי ממנה ונכנסתי למקלחת, התפשטתי ונכנסתי לאמבטיה..
הדמעות זלגו מעיניי עם זרם המים ונשטפו הישר לביוב..
סיבנתי את גופי בחוזקה, עד שהחלו להופיע סימנים אדומים.
שטפתי שוב את גופי ויצאתי מהאמבטיה, התלבשתי וחזרתי לחדר.
"קחי.." אמרה והביאה לי כוס של שוקו חם, שתינו התיישבנו על המיטה, "ספרי לי מה קרה!,
את מפחידה אותי " הוסיפה
"אני לא מסוגלת.." אמרתי בקול חנוק
"לא מסוגלת למה?"
"לספר לך. " עניתי, התביישתי. עכשיו אני יודעת שאני לא אשמה בכלום.
לא יכולתי למנוע את מה שקרה.
"ליני בקשה תגידי לי שזה לא מה שאני חושבת, תגידי לי שאני טועה.." אמרה כשדמעות בעיניה
"את לא.." לחשתי והיא חיבקה אותי חזק חזק אליה
"מי..?" שאלה ושתינו ניסינו לעצור את הדמעות
"זה שרקדתי איתו, שון.." עניתי
"בן זונה!" התעצבנה "יואו יפה שלי.." הוסיפה וחיבקה אותי שוב "אני כ"כ מצטערת..
כ"כ כ"כ.." אמרה והסתכלה עמוק בעיניי עם צער רב
"מה אני עושה עכשיו? איך אני ממשיכה..?" שאלתי בייאוש
"את חייבת לספר להורים שלך, מחר בבוקר.."
"אני מפחדת מהתגובה שלהם!"
"בייבי הם ההורים שלך, הם תמיד יהיו איתך. בכל מצב!"
"צודקת.." הסכמתי איתה "ועומרי..?" הוספתי
"לעומרי אח"כ תספרי.. כשתוכלי. אבל להורים את חייבת לספר"
"איך?! איך אני אוזרת את הכוח ומספרת להם? אני לא מסוגלת לומר את זה אפילו לעצמי!"
"מאמי שלי.." אמרה ושוב הדמעות עלו בעיניי שתינו, נשכבנו
על המיטה והיא ליטפה את פניי "הלוואי ולא הייתי כזאת טיפשה!, הלוואי וכן הייתי באה איתך
לשירותים!" הוסיפה בכעס על עצמה
"זה מלמעלה, אם זה לא היה קורה באותו רגע, זה היה קורה פעם אחרת." אמרתי
"לא נכון! אם הייתי באה איתך זה לא היה קורה!"
"אני לא בטוחה.." אמרתי
כל אותו הלילה לא ישנו, רק דיברנו..
נוי ניסתה לעודד אותי, ניסתה להדריך אותי.
רק שבעצם גם היא לא ידעה מה לומר ומה לעשות..
שתינו חיינו בעולם שונה, ורוד, מדהים.
לא ידעתי כל כאב וצער... אותו לילה כן ידעתי מה זה כאב.
ידעתי גם מה זה חבר אמיתי.
נוי היא חברה אמיתית.
בסביבות 6 בבוקר נוי נרדמה, אני שכבתי במיטה עם עיניים פקוחות, הודתי ל-ה' שנוי איתי.
לא יכולתי לחשוב אפילו מה הייתי עושה בלעדיה.
לא האשמתי אותה במה שקרה.. אפילו לא לרגע.
כל פעם שניסיתי לעצום את עיניי עלה לי פלאשבק של 'המקרה' בשירותים.
'מקרה..' אפילו עכשיו אני לא מסוגלת לכתוב מה זה באמת.
בסביבות השעה 8 נרדמתי.
"בנות בוקר טוב.." שמעתי את קולה של אמא ושנייה אחרי זה אור חזק נכנס לחדר
אני:"אמא סגרי את התריס.." אמרתי והסתובבתי לצד השני
אמא:"לא לא לא !" סירבה בתוקף "תיראו איזה יום יפה בחוץ, אל תבלו עוד שבת בשינה" הוסיפה
נוי:"שינה זה גם דרך טובה לעבור את השבת" אמרה
אמא:"ממש לא בנות. יאללה תקומו ארוחת בוקר מחכה לכן למטה" אמרה ויצאה מהחדר
"היא יכולה לשכוח מזה שאני יורדת עכשיו.." אמרתי לנוי והיא הסתכלה עלי במבט עצוב
"מאמי החיים ממשיכים. את כל כך חייבת לספר להם!" עודדה אותי "אני נכנסת למקלחת לשטוף פנים,
את אחריי.." הוסיפה ונכנסה למקלחת שבחדרי..
הדלקתי את הפלאפון שלי וראיתי שיש לי הודעה מעומרי:
^ מדהימה אני מקווה שנהנת אתמול,אנחנו בים..
תבואי עם נוי אם בא לכן! מת עלייך ^
לא עניתי לו, החזרתי את הפלאפון לשידה ובדיוק נוי יצאה "תיכנסי!" אמרה ואני עשיתי כדבריה,
קמתי מהמיטה ונכנסתי למקלחת.. שטפתי פנים וצחצחתי שיניים במהירות.
כשסיימתי עשיתי קוקו גבוה ויצאתי בחזרה לחדר,
החלפתי בגדים למכנס שחור ארוך וגופיה בצבע ורוד,
נעלתי באפלו ורודות ולקחתי את הפלאפון בידי "יאללה נרד.." אמרה נוי ואני שתקתי "מאמי..
אני איתך. בואי נספר להם" הוסיפה
"אני מפחדת.." אמרתי ודמעה בודדה זלגה מעיניי
"אין לך סיבה לכך. באמת שלא" אמרה וחיבקה אותי חזק "מבטיחה לך שיהיה טוב" הוסיפה
"כן?!" שאלתי בהיסוס וניגבתי את הדמעה
"כן!" אמרה בביטחון מלא "יורדים?" שאלה
"כן.." אמרתי בחיוך קטן ויצאנו מהחדר.. "כולם בים עכשיו" אמרתי לנוי וירדנו למטה
"איך את יודעת?" שאלה
"עומרי שלח לי הודעה.. הוא אמר שנבוא אם בא לנו"
"נראה כבר..קודם תדברי איתם" אמרה והלכנו לכיוון הפינת אוכל
אבא:"בוקר טוב בנות" אמר ושתינו התיישבנו
נוי:"בוקר טוב!" אמרה ואמא הגיעה עם צלחת מלאה בבורקסים
אני:"משמין.." אמרתי
אמא:"בורקס אחד עם סלט וגבינות לא משמין בכלל, מבטיחה לך שלא תעלי גרם אחד"
אני:"חסר לך שכן!" הזהרתי אותה בחיוך קטן והיא התיישבה גם כן
אמא:"בתאבון"
אבא:"תודה, בתאבון גם לך אשתי" אמר "אז איך היה אתמול?" שאל אותנו.
אני ונוי הסתכלנו אחת על השנייה,
היא ישבה לידי והחזיקה לי את היד כאילו אומרת 'אני איתך. זה הזמן לספר להם'
אני:"הכי גרוע בעולם." אמרתי והם הסתכלו עליי במבט מודאג
אמא:"מה קרה מתוקה??" שאלה ישר
אני:"קרה מה שכל כך פחדתם שיקרה לי במועדון....." אמרתי והשפלתי את ראשי
אבא:"לינוי תדברי ברור בבקשה! בלי חידות" אמר, כולו לחוץ..
מפחד לדעת שמה שהוא חושב באמת קרה....
מתה עליכןן ! 😊
