~לפני>>ואחרי~

מדהים!!!
סיפור מושלם :]

תמשיכייייי (:

נוייקושש :]]
השלמתי את הפרקים שפיספסתי...

את כותבת מדהים!!!

תמשיכייייי

3\>
מור

פרק מדהים ,, כרגיללללללל (:
תמשיכייייי =]

תודה,
עוד קצת?

למה קצת?!
קבלי הרבה !!!!!!
נו אני רוצה המשך 😊

חח אני הולכת עכשיו לכינרת 😉
מחר..
אבללללללללל... רק אם יהיו תגובות

^
^
^
הרבה הרבה הרבה 😛

פרק מדהיםםם !!
כרגיל 😉
יאללה המשךך 😊

חחח, אוהבתת 😁

אוף!
😊

אההההה זה שי נכון?
כפרה על האוהבי הזה חחח סתם
וואי נויקו'ש כמה לומות זה כז מדהים
והעומר הזה הוא פשוט בוה לשם עומר חחח XDDDD
הפרק הורס מדהים משגע
ואיזה מסכנה שני
מה המורה צועקת את זה?
איזה מורה כלבה
אני הייתי נותנת לה מכות
מי היא חושבת שהיא? זבלללל
אהבתי ת הפרק
דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף המשך
אוהבת אותך 3>

מהמם .
תמשיכי

המשךךךךך=]]]]]]]]

המשך ...
איזה מורה זבל ...
הייתי מעיפה אותה
מהביצפר D:

תודה בנננווווווווות 😊
עווד מעט תקבלו המשךךך [אחרי שאני יגיב לכל הסיפורים פה חחח]

ממדההיםםם =]

בנווווווווווווווווות
היום בערב אני הולכת לבריייככככהההההה עם המשפוחה
אז כשאני חוזרת?!
אני רוצה לראות ה ר ב ה תגובות,
לא להתקמצן 😉
לאאבב 3>
נויייייי =]

מהפרק הקודם:
מישהו יצא מהכיתה, לא טרחתי להסתכל מי זה,
למה לי?
אך עם זאת, הייתי סקרנית, עצרתי את עצמי ולבסוף לא הסתכלתי אחורה.
מישהו התיישב לידי,
הסתכלתי עליו, זה היה . . . . .

פרק 9:
עומר.
"מה אתה רוצה?" שאלתי ביובש ולא הסתכלתי עליו.
"סתכלי עליי רגע" אמר ואני הבטתי בו בכעס.
"מה?"
"אני מצטער." אמר, כמה פעמים הוא יגיד שהוא מצטער?
הוא לא מבין שסליחה לא עוזרת פה?
"תצטער עד מחר, זה לא יעזור לך." אמרתי וסובבתי את ראשי לצד השני,
מסתכלת על האנשים היורדים ועולים במדרגות.
"נו,שני,מה רצית שאני יעשה?" שאל, כאילו הוא לא יודע.
"מה רציתי שתעשה? מה בסכ"ה ביקשתי? שתחפה עלייי? שתמציא משהו למורה? הרי אתה טוב בזה לא?
אני עזרתי לך, אני הוצאתי אותך מהעונש, במקום שתהיה עכשיו מרותק בבית , אתה פה בבית-הספר!
זה מה שאני מקבלת? כאפה לפנים? אתה כזה כפוי טובה,באלוהים." המילים קפצו מפי, הלשון התגלגלה,
לא הבנתי מאיפה זה בא לי, לא האמנתי על עצמי,
ראיתי שגם עומר היה קצת בהלם, הוא הביט בי ושתק.
"טוב נמאס לי," קמתי ולקחתי את תיקי על גבי "אני הולכת הביתה, תגיד למורה שהלכתי, או שגם את זה אתה לא יכול לעשות?!" שאלתי בזלזול וירדתי למטה.
למזלי,רכז השכבה לא היה שם, אז יצאתי מהשער, והתהלכתי ברחובות העיר,
הלכתי והלכתי והלכתי,
לא מודעת היכן אני נמצאת,
חשבתי על שי,
הוא חמוד,
הרגשתי שאני מאוהבת בו, אך לא כ"כ ידעתי,
פעם ראשונה ואחרונה שהייתי מאוהבת הייתה בכיתה ו' , וגם זו לא הייתה אהבה ממש.
לא ידעתי איך מרגישים כשמאוהבים.
אך עם זאת,רציתי את זה,
רציתי את הסבל,העצב,השמחה,האושר שבאהבה.
רציתי לדעת איך מרגישים,
רציתי לאהוב מישהו,ושהוא יאהב אותי בחזרה,
ידעתי שזה רק אשליות,
שדבר כזה לא יקרה מעולם.
אך אשליות זה טוב,
המשכתי ללכת בקצב מהיר,
מנסה להוריד כמה שיותר קלוריות.
הייתי צמאה,הקניון במרחק של כ-10 ד'ק הליכה מכאן.
הלכתי שוב בקצב מהיר אל הקניון,נכנסתי למקדונלס, וביקשתי מים.
הם נתנו לי כוס מים, שתיתי אותה עד הסוף, מילמלתי 'תודה' והסתלקתי מהמקום,
בדרך עברתי ליד 'בוניטה' חנות הבגדים שאימי קונה שם,
כמה וכמה פעמים היא הציעה לי גם לקנות משם,אך אני סירבתי.
על חלום הראווה עמדה שמלת קולר כסופה,מדהימה.
כמה שקינאתי בבובה הזאת,איזה גוף יש לה,
אני גם רוצה להיות כמוהה,אני גם רוצה.
נמאס לי שיש חנויות שבכלל לא מוכרות בגדים במידה שלי,
נמאס לי שכשאני מוצאת בגד יפה הוא לא עולה עליי,
נמאס לי שבחתונות ובאירועים מיוחדים אין לי מה ללבוש.
נמאס.
רצונותיי לעשות דיאטה הלכו והתחזקו,
יצאתי מן הקניון ופתחתי בריצת מרתון,
רצתי הכי מהר שיכולתי ,
אולי 10 ד'ק רצתי ככה,שמבחינתי זה הישג,
הייתי צמאה שוב, פי היה יבש,
הלכתי הליכה מהירה עד לביתי, כעבור 15 ד'ק הגעתי,
זרקתי את התיק על הרצפה וזינקתי אל המטבח,הוצאתי כוס ומילאתי אותה במים.
שתיתי 3 כוסות מים גדולות,החנתי את הכוס בכיור והלכתי אל המחשב.
פתחתי את הבלוג שלי, וסיפרתי מה קרה לי במהלך היום,
העתקתי את זה והדבקתי גם בפורום שלי.
בנתיים גלשתי באינרנט, כעבור 10 ד'ק, נכנסתי לבלוג,
5 הודעות חדשות.
כולן היו הודעות תמיכה כגול:
'איזה חמוד שי'
'איזה זבל עומר'
'איזה מגעילה אוריאן' וכ'ו
עניתי לכולן, ונכנסתי לפורום, גם שם היו הודעות תמיכה,המון.
עניתי להן, ונכנסתי לאייסיקיו.
הייתי על אונליין, לא היה לי מה לכתוב באווי.
היו לי 10 מחוברים, אין לי הרבה אנשים באייסיקיו,
רובם ילדים מהאינטרנט, ואני גם לא מדברת איתם הרבה באייסיקיו.
מזערתי את האייסי, ופתחתי את המדיה פלייאר,
שמתי את השירים האהובים עליי,
השיר 'נצמדנו' של שלמה ארצי התנגן ברקע.
השיר האהוב עליי.

"ואז אני נכנס לחדר, ושואל "האם?
כולם פה כלומר בסדר, כולם עוד חיים?"
ואת שרה עם גיטרה, געגועים לים
כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם

אני לא אספר הכל, רק איך חשקתי בך
וכשהמלחמה פרצה, חיינו במיטבח
וכשהמלחמה חלפה, כמו כל דבר חולף
הקמתי להקה, גיטרה בס ומתופף

והלהקה ניגנה בכוח כוח, את עצמה
והשדר צרח הפאנק הפאנק חזר לעיר
וכל נובמבר כשנהיה לנו עצוב וקר
נצמדנו זה לזה ושוב ניצמדנו לחיים

ואז אני נכנס לחדרו וראשך פרחים
הטלוויזיה כבר עובדת על האנשים
אז בואי נעשה שטויות, ונדבר אמת
אני אומר לך נתפשט, כדי להיצמד

אני לא אספר הכל, על איך עשינו מין
נצמדנו לאלוהים גדול, בתוך איצטדיונים,
מישל מישל קראתי לך, ואת מזה צחקת
ובכיכר נצמדת אליי, במות אבינו יצחק

והלהקה...

וכך נצמדנו שם לאדמה, לכיבושים
אני רוצה לישון איתך, צרחת לי בכבישים
ולפעמים היית לוחשת לי, בין אנשים
בוא נתחתן, תעשה לי ילד, ותכתוב לי שיר

אני לא אספר על הכל, על האתמול ההוא
על כל הלהקות, על חברים שנעלמו
ובאור הערב הסתווי כשנהיה כבר קר
אנחנו נצמדים למוזיקה, מוזיקה, מוזיקה, מוזיקה...

והלהקה...

ואז אני נכנס לחדר, ושואל "האם?
כולם פה כלומר בסדר, כולם עוד חיים?"
ואת שרה עם גיטרה, געגועים לים
כי הביקוש לאהבה, לא מסתיים אף פעם"

התיישבתי על המיטה וזמזמתי את המילים ביחד עם השיר,
לאחר שהשיר נגמר, שיר אחר התגן ברקע,
ביחד עם כל השירים האלה, נרדמתי לי מכל היום המעייף הזה.

מקווה שאהבתןן 😊
גיבוו =]