~*~קיץ אחד משנה הכל ~*~

אממ, התחלתי לכתוב סיפור חדש.
סגנון אחר טיפה, אני מקווה שתאהבו .
אממ הגעתי כבר בסיפור הזה לפרק 5 , וכבר אני יודעת איך להמשיך אותו והכל . אני מקווה שתאהבו .
עם לא , פשוט תגידו ..

אז הנה לכם פרק ראשון :]


-------------------------------------------------------
" אני לא מאמינה שאתם עושים לי את זה " צעקה אור על הוריה, הם ישבו והסתכלו עלייה במבט משועשע. מעולם הם לא ראו אותה כה כועסת . היו זמנים שהיא כעסה אבל כמו עכשיו,היא שנאה שמרחיקים אותה מהכל, מהחברות שלה במיוחד.
" אני בטוחה שאת תסתדרי שם, זה בסך הכל לקיץ. "
היא לא ידעה שהקיץ הזה הולך לשנות את חיה לנצח ,
אך בנתיים היא רק הייתה עצובה מרגע לרגע , היא לא רצתה להפסיק להסתכל על אלון ,
זה לא שהיא הייתה איתו או משהו ,
ההפך הם אפילו לא הכירו אחד את השני. היא סתם הייתה מאוהבת בו , כבר שנתיים שלמים היא רק רוצה אותו אבל בעצם הוא אפילו לא יודע על קיומה .היא כל כך רצתה לצאת עם חברות שלה לאן שהוא הולך ועכשיו כל הקיץ נידפק לה בגלל זה ,
" אתם פשוט שונאים אותי " היא אמרה בשקט ,
לא הייתה לה ברירה, נגד ההורים שלה אי אפשר להילחם.
היא עלתה לחדר שלה, המזוודה כבר הייתה ליד המיטה, היא פתחה את הארון והוציאה משם את כל הבגדים שלה, כמעט הכל. את רוב הבגדים היפים היא הוציאה,
היא אמרה לעצמה שלא משנה מה , היא לא תשתעמם שם . היא לא תהיה עצובה ולא כלום ,
היא כבר תימצא לעצמה תעסוקה.
היא סידרה את הכל יפה במזוודה וכשסיימה סגרה אותה והניחה אותה ליד הדלת, שאבא שלה יבוא לסחוב אותה לפני שהם יוצאים לעבר הפנימייה,
לפני שהיא הלכה היא הייתה חייבת לדבר עם אחת החברות שלה,
אחת החברות הטובות שלה הייתה שירן .
היא לא הייתה יפה כמו אור, בלונדינית,עם עיניים ירוקות,שזופה שכל הבנים רוצים, אבל חברה טובה היא הייתה מאוד, ובתור חברה טובה אור אהבה אותה מאוד .
שירן והיא מספרות אחת לשנייה הכל,
אור סמכה עלייה מאוד, לכן החשיבה אותה לחברה הכי טובה שלה.
היא לקחה את הפלאפון שלה מהשולחן, חיפשה את המספר של שירן והתקשרה אליה.
אחרי כמה שניות שירן ענתה לה, מאושרת מאוד מהרגיל.
" אורושששש " היא צרחה לאוזנה, כמעט מחרישה אותה.
" היי שירני, מה נשמע? " היא אמרה בקול מעט עצוב, בתקווה ששירן לא תשים לב. אבל מכיוון שהייתה חברה כל כך טובה שלה היא שמה לב מייד שמשהו רע קורה ולא הבינה מה .
" הכל בסדר, מה קרה? דברי. שומעים על הקול שלך "
" ההורים שלי שלחו אותי לפנימייה בקיץ, היום. " היא אמרה והשתדלה שלא לבכות .
היא לא אוהבת ששומעים אותה בוכה.
" מהה? אין מצב. למה? "
" לא יודעת מה הקטע שלהם, הם סתם אוהבים להרוס לי כל דבר. הם אומרים שאני יסתדר שם, שאני יכיר אנשים חדשים. "
" אבל יש לך את החברות שלך, באלוהים שאני לא מבינה אותם. מה הם רוצים ממך? "
" אני לא יודעת שירן, תאמיני לי. " היא אמרה , דמעות כבר ירד מעינייה,
מבלי שתכננה היא פרצה בבכי, שירן לא יכלה להרגיע אותה. אור לא רצתה לעזוב ובטח שלא בחופש הגדול,
כשנדמה לה שהלימודים מסתיימים ההורים שלה תוקעים אותה ללמוד באיזה פנימייה רקובה ומגעילה עם אנשים מגעילים.
" תישמעי, תנסי לשכנע אותם "
" אי אפשר , אני עוזבת ממש עוד רבע שעה. שירני תתקשרי אליי, תעדכני אותי. במיוחד לגבי אלון . "
" אל תדאגי אני יעדכן אותך בהכל , "
"טוב אני חייבת לזוז, סורי שהודעתי לך רק עכשיו. הודיעו לי לפני שבוע, פשוט לא מצאתי זמן להגיד לך. "
" זה בסדר מאמי, " היא ענתה לה בקול רגוע,
אור שמחה ששירן הגיבה בסדר,
הדבר האחרון שרצתה זה שאחת החברות שלה יהיו עצובות בגלל שהיא עוזבת ,
היא ניתקה את הטלפון, הכניסה אותו לכיס הג'ינס שלה וירדה למטה, למטבח.

--------------------------------------------------------
" ארזזזז.. אתה מוכן ? " צעקה אמא שלו מלמטה,
הם היו כבר מוכנים להסיע אותו לעבר הפנימייה שבו הוא הולך לשהות במשך כל הקיץ,
ללמוד כמו שהוא תמיד עושה. לחזור על החומר .
" כן אני מוכן " הוא אמר, סוחב איתו את המזוודה במאמץ , אבא שלו הסתכל עליו וחייך, הוא התקדם לעברו ועזר לו להחזיק את המזוודה בקלילות .
ארז חייך ,
" אני מקווה שיהיה לי טוב, אני לא רגיל שטוב לי לאחרונה. "
" תפסיק לחשוב דברים רעים כל הזמן אז יהיה לך טוב, " ענתה לו אמו , היא שנאה שארז מדבר רק דברים שלילים כל הזמן.
לאחרונה לארז לא היה ממש טוב,
בכלל במשך כל הזמן לא היה לו טוב.
חתיך הוא לא היה ממש,
הוא היה רגיל כמו כל השאר , עיניים חומות , שיער שחור חלק ונעים למגע , שפתיים קטנות, עור בהיר, אף טיפה גדול וחד,
הוא היה שונה מאחרים,
לרוב הבנים בגילו היו כבר חברות, הם תמיד היו במרכז הענייני ם.
הוא השתייך לקבוצת החנונים ,
ולמרות כל הסבל שלו הוא דיי נהנה בחברתם , תמיד יכל להיעזר בהם כשהיה צריך . היה לו את חברו הטוב רועי שתמיד דיבר איתו ,
הוא הרגיש טוב לידו , מלא ביטחון . למרות שגם רועי היה חלק מאלה שמציקים להם ,
הוא גם השתייך לאותה קבוצה שארז היה שייך לה .
כל בוקר כשהיה מתעורר, היה הולך לבית הספר וכרגיל תמיד חבריו לכיתה היו עוקצים אותו במשהו חדש,
אבל הוא כבר היה רגיל לזה ,
מאותו הרגע שאמרו לו שהוא הולך ללמוד בקיץ בפנימייה ע המון ילדם שהוא בכלל לא מכיר, מכל רחבי הארץ עיניו זרחו מאושר,הוא רק רצה להכיר חברים חדשים, הוא רצה לעשות משהו בחופש, לא להתבטל כמו חבריו מול המחשב ולקרוא ספרים כל היום , הוא רצה להשלים חומר, ללמוד. להתקדם הלאה.
" יאללה קדימה, לא לחלום. יש לנו נסיעה ארוכה. "
כל המשפחה שלו גרה בנתניה,
הפנימייה הייתה בבאר שבע, היא הייתה רחוקה ביותר ,
הנסיעה שלהם הייתה ארוכה ,
ארז חייך וישר התקדם לעבר המכונית שלהם,
הוא ניכנס, מחכה לאבא שלו שיכניס את המזוודה הכבדה לאוטו ,
ברגע שהוא הכניס, כבר כולם התחילו להיכנס למכונית ,
אבא שלו ישב מקדימה כמובן , הוא היה הנהג , אמו ישבה לצידו והוא ואחותו הקטנה הילה ישבו מאחורה, הילה הייתה בת 5 ,
ארז והיא תמיד הסתדרו , היו אחים למופת ,
למרות שהיו לפעמים מריבות ביניהם , אבל הם היו חסרי טעם ,
לא היה טעם להמשיך אותם בכלל , מאז ומעולם ארז והילה הסתדרו ביחד .
למרות שהוא היה בן 15 והיא הייתה בת 5 .
" כמה שאני מצפה שתסתדר שם ארז , אני מאוד מקווה שלא יהיה בעיות . אתה יודע , ימי שישי ושבת אתה משתחרר הביתה. "
" כן אני ידוע " הוא ענה בשקט ,
" אז שיהיה לך בהצלחה, כמובן שאנחנו לפני נדבר עם המנהל . יש לי כמה מילים להגיד לו. "
" אוקיי. " הוא ענה, ומאותו הרגע הנסיעה הפכה להיות שקטה יותר,
ארז לא אמר מילה, הוא הסתכל על הדרך היפה . מתבונן בבתים של נתניה ההולכים ומתרחקים. מבין שרק ימי שישי ושבת יוכל להיות בבית שלו שוב .