ליל כוכבים הסהר עלה
את שם יושבת בוהה באפלה
שעה חולפת יום ושנה
ואת עדיין לו מחכה
שעה חולפת יום ושנה
עודך אובדת שבויה באמונה.
את פרי גנך את תבקשי
מי לך יאמר ומי לך ישיב
מר כאבך רודפים הימים
נותרת לבדך רוצה להאמין
שהנה קרבה אותה השעה
שבה הבטיח לשוב בחזרה.
שהנה קרבה אותה השעה
שבה הבטיח לשוב בחזרה.
בדומיה עוטפת התוגה
ובליבך נותרה המשאלה
שעה חולפת יום ושנה
ואת עדיין לו ממתינה
שעה חולפת יום ושנה
עודך זוכרת ולא מאמינה.
את פרי גנך את תבקשי
מי לך יאמר ומי לך ישיב
מר כאבך רודפים הימים
נותרת לבדך רוצה להאמין
שהנה קרבה אותה השעה
שבה הבטיח לשוב בחזרה.
שהנה קרבה אותה השעה
שבה הבטיח לשוב בחזרה.
את פרי גנך את תבקשי
מי לך יאמר ומי לך ישיב
מר כאבך רודפים הימים
נותרת לבדך רוצה להאמין
שהנה קרבה אותה השעה
שבה הבטיח לשוב בחזרה,
שהנה קרבה אותה השעה
שבה הבטיח ולא שב
שנה של כאב , שנה של דמעות ,שנה של הזיות , שנה של רוע, שנה של יגון , שנה של רייקנות
אני זוכרת שהיינו באים אלייך כולם , את היית מנשקת אותי במצח מחבקת אותי ואומרת שאני הנכדה שאת כ"כ אוהבת
אני זוכרת את זה כאילו זה היה היום
זה היה במילחמה אמא הייתה בהריון חודש שביעי והיינו צריכים לנסוע רחוק
ואת התקשרת אליינו רצית שנבוא ..אספת את כל הבנים והבת שלך .. כדי להיפרד מאיתנו, להיפרד לעולם
ובסוף אנחנו והבת שלך לא באנו היינו בנתניה ..
היינו שם שבוע שלם
וביום חמישי דיברנו כל הדודים לצאת לבאולינג במוצאי שבת להנות קצת
ואזז הרגשתי דקירות כאלה הרגשתי שאני חייבת לדבר איתך , לשמוע תקול שלך , לראות מה איתך .
ביקשתי מאבא שיתן לי התקשרתי אף אחד לא ענה , התקשרתי לאבי (הבן הגדול ) והוא נתן לי אותך
ודיברתי איתך . שאלתי לישלומך ..את אמרת שהכל פסדר , בביטחון . ואז אמרת "בר אני אוהבת אותך כ"כ. . "
אמרתי לך שגמני אוהבת אותך מאודדד
ואמרת לי שננסה לבוא מהר, בזמן הכי קרוב שאפשר ..אמרתי לך אני ישנכע את אבא אולי ביום ראשון ..
ואת אמרת טוב מתוקה . והשיחה נותקה .
הרגשתי רע הרגשתי שהולך להיות משהו אבל כרגיל .ה ת ע ל מ תי !
בבוקר שישי 29/7 אבי (אח של אבא) התקשר ואבא יצא כולם ישנו חוץ מאמא דודה שלי ואני שהייתי מתחת לשמיכה בלי שיראו אותי ..
אבא חזר כולו דמעות , בחיים לא ראיתי אותו ככה , והוא לא ראה שראיתי .. דודה שלי התחילה לידאוג שאלה מה קרה? אמרה נוו מה קרה תענה כבר מה קרה
אבא שלי אמרה בדמעות .. "אמא ..הלכה.." התחלתי לבכות והיו צעקות
הלכנו אני דודים שלנו וההורים שלי לחיפה נסעות לבית של סבתא שלי. אחיות שלי נישארו בנתניה
כל הדרך חלמתי שזה לא אמיתי אמרתי לעצמי זה לא נכון הם משקרים זה לא הגיוני
סבתא שלי לא יכולה למותתתתתתתתתתת!!! היא לא יכולה למות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!:'(
הגענו לחיפה ניכנסו אלייה הבית ..הבית היה אפור , כאילו נשמה הלכה לה ..התחלתי לצעוקק לבכות
ראיתי אותה במיטבח זרוקה , זרוקה שם ומכוסה עלייה שמיכה שמיכה של מוות
לא נתנו לי לראות תפנים שלה , כ"כ כעסתי צעקי נישברתי
דודה שלי הלכה ליראות תפנים שלה והתגנבתי ..וראיתי אותך , את שהיית כ"כ שמחה ..כ"כ מאושרת ..
היית שם .. זרוקה על הריצפה עם עיניים פקוחות ובלי הפאה שלך לבנה כירח ,כקמח...
ולא האמנתיייייי ! צעקתי שזאת לא את! שאלוהים יחזיר לי אותך כי זאת לא את ששוכבת שם!
זה מישהי אחרת זה לא הגיוני
יום שישי שעה 9:00 את ניקברה ואיתה הנשמה שלי והלב שלי!
אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול ..
כולם היו אבודים הכל זרוק כל אחד מהאחים לבד , יושב לבד בצד
ואת כבר לא היית כאן , אולי הסתובבת אבל אנחנו לא ראינו אותך!
כולם חשבו שאני ילדה קטנה שלא מבינההה שלא מבינה כלום אבל הם לא מבינים שאת היית הכל בשבילי
שאת היית הכי הרבה !
אחרי שהכלת חודשיים אחרי הכאב הזה ב29 יום שישי
האירו פניינו נולד לנו אח , נולד לך נכד .. באותו תאריך שהלכת באותו ביום שישי ..רק שאת לא היית כדיי לראות אתזה !
מחרר שנה שלמה ..
ואני עדיין לא מעקלת אתזה
לא מעקלת שהלכתתתתת לי לא מעקלתתת:'(
החדר שלך ריק ואיתו הכל ריק
אני אוהבת אותך סבתא !
מחכה עדיין שתחזרי אליי כי אני לא מאמינה שאת הלכת
שהנה קרבה אותה השעה
שבה הבטיח לשוב בחזרה
שבה הבטיח ולא שב.
29/7 יום שישי
10/7 יום שלישי =שנה שלמה בלעדייך=
מצטערת!
הייתי חייבת






