סהר , .. אתה חושב שקיים גן עדן..?

מחכה להמשך תרגישי טוב :]

יום נעים :]

קראתי הכל😊😊
הכתיבה שלך מ.ד.ה.י.מ.ה
ממש אהבתי..!
תרגישי טוב [=

דיי!!!!!!!! אני לא מאמינה 😢😢😢😢😢

כבר שעה וחצי כתבתי המשך!!! הכי ארוך בעולם
והכל נעלםםםםםם
הכל!!!

^
😢
בטח עכשיו אין לך חשק לכתוב מחדש,
אנחנו מבינות 😊😊
תכתבי שיהיה חשק! זה בסדר..

לא.. הבטחתי המשך ויהיה ..
אני מנסה לשכתב אותו , אתן לא מבינות כמה התבאסתי..
אלוהים..

כבר יפורסם.

אז כמו שכתבתי קודם, אחרי שעה וחצי של כתיבה כל הפרק נמחק פתאום..
אינטרנט מטומטם :/ ..
ניסיתי לשכתב את הפרק, ושיניתי דיי הרבה בעקבות זה..
לא יצא ארוך במיוחד, כי כבר כואבות לי האצבעות מההקלדות האלה..
מקווה שתאהבו ..


"דיי סהר!! תפסיק לרוץ..אני לא עומדת בקצב שלך יותר.." אמרתי,
מתכווצת כולי כלפי מטה ומתנשפת בלי הפסקה..
"את כל כך לא בכושר, נו נויה!! עוד קצת!" אמר, והצביע על השלט המרוחק..
"לא סהר, דיי.. לא יכולה יותר, באמת" אמרתי, וחתכתי לכיוון חוף הים..
"אל תגידי לי שהתייאשת"
"התייאשתי"
"אל תגידי לי את זה!!" צחק, ורץ לכיווני וחיבק אותי חיבוק ענקי..
"איכ, סירחון..אתה מזיע"
"גם את.."
"חח.. מאנייק"
ישבנו על הסלעים, המים מידי פעם נגעו נגיעות קלות בכפות רגלינו..
מולנו השמיים היו צבעוניים, השקיעה החלה..
רעש הגלים המתנפצים על החוף נתן תחושה של רוגע,
עצמתי עיניים.. היה לי כיף להישאב לתוך הקסם הזה..
הקסם שלא רציתי שיתפוגג..
"אז מה את מספרת?" סהר אמר,ונגע בכף רגלי..
פתחתי את העיניים.. "שהוצאת אותי מהקסם"
הוא צחק..
"..נדב, צרות"
"צרות? מה קרה?"
"חתכתי את זה"
"דיי.. מתי?"
"אתמול"
"למה? כבר? איך החלטת ולא דיברת איתי קודם?"
"עשיתי את מה שהלב הרגיש"
"מאמינה שזה היה הדבר הנכון לעשות?"
"הזמן יגיד..אבל נכון לעכשיו זה היה מעולה"
"איך הוא הגיב?"
"בהתחלה ניסה להילחם קצת, אחר כך הרפה.. הבין.."
"אבל למה עשית זה נויה? לא היה לכם טוב?"
"היה..אבל לא טוב מספיק"
"ומה עכשיו?"
"עכשיו טוב.."
צחק.
"כאילו.. לא יודעת סהר, לא הרגשתי את הקסם איתו יותר.."
"הכל אצלך פועל בקסם, אה?"
צחקתי גם.
"כנראה.. אתה חושב שעשיתי טעות?"
"את צריכה להאמין במה שאת עושה בלב שלם ואף פעם לא להתחרט.."
"ואם אתחרט?"
"למה שתתחרטי אבל?"
"לא קרה לך שהתחרטת?"
"תמיד יש חרטות נויה.."
"אני מפחדת מחרטות סהר"
"אבל אלה החיים.."
"שונאת את החיים האלה" אמרתי, מעיפה את השיער לאחור..
"אל תדברי שטויות.. נפרדת מנדב כי כנראה נכון לאז זה היה הכי טוב בשבילך,
לפחות כך חשבת.. תני לזמן לגלות לך את התשובות"
"צודק.."
"תני לי חיוך.." אמר, והסתכל עליי..
חייכתי.
"ומה עם שירה?"
"רוצה שניתן עוד צ'אנס.."
"אתה רוצה?"
"כבר לא יודע..."
" 'כבר'? פספסתי משהו?"
"תמיד רציתי שנחזור מן הסתם, קיוויתי שהגלגל יסתובב"
"ועכשיו שהוא מסובב..איך המרגש?"
"חחח בעננים נויה"
"ואיך יהיו הביצועים?" צחקתי, אבל הייתי רצינית.
"זורם..נראה"
"אל תיתן לה לפגוע בך שוב פעם"
"לא אתן, סמכי עליי.."
"סהר, סהר.. הלוואי וכל הבנים היו כמוך.." חייכתי אליו ונשקתי לו בלחי..
"נשיקת אהבה" הוספתי, והוא צחק.

"נשיקת אהבה! נו.." אמרתי לסהר, והתקרבתי אליו עם הלחי שלי..
"קרצייה" אמר, והדביק לי נשיקה רטובה.
"מותק אתה" צחקתי.
"..תגיד..אתה חושב שעם הזמן נשכח אחד את השנייה?" שאלתי מפוחדת..
"נראה לך!? בחיים לא.."
"אבל סהר..אנחנו קטנים עכשיו,
אמא אמרה שאנשים משתנים והולכים לעולמות שונים..
"אנחנו באותו עולם תמיד נויה"
"אוי סהר.."
"באמת,נו..אני לא צוחק.."
"איך נבטיח את זה?" שאלתי.
"נישבע" חייך אליי.
הוציא את האולר מהמגירה,
עשה חתך קטן באצבע שלו עד שהחל לצאת דם..
"אתה לא נורמלי.."
"תושיטי לי את היד"
"אין מצב סהר"
"נו נויה, אל תהיי פחדנית.." אמר.
עצמתי עיניים..
"אחחח!!" צעקתי, הדם פרץ החוצה..
"עכשיו נישבע" חייך..
שילבנו את האצבעות אחת בשנייה, הדם התאחד..
"אני שלך לנצח נויה, לעולמי עד" אמר במלוא הביטחון.
"אני שלך לנצח סהר, לעולמי עד" חזרתי אחריו, מחייכת.
ולחשוב שאנחנו רק בני 6 ..

..

"אמא, סוזן צלצלה ושאלה אם מחר תוכלי לאסוף אותה איתך לעבודה..
כי שאול לוקח לה את האוטו"
"אצלצל אליה תיכף, מסכנה.. קנה לה אוטו, והוא רק אצלו.."
"ראית מזה? גברים..איכ" אמרתי, וצחקנו.
אמא נשארה לבד מאז שאבא נפטר למשך תקופה ארוכה,
לא הסכמתי לה שתצא עם גברים אחרים..
חייתי בקו מחשבה של 'אמא רק של אבא' וזהו.. אפילו שהוא כבר איננו..
עם הזמן התאפסתי על עצמי,
והבנתי שעדיף לה לא להיות לבד..אלא ביחד,
כי לבד ? לא כיף..
היא כבר שנה יוצאת עם אילן,
עובד סוציאלי בכיר באחד מהמתנ"סים פה בעיר, רואים שהוא אוהב ומכבד אותה..
וזה כל מה שחשוב לי.. כי כשהיא מאושרת, גם אני מאושרת..
"מה את עושה??" שאלתי את אמא, בזמן שישבתי בסלון, מדפדפת בעיתון..
"מסדרת את ארון הבגדים" צעקה לי חזרה..
"מצאת משהו מעניין?" צחקתי, וניגשתי לחדרה..
"לא..רק סמרטוטים, הגיע הזמן לזרוק" אמרה, וקפצתי על מיטתה.
"אמא..נפרדתי מנדב"
"מה? למה?" שאלה, עזבה את הבגדים שאחזה בידיה וישבה לצידי על המיטה..
"לא אהבתי אותו.."
"אבל.."
"אני יודעת אמא. יודעת שלפני שבוע אמרתי שכן,
ולפעמים נכון, הרגשתי משהו.. אבל אין קסם אמא..אין.."
"גם את רומא לא בנו ביום אחד"
"אוי אמא.." צחקתי..
"..אם לא היה קסם מההתחלה, הוא לא יגיע פתאום..
אחרת הוא יהיה קסם מזויף, מין קסם נרכש כזה.. ומה זה שווה?" הוספתי..
"כזאת חכמה הבת שלי.." אמרה, דמעות עלו בעיניה..
"אמא, אל תתחילי.." אמרתי, ידעתי שהיא עומדת לבכות..
"הלוואי ואבא היה רואה למה נהפכת.." חייכה אליי.
"בטוח הוא רואה.." אמרתי.
היא חייכה.
"את חושבת?" שאלה אותי, פתאום חשתי בפחדיה.
"בטוחה.."
"מפחיד לחשוב על המוות, נכון?"
"כן אמא, בגלל זה אסור לנו"
"זה חלק בלתי נפרד מהחיים.. תראי איך אבא נעלם פתאום"
"כנראה היו זקוקים לו.."
"כנראה.." חייכה , ונשקה לי במצח.
"אני אוהבת אותך אמא" חיבקתי אותה חזק..
ודמעות החלו להופיע גם בעיניים שלי..
שנאתי לבכות..


המשך יבוא בקרוב..
אוהבת [:

וואו פשוט מדהים.
את כותבת כ"כ יפה, אאךךך :]
תוציאי איזה ספר או משהו !
מוואאאה

מושלם 😊

איזה מתוקה שכתבת בכל זאת ((:
מ=ה=מ=ם..
הכתיבה שלך כ"כ יפהההה... P:

תודה (:

ובקשר להוצאת ספר ? בסוף הסיפור בע"ה אני אגיב בקשר לזה..

אוהבת ..

המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךך D:

דרך אגב אני חולה על החתימה שלךךך (:

חשבתי לקרוא לסיפור הבא שלי [ בע"ה ] ככה 😛

ווואו
את כותבת כל כך מקסים

בקטעים שלך, אפשר להבין כמה שאת בנאדם מדהים!

אוהבת

מקסימות שלי (:
בקשר לחתימה ? האמת שאני מתה להוריד אותה ותמיד שוכחת ..חחח..

ובקשר לזה שאני בנאדם מדהים או לא.. את זה מי שיכיר אותי יגיד או ההוא שם למעלה..

בכל מקרה לאורך כל הסיפור יש הרבה דברים שלקוחים מהחיים שלי..
מקרים, פחדים, ועוד ..

מ=ד=ה=י=ם=!

המשך =]

את כותבת מדהים !

המשך :]