סהר , .. אתה חושב שקיים גן עדן..?

יוווווווווווווווווווווווווווווו

פפרקקק מהממממםםםםם ! @ #

כל כך נגעת בי עם הפרק הזה את לא מבינה כמהה

אני אוהבת אותך כלכךךךךךך

מוואהה 😘

אין לי מילים לתאר את מה שעבר עליי עם כל מילה שקראתי. .
פשוט מצמרר.

תמשיכי. .

שמחה שאהבתם :/
אשתדל לרשום היום ..

מאמי אני עם דמעות,כל כך ריגשת אותי..

ואוו מאמי אין לי מילים לתאר את הרגש שאני קוראת את הסיפור שלך..
אני ממש עם דמעות בעניים ...
את כותבת כל כך יפה... ממש כישרונית...
יש לך סיפור אחד היפים...ממש מושלםם...

באמת? זה נדיר..

מחכה להמשך

כ"כ מיוחד..
כ"כ יפה...

נכנסתי הביתה, כל אחד היה בחדר שלו עסוק בעיסוקיו..
משהו משך אותי דווקא לחדר של גיל, החדר שתמיד היה מסודר טיפ-טופ,
בלי שום לכלוך על הרצפה, כל דבר מונח במקומו הקבוע-
בקיצור, ההפך מהחדר המבולגן שלי..
נכנסתי לחדרו, נשענתי על הדלת ושתקתי..
הוא ישב מול המחשב, מחפש לו מוצרי חשמל באינטרנט..
"אה קטנטונת?" שאל אותי, הוא היה הבכור,
הוא בכלל לא גר בבית.. גר כבר 3 שנים בתל אביב..
"סתם.." לחשתי.
"נו, בטוח זה לא סתם אם באת אליי לחדר..כנסי" אמר, וסיבב את הכסא לכיווני..
"נפתח מזגן" חייך אליי, וסגרתי את החלון.
"עצוב לי, ממש.." אמרתי לו בשקט, העיניים נרטבו..
"בגלל הילה?"
"כן..אני לא מאמינה.."
"חתיכת סרט איך שזה קרה בפתאומיות,אה?"
"ממש.." לחשתי..
"..אני אתגעגע אליה כל כך, כמה אהבתי אותה" אמרתי לו,
וכיסיתי את פניי עם שתי ידיי הקטנות..
"זה בסדר לבכות נויה.." אמר לי..
"אני יודעת,אבל אני שונאת"
"אל תשנאי, זה טוב..זה אנושי, זה משחרר.."
"אבל בכי זה לאנשים חלשים!" הסברתי לו..
"לא, זה לא.. ונגיד וכן, כל אחד מאיתנו חלש לפעמים.."
"הבטחתי לא לבכות.."
"אני זוכר שהבטחת,אבל זה בלתי אפשרי"
"אבל למה?"
"כי כשרע בוכים, בדיוק כמו שטוב אז צוחקים.." חייך אליי ושם את ידו על רגלי..
"גן העדן שלנו כבר מפוצץ.." אמרתי לו..
"באנשים טובים" המשיך.
"מה זה שווה?" נאנחתי.
"אל תדאגי נויה, הם שומרים עלינו מלמעלה.."
"מעניין אם בכלל קיים גן עדן" תהיתי.
"אי אפשר לדעת, אבל צריך להאמין שכן" חיבק אותי..
"טוב אזוז לישון עכשיו.." לחשתי, ופניתי לכיוון דלת חדרו..
"לילה טוב פיצית, ואל תדאגי.. מחר יום חדש" אמר לי ושלח נשיקה באוויר..
"תפסתי" קרצתי לו, ויצאתי מהחדר..
..
"אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות, אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות..
הן זולגות אל הקבר החם, זולגות אל כל העולם.." התנגן לו השיר של אייל גולן בגלגל"צ..
נזרקתי על המיטה, חולצת את הנעליים ומעיפה אותן לקצה השני של החדר..
נשכבתי על המיטה, עם ידיים פרוסות לצדדים ועצמתי עיניים..
רציתי שהכל ישוב קצת אחורה,
שאוכל להגיד להילה עוד קצת מילים יפות ואוהבות שלא הספקתי להגיד..
רציתי עוד קצת זמן, זה בדיוק מה שרציתי..
"אני יכולה להפריע?" שאלה אותי אמא ועמדה בכניסה לחדר..
"כן" אמרתי, ופקחתי את עיניי..
היא התיישבה לצידי על המיטה, שתינו שתקנו..
נשכבתי על הקיר לצידה, והיא התבוננה בי וחייכה..
"יהיה בסדר נויה שלי, החיים מעמידים אותנו בהרבה מצבים לא נעימים וקלים..
אבל אנחנו נתגבר על הכל, יחד" לחשה לי..
לא עניתי, לא היה לי מה להגיד,
ולא היה לי גם כוח נפשי לנסות ולהסביר את התחושות שבפנים,
ואת המחשבות שמתרוצצות וחולפות במוחי בלי הפסקה..
"לכי לישון עכשיו, מחר יום חדש מתחיל..
מחר יקרה משהו טוב, ואם לא מחר אז מחרתיים.." חייכה אליי,
כל כך הערצתי אותה על החוזק שלה..
"לילה טוב אמא.." חייכה חצי חיוך, והיא יצאה מחדרי..
נרדמתי..
..
"ואת זה היא קנתה לי ליום ההולדת ה12 שלי.. איך התרגשתי!" אמרה גילי,
וכולנו התבוננו בבובת הפרווה הענקית מעוטרת אבני זהב, שנראתה כאילו נקנתה עכשיו..
"כשהיא הביאה לי אותה, היא אמרה שכל אבן ואבן מסמלת את האור בחיים שלנו,
וכמו שהן תמיד נוצצות, ככה גם החיים שלי יהיו..
איזה אופטימית היא הייתה.." המשיכה, וכולנו חייכנו, כשבפנים כאב לנו יותר מכל..
"זוכרות את החולצה 'אני אוהבת שוקולד' שהיא קנתה לפורים?
איזה מצחיק זה היה..
איך שהיא הסתובבה עם החולצה הזאת ועם המכנס החום שלה,
ועם סלסלת השוקולדים שהתרוקנה כה מהר.." רוני צחקה..
"אוי אפשר לשכוח?" אמרתי, וצחקנו כולנו..
"אני אתגעגע אליה..ממש" נעמה לחשה..
"גם אני.." מלמלה כל אחת מאיתנו בזמן זהה..
"יהיה מוזר בלעדיה, אה?" רוני שאלה, והיא התבוננה בעיניים של כולנו..
"כן..אבל יש לנו אחת את השנייה" ניסיתי לעודד אותן..
"כן אה.." נאנחה נעמה, וכולנו שתקנו שוב פעם..
..
"שמעתי על מה שקרה לחברה שלך הילה.." אמר לי עידן בטלפון..
"כן.." לחשתי..
"אני כל כך מצטער נויה, איך את? את בסדר?" התעניין..
"כמה שאפשר, תודה על הדאגה" אמרתי לו..
"אני שמח לדעת, לכל דבר הכי קטן אני כאן..אה? אל תשכחי.."
"כן.." מלמלתי, וניתקתי את השיחה..
לראשונה מאז שנפרדנו, שלא התרגשתי משיחה איתו,
אולי בגלל המצב ובגלל הילה, ואולי כי באמת הצלחתי להבין שאני והוא זה עבר,
עבר שאין לו הווה או עתיד..









מצטערת שיצא קצר , זה רק בגלל שהלו"ז צפוף ..
מקווה שיהיה המשך הכי בקרוב שאפשר ..

המשך יבואא ..

לירני
כל התחושות שעוברות לך בסיפור
עכשיו,הצלחתי להבין מעט מהן

אמא של חברה טובה שלי נפטרה
נקרע לי הלב.
זה כל כך קשה.

פרק מקסים
אוהבת

מאיה אני מצטערת שנאלצת להבין את הכאב והתחושות האלו ..
אוהבת אותך..

אוי... פרק כ"כ נוגע ללב.
כ"כ כואב, כ"כ סוחף. .

אני מטוווורף על הכתיבה שלך.

מקווה שהשבוע עבר לך בקלי קלות עם התפקיד החדש..

אוווהב אותך 3>.

או מי גאדד
זה פרק מהממםםםםםםםםםםםםםםםם

אהבתיי את כולו פשוטט
הצלחת להעביר את כל מה שרצית בצורה מדהימהה

אהבתייי מאוודד
ואני אוהבת אותך הכי בעוולםם 😘

ואי מדהים..תמשיכי

תודהה.. אנסה להמשיך מחר בבוקר..
אם לא יצא לי..אז רק בחמישי בלילה או בשישי יתפרסם המשך..
פשוט יש לי מלא דברים עם החיילים שלי..



אוהבת בלי סוף..
ורותמיק אני שולחת לך נשיקה ענקית!!!!


ליל"ט..

מקסים ;]