יצאתי מהבית ראיתי לפתע למטה על הרצפה ליד הדלת מכתב קטן הרמתי אותו.
"עם את מגלה משהו תקשרי אלי לטלפון 0547893265 [אל תתקשרו לזה סתם מספר שהמצאתי אל תעשו לעצמכם פדיחות] או שאת מוזמנת לכתובת ----"קראתי.
'או הוא לא יאמין כמה מהר אני קופצת לבקר וזה לא אותו לשם שינוי חייכתי לעצמי.
פרק 5
עמית.
שמעתי דפיקה בדלת. העוזרת פתחה את הדלת. ירדתי במדרגות לבדוק מי זה.
"מה את עושה כאן?" שאלתי מופתע.
"באתי לבקר את האבא הנאמן שלך" אמרה מדגישה בלגלוג את המילה נאמן.
"על מה את מדברת?" שאלתי "שמעי ילדונת את לא מדברת עם אבא שלי ולא כלום"
"אה לא?" שאלה.
"שמעי ילדה מה שחסר לי שאמא שלך תצליח לפרק לי את המש…"
"אמא שלי לא ידעה בכלל שאבא שלך נשוי" אמרה עצבנית.
"מי זאת?" שאל אבא שלי שבא בדיוק לצאת לעבודה.
"זאת??" שאלתי.
"כן זאת?" שאל אבא שלי.
"חברה שלי" אמרתי ושמתי את היד על כתפה מנסה להקרין אהבה.
היא הביטה בי וכנראה הצלחתי לעלות לה הסעיף.
אבא הביט בה מרים גבה. טוב שנינו ידענו שאני לא יצא עם מישהי כמוהה.
אני אהבתי יותר בובות. פחות כאלו אהמ…כמוה.
"תהנה" אמר באדישות יודע שזה לא רציני אבל לא יודע שזה לא אמיתי בכלל.
גררתי אותה אחרי לחדר שלי.
"אוההה אז מה חברים? ממתי ולמה לא אמרו לי?" שאלה עצבנית.
"שמעי אה…תזכירי לי איך קוראים לך?" שאלתי.
"סהר" אמרה.
"אהה נעים מעוד עמית" אמרתי.
"נעים לך" אמרה ושילבה את ידיה.
"טוב מה את רוצה שאני יעשה?" שאלתי.
"שמע אני רוצה שאבא שלך יתרחק מאמא שלי" אמרתי.
"וואלה אז אולי תגידי לאמא שלך שתרד מאבא שלי?" שאלתי.
"אולי תרד מהחיים שלי ותבין שאמא שלי לא יודעת בכלל שהוא נשוי" אמרה "אני מכירה אותה יותר ממה שאתה מכיר את אבא שלך, אמא שלי בחיים אתה מבין? ב-ח-י-י-ם לא תצא עם גבר נשוי ובטח לא אחד כמו אבא שלך"
"עובדה היא עשתה את זה" אמרתי.
"שמע אין לי כוח להיכנס לזה" אמרה סהר "מצידי שחנק אבא שלך עם הכסף שלו"
היא הלכה לכיוון הדלת. "חכי דקה" אמרתי.
היא יצאה. בחורה מעצבנת.
הלכתי אחריה ותפסתי בזרועה. "שמעי, אוקי נגיד שאבא שלי לא סיפר לאמא שלך שיש לו אישה ושלושה ילדים, מה אני צריך לעשות?"
היא שתקה. הייתי חייב לחייך. "טוב זה חדש" אמרתי "את שותקת."
"אני חושבת" אמרה "אתה יודע מה זה"
"טוב, טוב די" אמרתי "אני לא רוצה שההורים שלי יפרדו טוב?".
"יופי לך" אמרה סהר.
"את תמיד ככה?" שאלתי.
"כל החיים ככה" אמרה.
שתקתי.
"שמע עזוב כבר" אמרה סהר והביטה לעבר הבית שלי ואז הפנתה את ענייה בחדות אלי "פשוט תחזור לחיים היפים והכל כך מושלמים שלך, אני ידבר עם אמא שלי"
היא לא הלכה. היא חייכה בזיוף. "אני כבר רגילה לזה" אמרה סהר.
"למה?" שאלתי.
"להישאר עם השאריות שלה כשהיא נפגעת" אמרה "כרגיל שוב מבחור"
לא אמרתי מילה. "אני מצטער" אמרתי.
"אתה מצטער?" שאלה.
"מה את רוצה שאני יעשה?" שאלתי.
"אבא שלך פאקינג בוגד באמא שלך ואתה שותק על זה?" שאלה סהר "כל הכבוד עמית, אחלה אהבה יש במשפחה שלך"
היא הלכה. לא עצרתי אותה ולא אמרתי מילה רק פגשתי את הבחורה הזאת. והיא כבר ידעה איך לומר את האמת. את כל האמת על המשפחה שלי.
סהר.
חזרתי לשכונה שלי המשכתי ללכת לא רציתי הביתה. הרגשתי את הדם זורם לי בגוף מרוב עצבים.
רציתי לבעוט במישהו. אני לא מאמינה, איך היא נכנסת כל פעם מחדש לתסבוכות האלה עם גברים.
בעטתי באבן שהייתה מולי
למה היא צריכה את הגברים האלה? למה היא לא מבינה את הלקח של עצמה.
שאולי באמת עדיף לה להיות לבד. בלי להיכנס לשטויות.
"איי סהר" שמעתי מישהו קורא לי. לא היה לי כוח לאף אחד אז לא עניתי. מקווה שיתעלמו ממני ואני יוכל להמשיך ללכת.
כמה חבל שמשאלות לא תמיד מתגשמות.
"אי לא שמעת שקראתי לך?" שאל בועז ונעמד לידי.
"זה נכון" אמרתי.
"מה נכון?" שאל בועז.
"אמא שלי יוצאת עם גבר נשוי" אמרתי "היא לא יודעת שהוא נשוי אבל"
"אז מה תעשי?" שאל בועז.
"יוציא אותה מהבועה שלה ויהיה איתה שתבכה" אמרתי.
בועז חיבק אותי. השתחררתי מהחיבוק שלו.
והתיישבתי על המדרגות ליד המרכז קניות.
בועז התיישב לידי.
"מי יש סהר?" שאל בועז.
"עזוב" אמרתי "החיים יפים למה שיהיה משהו?"
"עצבנית?"
"בטרוףף" אמרתי.
"רוצה שניקח עוד כמה חבר'ה מהשכונה וניכנס בו באמאמא של הצורה?" שאל בועז.
צחקתי. "חבר'ה מהשכונה?" שאלתי "כולם אפסיים"
"למה לזלזל?" שאל בועז "אני הולך כמה פעמיים לחדר כושר"
"את זה תגיד לשירן שתרצה להרשים אותה" אמרתי.
"מקנא" אמר בועז.
"בטרוף" אמרתי בציניות.
"למה את רוצה אותי?" שאל בועז.
"פחחח ממש אני רוצה את שירן" אמרתי.
"ידעתי שאת כזאת" אמר בועז.
"בועז אתה מקלקל לי עכשיו את התדמית של הבחורה המתוסכלת והעצובה" אמרתי.
"אף פעם לא התאימה לך התדמית הזאת באמת" חייך אלי.
"אוףף בועז לא בא לי לראות את אמא שלי עכשיו נשברת וכל הזה" אמרתי.
"לא ידעתי שאכפת לך מאמא שלך כל כך" אמר בועז.
"ברור שאכפת לי ממנה" אמרתי.
"אז תגידי לה" אמר בועז.
"אוףףףףף" אמרתי.
חזרתי הביתה. "רונית?"
"כן מותק?"
התיישבתי לידה בסלון. "את אוהבת את השאול הזה?" שאלתי.
היא הביטה בי. "מאז אבא שלך אני לא אוהבת אף אחד." אמר רונית "אני רק מרגישה משהו אבל לא משהו גדול"
"רונית הוא נשוי" אמרתי ורציתי פשוט להעלם מש. זה מוזר אף פעם לא רציתי להעלם באמת. תמיד הייתי אומרת הכל בפנים ולא היה מזיז לי אפילו מה חושבים.
אבל מצד שני, יש אנשים שפשוט שנאתי לפגוע בהם.
"על מה את מדברת?"
"רונית הבן שלו בא לכאן היום כולו עצבני" אמרתי "הוא נשוי עם שלושה ילדים"
היא הייתה בשוק. לא אמרה מילה קמה ונכנסה לחדר שלה. בעטתי בספה.
עד הערב לא שמעתי ממנה.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת.
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי את עמית.
"באתי לדבר עם אמא שלך" אמר עמית.
"עזוב סיפרתי לה הכל"
"לא רוצה לעזוב" אמר עמית "דיברתי עם אבא שלי"
"שיהיה לך בפנאן" אמרתי
הוא הביט בי בה לומר משהו ושתק.
"מי זה?" שאלה רונית
אני יודעת לא הכי ארוך וגם לא הכי יפה
אבל לא רציתי ליבש
גיבו
מבטיחה מחר לפצות [עם יהיו תגובות]





