פרק 4:
הם דיברו במשך שעה על סיפור חייו של אדם. הוא סיפר לה על כך שהוריו שלחו אותו אל הפנימייה בגלל נטיותיו המיניות, וגם מכיוון שחבריו החלו לגרור אותו לשימוש בסמים קלים. "הם קיוו שאני אוכל להיגמל מהסמים אם ישלחו אותי לפנימייה" אמר אדם. "וזה באמת עזר. לא נגעתי בסם במשך חצי שנה. עכשיו אני מעשן רק שלוש סיגריות ביום" "גם סיגריות זה סוג של סמים" אמרה אור. אדם הסתכל לתוך עיניה. "אבל זה פחות מסוכן" הוא אמר. אור חשה באי נוחות פתאומית כשהוא הסתכל לתוך עיניה במבט רציני. היה משהו מיוחד כל כך בעיניו. "העיקר שהפסקת" אמרה אור והתחמקה ממבטו. מבטה התמקד על המראה על הקיר
ממול. המראה שיקפה אותה ואת אדם יושבים קרובים אחד אל השני, והיא הבחינה בכך שאדם בוחן את פניה. בראשה החלו להתרוצץ מחשבות על כך שאולי יהיו חברים, אך נזכרה שהוא הומו, ושהוא חושב שהיא בן. בחדר השתררה שתיקה מביכה למשך כמה רגעים. "תכיר לי את החבר'ה?" שאלה אור. "עכשיו?" שאל אדם, עדיין נועץ בה מבטים. "כן, למה לא" אמרה אור וקמה מהמיטה. אדם החזיק את ידה ומשך אותה בעדינות בחזרה אל המיטה. "יש עכשיו שיעור, חכה עוד רבע שעה שתהיה להם הפסקה" אור התרחקה ממנו מעט. "למה אתה מתרחק? אל תדאג, אני לא נושך!" אמר אדם בחיוך שובב. "אבל אני כן!" התבדחה איתו אור. אדם צחק. "זה כזה משפט של בנות" הוא אמר. אור התאפקה שלא לצעוק שהיא בכלל בת. הם המשיכו לדבר מעט, ואז אדם לקח אותה לפגוש את הבנים האחרים בפנימייה. "זה קספר" אמר אדם והצביע על נער גבוה בעל שיער שטני ועיניים חומות. "וזה ג'ף, ולידו זה דניאל, ומי שיושב שמה על הספסל זה מרטין, ומי שעומד לידו זה תום" הוא המשיך להגיד לה מי זה כל אחד ולבסוף אור התייאשה מהמאמץ לנסות לזכור את השמות. "אתה צריך ללכת ללמוד?" שאלה אור את אדם בסוף ההפסקה. "אני יכול להבריז בשביל שלא תהיה לבד" אמר אדם. "באמת? זה לא יסבך אותך בצרות?" אדם חייך את החיוך השובב שלו. "וגם אם כן? מה זה משנה?" אור חייכה. "יאללה, בוא החוצה אחי" אמר אדם והם יצאו אל הדשא הענק שהתפרש מסביב לבניין. הם התיישבו מתחת לעץ ענק עם עוד כמה נערים. "היי חבר'ה, תכירו, זה אור, הוא חדש פה" הציג אותה אדם בפני חבריו. "היי חבר, תגיד אתה מעשן?" שאל אחד הנערים. "לא, אני לא אוהב." אמרה אור. "אין בעיה. " אמר הנער וזרק לשיחים חפיסת סיגריות ריקה והוציא מהתיק שלו עוד חפיסה והדליק לו אחת. אור התקרבה אל אדם ולחשה באוזנו: "אולי תעשה לי סיור". "למה?, אני הבנתי שאתה הקפת את כל בית הספר יחד עם המנהל." "אתה באמת חושב שהקשבתי לו?, את האמת, אני חשבתי על מישהו שראיתי שהיום בהפסקה". אדם נירא קצת בהלם. "אה.. כן.. אז טוב בוא, חברה אני הולך לעשות לאור סיבוב." הודיע וקם. "יאללה אתה בא?" שאל, "כן, כן, אני בא..." אור קמה על רגליה. הם התחילו ללכת, "לאן אתה רוצה להגיע קודם?" שאל אדם. "האמת שזה לא משנה לי, אבל לא היה לי נעים להיות ליד החברים שלך, אני עדין לא מכיר אותם." "אהא... תחמן אתה... אוקי, בוא נלך לקפיטריה" הם הלכו לקפיטריה, שם הציג אדם בפני המוכר את אור. אחר כך הם הלכו לכיתות המדעים, ואז אדם עשה הצגות בחלונות כיתות הלימוד. "היי אור, בוא, הגענו למקום הכי טוב שקרה בכל המקום הזה." הם התקדמו לכיוון חדרי המגורים, אבל לפני שהגיעו לשם הם פנו שמאלה, "בוא כנס" הוא פתח דלת צהובה די גדולה. בפנים היו מקלחות, כל מקלחת הייתה מוקפת בקירות כאלה של פלסטיק, אבל הם הסתירו רק מהברכיים אד לצוואר. "אז... מה אתה אומר?, נחמד לא?" "זה בסדר... ראיתי יותר טוב אבל אני אסתדר." אמרה. "אתה תסתדר ... אל תדאג, בשעה שיש מים חמים, מי שיש את הגדול ביותר נכנס ראשון." "איכס" אור אמרה זאת בכל רם. אדם התפקע. "אל תדאג, יש עוד מקלחות לאלו שלא נעים להם, לפחדנים. אז שם זה מהברכיים אד אחרי הראש." אור נשמה לרווחה. "מה קרה לך אור? למה נשמת לרווחה?". אור הסתבכה.
להמשיךך?





