סהר , .. אתה חושב שקיים גן עדן..?

מקסים :]
התגעגעתי [;

היום יש לי פול זמן פנוי(:
מפרסמת המשך מושקע ביותר לקראת הלילה..

יששששששששששששש 😊 מצפה בכיליון עיניים 😊 (אם ככהאומרים את זה XD)

מצטערת שלא התאפשר לי לכתוב המשך, באמת שהיו סיבות
:/
לצערי לא טובות בכלל..

לילה טוב..

מקווה שהכל בסדר..
מחכה להמשך !

לירני תיזהרי לנטוש ת'סיפור, לא יהיה טוב חחח :]

"נו אז הוא לא יטוס בטח"
"למה שלא יטוס?"
"בגללך טיפשה"
"למה שאני אהיה זאת שתהרוס לו את החלום?"
"את ממש לא הורסת לו את החלום, את נותנת לו לחיות את המציאות..
לפעמים היא עדיפה על חלומות" אמר..
"מהפה שלך זה נשמע כה מדהים, אבל לא אוכל להרשות לזה לקרות..
לא אצליח להסתכל לו בעיניים אחר כך ולדעת שבגללי הוא לא טס..
ומי אמר שלא יטוס גם אם אגיד לו שאני אוהבת אותו?"
"כי הוא אוהב אותך גם"
"אולי לא באותה המידה, ובטח שלא במידה של להרוס תוכניות לעתיד.."
"תצטרכי להגיד לו כדי לדעת"
"אני מפחדת להגיד"
"אז לא תדעי לעולם..ואז הוא יטוס..ויהיה אבוד לך"





ותמיד שאני מגיעה לבית הקברות נשמעת אותה הדממה שוב פעם,
הדממה שמרתיעה אותי כל כך וגורמת לי להסס בעצם ההגעה שלי למקום..
הרי למה בכלל ללכת ? האם הם מקשיבים לי בכלל ? האם הם שם ?
תמיד אני לוקחת איתי 2 נרות נשמה, אחד לאבא ואחד להילה ..
לאבא אני הולכת קודם, שוטפת את המצבה ומרכינה את ראשי עליה..
לרוב בעיקר שותקת..
במהלך השבוע תמיד עוברים לי דברים בראש שאני רוצה לספר לאבא,
אבל כשאני מגיעה לשם אני לא מצליחה להוציא דבר..הכל נראה לי בנאלי, הכל מתגמד..
אני פשוט מרכינה ראש ושותקת..
ולהילה?, להילה כל פעם אני לוקחת פרח סגול קטן
[כמו האלו שכל כך אהבה] מניחה על הקבר ושולחת נשיקה באוויר..
יותר מזה אני מרגישה שלא צריך..

"מחר בלילה הוא טס,אה?" אמרה לי אמא בזמן שמזגה לי מרק לצלוחית..
"כן.." עניתי, ולקחתי את הצלוחית מידה..
"עצובה?" שאלה, ושתקתי.
"אל תהיי" אמרה מיד.. "..הרי הוא הולך למטרה טובה..
שם יהיה לו כיף" חייכה אליי..
"ולי יהיה כאן רע בלעדיו" אמרתי מיד.
"יהיה בסדר..אל תדאגי" אמרה.
"לא יהיה אמא! איך יהיה? מי נשאר לי כבר? תאכלס מי?" נאנחתי.
"מז"א? אל תדברי שטויות! אני כאן,ולידור וגיל..
ויש לך את גילי ונעמה, ורוני..נו באמת נויה"
"אמא..סהר מקיף את כל העולם שלי..את הכל..אי אפשר להשוות אליו כלום"
"בין כה וכה מתישהו הקשר היה מתנתק"
"ולמה בדיוק?" התעצבנתי.
"הייתם גדלים, מפתחים קשרים.. מתישהו לומדים במקומות שונים,
מתחתנים עם אחרים.. דברים משפיעים נויה.. לא נשארים חברים לנצח" הסבירה.
"את באמת חושבת?" שאלתי אותה.
"לצערי כן..ככה החיים בנויים.."
"אבל אמא, חשבתי שעם סהר יהיה שונה.." אמרתי לה,
ושתיתי את כל המרק שנותר בצלוחית, כאילו היה בכוס שתייה.
היא הביטה בי וחייכה.. "סה לה וי נויה, סה לה וי.." חזרה על דבריה..

"סהר.." אמרתי, והבטתי בו מניח את כל הדברים בתוך המזוודה..
"אה?" שאל, והכניס חולצה נוספת אל תוך התיק..
"אני לא מאמינה שממחר אתה כבר לא כאן.." מלמלתי..
"אל תדאגי, נדבר הרבה..את תראי"
"אני לא מבינה אותך.. אני לא אהיה חסרה לך בכלל?"
"ברור שתהיי" אמר, ואני ישר בכיתי..
"אני לא רוצה שתטוס.." לחשתי.
"את רצינית נויה?"
"כן..אני לא יכולה לדמיין את החיים שלנו כל כך רחוקים אחד מהשנייה" הסברתי את עצמי..
הוא חיבק אותי.
"יהיה בסדר נויה.." ניסה להרגיע אותי, ומחיתי את הדמעות מהעיניים..
"חייב להיות" המשיך..

"אז זהו..אה?" חייכתי אליו חיוך מהול בעצב רגע לפני שעזבתי את ביתו..
"אף פעם זה לא זהו אצלנו, שכחת?" חייך אליי..
"אני אתגעגע" לחשתי.. והוא נשק לי על הלחי.. "באמת.." הוספתי בשקט..
"נויה אנחנו לא נפרדים, תביני את זה! בחיים לא ניפרד..
תמיד נשמור על קשר, נדבר, נתכתב, מאמין שיהיו ביקורים לפעמים..
אני אוהב אותך נויה, אל תשכחי את זה..
אין מישהו בעולם הזה שאני אוהב כמו שאני אוהב אותך.." אמר לי.. וחייכתי.
"באמת?" שאלתי..
"ברור, אני אוהב אותך" אמר שוב פעם, ושתקתי.
לא יכולתי להגיד את שלושת המילים הפשוטות האלו גם כן..
..
"הוא כבר בדרך לשדה תעופה.." אמרתי לרוני בטלפון, הדמעות לא מפסיקות לרדת..
"את רצינית?"
"כן..זהו..הוא טס"
"לא נורא מאמי, את תיראי שיהיה לו שם רע והוא יתגעגע אליך,
ויחזור בצ'יק" ניסתה לעודד..
"אולי,ואולי כבר לא.." לחשתי.
"אמרת לו מה את מרגישה?" שאלה.
"לא.."
"למה?"
"בשביל מה?"
"כי יכול להיות שהוא לא היה טס.."
"הוא היה טס בלי קשר"
"נויה.." התעצבנה..
"אמרתי לו אתמול שלא יטוס! אפילו בכיתי.." הסברתי.
"ו?"
"וכלום,הוא טס.."
"למה לא נסעת איתו לשדה?"
"העדפתי שלא. סתם יהיה לי קשה, שונאת פרידות" אמרתי.
"נויה תיסעי.."
"לא רוצה, אין טעם"
"בטח שיש"
"למה יש?"
"נויה אני רוצה לשאול אותך שאלה" אמרה.
"נו"
"אם כל החלומות שלך היו מתגשמים עכשיו,
מי היית רוצה שיעמוד לצידך שזה קורה?" שאלה אותי..
"מישהו שאני אוהבת.." אמרתי לה..
"ומי זה היה? מי עולה לך בראש?"
"סהר.." לחשתי.
"תיסעי נויה" אמרה לי..
..
"לידור תקפיצי אותי לשדה התעופה!!" צעקתי ללידור,
ולקחתי את מפתחות המכונית מפינת האוכל..
"מה? למה?"
"אני חייבת להיפרד מסהר כמו שצריך"
"נפרדתם אתמול , לא?"
"זה לא מספיק, ותזדרזי הוא כבר בדרך לשם עכשיו!" אמרתי לה..
"למה לא מספיק?"
"אני רוצה להגיד לו משהו חשוב!"
"להגיד לו מה?" התעניינה.
"להגיד לו שאני אוהבת אותו"
"מה?" חייכה.
"שאני אוהבת! שאני פשוט אוהבת..
אני אוהבת אותו לידור, אני אוהבת את סהר.."











המשך יבואא..
שבת מדהימה שתהיה!!!

כ"כ מדהים (:

יאויאואויאוואוואואוווו איזה מתח!!!!

הסיפור מתקרב לסופו (:

וואו אני מתרגשת.
מעלה לי כל כך הרבה אסוציאציות
מדהים

אוהבת

וואוו ממש יורדות לי דמעות..
כ"כ מדהיםם !
מזכיר לי סיטואציה מסוימת :|


מחכה להמששךך..


שיהיה סופ"ש נפלא :]

ואואוא במילה אחת מדהים
המשךך אני במתח..

סופסוף היא קלטה


תמשיכי מהררררררררררררררר

כ"כ יפה!!!
אאאךך אני במתח!
תמשיכיכיכי
מוואאאה