-=- האסון הכי נפלא-=-

מאמי פנקי אותנו בהמשך...

^
^
צודקת 😛

מחכהה (:

פרק 13


מורן: "משי מה את עושה פהה?"
אני: " עזבי את זה איפה השיער שלך?"
מורן: " שבי אני יספר לך שניה אני ישים ת'פאה"
אני: " נו דברי.."
מורן: "נכון שמת לב בזמן האחרון שהגוף שלי לא ממש בסדר שאני חלשה יותר שאין לי כוחות..."
אני:" נכון"
מורן: "ואני מאחרת הרבה.."
אני:" נו כבר תגיעי לפואנטה"
מורן:"אז אני חולה"
אני: "חולה בה מה יש לך מורן נו את מלחיצה אותי"
מורן: " יש לי סרטן....."
הייתי המומה לא ידעתי מה להגיד..
אני: "מ..ה ולמה לא סיפרת לנו"
מורן: "התביישתי הייתם מגיבים ככה בדיוק כמו שאת עכשיו ולכי תדעי איך התייחסו אלי מה יעשו לי עם ידעו את זה"
היא התחילה לבכות ואני ביחד איתה חיבקתי אותה...
מורן: "משי תשבעי לי שאת לא מספרת בחיים "
אני: "נשבעת לך אני לא יספר גם עם יהרגו אותי..."
נשארתי שם כמה דקות חבקתי אות הרגתי אותה..
אני: "טוב מורני אני הולכת להביא שניה את המטען לאדם.."
מורן: "טוב.."
שהלכתי לשם כולם התחילו לחקור מה קרה למה לקח לי הרבה זמן אפילו שי ואושר בני דודים שלה לא ידעו למה דווקא אני מכל העולם צריכה לדעת את זה
אבל עכשיו הכל מסתדר לי..
חזרנו לחדר הסתדנו.. בערב הילה ירדן וליאת יצאו ואני ומורן נשארנו בחדר...
מורן "טוב את לא רוצה לבוא"
אני: "שניה מורני אני רק יסדר את הדברים שלי"
סידרתי את הדברים ויצאתי החוצה...
שיצאנו כולם היו מאחורה היה להם פעילות כזאת כל מיני משחקים מפגרים כאלה...
נכנסו לשם וחיפשתי את אושר הוא לא היה שם מי שגם לא הייתה שם הייתה ספיר... נופר חיפשה אותה ולא מצאה..
אני: "הילה את יודעת איפה החדר של ספיר"
הילה: "כן מול החדר של שי"
אני: "אהה טוב .."
הילה: "למה?"
אני: "לא משנה אני תכף באה"
הלכתי לשם והתחבאתי ליד החדר הייתה לי מין הרגשה שאני חייבת ללכת לשם ולא טעיתי..
הדלת נפתחה וספיר יצאה עם סטרפלס שלא השאיר מקום לדמיון... ותחתון בוקסר ...
אושר יצא וסגר ת'חולצה שלו...
די כמה פעמיים הוא יכול לעבוד עלי...
הוא יצא והיא נכנסה להתלבש..
הוא הלך לדשא.. מול החדר אוכל...
הלכתי אחריו
אושר: "משיי נסיכה מה את עושה פה למה את לא שמה"
אני: "מה אני עושה פה מה אתה עושה פה"
אושר: "הייתי בחדר היה לי כאב ראש"
אני: "כאב ראש בחדר?? "
אושר: "כן למה??"
אני: "כי לפי מה שאני ראיתי הכאב היחיד היה לך לבגוד בי והחדר היחיד שהייתה בו היה החדר של ספיר..."
הוא שתק לא ענה לי ..ואחרי כמה שניות שכבר התחלתי ללכת הוא צעק
אושר: "משי חכי תני לי להסביר לך..."
חזרתי לאולם ולא אמרתי מילה גם להילה לא סיפרתי כאילו לא קרה כלום..
אחר כך יצאנו...ואושר וספיר ישבו בכניסה ליד החדר שלנו... היא ישבה אליו ודאגה לנשק אותו כל 5 שניות..
ישבנו איתם..ורועי לידי שם תראש עלי.. ופתאום הרגשתי שמישהו נוגע בי מאחורה...
אני: "טלושש.."
טל: "מה יש לך?"
אני: "כלום מה יש ליי הכל רגיל"
טל: "משיי.. גם אני ראיתי" הוא לחש לי באוזן..
אני: "נו אז מה אתה שואל.?"
טל: "בואי.." הוא נתן לי יד ועזר לי לקום...
רועי: "לאן?"
אני: "אני תכף באה נסיכי"
הלכתי עם טל וישבנו במדרגות ליד החדר שלנו
טל: "גם לי זה כואב"
אני: "מה כואב לך"
טל: "משי.. אולי אותך אני כבר לא אוהב אבל את ספיר כן.."
אני: "ספירר?"
אושר: "כן.. את לא יודעת כמה זה כואב שאושר גונב את כולן ממני.. זה מטריף ומה שעוד יותר משגע זה שהיא כזאת פרוצה..."
אני: "אני מתארת לעצמי..אבל אתה לא יודע כמה רע לי אם זה כי אתה לא מדמיין לעצמך מה היה לי איתה .. "
טל: "מה היה ?? אולי תספרי לי"
אני: "אתה מכיר את אוהד נכון"
טל: "כן אתם לא מדברים לא?"
"כןן... בגלל ספיר .. היינו חברים חצי שנה ואהבתי אותו הכי בעולם ועד שהכרתי את אושר עדיין אהבתי אותו.. ואחרי חצי שנה ספיר לא יכלה לסבול את זה...היא שיקרה לו וסיפרה לו שיש לי משהו עם שי .. "
טל: "נו ו.."
אני: "וו...אני ושי די קרובים אתה יודע במיוחד שנה שעברה.. אחרי מה שקרה לאחותו..."
טל: "גם מה קרה לאחותו אני לא יודע."
אני: "יש משהו שאתה כן יודע..אחותו...נחטפה שהיא הייתה בצבא.. וחזרה בנס"
טל : "באמת"
אני: "כן... בגלל זה ההורים שלו רבו...התגרשו אמא שלו התחתנה וככה אושר הגיע לחיי"
טל: "חחחחחחח איזה סיפור תמשיכי"
אני: "אתה נהנה אה?"
אוהד: "אולי אני ימשיך"
אני: "אוהד מה אתה צריך??"
אוהד: "בוא אני יספר לך מה קרה אז ספיר ניסתה להוכיח לי בכל דרך שהיא שיש בינהם משהו בגלל זה היא גם רבה עם הילה.."
אני: "אוהד אני ימשיך"
אוהד: "לא אני ימשיךך... ואני כמו דביל שמעתי בקול ספיר ונפרדתי ממשי והוצאתי עליה שם..וו.. עד היום אנחנו לא מדברים "
טל: "ואיך הבנת שזה לא נכון"
אוהד: "שזרקתי את ספיר היא סיפרה לי הכל בצעקות אבל.."
טל: "חחחח.... ספיר פשוט כל כך מקנאה בך "
אוהד: "כולם מקנאות במשי כי היא הכי יפהה והכי הכי מדהימה בעולם.."
אני: "תודה" הסמקתי..
טל: "ורגע למה אתם לא מדברים עד היום? למה לא השלמתם?"
אוהד: "כי היא לא מוכנה לסלוח לי.."
אני: "עכשיו אני דווקא כן סולחת לך.."
אוהד: "יש אלוהים תודהה סוף סוף התגעגעתי אליך.." הוא חיבק אותי
אני: "חחחחחחחחח גם אני אליך.."
טל: "איך בכלל הגעתם לדבר על זה"
אני: "סיפור ארוך.. אני אוהב את ספיר.....והיא את אושר וספיר עושה הכל כדי שאושר ומשי לא היו ביחד...."
טל ואוהד די היו חברים טובים התפלאתי שטל עוד לא שמע את כל הסיפור הזה...
אוהד: "אהה חחחחחחחחחחחח.... טוב בואו..."
חזרנו ליד החדר שלנו...
אני: "טוב אני עולה לישון אני לא יחזיק מעמד...."
נכנסתי לחדר ואושר בא להיכנס אחרי...
אושר: "משי אפשר לדבר איתך" הוא החזיק את הדלת אחרי לא הסתובבתי..
אוהד עצר אותו ובמקומו נכנס רועי..
רועי: "מושי-מוש "
אני: "אה רועיקי.??"
רועי: "שומעת שניה..."
אני: "מלידה"
רועי: "אולי אני ישאר פה.."
אני: "איזה תישאר פה דפנה יושנת פה"
דפנה: "בנות אני לא ישנה פה היום אני הולכת לחדר של ספיר כי אתמול היה שם קרנבל"
אני: "את מספרת לי .."
רועי: "יופי עכשיו אני יכול להישאר." שיט.. לא אין תירוץ...
רועי נשאר בחדר שלנו וכולם נרדמו לא ממש הצלחתי להירדם ובטח שגם רועי לא..הוא אף פעם לא עייף
רועי: "משיי נכון קרה לך משהו?"
אני: "לא לא קרה כלום"
רועי: "כן בטח קרה משהו עם אושר.."
הילה: "מה קרה עם אושר??"
אני: "הילה את לא יושנת.."
ירדן: "חחח.. גמני לא יושנת"
מורן: "וגמני.."
ליאת: "ואני .."
אני: "מפגרות"
רועי: "נו כבר ספרי"
אני: "כלום לא קרה כלום"
הילה: "כן בטח....עד היום הייתם צמודים אחד לשני ... ופתאום ההוא עם ספיר"
אני: "נו אז אתם יודעים מה קרה"
ליאת: "כן אבל ספרי ממש"
אני: " אחרי שלא מצאתי אותו .. הלכתי לחדר של ספיר וראיתי אותו יוצא סוגר את החולצה.. והיא עם תחתון וסטרפלס מאוד קטנים...זהו .."
רועי: " יפה שלי די אל תהיי עצובה.." הוא חיבק אותי.."
עצובה ?? בגללו?? בחלום אולי..
נרדמנו והפעם קמתי בבוקר ב-7 ובזרועות המאוד מאוד מושלמות של רועי...
רועי: "בוקר טוב." הוא חייך
אני: "בוקר מעולה.." ועוד איזה בוקר תכף אני ישים תבגד ים ואושר יאכל תלבב..
קמנו התארגנו..שמנו בגד ים ויצאנו..
ת'ארוחה פיספסנו ועלינו ישר לאוטובוס..
אוהד : "אלוהים.. איזה יפה.."
אני: "בוקר טוב אוהד"
רועי: "מה השלמתם?"
אני: "כן"..
הילה: "ברוך ה'"
הפעם אפילו לא חשבתי להתקרב לאושר...ישבתי ליד רועי.. וכל היום הייתי עם רועי...
שירדנו ספירהייתה לפני ונפלה...
ספיר: "טיפשה מה את דוחפת אותי"
אני: "מי דחף אותך מה את רוצה.."
רועי: "ספיר תרגעי למה אני יעיף אותך"
אושר: "רועי תוריד ת' גובה שלך למה אני יסובב לך תפרצוף עוד שניה"
רועי: "שיט איזה פחד...אתה יכול לקפוץ לי"
אושר לא עזר לספיר לקום אפילו והמשיך ללכת ..
לכל מקום שאני ורועי הלכנו הוא בא אחרינו..כמו איזה שומר ראש מה הוא רוצה אני חייבת לו משהו..
רועי: "אולי תעוף כבר מספיק לרדוף אחרי משי היא לא צריכה שומרי ראש"
אושר: "סתום כבר מי שאל אותך"
אני: "אושר רועי מספיק .."
אושר: ."אז אנחנו יכולים לדבר"
אני: "כן עוד 60 שנה חכה לי בסיבוב.."
אושר: "נו משי אני רציני"
אני: "גם אני רצינית"
שי: "משיי יאלה את באה" שבר את הקרח..
אני: "שי אתה דפוק עוד לא הגענו ישר למקום הכי מפחיד.."
שי: "חחח.. נו בואי" משך אותיי..
אני: "יאלה אתם באים?"
הלכתי עם שי ורועי בא אחרי , הילה וירדן חיכו למטה הפחדניות האלה ליאת עלתה איתי עם אדם רועי שי ומורן נשארה למטה היה אסור לה ועכשיו גם ידעתי למה.. אושר הלך עם ספיר ונופר וטוב שכך..
אוהד: "משיי.."
אני: "אוהדי טלוש בואו"
שי: "השלמתם"
אני: "כן.. שי עכשיו תורך.."
שי ואוהד לא דיברו כבר הרבה לפני..
הם השלימו ועלינו למגלשה...
את שאר היום העברנו בסבבה .. חוץ מאותו רגע שרועי ואושר הלכו מכות לא הייתי שם לא ידעתי למה הם הלכו מכות ואף אחד גם לא רצה לספר לי כל מי ששאלתי אותו אמר לי "סתם כי הם מפרגים " "לא יודע"
בסביבות 6 עלינו לאוטובוסים...
ספיר הייתה יושנת... כי היא עלתה חצי שעה לפני כן .. היא לא הרגישה טוב...
אני הלכתי לשבת ליד טל.. בהתחלה כי הייתי עייפה
אדם: "משי איפה האודם שלך"
אני: "קח אבל למה"
אדם: "ספיר"
אני: "אהה טיפש.."
אדם לקח ממני את האודם והתחיל לצייר על ספיר אושר שעלה באותו רגע לאוטובוס התחיל לצעוק על אדם
אושר: "מה אתה חושב שאתה עושה"
אדם: "אה אז היא יותר מסתם זיון בשבילך"
אושר: "יש לך בעיה עם זה"
אדם : "לא בעיה שלך .. אתה תשלם על זה יותר מאוחר.."
אושר: "למה מה תעשה לי"
אדם: "אני לא יעשה לך כלום אבל ספיר כן"
הוא שתק לא ענה לאדםם...
נרדמתי וחלמתי שאושר מגלה שהוא חולה איידס...והוא כמעט עומד למות ואומר לי שזה בגלל ספיר
ואז מת
באותו רגע קפצתי...
וושמעתי את שי ואושר רבים עם מאור..
מאור: "כן אז אולי תלכו לטפל בדודה החולה שלכם"
שי: "מה??"
מאור: "תפוח אדמה.. מורן דודה שלכם "
מורן: "מאיפה אתה יודע"
מאור: "מה זה משנה מאיפה מורן אני יודע.."
מורן: "משי אני לא מאמינה עליך"
אני: "אניי מה עשיתי מה ?? מאור אני סיפרתי לך משהו.."
הוא לא ענה..
מורן: "השתיקה שלו אומרת שכן.."
אני: "תודה לך מאור שאתה משקר.. אתה לא מתבייש"
שי: "רגע במה את חולה??"
מאור: "בסרטן.."
אני: "מאור דייייייייייייייייייייייייייייי.."
מאור: "למה משי מה תני להשתעשע.."
אני: "מורן אני נשבעתי לך באדם נראה לך שאני יעשה דבר כזה"
מורן: "אין לי מושג"
שי: "מישהו מוכן להסביר לי על מה אתם מדברים"
מורן: "הוא אמר לכם אני חולה יש לי סרטן טוב בגלל זה האיחורים בגלל זה לא יכולתי לעלות למתקנים מפחידים .."
כולם עמדו בשוק..
מורן: "ואת משי גם כן חברה"
אני: "מאור תגיד לה ת'אמת"
מאור: "מורן זה לא היא סיפרה לי.. שסיפרת לה.. ספיר הייתה ליד החדר שלכן.. ושמעה אותך היא באה וסיפרה לי.."
באותו רגע אושר ניגש לספיר ונתן לה סטירה..
ספיר: "איה... מה אתה עושה.."
אושר: "לא מספיק את זונה את עוד הולכת ומרכלת ככה את לא מתביישת"
אדם: "אני שמח שהבנת..אמרי לך שתשלם"
אושר הסתכל עלי...
אושר: "משי סליחה"
אני: "מה אני קשורה?"
אושר: "את לא רוצה לדבר איתי לבד אני יספר לך ליד כולם"
רועי: "את זה אני רוצה לשמוע"
אדם: "רועי רילקס..."
אושר: "חיפשתי את הפלאפון שלי בחדר וספיר נכנסה לחדר והתחילה לנשק אותי בהתחלה חשבתי זאת את ואז הסתובבתי וראיתי אותה ... איך נגיד כמעט בלי כלום היא .. לקחה אותי לחדר שלה וקרה מה שקרה.. "
הילה: "רגע שאלה היא אמורה לחזור אליך אחרי זה"
אושר: "לא רגע משי אני לא ידעתי מה אני עושה אני גבר מישהי באה אלי ככה מולי מה את מצפה שאני יעשה.."
אני: "אז כאילו עם זה יקרה עוד פעם זה מה שיהיה?"
אושר: "לא מה פתאום... אין מצב זה היה וזה לא יחזור על עצמו"
האוטובוס עצר
דפנה: "טוב את זה תסיימו בינכם אחר כך...עכשיו תרדו בבקשה אתם צריכים לארוז מחר חוזרים הביתה.."
ירדנו ורצתי לחדר .. לא רציתי לשמוע אף אחד...
פתאום טלפון
אמא: "משי?"
אני: "כן?"
אמא: "צאי הגעתי .."
אני: "מי זאת?"
אמא: "אמא"
אני: "מה מה את עושה פה?"
אמא: "צאיי.."
אני: "שניה"
יצאתי החוצה והיא יצאה מהרכב..
אדם התקרב אלינו
אמא: "נו ילדה שלי תביאי תדברים שלך יש לנו טיסה עוד שעתים.."
הסתכלתי עליה ולא זזתי אחרי כמה שניות הלכתי לחדר... אולי זהה גורל שלי אולי ככה היה לי יותר טוב ליסוע עם אמא ללכת למקום אחר לשכוח מהכל..
"משי את לא הולכת נכון"
אני: "לא יודעת אדם אולי זה מה שאני צריכה לעשות נמאס לי מהבלגן פה אולי שם הה לי יותר טוב"
רועי: "מה פתאום את לא הולכת אין מצבב..."
אני: "רועי... די אני הולכת וזהו..."
רועי: "לא את לא.."
רועי חיבק אותי כל כך חזק..
רועי: "תישארי את בעצמך אמרת את זה כאן זה המקום שלך הסתכלתי עליו ורציתי לבכות מה אני יעשה רחוק מכאן מה??

וווווווווווווווווואאאאאאאאאוווווווווווווווו!
אייזה פרק... איזה....
איזה מגעיל מאור למה לצעוק את זזה ליד ככולם 😠
מאמי פרק הורס..
המשך דחוף!

QUOTE (-נטלי- @ 16/06/2007) וווווווווווווווווואאאאאאאאאוווווווווווווווו!
אייזה פרק... איזה....
איזה מגעיל מאור למה לצעוק את זזה ליד ככולם 😠
מאמי פרק הורס..
המשך דחוף!
מסכימה איתך.. ((:

מחר יהיה המשך מה אני יעשה זה מעייף לעשות תשמות האלהה 😛
שיהיה שבוע טוב לכולם 😊

לאא היאא לא נוסעת,
איי איזה חמוד רועיי 😛

אושר הזה מתחיל לעצבן ;|
כמה פעמים הוא חושב שהיא תסלח לו ?!

פרקק מדהים !
וסיפור עוד יותר 😊

המשךךךך..
3>

המשךךךךך

פרק 14- חלק א'...(פרק מפוצל תהנו)..

לא ידעתי כבר מה לעשות אבל כל כך רציתי להישאר נימאס לי מהאמא הזאת למה אנחנו צריכים לסבול בגלל השטויות שלה למה??
אני: "טוב אבל תעזרו לי איתה"
רועי: "אל תדאגי"
אמא: "משי את מוכנה"
אני: "אמא אני לא באה.."
אמא: "משי את באה אל תתני לי להיכנס למשפטים "
אני: " משפטט נגד הרצון שלי"
אמא: "כן עם שופט יקבע שזה הכי טוב בששבילך זה מה שהיה"
אני: "אבא לא יתן לך לקחת אותי שכחי מזה.."
אמא: "בואי ומהר.."
היא החזיקה לי את היד ומשכה אותי...
כמעט הגענו לאוטו ובכיתי...
אושר: "את לא לוקחת אותה את לא מבינה... היא נשארת פה..."
אושר בא נתן לאמא שלי מכה קטנה כזאת על היד ולקח אותי ממנה..
אמא: "ילד חוצפן מי אתה בכלל שתגיד לי מה לעשות עם הבת שלי"
אושר: "אני.. בנאדם שיודע כמה הילדה שלך מדהימה ובנאדם שצריך אותה כאן לא במיאמי חוץ מזה היא לא רוצה לבוא איתך"
אמא: "תפסיק להתערב.."
אדם: "לא אמא הוא לא יפסיק.."
אמא: "אדם אתה במיוחד לא כדי לך לדבר כי עם היא לא באה אתה בא איתי"
אדם: "קחי אותי מפה אל תקחי את משי.."
אמא: "אז קדימה תארוז את הדברים ובוא.."
אני: "מה פתאום אדם אתה לא הולך לשום מקום.."
אדם: "משי אני יסתדר.. אל תדאגי..."
המשכתי לבכות והתעלפתי.....
אדם: "יופי בגללך"
אמא: "די עם זה אדם תקבלו ת'מצב ביחד אתם לא נשארים.."
אדם: " מה את רוצה מאיתנו עוד לא מספיק כל מה שעשית..אנחנו אחים ואנחנו רוצים להישאר ביחד היא סבלה מספיק בזמן האחרון וגם אני אז די עם זההההההההההההההההההההההה.. נמאס לי ממך.. את אמא שלי אבל עם כל הכבוד לך אני את אחותי לא עוזב..."
באותו רגע קמתי וראיתי את...האוטו של אבא שלי מרחוק
אדם נכנס למכונית של אמא...
אני: "רגע אדםם הנה אבא.."
הוא יצא...
אני: "אבא "
אבא: "מה הולך פה את יכולה להסביר למה באת לפה לעשות בלגן...אמרתי לך לא לבוא לפה..הם בטיול תני להם להנות "
אמא:" אני חוזרת היום למיאמי לתמיד ואחד מהם בא איתי לא אכפת לי מי"
אני: "דיייייייייייייייייייייייייייייייי.. תלכי מפה מכשפה"
קמתי ונעמדתי...
אדם: "וגע אבא איך הגעת לפה"
אבא: "היא הייתה בבית לפני .. ואמרתי לה שאתם בטיול והייתה לי הרגשה שהיא לא תקשיב לי ותבוא לפה.."
אמא: "טוב אדם הטיסה עוד 3 שעות בואא"
חיבקתי את אדם והוא נסע..
כל הערב לא הפסקתי לבכות הדמעות לא הפסיקו...
רועי: "משי אולי תחזרי איתי הביתה זה היה יותר טוב בשבילך"
אושר: "כן.. תסעי משי את חייבת לנוח"
הם כאילו מתחרים בינהם שאין להם על מה הרי אין לי כלום אם רועי אני לא מבינה את זה..
נסעתי לתל אביב ושנאתי את עצמי איך יכולתי לתת לאחי ללכת במקומי הוא לא הסתדר איתה והוא לא הסתדר שם...
בלילה לא ישנתי אפילו שניה ...
ולמחרת לא קמתי מהמיטה...
רק לטלפון שצלצל קמתי
אני: "אדםם?"
רועי: "לא זה רועי"
אני: "רועיי מה קורה חזרתם"
רועי: "כןן, את לא נשמעת כל כך שמחה לשמוע ממני.. אפשר לבוא אליך אני רוצה לראות מה איתך?"
אני: "אני בסדר אבל אתה יכול לבוא.."
רועי: "טוב אני כבר עולה"
הוא עלה אלי ונשאר איתי עד מאוחר...
כל טלפון שהיה חשבתי שזה אדם רציתי כל כך לדבר איתו...
אבל רועי הוא כזה חמוד הוא אפילו גרם לי לצחוק.. הוא סיפר לי מה היה בכל היום שהפסתדי..וניזכרנו בהרבה דברים ישנים שקרו לנו ביחד..
למחרת היינו בחופש.. והלכתי להילה הייתי שם כל היוםם עשינו הכל העיקר לשכוח מאדםם.. לא הייית מסגלת לחשוב על זה עוד...
בערב הלכנו לבית של אושר ושי .. וחזרתי מוקדם...
עברו 4 ימיים
ואדם לא התקשר...
באחד השיעוריםם המורה שאלה אותי
"משי איפה אחיךך? הוא חולה?"
התחלתי לבכותת ויצאתי מהכיתה בריצה...
אושר יצא אחרי
אושר: "משי די אל תבכי כואב לי לראות אותך בוכה ככה"
אני: "איך נתתי לו ללכת איזה סתומה אני"
אושר: "את לא סתומה לא הייתה ברירה.. את תראי שהוא יחזור"
אני: "הוא בטח כועס אלי הוא לא התקשר בכלל."
אושר: "אל תדאגי הוא חייב להתקשר מתי שהוא."
אני: "אושר לך לכיתה אני רוצה להיות לבד"
אושר: "את בטוחה"
אני: "אמרתי לך"
הלכתי למחנכת שלי והיא שחררה אותי הביתה..
הגעתי הביתה ומהמעלית שמעתי טלפון רצתי מהר...
אני: "ענת מי זה?"
ענת: "אדדם טוב לשמוע אותך.. הנה משי באה קח אותה....לא....אבל משי פה אתה רוצה אותה"
אדם ניתקק....
אני: "ענת למה לא הבאת לי אותו"
ענת: "הוא לא רצה"
אני: "ידעתי ידעתי הוא שונא אותי"
יצאתי מהבית בריצה ושוב התחילו הדמעות.. הלכתי לכיוון הים.. ואיך שהוא הרגליים הובילו אותי לבית של רועי הוא גר על הים טוב שלא בתוך הים..הוא היה חולה באותו יום עליתי ודפקתי בדלת
אחותו הקטנה שיראל פתחה לי...
אני: "הי שיראלוש רועי בבית"
שיראל: "כנסי משיי הוא בסלון רואה טלויזיה"
נכנסתי וראיתי את רועי יושב בסלון שלי חולצה מזגן דלוק על קור כלבים
אני: "אז מה ככה אתה חולה"
רועי: "איזה חולה ההורים שלי בחו"ל ולא היה לי כוח לבוא"
אני: "אהה.."
רועי: "מה את עושה פה"
אני: "אסור לבוא לבקר אותך שאני ילך??"
רועי: "מותר בטח מותר.. שבי נסיכה יפה"
ישבתי לידו על הספה
רועי: "רגע מה השעה השתחררתם כל כך מוקדם."
אני: "שחררו אותי התחלתי לבכות כי שגית הטיפשה התתחילה לשאול על אדם ויצאתי מהכיתה דפנה ראתה אותי ושחררה אותי"
רועי: "אהה.. נו הוא התקשר..ולמה נדמה לי שאת בוכה"
אני: "כןן אבל הוא לא רוצה לדבר איתי הוא אמר לענת שלא תעביר לו אותי.."
אדם: "מה?? לא נראה לי שאדם יעשה דבר כזה."
נשארתי אצל רועי עד 6 ככה ואבא שלי בא לאסוף אותי הוא ירד ליד הסופר לקנות כמה דברים שענת ביקשה
ואני נשארתי באוטו
אני: "אבא הפלאפון"
אבא: "תשאירי אותו פה עם התקשרו אל תעני"
אחרי איזה דקה שתיים הפלאפון צלצל...המספר היה לי מוכר
אז רציתי לדעת מי זה עניתי
אני: "הלו "
.....: "הלו שלום אפשר לקבל את רון"
אני: "הוא כבר יחזור מי רוצה אותו"
"אדם.."
אני: "אדם זאת משי"
......................................

דיי מה קרה?!למה הוא ככה?!?!
😮

אווווווווווווופ איזו אמא כלבה!!!
מה ליטל לא מספיקה לה?!?!

😠

פרק מ-ק-ס-י-ם 😊

מחכה להמשך..
רחלוש =]]

איזה אמא זווונה!!!
הוא בטח עושה לה ככה היא הוא בטח יבוא!!!
הפתעה! :]
חח מאמי מהממם מחכה להמשך בדחיפות!

QUOTE (loisana11 @ 17/06/2007) דיי מה קרה?!למה הוא ככה?!?!
😮

אווווווווווווופ איזו אמא כלבה!!!
מה ליטל לא מספיקה לה?!?!

😠

פרק מ-ק-ס-י-ם 😊

מחכה להמשך..
רחלוש =]]
חחחח.. קוראים לה לילך מאמי... 😉

בעע,
שונאת את האמא הזזאת,
חייבת להפריד ביניהם אהה?? ;|
זבל של אמא..

פרק מדהים !!

המשךךך (:

פרק 14 ב..

הוא ניתק...
הפלאפון היה לי עדיין באוזן והדמעות התחילו לזלוג הוא שונא אותי זה בטוח בטח
רע לו שם .. למה הוא עושה את זהה למהה....
אבא שלי חזר וראה אותי בוכה עם הפלאפון ביד...
אבא: "משי מה קרה לך?"
אני: "אבא למה הוא כועס עלי?"
אבא: "מי ? אדם"
אני: "כן איך אתה יודע"
אבא: "כי אמרתי לו להתקשר אליך הוא אמר לי שהוא לא רוצה"
אני: "אתה רואה הוא שונא אותי.. למה נתתי לו ללכת איתה הייתי צריכה ללכת אני"
אבא: "לא נראה לי שהוא כועס עליך בטח קרה משהו אחר.. אני ישאל אותו.."
הפלאפון צלצל עוד פעם.. אבא שם את הפלאפון על דיבורית
אבא: "הלו"
אדם: "אבא מה קורה?"
אבא: "אדם מה נשמע?"
אדם: "הכל בסדר אתה לבד או שמשי עדיין לידך?"
אבא: "לא אני לבד.." אבא שיקר לו ...
אבא: "למה ניתקת לה .. אתה לא יודע כמה היא מתגעגעת אליך.."
אדם: "כי אני לא רוצה לדבר איתה"
התחלתי לבכות ולא הפסקתי
אמא: "סיימת...? " ברקע..
אדם: "שניה מה יש לך...?"
אדם: "איך אתה טוב לך שם"
אדם: "כןן מאוד"
אמא: "נו כבר סיימת?" שוב :-|
אדם: "כןן.. קחי.. בי אבא "
אמא: "רון?"
אבא: "כן רונית?"
אמא: "מה שלומך?"
אבא: "בסדר מה איתך?"
אמא: "הכל מעולה אני ממש מאושרת"
אבא: "אבל הבת שלך לא.."
אמא: "מגיע לה היא יכלה לבוא לפה ולהיות מאושרת כמו אדם.."
באותו רגע התחלתי לבכות עוד ועוד
אבא: "את כפוית טובה מה עשית לאדם שהוא אפילו לא רוצה לדבר עם משי"
אמא: "אני לא עשיתי כלום הוא לא רוצה לדבר איתה"
ברקע שמענו צעקה "שקרנית"
אמא: "טוב בי לךך.. עוד חודש הוא יבוא לבקר שאני יבוא לחתום על המסמכים של הגירושין.."
אבא: "טוב.. ביי תמסרי לאדם אנחנו מתגעגעים"
אמא: "אדם אבא שלך מתגעגע אליך"
אבא: "לא רק אבא שלו גם אחותו"
אמא: "הוא מאוד מתגעגע..אולי כדי שתחזור ואחותך תבוא..היא לידך נכון רון"
אבא: "לא היא לא פה וטוב שקח שלא תישמע אותך מכשפה.."
אמא: "כן אז מי בוכה"
"משייי.." שמעתי מישהו צועק..
אמא: "עדי אתה רוצה לדבר עם משי"
זה לא היה הקול של עדי זה היה אדם ...ידעתי את זה אבל בחרתי להתעלם..
היא ניתקה
אני: "אבא אולי היא לא משקרת והוא באמת לא רוצה לדבר איתי"
אבא: "מה פתאום ברור שהוא רוצה לדבר איתך הוא עשה את זה בשיבלך..."
אני: "אבל יכלתי למנוע את זה ולא עשיתי את זה.."
אבא: "דיי אל תבכי בואי נעלה הביתה עם את היית הולכת הוא היה מרגיש אותו דבר"
אני: "עדיף"
עלינו הביתה ורק בכיתי ובכיתי
עבר חודש.. בחודש הזה חזרתי לאושר כן למרות הכל.. הוא התחנןן והתחנןן והציקק...ולא הפסיק לשגעע..
הוא אפילו מילא לי תחדר במליון בלונים רק באדום ולבן וכתב בעלי כותרת של ורדים משי אני אוהב אותך..
הוא גם שר לי שיר במסיבה של מורן שהייתה מדהימה ושם נכנעתי סופיתת.. בשבוע אחד הוא עשה בשבילי כל כך הרבה..
שר לי שיר .. הביא לי מתנות השקיע את כל כולו.. ואתם בטח שואלים את עצמכםם מה עם רועי
אז כלום אמרתי לכם אנחנו בסך הכל ידידיםם..
..לי ולאושר. היה די טוב ביחד כל יום בלילה הייתי נזכרת באדם..
ובוכה זה היה החודש הכי קשה בעולם..
כל יום בוא נראה כמו נצח.. אבל עברתי אותו כמעט חסרת כוחות
אני חושבת שאם כל העזרה של רועי ואושר בחיים לא הייתי מחזיקה מעמד...
אותו יום היה סוכות..
הייתי בחופש ועזרתי לאבא במרפסת לקשת ת'סוכה.. סבא וסבתא שלי בואו אלינו לחג
הם מסורתיים אז היינו חייבים סוכה..חוץ מזה זה כיף
אבא: "משי זוכרת שהייתם קטנים את ואדם הייתם עוזרים לי עם הסוכה"
אני: "כןן איפה הוא עכשיו"
אבא: "הוא בטח יבוא אחרי החג...כי אני צריך לחתום על המסמכים.."
אורטל חברה של אבא שלי.. שעברה לגור אצלנו וגיליתי שהיא יותר גדולה ממה שחשבנו..
היא בת 32 כבר.. היא לא נראת ככה..והיא גם ממש ממש חמודה נשמה אמיתית היא גם עזרה
לי המון . היא בדיוק הגיע מהעבודה עם שקיות...
אורטל: "קחו תראו מה קניתי ..."
ענת הייתה במטבח ...
ענת: "רון אני צריכה לזוז האוכל מוכן לחג.. ואמא שלך אמרה שהיא תבוא ותכין עוד כמה דברים אני ממהרת.."
אני: "בי ענת חג שמח. והמון תודה"
ענת: "חג שמח גם לכם בבקשה מפונקת קטנהה יהיה טוב אהה לא לבכותת.."
חייכתי ..
אבא: "חג שמח ענת"
אורטל: "חג שמח"
ענת: "גם לכם זוג מאוהבים" הם חייכו וגם אני שמחתי לראות את אבא מאושר עם אורטל..
ענת יצאה ובגלל זה לא הרגשנו שמישהו נכנס בדלת....

...אדם (:
חח פרק מהממם מאמי 😁