~*~*~*~אהבה בין ידידים~*~*~*~ סיפור ראשון שלי!

QUOTE (-יסווו- @ 31/05/2007) התחלה יפהה
המשךךךךךך
😉

-פרק 2-

קמתי אחר הצהריים. סביבות השעה 6.
הדלקתי את המחשב ופתחתי את האייסיקיו שלי, ואז נזכרתי בדף שקיבלנו עם מספרי האייסיקיו והמסנג'ר של כל ילדי הכיתה. החלטתי להוסיף את כולם. בכל זאת.. שיעמם לי.

ופרט קטן שתדעו עליי: אני אוהדת מכבי חיפה. אוהדת מושבעת. כן כן, מהאוהדות האלה שהולכות לכל משחק עם צעיף ואוכלות נקניקיה בלחמנייה במחצית.

אז אחרי שסיימתי להוסיף את כולם למסנג'ר, הסתכלתי על תמונות התצוגה של כולם, ועיניי נתפסו על התמונה של רועי. התמונה הייתה סמל הפועל חיפה. הייתי קצת המומה כי אני לא מכירה הרבה ילדים שאוהדים את הפועל חיפה. החלטתי לשלוח לו הודעה:
אני: "מה רועי אתה אוהד הפועל חיפה?"
רועי: "מת על הפועל חיפה. למה את מי את אוהדת?"
אני: "אני את מכבי חיפה, כמובן.. חחח... למה אתה אוהד את הפועל?!"
רועי: "אני הקמע של הפועל. תמיד כשהייתי הולך למשחקים הם היו מנצחים, וכשהפסקתי ללכת הם התחילו להפסיד."
אני: "חחחח מגניב לך... אני הייתי הולכת למשחקים של הפועל חיפה רק עם ידיד שלי.. מאור מירון.. מכיר?"
רועי: "כן בטח, הוא היה בכיתה שלי. מאיפה את מכירה אותו?"
אני: "הוא ידיד טוב שלי מהגן... הוא שכן שלי."
רועי: "אהה הבנתי. מה את אומרת שייגמר המשחק של מכבי מול הפועל ת"א? אני אומר שמכבי מפסידים."
אני: "מה פתאום מפסידים!! חחח היית מת!"
רועי: "יש התערבות...?"
אני: "בכיף! על מה?"
רועי: "מה שאת רוצה... תבחרי את"
אני: "סבבה. אם מכבי מנצחת אני מטילה עליך משימה ואתה חייב לבצע אותה. אם הפועל מנצחת אתה מטיל עליי משימה ואני חייבת לבצע אותה. סגרנו?"
רועי: "סגרנו!"
המשכנו לדבר עוד שעה בערך. על הכיתה החדשה, על הילדים, הוא סיפר לי שהוא דלוק על חן, חברה שלי מהשכבה. גיליתי שלמרות הכול, לא כל הילדים בכיתה ילדותיים ומעצבנים. יש לפחות ילד אחד שאני יכולה להגיד שהוא נורמלי.

עברו כמה ימים. הכרתי את רועי קצת יותר לעומק, והבנתי שהוא ילד ממש אחלה. ממש לא מה שציפיתי. היינו מדברים כל יום שעות על גבי שעות, על הכול. התחלתי ממש לחבב אותו בתור ידיד שלי. בחיים לא הכרתי מישו כמוהו, מישו שהוא קצת אדיש אבל עדיין מגלה אכפתיות ומתעניין.
בכיתה עדיין לא ממש דיברנו... כי הוא ממש ביישן. אבל באייסיקיו דיברנו ממש בפתיחות. הופתעתי מהקלות שבה הוא נפתח אליי.

הגיע יום שלישי. לא יותר מדיי ארוך, אך עדיין מעייף.
השיעורים נראו לי כמו נצח, לא הצלחתי להתרכז. רק חשבתי על היום הארוך שמצפה לי, יום חרישה לבוחן בהיסטוריה למחרת.
בהפסקה התיישבתי על שולחן המורה עם כמה בנות, וביניהן מאשה. את מאשה לא ממש הכרתי מאז שהתחלנו את כיתה י', זה לא שהיה לנו משו אחת נגד השנייה, פשוט לא יצא לנו לדבר. אנחנו מסתובבות עם חברות שונות, היא מסתובבת עם חברים שלה מי"א, ואני עם חברות שלי מהשכבה.
פתאום יצא לנו לשבת ביחד עם הבנות בכיתה והקשבנו אחת לשנייה. גיליתי שהיא ילדה נורא עמוקה, חכמה, מצחיקה, פשוט מקסימה.
והחלטתי, שהיא תהיה חברה שלי. חברה טובה שלי.

אחרי ההפסקה היה שיעור לשון. אחד השיעורים שהכי אהבתי מכולם. ולמה, אתם שואלים? כי הייתה לנו את המורה הכי מיוחדת שאי פעם פגשתי, המורה איבונה. מצד אחד היא הייתה קצת רעה, קולנית, עוקצנית, מפחידה. אבל מצד שני היא הייתה לפעמים מצחיקה, משעשעת, מעניינת, ומרתקת.
היא העבירה את השיעור הראשון בצורה הכי מעניינת שיש. ולמרות שהיו לה עקיצות פה ושם לכמה תלמידים, ראינו שהיא לא עושה את זה מתוך רוע. ראינו שמצאנו חן בעינייה.
אבל איבונה היא לא הבנאדם היחיד שהקדשתי לו תשומת לב בשיעור.
למרות שהשיעור היה מעניין, השתעממתי. לא היה לי כוח ללמוד. התחלתי להביט לכל מיני כיוונים, מנסה למצוא את עצמי. פתאום המבט שלי נעצר על ילד שלא משך את תשומת לבי לפני כן, יניב.
הנחתי את ראשי על ידיי ובהיתי בו, חושבת לעצמי: "וואי... יניב נראה טוב... אילו עיניים... אילו שפתיים... איזה מבט... רק עכשיו שמתי לב לזה.." התחלתי לשקוע בעצמי ובמחשבות עליו, ועצמתי את עיניי.
"גברת שירה!!! את רוצה אולי כרית ושמיכה שאני אביא לך??", שאגה עליי איבונה.
"לא המורה... רק כוס קפה אם אפשר", החלטתי להתבדח איתה. לא כל כך הצלחתי. כלומר כל התלמידים החלו להתפקע מצחוק, אבל פניה של איבונה האדימו. היא לא הבינה את הבדיחה, כנראה.
"צאי מהכיתה עכשיו!", קראה אליי איבונה, בקול עצבני.
"טוב.... איזה כבדה..", סיננתי ויצאתי מהכיתה.
הסתובבתי במסדרון, הלוך וחזור, התבאסתי שאסור לי לעזוב את הקומה, כי אם איבונה תצא מהכיתה ולא תמצא אותי באזור, היא תעניש אותי. ככה כל המורות עושות.. לכו תבינו אותן.
התיישבתי במסדרון, מול דלת הכיתה הסמוכה לכיתתי, והפעלתי את האמ.פי.4 שלי. בחרתי את התיקייה "סינרגיה", ושמתי את השיר "אשם". ידעתי שאני לא אוכל לשבת בחוסר מעש כשאני אשמע את השיר הזה, אני חייבת לקום, לרקוד, להתפרע. אפחד במילא לא רואה אותי... לא?
"עכשיו גיליתי שאני אשם
אני חושב על זה ולא נושם
רוצה לגעת בך ואת רחוקה
רוצה לדעת שאת לא בוכההההה...", שרתי בקול. ידעתי שאף כיתה במסדרון לא לומדת עכשיו, חוץ מהכיתה שלי.
"נראה לי שאת עשית הכול, הכול בכוונה
רצית יותר ממני ואני במנוחה
זה לא שלא ניסיתי, אני רציתי, כן להיות ביחד
אני עף ואת עוצרת, ומספרת, שזה אני ששוב טעיתייי", המשכתי לשיר, והתחלתי ללכת תוך כדי ריקוד לעבר החלון הפתוח שבאמצע המסדרון, להרגיש קצת אוויר צח.
"עכשיו גיליתי שאני אשם
אני חושב על זה ולא נושםםםם", שרתי בחלון, אצבעותיי מקפצות על אדן החלון לפי קצב השיר, ואני מנענעת את ראשי למעלה ולמטה, כמו שמזיזים אותו כששומעים שיר רוק.
"רוצה לגעת בך ואת רחוקה
רוצה לדעת שא...", שרתי עד שהרגשתי יד על כתפי. נבהלתי. קפצתי. הסתובבתי לראות מי זה. זה היה רועי.
"אז מה? עשית הסבה מקצועית מבדרנית לזמרת?", צחק רועי.
"חחח בערך... סתם היא הוציאה אותי מהכיתה הכלבה הזאת", אמרתי בכעס. "גם אותך היא הוציאה?!"
"לא, סתם ביקשתי לצאת לשתות. אבל רציתי לצאת להיות איתך", אמר לי רועי, והפתיע אותי.
"למה...? חחח", שאלתי, לא מבינה.
"סתם, חשבתי שמשעמם לך. לא ידעתי שסינרגיה משעשעים אותך חחח", אמר רועי וצחק לעצמו.
"כן, יש לך בעיה??", אמרתי לו בפנים רציניות, אבל צחקתי.
"לא, מה פתאום! יאללה בואי נלך לטייל קצת", הציע רועי.
"יאללה, שתקפוץ לי איבונה!", אמרתי לו.
עלינו לקומה למעלה, ומשם יצאנו החוצה, לספסלים. ישבנו קצת ודיברנו על כמה שאיבונה מטורפת, על כמה שהשיעור משעמם, למרות שאיבונה מנסה להעביר אותו בצורה מעניינת, ועל כל מיני דברים.
אמרתי לו שאני כועסת עליה והוא הצליח לשכנע אותי שאולי לא הייתי צריכה לענות לה ככה, שזה לא היה בסדר. לבסוף הסכמתי איתו, מה לעשות..? הוא צדק.
אחרי רבע שעה נשמע הצלצול. חזרנו לכיתה, איבונה כבר לא הייתה שם. ישבתי עם חברותיי ששאלו אותי מה עשיתי בחוץ עם רועי, וכמובן התחילו לחשוב על שטויות, כמו: "מה יש ביניכם?","אתם רק ידידים?" וכל מיני שאלות מעצבנות כאלה. ואני כל הזמן צריכה לשכנע אותן שאנחנו ר-ק ידידים. ולא יותר מזה.
למזלי, נשמע הצלצול, לשיעור ספרות. "אוי לאאאא ספרות... היום שלי לא יכול להיות יותר גרוע מזה", חשבתי לעצמי.
10 דקות אחרי תחילת השיעור, כשכבר חשבתי שאני מתה, קיבלתי פתק. פתחתי אותו.
"אני רואה שאת משועממת והחלטתי להציל אותך חחח", כתבה לי סיוון.
"אין עליך... מה הייתי עושה בלעדייך?!", כתבתי לה חזרה ונתתי לאופיר שישב מאחוריי להעביר לה את זה.
(המחנכת מירי הפרידה ביני ובין סיוון על היום השני לביצפר, כי היא שמה לב שאנחנו לא מפסיקות לדבר. היא הושיבה אותי בשולחן בשורה השלישית ואת סיוון בשולחן בשורה החמישית. שתינו היינו באותו טור)
היא פתחה את הפתק, חייכה, כתבה משו, והחזירה אותו לאופיר, והעביר אותו לי. פתחתי אותו.
"אז ספרי לי מה באמת היה עם רועי בהפסקה? ואל תמכרי לי שטויות...", הסתובבתי לסיוון שחייכה חיוך שטני.
"לא היה כלום!! סתם ישבנו ודיברנו... נשבעת לך!!", כתבתי לה והעברתי לאופיר שהעביר לה.
לאחר 2 דקות קיבלתי את הפתק חזרה.
"טוב טוב מה שתגידי... רוצה שאני אבוא אלייך אחרי ביצפר?", שאלה אותי סיוון.
"בטח, בכיף יפה שלי =]" כתבתי לה והחזרתי לה אותו.
התחלתי לחשוב איך אני מספרת לה שאני דלוקה על יניב. היא ויניב הרי כל הזמן רבים. היא שונאת אותו. פחדתי שהיא לא תתמוך בי.
המחשבות על כך הציפו אותי וגרמו לזמן לעבור מהר מאוד.

בשעה 1 נשמע הצלצול. כל התלמידים קצפו מכיסאותיהם והחלו להרים אותם על השולחנות. ולאחר מכן, יצאו בסערה מהכיתות, תוך דחיפות אחד את השני. אני וסיוון נדחפנו בין כל התלמידים שיצרו נהר של תלמידים בין מסדרונות ביצפר.
"איזה ביש מזל...", אמרתי לסיוון, "כל ביצפר מסיים היום באותה שעה!".
"נכון, תארי לך איזה לחץ יהיה בהסעה", אמרה סיוון.
"וואי וואי נראה לי אנחנו חוזרות ברגל חחח", צחקתי.
"חחח תחזרי את ברגל!", אמרה סיון בחיוך מרושע.
הגענו להסעה ונדחפנו בסוף האוטובוס בין כל התלמידים. בקושי יכולתי לנשום. רק רציתי שהאוטובוס יגיע לתחנה שרוב התלמידים באוטובוס יורדים בה, ואני אוכל להסדיר את נשימתי.
לאחר נסיעה של 20 דקות שנראו לנו כמו שעתיים, הגענו אני וסיוון לביתי.
פתחנו את הדלת ועלינו ישר למעלה. זרקנו את התיקים בפינת החדר והתיישבנו על המיטה.
"סיון... אני צריכה לספר לך משו.....", התחלתי להגיד לה.




מקווה שאהבתם!!
תגיבו =]

אוהבתתתת
ליזו'ש! 😊

פרק יאפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפה 😊
חחח
איזה חמווד רועיי..😛 ביישן כזה שלא נפתח לכולם..>> חמווד!!

מחכה להמשך מאמיי 😉
ושוב יצא לך פרק מלללללללללללףףף

אוהבת רחלוש =]]

QUOTE (loisana11 @ 31/05/2007) פרק יאפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפה 😊
חחח
איזה חמווד רועיי..😛 ביישן כזה שלא נפתח לכולם..>> חמווד!!

מחכה להמשך מאמיי 😉
ושוב יצא לך פרק מלללללללללללףףף

אוהבת רחלוש =]]
תודהההה בובההה!!!

את לא יודעת איזה כיף לי לשמוע את זה... במיוחד שזה רק תחילת הסיפור שלי וכבר אהבת אותו!!

מקווה שתמשיכי לאהוב אותוו!!!

ורועי... אחחח מה אני אגיד עליו..?
בהמשך הסיפור תראי איזה בנאדם מורכב הוא

אגב, כל הדמויות שם אמיתיות. רוב הסיפור אמיתי לגמרי, כל סיפור חיי בשנתיים האחרונות.
חוץ מהפרטים הקטנים.. כמעט הכול אמיתי.
וגם רועי אמיתי לגמרי... רק שלא קוראים לו רועי חחח 😛

אוהבתתתת ותודה רבה!!
😁

וואו מדהים (:
אהבתי ביותר😛
תמשיכייייייי
שבת שלום :]

QUOTE (lidorushit @ 01/06/2007) וואו מדהים (:
אהבתי ביותר😛
תמשיכייייייי
שבת שלום :]
תודה בובההה!!
שמחה שאהבת 😊

הנה אני כבר כותבת המשך....

-פרק 3-

"מה קרה...?", שאלה סיוון, ויכולתי לזהות חשש קל בקולה.
"אני... אממ...", התחלתי להגיד.
"את מה?? נו את מלחיצה אותי!!", הרימה סיוון את קולה מעט.
"אני דלוקה על יניב!", זהו, אמרתי את זה.
"דווקא על יניב?!?!?!", הופתעה סיוון.
"כן נו מה אני יעשה..? הוא נראה טוב... וחמוד... וראית את העיניים שלו? והשפתיים? וה...", אמרתי בקול מגורה, עד שסיוון הפסיקה אותי.
"בסדר בסדר הבנתי!! מה אני אגיד לך..? שיהיה לך בהצלחה!", אמרה סיוון וחייכה אליי.
"מה....? את... בסדר עם זה..? חשבתי שאת לא סובלת אותו...", אמרתי לה בקול ממש מופתע.
"נכון... אני לא סובלת אותו... אבל אם החברה הכי טובה שלי דלוקה עליו אז אין לי מה להגיד אלא לאחל לה המון בהצלחה איתו... לא?", אמרה סיוון, התקרבה אליי, ונשקה ללחיי.
"וואי אחותי אין עלייך... אני אוהבת אותך הכי בעולם!!!", צעקתי וחיבקתי אותה חזק חזק. שתינו צחקנו. אחרי כמה דקות התנתקנו אחת מהשנייה והמשכנו את השיחה.
"אז מה את חושבת..? נראה לך שיש לו רגשות אליי..?", שאלתי אותה.
"אממ האמת היא שהוא מסתכל עלייך הרבה, אבל לא רואים עליו מה הוא מרגיש, הוא סגור כזה.", היא אמרה.
"אני חייבת לברר מה הוא מרגיש אליי. אני חייבת לדעת!!", אמרתי לה נואשת.
"תשאלי את אחד החברים שלו...", היא אמרה נחושה. ואז שמענו דפיקה בדלת.
"כן??", צעקתי לעבר הדלת.
"שירה...", אחותי טל בת ה-13 נכנסה לחדר. "אהה.. היי סיוון... לא ידעתי שאת פה", היא אמרה והסמיקה.
"היי טלו'ש... מה נשמע?", סיוון חייכה אליה. אחותי מסתדרת עם כל החברות שלי.
"הכול בסדר... אני מצטערת אם אני מפריעה לכן..", היא התנצלה ופנתה אליי, "אני רק רציתי לשאול אותך אם את יכולה להביא לי חולצה יפה.. יש לי מסיבת יומולדת היום של חברה", היא שאלה.
"אממ כן קחי משו מהארון... אבל אל תעשי באלגן אחרת לא תקבלי יותר שום בגד ממני", הזהרתי אותה.
"דיי איזו רעה את...", נזפה בי סיוון.
"מה רעה..? שלא תעשה לי באלגן!", התגוננתי.
טל חיפשה בין בגדיי חולצה יפה שמתאימה לה, ולבסוף מצאה חולצה שחורה עם שרוולים מתרחבים. היא תמיד אהבה את החולצה הזאת. היא כל כך רצתה שאמא שלנו תקנה לה אותה, אבל לא הייתה חולצה כזאת במידה שלה. "תודה שירה.. ביי סיוון", אמרה טל בחיוך גדול לפני שיצאה מהחדר. שמחתי שהיא מרוצה.
"ביי טלו'ש", חייכה עליה סיוון. טל חייכה אליה בחזרה ויצאה מהחדר. "אז איפה היינו..? אה כן, תשאלי את אחד החברים שלו..", הציעה סיוון.
"אבל את מי...?", שאלתי אותה, לא ידעתי את מי מהחברים שלו אני יכולה לשאול מבלי שזה יתגלה לו.
"מה.. את לא ידידה של אף אחד מהחברים שלו...?", היא שאלה בפליאה.
"אממממ..." התחלתי לחשוב. ואחרי דקה הבנתי שאני פשוט מטומטמת.
"רועי!!! יואו איזו מפגרת אני... הוא חבר טוב שלו!", שמחתי.
"נכון!!! איך לא חשבנו על זה קודם...?", קפצה סיוון.
"אין לי מושג... אבל אין לי ספק שהיום אני אדע מה יניב מרגיש אליי.", אמרתי לה, נחושה מאוד.
"אני בטוחה. רועי בטוח יספר לך... אם הוא יודע...", היא אמרה.
"נכון. כדאי לו מאוד לספר לי חחחח אחרת כולם ידעו שהוא דלוק על חן!", צחקתי.
"יאאא איזו רעה! את לא תעשי לו את זה...", היא אמרה בפליאה.
"נראה לך...? אני לא כזאת מגעילה... אבל אני אדאג שהוא יספר לי. אין ספק בזה בכלל", החלטתי.
"טוב גברת שוברת לבבות, יש לנו בוחן בהיסטוריה מחר.. למקרה ששכחת. בואי נתחיל ללמוד", אמרה סיוון בהחלטיות.
"טוב אמא...", אמרתי ושתינו צחקנו.

למדנו עד הערב. 4 שעות. לא הבנתי איך הצלחתי להתרכז בלמידה מרוב מחשבות על יניב. אבל הצלחתי. הבוחן היה חשוב לי מאוד, כי אחרי הכול, יש לנו השנה בגרות בהיסטוריה.
כשסיימנו סיוון התקשרה לאמא שלה שתבוא לאסוף אותי ממני. היא הגיעה אחרי 10 דקות וצלצלה לסיוון שתרד למטה.
"ביי יפה שלייי, היה כיף ללמוד איתך! בהצלחה מחר!", אמרתי וחיבקתי אותה ליד הדלת.
"תודה מותק גם לך! אוהבת אותך! ביי ביי", היא אמרה לי ונישקה אותי בלחי.
אחרי שהיא הלכה החלטתי להוציא את תוכניתי לפועל, ועליתי למחשב.
רועי בדיוק שלח לי הודעה.

רועי: "מה קורה?"
אני: "הכול טוב מה איתך?"
רועי: "הכול טוב... מה עושה?"
אני: "סתם הרגע סיוון הלכה ממני. למדנו להיסטוריה. למדת?"
רועי: "כן בטח, סתם חומר קל"
אני: "נכון. תגיד... יש לי שאלה..."
רועי: "כן..?"
אני: "אתה יודע אולי... אם יניב... דלוק על מישי...?"
רועי: "למה את שואלת?"
אני: "סתם..."
רועי: "את דלוקה עליו?"
אני: "אממ... כן..."
רועי: "אה....."
אני: "נו... הוא דלוק על מישי?"
רועי: "לא יודע.."
אני: "אתה יכול לברר לי...?"
רועי: "גם אם הוא דלוק עלייך.. הוא לא יספר לאפחד"
אני: "למה לא??"
רועי: "כי הוא לא מספר דברים כאלה לאפחד"
אני: "אז איך אני יכולה לברר..?"
רועי: "אין לי מושג. תשאלי אותו בעצמך..."
אני: "חחח נראה לך?!"
רועי: "טוב... אז אני לא יכול לעזור לך... אבל אני יכול רק לנסות לשאול אותו"
אני: "סבבה! תשאל..."
רועי: שנייה הנה הוא התחבר"
אני: "אני מחכה..."
חיכיתי בלחץ כמה דקות, עד שהוא שלח לי את השיחה שלהם.

רועי: "אחי מה המצב?"
יניב: "הכול סבבה מה איתך?"
רועי: "הכול טוב... למדת לבוחן מחר?"
יניב: "לא עוד לא.. עוד מעט אני אתחיל."
רועי: "סבבה... שומע אחי רציתי לשאול אותך משו.."
יניב: "שאל אחי"
רועי: "תגיד... מה אתה חושב על.. שירה..?"
יניב: "שירה מהכיתה?"
רועי: "כן"
יניב: "אממ היא ילדה ממש חמודה... למה אתה שואל?"
רועי: "סתם.. מתעניין"
יניב: "מה היא שלחה אותך לשאול אותי?"
רועי: "לא מה הקשר.. מה אסור לשאול סתם?"
יניב: "טוב... אם אתה אומר... יאללה אני עפתי לראות אפקט הפחד. ביי אחי."
רועי: "ביי"

קראתי את השיחה. התבאסתי קצת. "הוא אמר שאני רק חמודה... זה הכול...", אמרתי לעצמי בעצב. "והוא חשב ששלחתי את רועי לשאול אותו... פאקקקקקקקק", נזכרתי ונכנסתי ללחץ.

אני: "אוףףף... הוא חשב ששלחתי אותך..."
רועי: "אל תדאגי, אמרתי לו שסתם התעניינתי, ואני מכיר אותו.. הוא האמין לי."
אני: "אוקיי... זה ממש לא משנה. לא נראה לי שהוא מתעניין בי כל כך"
רועי: "תגרמי לו להתעניין... תדברי איתו"
אני: "ממש... רק אני... טוב לא משנה רועי, תודה בכל זאת. יאללה אני עפתי... נדבר אחר כך... ביי"
רועי: "אין על מה... ביי"

התנתקתי מהאייסיקיו. הייתי כל כך מבואסת... לא היה לי חשק לעשות כלום. לא לאכול, לא לראות טלוויזיה, לא לשמוע מוזיקה. כלום. החלטתי ללכת לישון. למרות שהיה ממש מוקדם.
ירדתי למטה לסלון כדי להגיד לילה טוב לאבא ואמא שלי.
"שירה, מחר כשאת חוזרת מביצפר תכיני לליאור אוכל, טוב?", ביקשה אמא.
"למה אני צריכה להכין לו אוכל?? לא מספיק כל מה שהוא עושה לי?! למה הוא לא יכול להכין לבד?!", התעצבנתי. אף פעם לא הסתדרתי עם ליאור אח שלי. הוא בן 11 ומשגע אותי בכל הזדמנות.
"את צריכה להכין לו אוכל כי את הכי גדולה בבית הזה והוא לא יודע להכין לעצמו אוכל! ותפסיקי כבר להתווכח!", התעצבנה אמא בחזרה. ואז אבא שלי הצטרף לשיחה, "שירה תעשי מה שאמא אומרת לך, ותכיני לו מחר אוכל. אם הוא יעצבן אותך, תרימי אליי טלפון ואני אטפל בו, בסדר?", הוא הרגיע אותי, כמו תמיד.
"בסדר... לילה טוב אבא!", אמרתי ונשקתי לאבא על הלחי. "לילה טוב שירה'לה, ובהצלחה מחר", הוא ענה.

עליתי למעלה, נכנסתי לאמבטיה, צחצחתי שיניים, וחזרתי לחדר. פתחתי את הארון והחלפתי לגופייה קצרצרה ורודה ומכנסון ורוד. ואז נעצרתי מול המראה שעל דלת הארון. החלטתי לבחון את הלוק שלי. ראיתי ילדה גבוהה, עם עיניים ירוקות מהממות, שפתיים מלאות אדמדמות, שיער חום ארוך וגלי, גוף חטוב ורזה, בצבע עור מוקה. אהבתי את הלוק של הילדה הזאת. הלוק שלי.
"איך יכול להיות שהוא לא שם עליי? איך?!", חשבתי לעצמי, כעסתי.
סגרתי את הארון ונכנסתי למיטה. התכסיתי בשמיכה הדקה שלי וחיבקתי את הכרית הרכה שמתחת לראשי.
שקעתי במחשבות. "אני חייבת לעשות משו!", החלטתי. "אולי בכל זאת... אני אדבר איתו...? מה כבר יכול להיות?...", התחלתי לשקול את העניין. "אם הוא יגיד לי כן, אני אהיה הכי מאושרת בעולם..", חיוך מתוק עלה על פניי. "ואם הוא יגיד לי לא.... אני חייבת לחשוב על תוכנית ב'...", הפעם חיוך שטני עלה על פניי.
מרוב מחשבות נרדמתי.

קמתי מוקדם, ב-6 וחצי בבוקר. בדרך כלל אני קמה יותר מאוחר ונוסעת לביצפר בקו ציבורי, ולא בהסעה של ביצפר. אבל הפעם החלטתי להגיע מוקדם לכיתה על מנת לחזור עוד קצת על החומר לבוחן בהיסטוריה.
יצאתי מהמיטה, פתחתי את הארון והתלבטתי מה ללבוש. בסוף החלטתי על חולצת ביצפר אדומה, ג'ינס ברך צמוד, וכפכפים גבוהות בצבע בז'. נכנסתי לאמבטיה, שטפתי את פניי, וכששמתי משחת שיניים על מברשת השיניים שלי כדי לצחצח שיניים, נכנס אחי ליאור לחדר האמבטיה. "זוזי!", הוא הורה לי. "מזה זוזי?! סתום ת'פה אני מצחצחת עכשיו", התעצבנתי עליו. "אז מה את לא צריכה את כל הכיור בשביל זה! תעשי לי מקום או שאני קורא לאמא", הוא איים. "תקרא לאמא חתיכת ילד קטן ומעצבן", הקנטתי אותו.
"אמאאאאאא", הוא צעק. "מה קרה??", אמא נכנסה לחדר האמבטיה. "שירה לא עושה לי מקום ואני רוצה לשטוף פנים", הוא התבכיין. "שירה תפני לו מקום, גם לו מגיע. את לא היחידה פה!", היא צעקה עליי.
"בסדררררר!!! חתיכת ילד מלשן ומפגר!", צעקתי עליו. וכשבאתי לצאת מחדר האמבטיה עצרה אותי אמא ואמרה: "תרגיעי את הדיבור שלך! תדברי אליו יפה!". "כן... ממש.... כשהוא יתנהג אליי יפה, אני אדבר אליו יפה", אמרתי והלכתי לחדר.
התאפרתי, שמתי בושם, סירקתי את שיערי, לקחתי את התיק וירדתי למטה. נכנסתי למטבח והכנתי לעצמי כוס שוקו. שתיתי את השוקו, לקחתי את הסנדביץ' שלי ויצאתי מהבית, בלי להגיד שלום לאמא, כמובן.
הגעתי לתחנת האוטובוס והוצאתי את האמ.פי.4 שלי מהתיק. רציתי לשמוע מוזיקה בזמן שחיכיתי לאוטובוס. הפעלתי אותו ושמעתי את השיר "לחבק אותך" של סינרגיה. אני כל כך אוהבת את השיר הזה.
"כשאת צוחקת אני חי
כשאת בוכה עצוב מדיי
אני פותח ת'ידיים לחבק אותך
כי זה האור שבעינייך
שמקרב אותי אלייך
כי זה הטעם שנשאר מלחבק אותך..."
מילות השיר התנגנו לי באוזן. עצמתי עיניים. חשבתי על יניב. איך הייתי רוצה שהוא ישיר לי את השיר הזה...
המחשבה המתוקה נקטעה עם הצפצוף הרועם של האוטובוס. עצרתי את השיר, עליתי לאוטובוס והתיישבתי במושב האחורי. חיכיתי שהאוטובוס יגיע לתחנה של סיוון. וכשהוא הגיע, ראיתי שסיוון לא עולה. החלטתי להתקשר אליה.
"הלו?", ענתה לי סיוון.
"היי מותק מה קורה?", שאלתי אותה.
"הכול טוב בייב מה איתך? איפה את?", שאלה.
"בסדר... אני באוטובוס, איפה את?!", התפלאתי.
"אני בבית... איחרתי את ההסעה ואני באה עוד מעט עם אבא שלי, הוא מסיע אותי", היא ענתה והרגיעה אותי.
"אה טוב בובה... אל תאחרי, תזכרי שהבוחן השיעור הראשון!", הזכרתי לה.
"זוכרת מותק.. אל תדאגי! נתראה עוד מעט.. לאב יו", אמרה.
"לאב יו טו בייב", אמרתי וניתקתי.
הפעלתי שוב את האמ.פי.4 ושמעתי מוזיקה עד שהגעתי לביצפר. הוא היה ריק מתלמידים. ככה זה כשמגיעים מוקדם.
נכנסתי לכיתה, והופתעתי לראות שאני לא לבד.
"היי מאשה...בוקר טוב", בירכתי את מאשה שישבה לבדה בכיתה ולמדה.
"בוקר טוב שירה... באת מוקדם ללמוד?", שאלה אותי מאשה.
"כן.. רציתי לחזור קצת על החומר, רוצה ללמוד ביחד?", הצעתי לה.
"בכיף.. יאללה בואי", נענתה מאשה.
שמחתי. יש לי גם הזדמנות ללמוד עם מישו ביחד, מה שאני מעדיפה לעשות מאשר ללמוד לבד, וגם יש לי הזדמנות להתקרב למאשה, מה שרציתי לעשות כבר מזמן........




מקווה שאהבתם!
תגיבו =]

אוהבתתת
ליזו'ש 😊

יפייייייפפפפפפפפהההה 😁

סיפוור ממש יפפה

תמשיכי

QUOTE (lidorushit @ 01/06/2007) יפייייייפפפפפפפפהההה 😁
תודה מותקקקקקקקקקק 😊

QUOTE (שירה15 @ 01/06/2007) סיפוור ממש יפפה

תמשיכי
תודה!!!!!!!!! 😊

אני אמשיך מחר כשאני אחזור הביתה...
אני נוסעת עכשיו לבת דודה שלי שלא ראיתי מלאאא זמן.. =]

סיפור מהמממממממממממממממממממממם 😊

מחכה להמשך בוביי 😛

אוהבת רחלוש =]]

QUOTE (loisana11 @ 02/06/2007) סיפור מהמממממממממממממממממממממם 😊

מחכה להמשך בוביי 😛

אוהבת רחלוש =]]
תודה יפה שלייייייייייי

מבטיחה להמשיך מחר!!!

אוהבתתתת 😊

ליזו'ש

מחכה להמשך שלך אהבתי את שלושת הפרקים..

שבוע טוב שיהיה :]

QUOTE (hofit189 @ 02/06/2007) מחכה להמשך שלך אהבתי את שלושת הפרקים..

שבוע טוב שיהיה :]
תודה חופיתו'ש!!!!
שמחה שאהבת 😊

אני מבטיחה להשתדל לכתוב המשך היום... אני פשוט לא בבית ואני לא בטוחה שיהיה לי זמן..
אבל גם אם לא היום אז מחר בטוח!!!

אוהבתתת
ליזו'ש