QUOTE (oshri_Ok @ 30/06/2007) תראי צלילוש, לשקר- אני לא אשקר.
אני הרבה פעמים מוצא את עצמי מדוכדך ומדוכא,
בוכה ומתרגז על עצמי.
מתרגז על דברים שעשיתי, וגם על דברים שלא עשיתי.
על דברים שלא בשליטתי, ועל כאלו שבשליטתי.
אני לא יכול בחיים(ומזל שככה)להשוות את המצב שלי לזה של ילד חולה סרטן,
אבל לפעמים צריכים גם להתפרק, צריכים את נקודת המשבר
הזו שגורמת לך להתגבר ולהתבגר.
כי החוכמה היא לא ליפול, אלא לקום כשאתה נופל,
לנקות את הברכיים ולעטות חיוך רחב.
בקיצור, (מזל, אה? נפסיק לחפור ) רציתי רק להגיד לך תודה.
עד לפני עשרים דקות בכיתי בכי תמרורים, ואז במקרה נכנסתי לאשכול
הזה (מה נעשה? נבהלתי מהכותרת חחח) ולחצתי על הקישור לכתבה.
מבכי של עצב, הפך הבכי לבכי של אושר.
אני אחד כזה שתמיד אומר :"תסתכל על הצד החיובי", "תחייך- וכבר יהיה יותר טוב"
ואני באמת של הבאמת מאמין בזה, אבל לפעמים הדרך קצת מאפילה ולא ברור
לאן ולאיפה הולכים מפה.
את הארת לי את החשיכה. .
מסכימה איתו.
אני גם חושבת כמוך
וניסתי להעביר את המסר הזה פה
אבל את הבאת את זה בדרך הכי טובה והכי מרגשת
את עושה שירות לאומי בבית חולים הזה?





