QUOTE (loisana11 @ 03/08/2007) ואוו מדהים!
התחלה יפייפיה!!
מחכה להמשך בובייי.. (:
😊
המשך פרק 2- בית ספר
פתאום היא קראה בשם והילד קם, הילד שהסתכל עליי "תום בן חיים, ומה נשמע עליך?" אמרה המורה
והוא קם מולי ואמר"אני תום בן חיים" הדגיש את שמו כה בקול שהרגשתי שהשם "תום" לא יצא לי מהראש
הוא המשיך להביט בי "תלמיד חדש, כפי שהינכם רואים" העלה את קולו בעת המילה רואים
והביט בי, במבט כה...בוחן "נשארתי כיתה בגלל שהייתי מאושפז חצי שנה ופספסתי יותר מידי חומר
שלא היה ביכולתי להשלים, ואני מקווה להכיר כאן אנשים חדשים נחמדים ונאים" ושוב הביט בי
מה יש לו? הסתכלתי מסביב וראיתי שהרבה בנות בוחנות אותו, כנראה שגם הוא די כובש.
עדי:"נראה לי תום הזה דלוק עליך אש חחח" אמרה בלחש
אוריאן:"לא...לא ניראה לי...הוא מסתכל עליי מוזר" אמרתי לה חזרה
עדי:"נו...כשבן מסתכל ככה על בת, זה מראה על רגשות" אמרה בצחקוק קל.
לא יודעת...לא חושבת אמרתי לעצמי בזמן שהוא התיישב וכבר לא הסתכל עליי.
איריס:"טוב הכרתי לכם את התלמידים החדשים של הכיתה, אני מקווה שתתחברו אליהם במהרה,
ובינתיים אני אספר לכם על השינויים הקלים שחלו בבית ספר..."
היא המשיכה לדבר אך אני כבר לא הקשבתי לה, שקעתי במחשבות שלי. על חן, הילד הכי מדהים שראיתי,
היה לו מבט כה מתוק וכן, ההיכן זה כך?
ותום, תום, השם שלו כבר לא יוצא לי מהראש, למה הוא הסתכל עליי כך? ולינוי...
עדי:"אוריאן, אוריאן...יוצאים... את שומעת?"
אוריאן:"אה כן...חחח לאן?"
עדי:"לאולם" אמרה בחיוך רחב לב
אוריאן:"מה עושים שם?" שאלתי
עדי:"לא יודעת בטח המנהל ידבר ויציג את עצמו, ככה זה תמיד ביום הראשון, אבל כל השכבה יושבת יחד"
ואז חשבתי לעצמי, אז אני אראה את חן, והתעלה חיוך על פניי.
עדי:"מה את כה מאושרת?"
אוריאן:"אה כלום סתם, בואי נלך" והיא בחנה אותי כאילו יודעת בדיוק על מה חשבתי, לא, אין מצב.
יצאנו מהכיתה וירדנו קומה,פנינו שמאלה וראינו אולם ענק והמון תלמידים.
ואז ראיתי שכבת י' או י"א כבר יוצאת מהאולם ואני ועדי ניסנו להכנס.
אחחח, מי נתקע בי עכשיו?? "מה אתה דפוק?" אמרתי והעלתי את פני וראיתי את חן
"סורי נוניש" פתאום ראיתי את חן וקיללתי את היום שבו נולדתי, הוא הסתכל עלי במן מבוכה והפתעה.
חן:"ידעתי שאני כבר אראה אותך בקרוב מתוקה" אמר ונשק לי ללחי. חייכתי לו והמשכתי ללכת עם
עדי. היא ישר הציפה אותי בשאלות, מה, מי, מו....לא עניתי, העדפתי להשאיר את זה לאחר כך.
כשנכנסו לאולם הייתה לי הרגשה מוזרה, לא נעימה, כאילו משהו עומד להתרחש.
אבל בלעתי את המחשבות שלי, הכל היה בסדר עד עכשיו, בערך חוץ מהצפונית הכל פשוט מעולה.
התיישבנו בשני כיסאות שראינו לפני שיתנפלו עלינו ונשמנו עם עדי לרווחה.
חיכנו מספר דקות עד שיהיה שקט באולם וכולם יתיישבו ואז המנהל נכנס. הוא היה מאוד צעיר.
כבן 23 פחות או יותר, גם עדי הייתה מופתעת.
הוא פתח את דבריו על היותו חדש וההרגשה הרעה עדיין לא יצאה מראשי.
לאחר שהמנהל סיים והלך הגיעו מספר בנות שבינהן לינוי לרקוד, היא רקדה מדהים, וממש קינאתי בה.
איך היא יכולה להזיז את הרגליים שלה ככה, בלי להרגיש. פתאום שמעתי קול, גם כן מוכר, אך לא של חן...
זה היה תום "אוריאן?" הסתובבתי אליו "אאממ...כן?" אמרתי במעט תדהמה "אה כלום, רציתי לבדוק
אם זו את" הסתובבתי חזרה והרגשתי דבר מה מוזר, שוב ההרגשה הרעה הזו.
עדי:"את בסדר?" אמרה פתאום עדי.
כאשר המילים באו לצאת מגרוני נהיה חושך, מן הפסקת חשמל. כולם התחילו לצעוק ונהייתה היסטריה
אדירה.
אוריאן:"עדיייי, עדייי" צעקתי ולא שמעתי אותה, אף אחד לא שמע את השני. לא יוכלתי יותר לסבול את
המצב והחלטתי לנסות להגיע למנהל.
ירדתי מהמושב שלי והחלתי ללכת למאטה, הרגשתי שאני לא הולכת למקום הנכון.
כמה חבל שלא נשארתי לשבת במקומי, חשבתי, וכך גם חשבתי בעתיד הרחוק.
ירדתי עוד ועוד למאטה. וזה פשוט לא נפסק, פתאום הרגשתי יד, יד שעברה על גופי, יד חמה.
נבהלתי והחלתי לצעוק, היד סגרה את פי ונשמע קול "את יודעת, אם היית קצת יותר חכמה לא היית
מתחילה לצעוק עכשיו..." שתקתי, הייתי מבוהלת כמו שמעולם לא הייתי.
"תראי.." אמר הקול "את כבר תביני הכל, אני משאיר לך מכתב, את שונה, שומעת?"אמר שוב הקול
ונעלם, פתאום נדלק האור וגילתי שאני עומדת מול מתגי החשמל.
פתאום המנהל נכנס לשם ואמר "ילדה, מה את עושה כאן...כבר תעלולים על היום הראשון?"רק חסר לי שאני נשארת אשמה עכשיו "לא .. זו לא אני...הגעתי לכאן בטעות"
"למשרד" אמר המנהל בקול מאוכזב, כאילו שהוא מכיר אותי שנים והתאכזב ממני כעת.
החלטתי לעבור על זה בשתיקה והחלתי לעלות למעלה. הגעתי למסדרון והאדם הראשון שראיתי היה...חן.
חן:"מה קרה לך? את נראית ממש מבוהלת, ומה יש לך ביד?" מרוב הכעס של המנהל שכחתי בקשר
למכתב, אך עדיין נשארתי מבוהלת.
אוריאן:"לא זה כלום..." אמרתי בקול רועד "הגעתי בטעות לאיפה שמתגי החשמל והמנהל חושב שאני
כיבתי את החשמל..."
חן:"אהה אל תדאגי, הוא סתם נראה קשוח! תסבירי לו הכל...והכל יהיה בסדר" אמר בחיוך
פתאום ראיתי את עדי מתקרבת בריצה "אוריאן...אוריאן?? את בסדר?? לאן נעלמת?"
אוריאן:"נמאס לי מכל ההיסטריה שהייתה ורציתי לחפש את המנהל ... " ואז היא אמרה לי דבר מוזר.
עדי:" תום!! תום לא היה כשהלכת...קרה לך משהו?" אמרתי לה "לא..נדבר יותר מאוחר" כשהחלתי ללכת שמעתי את חן שואל "מי זה תום?" אבל לא היה לי איכפת
והלכתי לחדר המנהל...החלטתי לספר לו על מה שקרה לי שם ולהראות לו את המכתב, הוא בטוח יאמין לי.
אז האם המנהל החדש הוא מי שכולם חשבו?
מה יהיה כתוב במכתב?
מה קרה לתום?
(הצבע הכחול לא קשור לאביה של אוריאן פשוט נגמרו הצבעים חחח)
המשך יבוא 😛
ואי איזה פרק מדהים !!
אהבתי את הסוף שרשמת האים המנהל וכולי וכולי ..
מחכה להמשךךךך 😊
מאמי?
זה מדהים.
יאלה המשך😛
מדהייםםםםם
אוחח
אי רוצתה המשךךך
אני אשתדל לפרסם המשך בערב...:]
אין הרבה תגובות במיוחד, מה הסיפור לא נכתב טוב ? 😢
עדי:" תום!! תום לא היה כשהלכת...קרה לך משהו?" אמרתי לה "לא..נדבר יותר מאוחר" כשהחלתי ללכת שמעתי את חן שואל "מי זה תום?" אבל לא היה לי איכפת והלכתי לחדר המנהל...החלטתי לספר לו על מה שקרה לי שם ולהראות לו את המכתב, הוא בטוח יאמין לי.
פרק 3- המכתב
נכנסתי לתוך חדרו של המנהל, הוא היה מוזר. לא חדר של מנהל...רגיל. טוב, הוא צעיר מגילו, מן הסתם
שהחדר יהיה מעוצב אחרת, הלכתי אל הכיסא והתיישבתי בו ולאחר מספר דקות נכנס המנהל.
.....:"לא הצגתי את עצמי אוריאן, אני אופיר" אמר והתיישב.
מאיפה הוא יודע את שמי? חשבתי, ולמה הוא מדבר אלי בלשון קרבה ואומר את שמו כאילו מצפה
שאני אקרא לו, אופיר...?
אני:"אה כן, נעים מאוד, אוריאן..."עניתי לא בטוחה בעצמי
אופיר:"תקשיבי אוריאן, אני כמעט בטוח שזו לא את, וכנראה הגורל הוביל אותך למתגי החשמל, אך
חובתי לשאול אותך, האם את זו שכיבתה את החשמל?"
אני:"לא...ל..המנהל..קרה לי..ד...בר מה מוזר שם...באמת" אמרתי עדיין מבוהלת מהתרחשות המוזרה
שקרתה לי לא מזמן ליד מתגי החשמל
אופיר:"על מה את מדברת?" שאל המנהל, אופיר, כאילו יודע מהמתרחש
האם לספר לו? על המכתב? או שכדאי שקודם אני אקרא אותו...אאאוי...מה עליי לעשות? המחשבות הרסו אותי
אופיר:"זה שמישהו תפס אותך שם לא אומר..." פתאום המנהל השתתק. איך הוא ידע שמישהו תפס אותי שם...?!
אני:"מה?!" שאלתי
אופיר:"לא כל..ום, תראי זה קרה פעם, שנה שעברה...תלמידה חדשה, הפסקת חשמל ...
והיא עזבה לאחר חודש, אני לא רוצה שזה יקרה לך,דואג לביטחונך... האם קיבלת דבר מה, איתך?"
אני:"אאמ..אהה...לא המנהל..אני לא יודעת ממ.." התחלתי לשקר
ולהתבלבל פתאום הוא קטע אותי "אל תקראי לי המנהל ברשמיות, תקראי לי אופיר! וזה חשוב מאוד
אוריאן, המנהל לשעבר עזב בגלל הסיבה שהתלמידה ההיא לא סיפרה לו את כל האמת"
אני:"אוקי...אופיר...אני לא יודעת מה קרה שם...באמת"שוב שיקרתי
אופיר:"בסדר...אז לבינתיים את משוחררת" הוא קם והתקרב לכוון הדלת, אני קמתי ובאתי לצאת ופתאום
הוא עצר אותי והרגשתי את כל גופו, הרי הוא היה צעיר, ראו שהוא עדיין כמו כל בחור בן 23 שאני אכיר,
והרגשתי אף צמרמורת, הוא היה נאה! בחנתי אותו היה לו עיניים כחולות אפורות ושיער קוצים ממקצת די
מסודר, היה לו גוף יפה רק שהחליפה הסתירה זאת...
אני:"סליחה...אפשר לעבוורר..?" פתאום הרגשתי בצד מכנסי את המכתב ונזכרתי
אופיר:"כמובן" לחש ונתן לי לעבור. אדם מוזר חשבתי לעצמי, מזל שהוא לאשם לב ששיקרתי, כך חשבתי.
--
הנערה הזו מדהימה,ממש מדהימה חשב אופיר, מה היא מסתירה?
--
יצאתי מחדרו של המנהל בהרגשה מוזרה אך יותר רגועה לאחר התקרית המוזרה ליד מתגי החשמל,
הדבר היחיד שלא הבנתי מהי הצמרמורת הזו שעברה בי ליד המנהל
אסור לי להרגיש תחושות כאלו לבן אדם אשר מנהל את הבית ספר, לא משנה כמה הוא צעיר, מושך ומלא חן,
חן....כבר התגעגעתי אליו.
החלטתי ללכת לכיתה, אין שום מקום אחר בו כולם יהיו.
כאשר הגעתי לכיתה דפקתי מספר פעמים ונכנסתי המורה איריס עמדה בפתח.
איריס:"כן אוריאן, היכנסי"נכנסתי אל תוך הכיתה וכל המבטים הופנו אליי, במיוחד של לינוי ועדי.
לינוי הסתכלה עליי בזעם ועדי רק בדאגה.
התיישבתי ליד עדי והיא אמרה "את בסדר? הכל הסתדר? חן כל כך דאג לך..."
אני:"כן..." ובחנתי את הכיתה וחיפשתי את תום בעניי, הוא עדיין לא היה.
אני:"ראית כבר את תום?"
עדי:"לא..." אמרה "אבל..."
איריס:"עדי ואוריאן שקט בקשה או שאתן רוצות שאני אפריד בניכן כבר ביום הראשון?"
כמובן שהשתתקנו אוטומאטית וחיכנו להפסקה, כאשר נשמע הצלצול ישר התחלנו לחפש מקום בו נוכל לשוחח בשקט
עדי:"ספרי ספרי מה קרה עם המנהל?"
סיפרתי לה הכל, עד כמה שהחדר שלו היה מוזר ואיך הוא ידע שקרה לי משהו ליד מתגי החשמל בתירוץ
שזה קרה שנה שעברה לתלמידה חדשה, ושחשוב מאוד שאני אספר כל דבר שידוע לי כי הרחיקו את המנהל
שעבר מהבית ספר בגלל הנושא הזה.
התביישתי לספר לה על הצמרמורת שהרגשתי כאשר גופו היה צמוד לשלי לכן השארתי זאת לעצמי.
דיברנו גם קצת על חן ופתאום נזכרתי לשאול אותה "אז מה עם תום?"
מה קרה עם תום בסופו של דבר?!
ולמה המנהל כה מוזר?
אם תגיבו קצת יותר תדעו, ואם הסיפור לא טוב כל כך תגידו איך לתקן אותו, כי אם אין מה לתקן כנראה לא אוהבים מה שכתוב ואני אפסיק כי אין קוראים 😢
טוב אני מקווה שיהיו תגובות והערות 😁
ווווווווווואי הפרק הזה עשה לי צמרמורת.
המשך דחוף (:
באיזה חלק מהסיפור הוא צמרר?
ותודה על התגובות
איזה לתקן?!מה יש לתקן?!
הסיפור מווווווווווווווווווווווווושלם (:
מעניין מה המנהל יודע, אולי הוא עשה את זה?!
או תום..?! >.<
המששששששששששךךךךך
אוהבת 3>
אתר האהבה הישראלי