-=- האסון הכי נפלא-=-

איזו אמא מגעיייייייייייילה!!

בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע =//

אווופ נראה לי שהוא מאיימת על אדם שייתנהג מגעיל כדי שמשי תרצה להתחלף איתו!!

😠

פרק מ=ד=ה=י=ם ! 😊

מחכה להמשששששששששששששך 😛

אוהבת רחלוש =]]

המשכיםםםםםםם דחוףףףףףףףףףףףף :] מדהים!

חחחחחח.. היום בערבב יהיה המשך...כי אני מתחילה ללמוד לבגרות בלשוןן אז רק בערב יהיה לי זמן המון תודה בנותת 😊

המשך
ובהצלחה בלשון

המשך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!


בהצלחה מאמייייי (:

וואיי איזה גועל נפש של אמא,
שונאתת אותהה בעעע !!!

;/

פרק מדהים !
המשךךך !!
3>

פרק 15
"חג שמח!!!"
הסתובבנו לראות מי בא...
לא יכול להיות אני חולמת אדם...
הוא ניגש לאבא וחיבק אותוו...
אבא: "אדם"
אדם: "מה קורה אבא? "
אבא: "ברוך הבא.. איזה יופי שבאת..איך הייתה הטיסה" הסתכלתי עליו כל כך רציתי לחבר אותו אדםם אחיי
התאוםם הדברר הכי חשוב לי בעולםם למה הוא מכולם מתעלם ממני ככה..
התחלתי לבכות הוא לא התייחס..
אדם: "בסדר גמור"
אבא: "רוצה לאכול?"
אדם: "לא אני עולה לחדר אני מת מעייפות מהטיסה..."
אורטל: "אתה לא רוצה לאכול לשתות אולי?"
אדם: "מי את?"
אבא: "אה אדם לא הכרתי בינכם זאת אורטל.. והיא בת 32 ואנחנו מתכוונים להתחתן בקרוב.."
אדם: "נעים להכיר ומזל טוב.."
כמה התגעגתי אליו...למה למה הוא ככה רחוק ממני..
ולא יכולתי להפסיק לבכות הוא התעלם ממני לגמרי....
יצאתי מהבית בריצה ונתקלתי באמא שלי בכניסה..
היא באה לתת לי נשיקה דחפתי אותה שנאתי אותה כל כך...
רצתי לבית של אושר....
הוא היה בחוץ עוזר לאבא שלו עם הסוכה..
אושר: "משי מוש מה קרה?"
אני: "הוא חזר.."
שי: "הוא חזר? אדם? יאא אני הולךך לראות אותו"
אושר: "חכה לי שי אני בא..."
שי: "רגע אבל למה את בוכה" נעצר פתאום..
אני: "שי הוא התעלם ממני לגמרי הוא לא אמר לי כלום לא התקרב אלי כאילו אני לא קיימת.."
שי: "מהה.. זה ממש לא הגיוני אדם חולה עליך הוא לא יעשה דבר כזה"
אני: "עובדהה..."
כולם באו לבית שלנו...גם הילה, מורן, רועי, מאור.. כולם בערך..
הם עלו ואני נשארתי בחוץ ידעתי שהוא התיחס לכולם וממני הוא יתעלם
אז העדפתי לא להיכנס...
ישבתי בספסל ליד הבית שלי...
ולא הפסקתי לבכות ולהצטער על כל רגע...
מרחוק ראיתי את אוהד וליאת ..
ליאת: "שמענו שאדם חזר זה נכון"
אני: "כן .."
אוהד: "אה אז זה בכי בגלל שאת מאושרת"
אני: "לא משנה.."
אוהד: "טוב אני עולה... את באה ליאת"
הם עלו והצטרפו לכולם החלונות בבית שלי היו פתוחים אז שמעתי את כולם צוחקים ושמחים
אף אחד לא שם לב לקיומי...
שהם יצאו אדם היה איתם וספיר בדיוק הגיעה הוא נישק וחיבק אפילו אותה וממני
הוא התעלם לחלוטין...
הם הלכו לגלידה.. ואני נשארתי בספסל..
סבתא: "משי.."
אני: "סבתא?"
סבתא: "מה עוד פעם נזכרת באדם"
אני: "לא נזכרתי הוא חזר "
סבתא: "אהה חשבתי את עצובה "
אני: "אני עצובה"
סבתא: "למה כל כך רצית לראות אותו"
אני: "הוא לא התיחס אלי.. "
סבתא: "מהה?"
אני: "כן הוא חיבק את כולם נישק אותם ואני כלום..הוא שונא אותי הוא פשוט שונא אותי..."
סבתא: "די בואי תעלי.."
נכנסנו לבית ואמא שלי ישבה עם אורטל בסלון..
אמא: "משי עכשיו את יכולה להגיד לי שלום"
אני: "אותו יחס שאני מקבלת מאחי זה היחס שאת תקבלי ממני.. בגללך הוא שונא אותי"
אבא: "הוא לא שונא אותך"
סבתא: "ברור שהוא לא שונא אותה .."
אמא: "הוא לא שונא אותה הוא פשוט הבין שיותר טוב בלעדיה.."
אבא: "לא הגיוני."
אני: "אז איך אתה מסביר את זה אבא כנראה היא צודקת.."
סבתא: "לכי תנוחי יפה..תרדי יותר מאוחר שנתחיל לאכול"
עליתי לחדר ושמעתי את כולם למטה כולם הלכו ורק אושר שי והילה נשארו...
הילה עלתה אלי לחדר...
הילה: "משיי.. למה לא באת איתנו"
אני: "הילה אח שלי לא מתייחס אלי ואת מצפה שאני יבוא איתכםם.."
הילה: "אבל למה הוא לא מתייחס אליך"
אני: "לא יודעת אמא שלי אמרה שהוא הבין שיותר טוב בלעדי.. כנראה היא צודקת"
הילה: "מה פתאום... נראה לך אדם חולה עליך"
אני: "אז ?"
הילה: "לא יודעת מה להגיד לך"
אושר: "משי מה את עוד בוכה.. את עדיין תעקשת בטח שהוא מתייחס אליך כנראה פשוט
לא יצא לו להגיד לך שלום"
אני: "אושר הוא עמד מולי והלך...עם הוא היה רצה ומתגעגע הוא היה מחפש אותי...."
אושר: "זה ממש לא הגיוני.."
אני: "אז מה זה תגידו לי אתם..?כולם אומרים לא הגיוני אבל לאף אחד אין תשובה.."
אושר: "לא יודע מה אני יגיד לך יפה שלי דיי חג היום אני רוצה חיוך.."
חייכתי בכוח...
אושר: "חג שמח נשמה שלי" הוא נתן לי נשיקה ויצא..
הילה: "בי מושי שלי חג שמח"
אני: "חג שמח הילה ?? אולי בשבילך"
היא יצאה והבכי פשוט לא הפסיק...
בערך ב- 6 אבא שלי נכנס לחדר
אבא: "משי קומי להתקלח חג קדימה .."
אני: "אבא נראה לך שאני יושבת איתו בשולחן הוא לא רוצה לראות אותי בכלל.."
אבא: "נו די חג סוכות היום החג שתמיד עושים ביחד אפילו אני ויתרתי ואמא תאכל איתנו היום.."
אני: "עוד סיבה לא לרדת"
אבא: "נו די סבא לא אוהב שאת לא איתנו בחג."
אני: "הוא יצטרך לסבול.. תחשבו שאני מתה.."
אבא: "חס וחלילה.."
אני: "מה חס וחלילה אדם מצליח לעשות את זה גם אתם יכולים."
הסתכלתי לבחוץ וראיית את אדם מציץ מהצד..
אני: "למה אתה עושה את זה" צעקתי אליו..
הוא זז ולא אמר מילה
אבא: "למי את מדברת"
אני: "לקיר כנראה"
אבא: "טוב אם את לא רוצה אני לא התעקש אם תרצי תרדי"
אני: "לא נראה לי"
נכנסתי להתקלח שיצאתי אדם בדיוק בא להיכנס
הוא לא אמר מילה
יצאתי מהמקלחת נכנסתי לחדר ולא יצאתי
ישבתי וכתבתי כל מיני דברים...כל מה שהיה לי בראש..
שמעתי את כולם צוחקים מלמטה... הייית חייבת לרדת
סבא: "משי בסוף ירדת"
אני: "כן אני מתה מרעב"
אבא: "בואי שבי עוד לא התחלנו לאכול"
סבתא: "נו שבי.."
היה רק מקום אחד פנוי ליד אדם
התישבתי..
פתאום הרגשתי למישהו מחזיק לי ת'יד ונותן לי פתק...
זה היה אדם



המשך יבוא..

המתח הזהה יום אחדד עוד יהרוגגג..
דחוףף המששךךך 😊

חחחח.. בערב מאמי..
יאלהה זהו סיממתי בית ספרר רקק עוד בגרות אחתת יום ראשוןן ונגמרר..
בעע.. מה עשו לי עםם המגמהה נפילהה..

יאללה בטח אמאשלו אימה עליו שידבר איתה או משהו כזה!!
חחח סופסוף נגמר ביצפר אה!?!?!?! יאללה יום ראשון!!
מאמי יצא מהממם מחכה להמשך דחוף!!

פרק 15 ב'.. 😉

הכנסתי ת'פתק לכיס
אני: "שניה אני באה נראה לי יש לי הודעה בפלאפון"
עליתי למעלה וקראתי את הפתק
"מש מש אל תכעסי עלי לא התכוונתי.. פשוט אמא לא מסכימה לי לדבר איתך.. היא לא תיתן לי לבקר עם אני ידבר איתך בגלל זה היא צמודה אלי כל היום
מצטער תדעי שגם אני מתגעגע ואני ממש ממש לא שונא אותך.. אל תחשבי ככה לשניה ...
אני לא מבין איך יכולת בכלל לחשוב על דבר כזה שאני ישנא אותך את הדבר הכי חשוב לי בחיים תזכרי את זה ואל תאמיני לשום דבר אחר שאומרים לך אני אוהב אותך הכי בעולם אחותי היקרה.."
הכנסתי את הפתק לכיס בחזרה...וירדתי למטה..
אבא: "מי זה היה"
אני: "הילה ...היא אמרה לי אם אני יכולה לבוא אליה"
אבא: "עם את רוצה"
חייכתי לאדם...בלי שאמא תשים לב..
שסיימנו לאכול.. עזרתי לאורטל ולסבתא שלי לפנות את השולחן ולעשות כלים..
ולא שמתי לב שהפתק נפל לי מהכיס..
אמא: "טוב אדם מאוחר חוזרים למלון"
אדם: "מה למלון אני יושן כאן"
אמא: "לא אתה לא"
אדם: "טוב שניה.." הוא עלה למעלה..
אמא: "מה זה למישהו נפל פתק"
אני: " זה שלי זה משהו שאושר כתב לי."
אבל היא כבר הספיקה לפתוח אותו
אמא: "אושר קורא לך אחותי.. אתה תשלם על זה אדם.."
הם יצאו וידעתי שזהו אני לא יראה את אדם יותר בחיים שלי...
אבא: "לא עוד פעם אל תתחילי לבכות"
אני: "תקרא את המכתב וגם אתה תתחיל לבכות"
סבא: "מהה.. רגע אז עכשיו הוא לא יחזור לעולם."
אני: "בדיוק."
סבתא שלי התחילה לבכות גם
סבתא: "היא לא יכולה לעשות את זה המכשפה הזאת.."
אבא בא וחיבק אותי אורטל הצטרפה אלינו והתחילה לחבק אותי גם...
אורטל: "אל תדאגו אתם תראו הוא יחזור."
סבתא: "אני לא בטוחה.. אין לה גבולות האישה הזאת"
אני: "מהיום היא לא אמא שלי.... אל תזכירו אותה בבית הזה... ואני יעשה הכל כדי שאדם יחזור.."
בבוקר קמתי וחיפשתי כמעט בכל המלונות בתל אביב את אדם...
מצאתי אותו אחריי המון מאמציםם..
הלכתי למלון וחיכיתי בכניסה לחדר אוכל שהם ירדו קראתי לאדם בשקט
אדם: "אמא אני הולך להתפנות אני כבר בא"
אמא: "אוקי"
אדם: "משש מה את עושה פה היא תראה אותך תרצח אותך"
אני: "קודם תביא חיבוק לא ראיתי אותך חודש ואפילו חיבוק לא מגיע לי.."
אדם: "חחחחחחחחחח.. בטח שמגיע לך"
הוא חיבק אותי
אני: "אדם מה היא אמרה לך אחרי אתמול"
אדם: "שאני נוסע עוד יומיים ולא חוזר"
אני: "אתה לא אני לא מסכימה לך ליסוע בוא לבית אבא ילחם נגדה במשפט מחר.."
אדם: "את בטוחה?"
אני: "כן הוא אמר לי שהוא יעשה הכל כדי שתישאר.."
אדם: "טוב אז יאלה בואי אני הולך להביא את התיק"
הוא עלה הביא את התיק וברחנו... הלכנו לבית ובילינו כל היום ביחד..הטלפונים של אמא לא הזיזו לנו וגם לא הדפיקות שלה בדלתת התעלמנוו לחלוטין..
למחרת הגיע היום של המשפט אבא שלי יצא מוקדם למשפט ראשון ואנחנו הצטרפנו לשני.. כי אנחנו היינו מעורבים רק בו..
הגענו לבית משפט ונכנסנו לחדר לדבר עם השופט ביחידות
השופט: "משי איפה את מעדיפה להישאר בישראל או המיאמי"
אני: "בישראל אדוני.."
השופט: "אדם? אתה איפה מעדיף?"
אדם: "פה אדוני"
השופט: "זה בעיה אתם שניים ואחד מכם חייב לחיות עם האמא"
אני: "למה ?"
השופט: "כי יש לה זכויות ויש לה אמצעים לגדל אחד מכן אז כל מה שנותר זה להחליט מי נשאר ומי הולך"
אדם: "זכויות ומה עם הזכויות שלנו?"
השופט: "אתם רק בני 16 הזכויות אומרות שאתם ברשות ההורים"
אני: "אבל לא היה לאף אחד מאיתנו טוב שם"
השופט: "אני מצטער משי את תצטרכי לעבור למיאמי"
הוא חזר למשפט
השופט: "אני החלטתי משי עוברת לגור במיאמי עם האם ואדם נשאר בישראל עם האב"
התחלתי לבכות עוד פעם.. אני לא ישכח את הרגע הזה...
היה בי משהו חזק שלא ויתר ואדם הגאון הזה אם לא הואא..
אדם: "רגעעעעעעעע.. ולא חשבת אין לך רגשות אתה מפריד ביננו לעד אתה שם לב? לא אכפת לי עכשיו מההורים אנחנו אחד עם השני..."
השופט נעצר...
הוא הסתכל עלי על אדם וחשב
השופט: " נקיים משפט נוסף תאריכים ימסרו לעורכי הדין לבנתיים שניהם נשארים בישראל"
חיוך עלה על הפנים שלי...
אמא: "למה עוד משפט כבודו"
השופט: "להחליט איפה הם ישארו במיאמי או בישראל עם האם או האב כל אחד מהצדדים יציג תכונות שיכולות להשאיר את הילדים עימו"
עכשיו המלחמה היא בין אבא שלי ואמא שלי .. אני ואדם ביחד לנצח...
זה לא היה כל כך טוב כי לכו תדעו לאמא שלי יש הרבה אמצעים כמו שהשופט אמר אבל התאריך למשפט היה רחוק 1.12 יש עוד 3 חודשיים בערך.. החלטנו לנצל את הזמן הזה בלי לחשוב מה היה אחר כך...
אחרי חודש וחצי שהיהה אחד הכייפיםם ביותר הייתי עם אושר אהבנו יותר מתמיד.. אדם חזר להיות מי שהיה.... ואז הגיע חופש חנוכה היום הראשון לחופש..
קמתי ב- 10 וחצי מהטלפון של הילה...
הילה: "הלו אפשר לקבל את משי" היא נשמע מבוהלת ועצובה ביחד נלחצתי..
אני:" זאת אני לושי מה קרה?"
הילה: "מורן בבית חולים."
אני: "באמת"
הילה "כן הסרטן התפרץ "
אני: "אוקי אני בדרך אליך ונילך ביחד"
הילה: "אוקי"
התלבשתי התארגנתי ויצאתי מהבית.. שהגענו לבית חולים כל המשפחה של מורן היו שם
וראיתי כמעט את כולם בוכים אפילו אושר ושי בכו
אני: "אושר יפה שלי??מה קורה מה איתה"
אושר :"מורן...
המשך יבוא.............. 😕

ה=מ=ש=ך=!!!

QUOTE (-יסווו- @ 20/06/2007) ה=מ=ש=ך=!!!
בדיקו שמתיי.. 😊

מורן ממממממממה?!?!

אהאהאהה איזה פרק יפפפפפפפה 😊

מחכה להמשך בוביי 😛

אוהבת רחלוש =]]

שיווווווו אני לא מאמינההההההההה
איזה אמא כלבההה OOOOOOOOO:
תהרגי אותה! פשוט תהרגי אותה חחח
לא משנה שהסיפור כתוב... פשוט שמשהו יירה לה בראש בטעות ותמחקי אותה מהסיפור
וכולם יחיו באושר ועושר עד עצם היוםהזה..

חח סתם

אבל יפה..
ממש יפה D::

נווויקיי (: