סהר , .. אתה חושב שקיים גן עדן..?

לאלאלאלאלאלאלא
אין מצב שסהר עוזבב אין כזה מצב חחח
הוא מביא משהו מיוחד לסיפורר
פרק מדהים..אהבתי..אני קוראת וממש מדמיינת אותו בראש שלי..
יום נפלא..הילה

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

בע"ה מחר יהיה המשך..

מקווה שעבר עליכם צום קל (:

מקסים ;]

אני לא מסוגלת להמשיך , אני במצב רוח רע ..
ומחר לאבא יש אזכרה ..
אמשיך במשך השבוע , מצטערת ..

מאמי קחי את הזמן
ותמשיכי כשתוכלי..
- נ ח כ ה -
תיהיי חזקה בובה!
3>

מדהים... ועצוב גם יחד.

תמשיכי כשתוכלי.

אוהב אותך 3>.
כ"כ.

ייאו 😮
בלי סההר?
איזה עצצוב 😢 ..

מחכה להמשך מאמי [:
אאוהבת 3>

"נויה, תסתכלי עליי רגע" אמר לי, והבטתי אל תוך עיניו הירוקות.
"תראי איפה הילה, תראי איפה אבא שלך, איפה סבא שלי ..
איפה הם ? אה נויה ?"
"אתה אמרת לי שהם בגן עדן..." לחשתי לו, עדיין חסרת אמונה..
"נכון.. והם לא הספיקו לחוות הרבה בחיים, אני לא רוצה להיות כמו אחד מהם ..
לא היה לי טוב בצבא, סבלתי, כעסתי,
בזבזתי כל כך הרבה אנרגיות על מערכת מטומטמת שלא מעריכה בכלל את החיילים שבתוכה..
אז עכשיו טוב לי, עכשיו אני חופשי, יכול לעשות מה שבא לי..
כל השאר לא חשוב"
שתקתי.. לא ידעתי מה לענות..
"זאת הבשורה שלא הייתי כל כך שמחה לשמוע אני משערת.." מלמלתי..
"אז זהו..שלא" לחש..
"מה?" נבהלתי.. "יותר גרוע מזה!?"
"נויה אני עובר לארה"ב..קניתי כרטיס, הכל מוכן, בעוד שבועיים אני טס"
"מה??????" צעקתי, רציתי לרצוח אותו באותו הרגע.
"מצאתי שם עבודה נויה, זה כסף טוב..זה יסדר אותי להרבה זמן"
"סהר גם בארץ אתה יכול למצוא משהו טוב! למה לארה"ב?"
"ככה נויה..כי מצאתי, ואני רוצה"
"ואותי אתה לא רוצה??? למה אתה עוזב אותי ככה סהר?! לכמה זמן!?"
"אני לא יודע לכמה זמן.. ואני לא עוזב אותך"
"לא..ממש לא!" כעסתי, והלכתי משם..



כעבור שבוע ..
אירוע - אזכרה של אבא..

אני הכי שונאת את הלילות האלו שאני פשוט לא מסוגלת לישון ..
שאני מוצאת את עצמי מתהפכת מצד לצד, מנסה לישון על הבטן, על הגב ..
ופשוט כלום לא הולך ..
ואז מביטה בפלאפון ששוכב ממש לצידי, מתבוננת בשעה ..
מסרבת לקבל את זה שהעולם לא עוצר מלכת , שעוד רגע השעה היא חצות ..
שעוד רגע נחתמת לה עוד שנה בלעדיך ..
מביטה מהחלון בחדר שלי על הירח הקטן שממש מאיר עליי..
הרוח הייתה חזקה הלילה, אפילו גשם התווסף אליה..
כאילו השמיים החליטו לבכות יחד איתי..
וכן אבא, הפעם בכיתי..
בכיתי, כמו שהרבה זמן לא בכיתי..
תמונות הועלו בראשי בלי הפסקה, זכרונות שלי ושלך..
איך שהיינו יחד בים והשתוללנו,
איך היית נלחץ שהייתי משחקת אותה 'צוללנית'..ונעלמת לתוך הקרקעית לשניות ארוכות,
איך שהיית מרים אותי גבוה ואז משליך אותי למים, איך שהייתי צוחקת..
איך שבימי העצמאות תמיד היית מרים אותי על הכתפיים כדי שאוכל לראות את הזיקוקים,
ולהרגיש שאני קרובה אליהם..
אבל הועלו גם זכרונות לא טובים אבא,
איך שלקראת הסוף הייתה לך צרבת, ושבאתי לנשק אותך ואמרת לי להתרחק,
כדי שלא אדבק בטעות.. איך שלא ידעת שזה הסוף..
איך ששברנו את יום כיפור, כי מישהו היה צריך לקחת אותך לבית החולים לקבת מנת דם,
איך שציירנו מגן דויד אדום והדבקנו על המכונית, וכל כך פחדנו שיפגעו בך בזמן הנסיעה..
איך שביום שחזרת לבית החולים, ביקשת ממני שאביא לך את חולצת הפסים הורודה,
ולא הבנתי מה ביקשת, כי הקול שלך נהיה לא ברור..
ואז כשהבאתי את זאת עם הפסים התכלת צעקת עליי, ובכיתי..
וצעקתי עליך שאני לא מבינה..
ואמא אמרה לי להירגע, והביאה לך את החולצה..
ואז רגע לפני שהלכתי לבית ספר, באתי לנשק אותך..
אבל אמרת שאתרחק, כדי שלא אדבק בצהבת..
אז אמרתי "ביי.." , ומאז לא ראיתי אותך יותר..
לא הספקתי באמת להגיד שלום..

הגשם הפסיק, הרוח נחלשה מעט, השעון לא הפסיק לתקתק..
השחר הפציע, אני עדיין לא נרדמת , אפילו לא לשנייה..
נשלחות אליי הודעות לפלאפון, שאהיה חזקה, שאחזיק מעמד, שכולם איתי..
אבל עדיין, בכל זאת, זה קשה.. בכל זאת אני מרגישה הכי לבד בעולם ..

הבוקר התחיל , הבוקר שלך אבא ..







הלילה האחרון שלי, הייתי חייבת להכניס אותו לסיפור..
המשך בקרוב .. כשאוכל..


נשיקות..

איזה עצוב 😢 ....

משתתפת בצערך מאמי שלי .. 3>

אני לא יודע כבר מה להגיד לך.
את מפליאה אותי, כל פעם מחדש.
את מדהימה בעיניי לירני, והלוואי שהייתי יכול להיות לצידך
ביום ארור שכזה.
אני מקווה שלפחות האסמס ששלחתי לך אתמול ניחם, ולו במעט.

אני אוהב אותך.
כ"כ.
כ"כ הרבה. 3>

את מדהימה

איזה עצוב :/
צמרמורת עברה בי..

תהיה חזקה
אוהבבתך

אני אוהבת אתכם, ותודה שאתם כאן איתי..
וקטנצ'יק בטח שהיא עזרה, תודה .. מכל הלב ..

אני זזה לבית קברות, תיכף האזכרה מתחילה..
אולי אהיה בערב..


שיהיה יום נפלא , לפחות לכם ..

אוהבת ..

QUOTE (mayafi16 @ 24/09/2007) איזה עצוב :/
צמרמורת עברה בי..

תהיה חזקה
אוהבבתך
מדהים.. 😊