*#*פנימיה לבנים*#* סוגרת תבסטה

QUOTE (loisana11 @ 23/08/2007) מ ד ה י ם ! (:
אבל מתי אור מתכוונת להגיד להם שהיא בת?!
זה לא יכול להימשך לנצח..
חח רחלי לא יודעת , אולי בהמשך..
ואולי לא .

תודה בובה אוהבת אותך

כזה יפפה :]
חחח אדם חושב שהוא הומו אבל הוא לא.
תמשיככי מאמי

המשךךךךךך

(= ברור שלהמשיך.

יפהיייפה.

תודה בנות אוהבת אתכןן(:

ממממדהההייייייייםםםםםםםם
יאלה שאור תספר כבר שהיא בת והיא ואדדם יחיו באהבה 😊

מהמם !! :]

מהמם

תודה בנות [:
מחר לפני שבת אני יעלה המשך ..
אוהבת אתכןן

QUOTE (Noykush @ 23/08/2007) ממממדהההייייייייםםםםםםםם
יאלה שאור תספר כבר שהיא בת והיא ואדדם יחיו באהבה 😊
זה בדיוק מה שאני אמרתי !!
חוץ מהקטע שהם יחיו ביחד /;
כי אדם הומו X_X

בקיצור יאללהה..

שתספר להם שהיא בת D:

3>

כזה יפה (:
מחכה להמשך !!!
333>

וואי סיפור מדהים,
אני אוהבת את הסיפור הזה,
השלמתי... פרקים מושלמים.
מחכה להמשך(:

תודה בנות אוהבת אתכן
כבר מעלה המשך..

פרק 11

הם רצו בשקט ככל שיוכלו לכיוון חדרי המגורים.
כאשר הגיעו הם פתחו את הדלת ונעלו אותה אחריהם.
אור נפלה על מיטתה והתחילה לצחוק... "אם מישהו היה רואה אותנו ככה הוא היה חושב שאנחנו גנבים או משהו כזה" היא עברה לישיבה.
עכשיו גם אדם התיישב על מיטתו.

"כן אה... טוב..מה אתה רוצה לעשות אור?!" שאל אדם והביט אל תוך עיניה של אור.
אור החזירה לו מבט וישר השמיטה אותו, עיניו הקרינו אושר, אבל היא הרגישה בושה להביט בהן.
"לא יודע, לא חשבתי מה אפשר לעשות, זה יום ראשון ללימודים שלי כאן, וכבר אני יוצא משיעור. איזה ילד טוב ירושלים אני אה" אמרה וחזרה לשכב.
"כן... טוב.. אני לא יודע מה איתך אבל אין לי כוח להסתובב בחוץ, מצידי אני יכולה להישאר כאן...לחשוב.. על החיים... , מה אתה אומר?!" אדם גם נשכב כשמבטו אל התייקרה.
"אני לא יודע... אם אתה רוצה להישאר פה אני גם הישאר, רק במקום לחשוב על החיים, אני יקרא על חיים של אחרים, תגיד יש לך ספר? את שלי כבר גמרתי בנסיעה שלי לפה."
"מה אתה חושב? שאני בת חפרנית שקוראת כל היום כי משעמם לה?! חה, חה... אני לא ממש קורא ספרים, אבל אחותי..."
"יש לך אחות?! לא אמרתה לי.. בת כמה היא?!" אור התפלאה, אדם לא סיפר לה על אחותו.
"היא בגיל שלך, היא קטנה ממני בשנה. היא תולעת ספרים קטנה זאתי... ולא נתת לי לגמור את המשפט, יש לך מזל שאחותי שלחה לי לפני שבוע ספר, היא מנסה לגרום לי להתחיל לקרוא." אדם התכופף למתכת למיטתו והוציא משם את המזוודה שלו, הוא פתח אותה, שם מעל כל שאר החפצים היה ספר עטוף, הוא הוציא אותו וזרק לאור. היא תפסה אותו. "תירא אותו ותגיד לי מה דעתך, אני רוצה דעה של בן, דעה של בת זה לא מספק אותי, אחותי אמרה שזה ספר יפה... מה שתגיד אני לא אוהב במיוחד לקרוא, אני אוהב... " אדם עצר "עזוב, שכח את מה שאמרתי... " פניו של אדם התחילו להאדים, הוא הסב את מבטו לקיר וחזר למיטתו.
"אדם, מה אתה מסתיר ממני?" שאלה אור הקול רציני (יותר מידי רציני).
"כלום עזוב.. זה לא חשוב." אדם נשכב על מיטתו והסתובב אל הקיר.
אור קמה ממיטתה והתקדמה אל מיטתו של אדם, היא קרעה ברך ליד מיטתו, קירבה את פיה לאוזנו ולחשה:
"אדם... מה אתה לא רוצה לספר לי?!" לא הייתה תשובה מאדם, אור הרגישה שרעד עובר בו. "מה זה? אתה לא רוצה לגלות? אוקי... בוא נירא.. אדם האם... יש לך חולשות?!" לא הייתה תשובה " טוב אני אגלה בעצמי" אור התרחקה מאט מאדם, אחרי מס' שניות היא קפצה עליו והתחילה לדגדג אותו.
הוא צחק והתחנן שתפסיק, אבל היא המשיכה בשלה ושאלה אותו שוב ושוב מה הוא מסתיר, אחרי כ-3 דקות הוא אמר שהוא יספר לה. היא עזבה אותו, אחרי שנשימתו חזרה לעצמה הוא אמר: "נו..אור אל תכריך אותי..." התחנן אדם.
"אדם?! אתה צריך עוד מסע דגדוגים?!" שאלה בקול הכי ילדותי שלה.
"חה! עכשיו הייתה בול כמו אחותי שהיא עושה הצגות! אוי אתה צריך להירשם לחוג דרמה!.." הייתה שתיקה. אור לא המשיכה היא רק ישבה על מיטתו של אדם וחיכתה. "טוב נו דיי!! אתה תצחק עלי!!" שבר אדם את שתיקה.
"אני מבטיח לך שאני לא אצחק," אמרה אור "עכשיו תספר לי?" שוב הייתה שתיקה.
שוב אדם קטע אותה "בסדר, בסדר... אוך אתה מעצבן" אור חייכה "אני...אני כותב" שום חיוך של לעג או צחוק היה על פניה, היא הייתה רצינית. כנירה שזאת לא הייתה התגובה שאדם ציפה לה. הוא התיישב והביט בה. "מה אתה כותב?" שאלה פתאום אור.
"אה... " אדם היה מבולבל "קצת שירים, כמה שורות, סיפורים קצרים, ואת כל הסיפורים הארוכים שלי אני אף פעם לא גומר".
"נחמד..." אמרה אור בסתמיות. היא קמה ממיטתו של אדם ועברה למיטתה. "נחמד... אני בכלל לא
כישרוני, על כלי נגינה אין לי סיכוי, ניסיתי ציור, גם לא.. אני גרוע.. וכתיבה... אין לי רעיונות..אין לי דימיון מפותח כנירה." הייתה שתיקה מביכה אחרי הווידוי של אור. האמת שזה לא היה מדויק, היא אור ידעה לשיר, זה היה התחביב שלה, והוריה גם רשמו אותה לפיתוח קול, היא לא החשיבה את זה כ"כישרון", והיא גם הייתה טובה בספורט, הספורט המועדף עלי היה טניס והיא אף הצטיינה בו.
"תוכל לתת לי לקורא את אחד הסיפורים שלך?!" שאלה לפתע אור.
"אמ..." אדם היה נבוך. אף פעם הוא לא גילה לאיש שהוא כותב, אחותו פעם אחד תפסה אותו כותב, היא התעניינה באתחלה אבל אחר כך הניחה לו לנפשו. הוא לעולם לא נתן לאנשים אחרים לקרוא את יצירותיו.
"אתה לא חייב אתה יודע, אני רק שואל." אור השפילה את מבטה, היא הייתה סקרנית כלפי כישרונו של שותפה לחדר.
"בסדר... בסדר, בסדר! אני מסכים. אני ייתן לך לקרוא את אחד מהם"
החיוך של אור הופיע, היא קפצה וחיבקה את אדם. אדם הסמיק כהוגן, המום. היא הרפתה באותה מהירות שהגיע... "תודה!" החיוך עדין היה מרוח על פניה.
ליבו של אדם התחיל לדפוק... חזק... ועוד יותר חזק.
"אדם?! הכל בסדר?" שאלה אור כאשר היו בדרכם אל השעה אחרונה במדע.
"מה?!" אדם שאל לא ממוקד, הוא חשב על כל מה שהיה בחדר, על זה שהוא נתן לאור לקרוא את אחד הסיפורים שלו ואיך הוא הגיב.. הוא שמח, לא צחק לא לגלג... הוא היה מאושר. "כן, כן הכול בסדר" אמר אדם.






ביקשתן פרק ארוךךך? הינהההה (:
איךך? להמשיךך ..?

תגובות ..
אוהבת אתכן

כןןןן
מחכה להמשךךךך