החלטתי לכתוב אחרי הרבה שנים שלא כתבתי סיפור חדש.
אני מאוד אוהבת לכתוב, זו אחת האהבות הגדולות שיש לי ואני מקווה שתהנו מכל רגע.
השם של הסיפור שבחרתי לא נבחר סתם כך, קראתי לסיפור גורל ואופי בגלל דבר מה שלמדתי
בשיעור ספרות ולאחר מכן תבינו כבר למה הכוונה של השם.
תהנו 😛
~*~גורל ואופי~*~
הקדמה
ההורים שלי גרושים. כנראה שהם לא הסתדרו מעולם...
הריב המשותף שלהם תמיד היה עליי, אוריאן. אף פעם לא הצלחתי להסתדר איתם!
כאשר באתי להוריי בלשון בקשה לדבר מה אז אחד מהם היה הסכים אך השני התנגד
רק כדי להתחיל ריב חדש, לא עליי...ריב בינהם. לא הייתה דקה בחיינו המשותפים
בה הם לא רבו וזה כבר נהפך לשגרה בלתי נסבלת.
השגרה הזאת היה הדבר היחיד שהעסיק אותי במשך הזמן שלי.
שניות, דקות, ימים, שבועות, חודשים,שנים...
שנים שבהן מיום ליום הבנתי כמה שאני כלל לא חשובה להוריי ושהם היו זקוקים
לי רק בשביל שאני אתערב בריבים שלהם כדי להגן על אחד מהם.
ואם לא ? הייתי האשמה בכל, אני הייתי הקורבן המרכזי לצעקות שלהם.
ואם כן ? לא ידעתי על מי להגן....לא משנה על מי הגנתי נשארתי האשמה בכל
מקרה. וזה אמלל אותי עד שיום אחד זה נגמר.
אימא שלי עזבה.
כאב לי, הרי בסופו של דבר זו אימי, עד היום אני לא יכולה להבין איך היא הייתה
מסוגלת.
אבל מה שכן הבנתי שכנראה שהורי לא יכלו לחיות יותר יחד.
פרק 1 - חיים חדשים
שמי אוריאן, בת 17. גרתי בראשון לציון עד שאמי עזבה את הבית והורי התגרשו.
אבי החליט להתרחק מהעיר הזו, הוא אמר שמיצנו אותה והעדיף למצוא מזל בעיר חדשה.
אני לא התנגדתי, גם ככה מעולם לא היו לי חברות אמיתיות בראשון לציון ורק רציתי
להתחיל הכל מחדש, אבל את האמת...לא היה לי איכפת כבר מהחיים שלי....
גם ככה במהלך 17 שנים הדבר היחיד שהתעסקתי בו היה הריבים של הוריי.
תמיד החמיאו לי, אמרו לי שאני ילדה רבת חן. יש לי שיער ארוך ועניים ירוקות
גדולות. תמיד אמרו לי שדרך העיניים שלי אפשר לגלות בדיוק איך אני מרגישה
באותו רגע.
החמיאו לי גם בקשר לחוכמה שבי, אני חייבת להודות שתמיד הייתי נערה חכמה.
לא תמיד השקעתי במיוחד אך מעולם לא נתתי לעצמי ליפול לתהום.
למרות זאת בחורים מעולם לא התקרבו אליי, כנראה שאני לא הטיפוס של אף אחד.
טוב אני לא צריכה להתאכזב כל כך, אולי בתל אביב יהיה יותר טוב...
פתאום מחשבה אחרת עברה בראשי, לא יהיה יותר טוב...יהיה גרוע.
לפחות עכשיו הריבים של הורי יפסקו, אני אגור עם אבי, שמעון.
ואולי סוף סוף אני יוכל...פתאום צעקה קטעה את מחשבתי.
......:"אוריאן" אבי צעק
אוריאן:"כן אבא?" צעקתי חזרה
אבא : "בואי, אספתי את כל המזוודות, נוסעים בינתיים למלון עד שאני אמצא בית" טוב, צריך לזוז.
הסתכלתי פעם אחרונה על הקירות הלבנים של הבית והתחלתי ללכת לכוון היציאה, אבא כבר היה
במכונית. עליתי והוא התניע והחל לנסוע. ידעתי שמעכשיו כלום לא יהיה כמו פעם.
נרדמתי באוטו בזמן הנסיעה, הוצאתי את הפלאפון מהכיס של הג'ינס והסתכלתי על השעה
18:42 היה על הצג.
אוריאן:"בעוד כמה זמן נגיע?"
אבא: "עוד מספר דקות בתי"
בתי? הוא בחיים לא אמר לי בתי...אוי מה התאריך ביכלל?
הסתכלתי שוב על הצג של הפלאפון ונכנסתי לסרטים, כבר ה27.8 בעוד ארבעה ימים אני
צריכה לבית הספר, זוהי הכיתה הכי חשובה, י"ב. ואני ביכלל לא מוכנה...ולא רשומה לשום
בית ספר...
אוריאן: "אבא...??"
אבא: "כן, קרה משהו?"
אוריאן: "עוד ארבעה ימים אני צריכה ללכת לבית ספר ואני לא רשו..."
אבא: "כן, כבר חשבתי על זה. רשמתי אותך לתיכון תל אביב. אומרים שהוא הכי טוב בסביבה.
אני אתן לך כסף לבגדים, ספרים וכל הדברים האחרים שאת זקוקה להם, כשנגיע אני אתן לך
המחאה, זה בסדר .. המחאה?"
אוריאן: "כן כן..אה..תודה."
חשבתי לעצמי, אבא שלי מוזר. רגוע יותר...כנראה המצב היה ממש גרוע...נו כמובן אני זו
שעברה את זה כל כך הרבה זמן, אולי אבא יהיה שונה.
כעבור כשלוש דקות הגענו למלון מדהים. היה כתוב הילטון על המלון, הוא היה עצום, וממש מדהים.
אבי החנה את האוטו והוציא את המזוודות ואז נכנסנו ללובי, מבפנים הוא היה עוד יותר יפה
מבחוץ. התיישבתי ובינתיים אבי הלך לסגור את העניינים בקשר לחדר.
אבא:"סוויטה יספיק אוריאני?"
אוריאן:"מה..מה סוויטה?"
אבא:"כן, מה רע? החיים יהיה טובים מעכשיו מבטיח לך" אמר אבי וליטף את פניי.
עלינו במעלית לקומה השביעית ונכנסתי לסוויטה. היא הייתה מדהימה.
היו בה מספר חדרים....שני חדרי שינה שבהם היו מיטות זוגיות ענקיות וטלוויזיה.
והמקלחת הייתה פשוט ענקית, כמו בית שלם.
נשקתי את אבי בלחי ואמרתי "תודה".
הלכתי לחדר אחד ונשכבתי ונאנחתי תודה...תודה אלוהים על השקט הזה.
ארבעת הימים הבאים עברו במהרה. אני הלכתי למספר חנויות בקניית בגדים חדשים.
הרבה שנים כבר לא קניתי מלתחה חדשה בגלל אימא תמיד התקמצנה והעדיפה להשאיר
כסף בשביל הבגדים שלה.
בנוסף לקניית בגדים שלי קניתי תיק לבית הספר, ספרים ועוד מספר דברים.
באותו זמן אבי התעסק במציאת בית נוח שיהיה קרוב לעבודה שלו ולתיכון שלי.
הוא אמר שנעבור לשם כנראה עוד יומיים.
ישבתי בלילה והתכוננתי ליום הבא. אני מגיעה לבית ספר חדש בו אני לא מכירה אף אחד.
אני מקווה שילך בסדר. אני רוצה כל כך שהכל יהיה שונה מפעם....
האם זה יהיה שונה מפעם? נרדמתי עם המחשבות האלו.
אבא:"אוריאן...אוריאן...קומי...שלא תאחרי...את צריכה להיות בדיוק ב8 בכיתה שלך!"
אוריאן:"מה .. מה השעה?" קמתי בקול ישנוני...הייתי הפוכה...הסתכלתי על השעון שהיה בצד
6:30...אבא שלי הלחוץ הזה...
קמתי בהליכה של תרנגולת ונכנסתי למקלחת וניסתי לא לחשוב ולהרגיע את עצמי שהכל
יהיה בסדר.
יצאתי מהמקלחת והתנגבתי לבשתי תחתונים וחזייה והחלטתי ללבוש את החצאית מיני החדשה
שקניתי בצבע חום שישבה על הגוף באופן מדהים ושמתי את החולצה שבאזור החזה הייתה תפורה
לה שרשרת כמו של יהלומים.
כשהתלבשתי התחלתי לשים עיפרון ומסקרה וקצת פודרה וסומק. הסתכלתי על עצמי במראה
והייתי מרוצה אך משהו היה חסר...כן ... שפתון! שמתי את השפתון והעקבים שלי והייתי מוכנה...
הסתכלתי על השעה 7:40...פיי...הזמן רץ...
אבא שלי נכנס בבהלה לחדר....כאילו מישהו מת...מה קרה לו ?!
----------------------------------------------------------------------------------------------
הפרק הזה לא נתן לכם הרבה על העלילה אך לפחות את הדמות הראשית ו'צת את עברה.
העלילה תהיה הרבה יותר מורכבת ואני מקווה שמהנה.
תשאירו תגובות לבינתיים ומחר אני אכתוב המשך ארוך בשבילכם...
מקווה שאהבתם.
מותקק
זה מדהיםם!!
אהבתיי המוןן
מחכה להמשךךך😛
מואההה
אני אהבתתי.
מחכה להמשך מאמי. 😁
התחלה מדהימה !!
את כותבת נורא נורא יפה ..
ממש אהבתי (:
מחכה להמשך ...
תודה על התגובות בנות.
אני מתחילה לכתוב המשך.
כעוד שעה- שעתיים אני אפרסם.
פרק 2 – בית ספר
אבא: "נו אוריאן את תאחרי!" הסתכל עלי בהלם
פתאום נרגעתי...טוב שהוא לא לחוץ הבן אדם כבר לא הבנתי מה קרה
אוריאן: "חחח טוב אבא בוא נצא...רק תהיה פחות לחוץ!"
אבא: "את נראית מדהים" אמר אבי ובחן אותי מכף רגל ועד ראש
הרגשתי מבוכה ואמרתי "אה..תודה"
עלינו לאוטו ונסענו כ10 דקות והגענו לבית הספר, הוא היה פשוט ענק, המבנה הכי גדול שראיתי
במהלך כל חיי, אפילו יותר גדול מהמלון שבו שהינו.
אבא: "טוב...הגעת בזמן, יש צלצול בעוד מספר דקות בדיוק תספיקי לעלות לכיתה, יום טוב" אמר
ויצאתי מהאוטו ואמרתי "תודה אבא, תחזור ב2 בצהריים"
אבא: "טוב, ביי" אמר ונסע.
אני עמדתי מול המבנה הגדול, בלי אף אחד...והרגשתי בודדה יותר מאי פעם...טוב תירגעי אוריאן,
הכל ילך חלק אמרתי לעצמי וכאשר שמתי את רגלי על המדרגה נשמע קול...קול מגעיל וסנובי.
....: "אולי תזוזי לי מהדרך...צפונית?!" הייתי בהלם...מי היא חושבת לעצמה שהיא תדבר אלי כך..
אבל העברתי את זה בשתיקה ופשוט זזתי. הנה כבר..התחלה מושלמת, כבר יש אויבת סנובית. אוף.
הסתכלתי עליה מאחור, היה לה גוף יפה ושיער חום מתולתל ארוך ו...יפה...אבל היא בעצמה כל כך..צפונית!
עליתי קומה והתחלתי לחפש את הכיתה שלי...י"ב 1? לא...י"ב 2....י"ב 3...י"ב 4...אוף איפה י"ב 8?
זה לא כאן....בחיים שלי אני לא אמצא את הכיתה שלי כאן...נעמדתי מול י"ב 4 בייאוש...ונאנחתי.
פתאום שמעתי קול מתוק...עדין...
......:"צריכה עזרה?"
אוריאן:"אה לא....אה כן כן...איפה נמצאת י"ב 8?" הסתכלתי על הבחור שעמד מולי בפנים מופתעות,
הוא היה מדהים. הוא היה גבוה ממני עם גוף מדהים, רואים שהוא מתאמן...יש לו שרירים...אבל זה לא זה...
המבט שלו היה מדהים, נקי, טהור...פתאום הבנתי שאני פשוט בוהה בו והוא דיבר
......:"כדור הארץ ל...מה שמך? מה קרה...נרדמת?" אמר שוב הבחור בקול משועשע
התעוררתי מהחלום שהייתי בו ואמרתי "אה כן כן...אהה...שמי אוריאן...ומה שמך?" הבטתי בו במבוכה
.....:"חחחח חשבתי שנרדמת, היית שקועה בעצמך קצת, אני חן..חן בראל...לומד בכיתה הזו...גר ב...
חח סתם מה סיבכתי אותך, ללוות אותך לכיתה? את חדשה לא?"
אוריאן:"אה כן כן..חדשה" אמרתי משתנקת "כן חן..." איזה שם מדהים לאדם מדהים חשבתי לעצמי
"תוכל להראות לי את הכיתה בבקשה?"
הבטתי בו שוב נדהמת, בואנה הבן אדם פשוט מושלם.
הוא חייך אלי חיוך מקסים והתחיל להוביל אותי לכיתה, דווקא זה היה די קרוב, אבל טוב לפחות הכרתי כבר מישהו.
חן:"הנה הכיתה מאמי...מקווה שעזרתי" אמר והביט בי
אוריאן:"כן כן...שוב תודה.." עדיין הייתי בהלם. טוב אוריאן תתנהגי כמו בת אדם...כאילו בחיים לא ראית בחורים יפים, כולה חן בראל...
חן...יש בו באמת המון חן...
חן:"חחח מה קורה לך נוניש?" אמר פתאום
נוניש ... מה זה נוניש..."מה זה נוניש?" שאלתי
חן צחק וחייך "לא יודע...את נראית בן אדם נחמד, מתוקה כזו כמו נוניש כזאת...חח עזבי, יש לך עיניים מדהימות" החמיא לי ,
התחלתי להסמיק ופתאום שמעתי קול, הקול שכבר שמעתי.
.....:"חן...מדהים שלי!!" הסתכלתי על האדם שיצא ממנו הקול
והופתעתי לגלות שזו הצפונית המגעילה שדיברה אלי מגעיל לפני כמספר דקות.
פתאום ראיתי אותה מחבקת את חן, הרגשתי צביטה בלב, הוא לא נראה מופתע כל כך.
פתאום היא הביטה אלי ואמרה "את מוכרת לי..." כן..כנראה נתקעת בי לפני מספר דקות חשבתי לעצמי"מי את?"
אוריאן: "אני אוריאן .. חדשה כאן.."
......: "אה כן שיהיה...שתדעי לך אני פה הקולית, לינוי. אז כדאי לך שיהיו לך יחסים טובים איתי"
חן:"לינוי מה את תמיד מגזימה, ילדה חדשה מה היא תעשה לך, היא חמודה עזבי אותה"
לינוי:"טוב חיים מה שתגיד, אני הולכת לשבת עם חברים, ביי בינתיים" אמרה ושוב בחנה אותי
והלכה לכוון הכיתה, אוי לא...מה היא בכיתה שלי?! פתאום קלטתי את חן מביט בי ואמרתי
"מה יש לה זאתי...?"
חן צחק ואמר "סתם במחזור חח, אז איך זה שלא ראיתי אותך פה אף פעם, בתל אביב לפחות?"
אוריאן: "אני מראשון..." אמרתי "כאילו עברתי מראשון, מעכשיו אני מתגוררת בת"א עם אבי...אה כן...אבי"
אמרתי...וחשבתי, בלי אמי.
חן: "הבנתי טוב אני חייב לעוף לכיתה כי עוד דקה יש צלצול ואם אני אאחר המורה תהרוג אותי,
אז תהני בכיתה החדשה שלך ואני כבר אבוא עוד לדבר איתך" אמר ופתאום נשק לי ללחי והלך
הרגשתי כאילו אני הולכת לאיבוד, ה' ישמור, מה קורה כאן?
נכנסתי לכיתה ולינוי הביטה בי במבט מוזר, כנראה בחיים אני לא אבין מה יש לה.
לא ידעתי היכן לשבת אבל החלטתי ללכת על השולחן האחרון, גם ככה אין שם אף אחד. אולי ככה
יהיה קצת שקט.
עברה דקה והיה צלצול, פתאום החלו הרבה אנשים להכנס, בנים ובנות, פתאום נכנסה ילדה מהממת לכיתה.
בחיים לא ראיתי יופי כזה, טהור. היה לה שיער ארוך בלונדני, לא כל כך ארוך עד לכתף, היו לה גם עיניים כחולות אך לא גדולות כמו שלי.
היא נראית מבוהלת מעט, כנראה שהיא כמוני ...חדשה.
היא הסתכלה על הכיתה במבט בוחן ואז מבטה נתקע בי והיא החלה להתקרב.
......:"היי...אני עדי...אממ...אני יכולה לשבת לידך...אני פשוט לא מכירה כאן אף אחד" אמרה בפנים נבוכות
אוריאן:"כן ברור...אה שבי..אני אוריאן" אמרתי בחיוך
היא התיישבה ואז נכנסה המורה והציגה את עצמה "אני איריס המחנכת שלכם השנה, אני אעקוב אחרי כל אחד ואחד מכם כדי שתצליחו בבגריות הגורליות
של השנה, ואני אשמח להכיר לכם תלמידים חדשים בכיתה" אמרה והחלה לקרוא שמות חדשים "תכירו את עדי לוגסי, קומי קומי עדי ספרי על עצמך,מהיכן את?"
עדי:"אממ...אני מכאן מת"א...אני חדשה כאן עברתי מהבית ספר אורט ת"א...ואין לי יותר עוד מה לספר"
איזה ילדה ביישנית חשבתי...אבל היא ממש נחמדה. פתאום המורה קראה את שמי "כן אוריאן...איזה שם נחמד...אוריאן אהורני" קמתי וכל המבטים
הופנו אליי ובמיוחד של לינוי ואז התחלתי לאמור "שלום אני אוריאן, הגעתי
מראשון לציון כעת אני גרה במלון אך בעוד יומיים אני עוברת לבית פרטי, מקווה להשתלב
פה ולהתקרב לכולם" אמרתי בחיוך וחשבתי לעצמי, פששש אפילו תפסתי קצת ביטחון.
פתאום שמתי לב למבט שמופנה אליי ושמתי לב שהוא של בחור שיושב בתחילת הכיתה, הוא היה נראה טוב, לא כמו חן אך גם לו היה קסם משלו. היו לו עניי דבש ירוקות וחיוך כובש...והוא הסתכל בי במן...הערכה כזו, אני סתם מדמיינת. שוב..."אוריאן, שבי בקשה, אוריאן?" שוב נרדמתי לי במחשבות וישבתי ועדי צחקקה קצת...
חייכתי אליה, חמודה זו, הסתכלתי שוב על הבחור, הוא עדיין לא הוריד ממני את המבט.
פתאום היא קראה בשם והילד קם, הילד שהסתכל עליי "תום בן חיים, ומה נשמע עליך?" אמרה המורה
והוא קם מולי ואמר...
--
המשך יבוא, מקווה שאהבתם.
בבקשה תשאירו תגובות, הערות וכאלה, חשוב לי. 🙄
כ"כ יפה !!
זה ממש עוזר לסיפור שאת מסמנת את הדברים שהם אומרים בצבעים ..
מחכה להמשך 😊
תודה מאמי! מעריכה את זה מאוד.
כן זה לוקח קצת זמן לעשות את הצבעים וכל זה והסדר יוצא לי מבלגן השורות לא ישרות
אבל בקטנה אני מקווה שזה מובן!
אני אכתוב המשך יותר מאוחר בלילה אחרי כוכב נולד בסביבות 1 בלילה.
יאלה מאמי,
התחלה מדהימה.
מממש אהבתי.
המשך(:
יפה
גמני אהבתי שאת מסמנתת
חחחח
אהבתי גם ת'שמות משפחה שלהםם
חעחעחחעח
איזה סיפור מדהים
הכתיבה שלך ממש יפה
אה הצבעים מאוד עוזרים
הינה אני מתאהבת בסיפור שלך חח
סיפור מדהים
דרך אגב את מוזמנת לקרוא את הסיפור שלי
--> הכישרון שלי (זה השם) יחיחיחי
אני אשמח 😁
אוהבת 😛
**שרוני
ואוו מדהים!
התחלה יפייפיה!!
מחכה להמשך בובייי.. (:
מצטערת שלא פירסמתי המשך אתמול בלילה, הייתי מתה מעייפות כי לפני מספר ימים
חזרתי מחו"ל ועוד לא הספקתי להתעורר.
אני אוכלת ארוחת בוקר וכותבת המשך.
אני אפרסם עוד שעה וחצי ככה.
תודה לכולם על התגובות 😛
