~לפני>>ואחרי~

QUOTE (ירדן15 @ 23/07/2007) QUOTE (Noykush @ 23/07/2007) QUOTE (ירדן15 @ 23/07/2007) QUOTE (Noykush @ 23/07/2007) חיחיחי הוא מעצבן אותכן?
תתמודדדדדוו 😛
ותודה :]
ככן אהבבלל
שקוע בסרט בבזמן שזורקים עליה פופקורן!
חיחיחי
נחייה ונראלה 😊
חחחחחחחח קייצצר ,
לא אהבתי אותו
לא שאלתי את דעתך 😛

מדהים כרגיל.
המשךךךך

וכרגיל, פשוט מדהיםםםםםםםם [:
תמשיכי P;

אהבתי (:
תמשיכי !!

המשך =]

תודה :]]

קקראתי הכל ,
יפפה [:

אלללללה רוצייים המממממשך

אתם יכולים לרצות 😊
סתם חח בערב

QUOTE (Noykush @ 24/07/2007) אתם יכולים לרצות 😊
סתם חח בערב
סבבה אחות שלו 😛

QUOTE (ירדן15 @ 24/07/2007) QUOTE (Noykush @ 24/07/2007) אתם יכולים לרצות 😊
סתם חח בערב
סבבה אחות שלו 😛
אני לא אחות שלו,
אני אחות שלה,
אין לי אחים....
[יש לי 4 אחיות 😠 😢 ]

QUOTE (Noykush @ 24/07/2007) QUOTE (ירדן15 @ 24/07/2007) QUOTE (Noykush @ 24/07/2007) אתם יכולים לרצות 😊
סתם חח בערב
סבבה אחות שלו 😛
אני לא אחות שלו,
אני אחות שלה,
אין לי אחים....
[יש לי 4 אחיות 😠 😢 ]
חחחח כן ירבו ! :]

QUOTE (ירדן15 @ 24/07/2007) QUOTE (Noykush @ 24/07/2007) QUOTE (ירדן15 @ 24/07/2007) QUOTE (Noykush @ 24/07/2007) אתם יכולים לרצות 😊
סתם חח בערב
סבבה אחות שלו 😛
אני לא אחות שלו,
אני אחות שלה,
אין לי אחים....
[יש לי 4 אחיות 😠 😢 ]
חחחח כן ירבו ! :]
וואט אבררררררררררר 🙄

-כותבת 😁 -

מהפרק הקודם:
ואני נכנסת הביתה,מוטשת מהיום הזה,
מהיום הארוך הזה,
מחליפה בגדים ונשכבת על המיטה,
המחשבות רצו לי בראש,
הכל היה מעורבב,
אוריאן,עומר,שי.
ולאט לאט,עיניי נעצמו,
ואני נרדמת.

פרק 20:
בבוקר,שוב,התעוררתי מהצעקות של אמא.
"נו אאמא די לחפור אני עייפה" צעקתי עליה,
לא הייתי מודעת למילותיי,העיקר שתעוף מפה כמה שיותר מהר.
"איך את מדברת אליי שני? יש לך בית-ספר היום! קדימה קומי!" אמרה ומשכה ממני את השמיכה.
"נו,אמא מה את מושכת לי את השמיכה מה אני ילדה קטנה?יאלה תני לישון" אמרתי לה בעניים עצומות,מנסה לתפוס קצת שקט.
"שני..." אמרה במבט מזהיר,"טוב,טוב" אמרתי בשקט והתיישבתי על המיטה.
לאחר כמה דקות קמתי, הלכתי לשטוף את פניי בשירותים,עשיתי את צרכיי,
התארגנתי מהר מהר,ויצאתי לדרך.
כשהגעתי הבית-ספר היה שומם.
הסתכלתי בשעה, 7:45 .
מה היא סתוווומה?! מה אני יעשה פה רבע רעה?
התעצבנתי עלייה,למה היא מעירה אותי כ"כ מוקדם?
עליתי את כיתתי, היא הייתה ריקה ושוממה, ישבתי במקומי,מחכה שמישהו כבר יגיע,
למרות שזה לא כזה משנה כי אני במילא לא אדבר איתו.
פתחתי את הפלאפון שלי ושמתי את ה שיר Umbrella שתהיה לי קצת חברה. [חחח אני בדיוק שומעת אותו]
שמעתי עוד כל מני שירים,
דלת הכיתה נפתחה,מתוחה הגיחה טל,
"בוקר טוב" אמרה לי והניחה את התיק שלה על כיסאה.
מה פתאום היא מדברת אליי?
הרי כשאוריאן בסביבה היא אפילו לא מסתכלת עליי,היא כזאת צבועה,
שפוטה,מגעילה.
אם לי הייתה השפעה כמו של אוריאן על הסביבה הייתי משפיעה לטובה,ולא לרעה,כמוה.
הוצאתי לי את המחברת הכללית שלי, שכל פעם שאני שוחכת להביא מחברת של מקצוע כלשהוא,אני כותבת במחברת הזו.
הלכתי אל הדף האחרון,והבטתי.
25.1.07
'היי, זו שוב אני, שני,
אני לא מבינה בכלל למה אני כותבת לך,
זה נראה כזה טיפשי,שאני מדברת,כותבת,את מחברת.
מה אני ילדה קטנה?
אבל אומרים שזה משחרר,וצודקים.
השעה עכשיו 11:05 בדיוק נגמר שיעור היסטוריה,
שיעור הסטוריה הכי גרוע בחיים שלי.
כן,שוב אוריאן,
אני לא מבינה מה יש לה ממני,
בכל סיבה שיש לה היא נטפלת אליי,
הייתה היום יום-הולדת לשחר,
שחר ילדה נחמדה,באמת,שקטה,לא מדברת הרבה.
היא לא רעה כמו אוריאן,אבל בכל זאת חברה שלה,
הן כ"כ לא מתאימות,באמת.
שחר היא לא אחת כזאת,ורואים עליה,היא ממש נחמדה.
אני חושבת שאם לא הייתי נראית איך שאני נראית עוד היינו חברות.
בקיצור, אמא שלה הביאה לה עוגה,ואוריאן הביאה בלונים,
אני לא מבינה איך היא השקיעה בה כ"כ , נכון שלהביא בלונים זה לא השקעה,
אבל מצד אוריאן זו כן, כי אוריאן מתחשבת רק בעצמה, ולא אכפת לה מאחרים,כזו היא.
ושחר שמחה,ראו עלייה,העניים שלה היו נוצצות,ועל פניה התפרס לו חיוך ענקי,
היא ריקדה וקיפצה כמו משוגעת.
אוריאן חתכה את העוגה,וחילקה לכולם,
זאת אומרת,לכולם,חוץ ממני,
כשבאתי אליה וביקשתי עוגה היא רק גיחכה ואמרה "היית מתה" לקחה חתיכת פרוסה ותקעה לי אותה על השפתיים,
הייתי ב שוק ממה שהיא עשתה,
כי בסכ"ה לא עשיתי שום דבר רע,
כל הכיתה צחקה,כמובן,
יצאתי במהירות מהכיתה ושטפתי פנים,
אני כ"כ שונאת אותה,בחיי.
למה היא עושה את זה?מה היא ילדה קטנה?מה אנחנו בגנון,
זה היה היום שלי,היום הנוראי שלי,
אני כבר לא מתלפאת,כל יום משהו אחר.
נראה אותך בפעם הבאה 😉 '

קראתי את זה ודמעות עלו על עיניי,
נזכרתי בזה,בדיוק לפני חודש.
עכשיו הם עוד קצת התבגרו ואין כ"כ את הדברים האלה,
אבל עדיין,זה נשאר בליבי.
כרגע הם יותר מסתפקים בלהתעלם.
לאט לאט כל הכיתה התמלאה,והמורה נכנסה לכיתה,
והשיעור התחיל.
בהפסקה רציתי לאכול מסטיק,כ"כ היה בא לי.
פשפשתי בתיקי וחיפשתי כסף, היה לי שתי שקל,
לקחתי שקל והלכתי לוואקי[הקיוסק],לבד.
הסכלתי סביב וראיתי איך כולם מביטים בי,
חושבים שאני לבד,מרחמים עליי.
זה היה כ"כ מגעיל.
ביקשתי מטלי שתביא לי חבילת מסטיקים,לקחתי מסטיק אחד ואת השאר הכנסתי לתיק.
הבטתי בילדים מהתיכון,שישבו על הספסלים שיש ליד וואקי,
מבינהם ראיתי את שי,
לא רציתי לעבור לידו,אבל הייתי חייבת,כיוון שזה המעבר היחידי אל בית-הספר,
אלא אם כן אני רוצה לעשות את כל העיקוף ולעבור דרך התיכון.
"היי" אמרתי בשקט כשעברתי ליד שי,
תיארתי לעצמי שהוא לא רוצה שחברים שלו יכירו אותי,שהוא מתבייש בי,
שיש לו ידידה שמנה ומכוערת כמוני.
"היי שני,בואי בואי תכירי" אמר לי בחיוך ואני הופתעתי,
אז הוא לא מתבייש בי.
התקרבתי אליו בחששה, וכשעמדתי מולו נתתי לו נשיקה בלחי,
"מה קורה?" שאלתי,
"מעולה מאמי,בואי תכירי, זה ערן,חבר טוב שלי, זה שלומי,וזה שוהם" אמר,השם שוהם הזכיר לי את הילדה מבית-החולים,
הספקנו לדבר קצת באייסיקיו..
"היי" אמרתי בשקט.
"היי בובה, איך קוראים לך?" שאל אותי שלומי,
"שני"
"אה,שם יפה כפרה" איזה ערס,שונאת ערסים,
ריח הסיגריה שלו הגיע לאפי,השתעלתי המון,לא יכולתי לנשום,
שי נבהל ,בא לעברי ותפך על גבי,
"הסיגריה" אמרתי בקושי נושמת ,"כבה אותה"
שלומי כיבה את הסיגריה ואני לאט לאט התחלתי לחזור לעצמי,
"מה כפרה? מה את אלרגית או משו?" שאל בחוסר הבנה,
"חחח לא,יש לי אסטמה" [מי שמבין בזה מוזמן לבוא ולהסביר לי חחחחחח]
"אאה,לא הבנתי,מצטער נשמה"
"זה בסדר,יאלה אני עפתי,בי שי,ביי ערן,ביי שלומי" אמרתי בצחקוק ועפתי משם.

יצא ארוך?!?! חחחח תכף אני יראה 😂
סתם נו, לאביוווו 3>