המשך =]
יערה ביקשה ממרי להיכנס להיות עם בן לבד.. ישבנו כולנו מצלצלים לחברים מודיעים להם את הבשורות הטובות
אחרי שעה בערך יערה יצאה החוצה..
יערה-"הוא קורא לך.."
אני-"לי?"
יערה-"כן.."
היא דפקה לי מבט ערמומי ואני נכנסתי..
בן-"עדי נכון?"
אני-"כן..."
בן-"אני צריך לדבר איתך על משהו.. ואם אפשר לבקש בקשה קטנה.."
אני-"בטח.."
בן-"בואי תתקרבי.."
התקרבתי אליו.. כולי אופטימית.. בטוחה שהכל הולך להיות טוב.. אולי הוא זכר.. ואז הוא התחיל לדבר..
פרק 38
בן-"שמעי.. המלאך הקטן שלי סיפר לי שאת גורם מפריע"
אני-"שאני מה?!"
בן-"גורם מפריע.. מציקה.. מעצבנת.. הורסת את הדברים בנינו"
אני-"אני לא.."
בן-"את שקט! אל תפריעי לי.. את מוכנה להסביר לי למה את מסכסכת?!"
אני-"מסכסכת!? על מה אתה מדבר?!"
בן-"לפי מה שהבנתי ממנה.. אנחנו נפרדנו.. בגללך.. ואת יודעת מה מצחיק.. שאין לי מושג מי את!"
הסתכלתי עליו והרגשתי איך הדמעות יוצאות..
אני-"אני לא סכסכתי בן"
בן-"אה לא?"
אני-"לא!"
בן-"טוב את זוכרת את הבקשה שרציתי לבקש ממך?"
אני-"כן.."
בן-"שמעי אני לא מכיר אותך אז קל לי לבקש.."
אני-"דבר.."
בן-"אני לא יודע מי את.. ומאיפה באת.. אבל אני יודע שאת הורסת לי את החיים.. כי בגללך אני גם שוכב פה"
אני-"זה לא מה שאתה חושב"
בן-"לא מעניין אותי!, תקשיבי ותקשיבי לי טוב.."
אני-"מקשיבה"
בן-"אל תעצבני אותי!"
אני-"סליחה.."
בן-"אל תבקשי סליחה בחיים שלך!"
אני-"טוב אתה מוכן לדבר?"
בן-"אני רוצה שתתרחקי ממני.. אני לא זוכר אותך ואני לא רוצה לזכור.. תעופי מהחיים שלי!"
אני-"זאת הבקשה שלך?"
בן-"זאת לא בקשה זאת פקודה.. יאללה עופי מפה!"
הסתכלתי עליו והרגשתי איך הדמעות מתחילות לצאת..
רצתי החוצה בבכי.. הספקתי לראות את החיוך המרוצה של יערה..
יצאתי מחוץ לבית חולים.. ישבתי על איזה אבן.. ופשוט בכיתי..
הרגשתי יד נוגעת בי
הסתובבתי וראיתי את קובי
קובי-"עדי.."
אני-"קובי.. אתה זוכר מה שהבטחתי?"
קובי-"מה?"
אני-"שכל מה שבן יבקש.. אני יעשה?"
קובי-"נו.. מה הוא רצה?"
אני-"הוא ביקש שאני יעוף מהחיים שלו.."
לא הצלחתי לעצור את הדמעות ופשוט בכיתי..
קובי חיבק אותי.. מנסה להרגיע.. אבל כלום לא עזר..
התקשרתי לאמא שלי שלא הבינה למה אני בוכה.. ביקשתי ממנה לבוא לאסוף אותי
אחרי כמה שעות היא הייתה שם
לפני שהלכתי נפרדתי מקובי
אני-"קובי.. תשמור עליו בסדר?"
קובי-"למרות הכל?"
אני-"למרות הכל.. תהייה איתי בקשר אוקי?"
קובי-"בטח.."
נתתי לו נשיקה על הלחי ונכנסתי לאוטו.. למושב האחורי.. פשוט נרדמתי שם
אמא-"עדי.. עדי קומי.."
פתחתי את העיניים וראיתי את אמא שלי, מצאתי את עצמי באוטו
אני-"מה? מה קרה?"
אמא-"עדי בואי הגענו הבייתה.."
אני-"הבייתה? מה.."
אמא-"בואי ישנת מספיק.. חח ישנונית"
אני-"אמא.. אל תשאלי מה קרה טוב?"
אמא-"בסדר.. את צריכה לנוח בבית.."
עלינו הבייתה נכנסתי לחדר.. שכבתי במיטה והסתכלתי לתקרה למעלה.. מנסה להריץ בראש את מה שאני זוכרת ומנסה להיזכר בשאר.. אבל זה לא עזר..
מה שבן אמר לי "תעופי מפה!" אותן מילים מכאיבות.. לא יכולתי יותר..
מתוך כל המחשבות על כל מה שקרה בימים האחרונים פשוט נרדמתי..
קמתי בבוקר מרעש של שירים במחשב.. פתחתי תעיניים וראיתי את חן וליטל בחדר שלי
אני-"מה? מה אתן עושות פה?!"
ליטל-"הופהה הפרינססה התעוררה"
חן-"אמא שלך הזניקה אותנו.. מה את עושה פה? את לא עם בן?"
אני-"בן התעורר.." אמרתי במבט מאוכזב
חן-"אז מה הדיכי!?"
ליטל-"כן ולמה את לא איתו?!"
פשוט השפלתי את הראש
ליטל-"לא.. אין מצב.."
חן-"מה מה?!"
ליטל-"עדי הוא.. לא זוכר אותך?"
הרגשתי איך לאט העיניים נרטבות לי וחן וליטל באו וחיבקו אותי
ליטל-"עדי את רצינית!? זה לא יכול להיות.."
אני-"הוא ביקש ממני לעוף מהחיים שלו.."
חן-"יוו מאמי.. אבל למה?"
אני-"רק אותי הוא לא זוכר.. יערה כנראה אמרה לו משהו"
ליטל&חן-"יערה?!"
אני-"כן.. הוא זכר אותם ביחד.. והיא דיברה איתו לבד בחדר.."
חן-"בדוק היא אמרה לו משהו!"
ליטל-"חייבים להוציא ממנה"
אני-"עזבו.. הבטחתי שאם הוא מתעורר אני יעשה כל מה שהוא מבקש ממני"
חן-"לא יכול להיות שרק אותך הוא שכח.."
אני-"דיברתי עם הרופא.. הוא צריך להחזיר לי תשובה.. אחרי הבדיקות"
ליטל-"אז בואי נחכה.. למרות שזה עדיין ממש מוזר"
אני-"גם אני חשבתי.. אבל ככה זה קרה.. =\"
חן-"טוב שמעי תתארגני יוצאים לאכול בחוץ"
אני-"מה בחוץ?!"
ליטל-"יאללה קצת אוויר.. קומייי"
קמתי מהמיטה הן כרגיל בחרו לי בגדים התקלחתי בינתיים.. יצאתי לבשתי ג'ינס וגופייה חומה כזאת יפה
סידרתי תשיער התאפרתי קצת ויצאנו
חן וליטל נחושות בדעתן להוציא אותי מהדיכאון שהמילים שלו "צאי לי מהחיים, עופי מפהה" מהדהדות לי בראש..
ישבנו בארומה הזמנתי שוקו והן הזמינו אייס קפה.. (בעעע שונאת קפה!)
דיברנו על שטויות.. על נוסטלגיות.. על דברים שנזכרתי בהם לאט לאט.. כל הצחוקים שעשינו היה ממש כיף..
הם הסיטו את הדעה שלי מבן לגמרי.. לנסות לא לחשוב עליו לפחות כמה שפחות עד שקיבלתי טלפון מאמיר..
אני-"הלוו"
אמיר-"עדי?"
אני-"כה אמיר מה קורה?"
אמיר-"אני מעולה את?"
אני-"בסדר.."
אמיר-"שומעת שניה.. יש פה מישהו שרוצה לדבר איתך"
אני-"איתי!? מי?!"
אמיר-"קחי.."
"עדי?"
זיהיתי את הקול הזה וישר זרקתי מבטים לליטל ולחן שלא הבינו מה קורה לי..
המשך רק מחר.. אוהבת'תכן =]
המשךךךךךךךךך
ד=ח=ו=ף=!!!!!!
יואאאאאאא מהמם...
תמשיכיייי [:
QUOTE (בובת_זכוכית @ 25/07/2007) המשך רק מחר..
לא לא לא מחר..
היום! היום! היום! היום! היום! היום! היום! היום!
בבקשה..בבקשה..בבקשה..בבקשה..בבקשה..בבקשה..בבקשה..בבקשה 😁
עדידוש,
את יודעת שאני מ-ת-ה על הסיפור שלך..אז בבקשה בשבילי תמשיכי אותו היום?
אוהבת אותך המון..
מואההה
יייאאאאאאאאאו איזה יפפפהה!!!!
מעניין אם זה בן!!
הממשששך!!
אוףייייייי
מחר זה רחוק..:/
המשךךךךךךךךך טרליליליליללילילילילי
מחר של יום רביעי כבר ךא יהיה חצופה.. מה קרה להמשך?
השלמתי אחרי הרבה זמן ופשוט מדהים 😊
😮 😮 😮 😮 😮 😮
השלמתי עכשיו פרקים אחרי אילת.....
פאקקקקק אני כ"כ אוהב ת'סיפור שלך שזה מפחידדדדדדדדדדדדד
דיייי איזהההה מתחחחחחחחחחח איזה אקשןןןןן
הכל יכול לקרות...אני לא אתפלא מכלום...(אלא אם כן יתחילו לבן כאבים בגב ואז מסתבר שצומחות לו כנפיים 😛 )
קיצררררררר אחדד הסיפוריםםםםםםםם
יאללה המשךךך אבל בשיאא הדחיפות....
מתת עלייךךךך
הסיפור מ ה מ ם !
מה עם המשך ?
הייתה לי קצת בעיה להמשיך את הפרק הזה
אבל אחרי הרבה מאוד סיבוכים (ובגלל זה גם לקח זמן.. חח..)
הנה המשך =]
קמתי מהמיטה הן כרגיל בחרו לי בגדים התקלחתי בינתיים.. יצאתי לבשתי ג'ינס וגופייה חומה כזאת יפה
סידרתי תשיער התאפרתי קצת ויצאנו
חן וליטל נחושות בדעתן להוציא אותי מהדיכאון שהמילים שלו "צאי לי מהחיים, עופי מפהה" מהדהדות לי בראש..
ישבנו בארומה הזמנתי שוקו והן הזמינו אייס קפה.. (בעעע שונאת קפה!)
דיברנו על שטויות.. על נוסטלגיות.. על דברים שנזכרתי בהם לאט לאט.. כל הצחוקים שעשינו היה ממש כיף..
הם הסיטו את הדעה שלי מבן לגמרי.. לנסות לא לחשוב עליו לפחות כמה שפחות עד שקיבלתי טלפון מאמיר..
אני-"הלוו"
אמיר-"עדי?"
אני-"כה אמיר מה קורה?"
אמיר-"אני מעולה את?"
אני-"בסדר.."
אמיר-"שומעת שניה.. יש פה מישהו שרוצה לדבר איתך"
אני-"איתי!? מי?!"
אמיר-"קחי.."
"עדי?"
זיהיתי את הקול הזה וישר זרקתי מבטים לליטל ולחן שלא הבינו מה קורה לי..
פרק 39
"עדי זה דוקטור כהן הרופא שמטפל בבן"
אני-"כן זיהיתי תקול שלך.."
"בדקתי אותו.. ואני חושבת שאני מבין תבעיה.."
אני-"אני יוכל לבוא לדבר איתך על זה?"
"את תוכלי להגיע היום?"
אני-"לא.. רק מחר"
"אין בעיה אני יחכה לך כאן.. באיזה שעה בערך?"
אני-"אני יגיע בצהריים.."
"אין שום בעיה.. שיהיה לך המשך יום טוב"
אני-"תודה דוקטור"
חן וליטל ישר הסתכלנו עליי
חן&ליטל-"דוקטור?!"
אני-"הרופא שמטפל בבן.."
חן-"נו מה הוא שוב?"
אני-"לא נו.. דיברתי איתו אז שהיינו שם.. לבדוק למה בן לא זוכר רק אותי"
חן-"נו ומה הוא אמר לך?"
אני-"הוא ביקש לדבר איתי ושאל אם אני יוכל להגיע"
חן-"אוקי ומתי את הולכת?"
אני-"אני ידבר עם אמא שלי ואני יילך מחר"
ליטל-"את בטוחה שאת רוצה?"
אני-"אני חייבת לדבר עם הוא עובד עליי או לא"
חן-"למה שהוא יעבוד עליך?"
ליטל-"כן הוא הרי אוהב אותך.."
אני-"אני לא יודעת.."
חן-"מזה לא יודעת? הרי בגללך הוא בבית חולים הזה"
אני-"אבל הוא לא זוכר אותי.. הוא לא זוכר"
ליטל-"עדי.. כמו שהלב שלך זכר אותו.. גם הלב שלו יזכור אותך"
חן-"בדיוק.. הלב תמיד זוכר"
אני-"אני לא מבינה אותכן.. כל כך רציתן שאני יתרחק ממנו כי הוא פגע בי.. ועד עכשיו אין לי מושג מה הוא עשה"
חן-"נכון באמת רצינו.. ואנחנו עדיין לא אוהבת תקטע.. אבל.."
אני-"אבל מה? חשבתי שתשמחו.. הנה אין סיכוי שנהייה ביחד עכשיו.. הוא לא רוצה אותי בחיים שלו"
ליטל-"עדי מה שצריך לקרות יקרה.. ואולי הכי טוב ככה.."
אני-"עזבו לא בא לי לחשוב.. אני רק רוצה הבייתה"
חן-"טוב בואו נשלם ונלך"
שילמנו וכל אחת הלכה לבית שלה.. עם כל המצב רוח הנאחס הזה הרגשתי שאני פוגעת בכולם
סיפרתי לאמא על מה שקרה, היא לא אהבה את הרעיון שאני ייסע שוב לבאר שבע אבל היא הסכימה..
יום למחרת נסענו.. כל הדרך שמעתי אמפי.. לא רציתי לדבר..
הגענו לבית חולים והלכתי לדבר עם הרופא.. אמא שלי חיכתה בחוץ..
"שבי עדי.."
התיישבתי על הכסא מולו.. והוא התחיל לדבר
"בדקנו אותו.. לא נראה שום דבר חריג אז אני חושב שיש סיבה אחת לכך"
אני-"מה היא?"
"לפעמים אנשים שנמצאים בקומה רוצים להדחיק משהו מהחיים שלהם.. ואז שהם קמים הוא כיאילו נשכח"
אני-"להדחיק? מה אתה מנסה להגיד לי בעצם?"
"מה שאני מנסה להגיד לא קל לומר כי אני רואה כמה הוא חשוב לך.."
אני-"בבבקשה דוקטור.. תגיד לי"
"כנראה שבן רצה לשכוח ממך, להדחיק אותך מהחיים שלו, להעלים אותך, זאת הסיבה שהוא שכח רק אותך"
אני-"זה לא.. הגיוני.."
התחלתי לגמגם לא היה לי מה לענות.. הרופא הסתכל עליי וראו שגם בעיניו אין תשובות..
אני-"תודה דוקטור..."
"אני מצטער.."
יצאתי מהחדר שלו וראיתי שאמא שלי הייתה שם ישבה ודיברה עם מרי.. היא ראתה אותי וקמה..
אמא-"נו?"
אני-"כלום אמא.. בואי נלך"
התחלנו ללכת עד ששמעתי צעקות מאחורי
"עדיי עדיי עצריי"
הסתובבתי וראיתי את נתי עצרתי..
נתי-"שמעתי מה קרה.."
אני-"כן.."
נתי-"אני מצטער עדי.."
אני-"אין לך מה.. כנראה שככה היה צריך לקרות"
נתי-"אני בטוח שהוא יזכור"
אני-"כולם יותר מדי בטוחים"
נתי-"עדי עד שאת זכרת זה לא הגיוני שהוא ישכח"
אני-"עובדה.."
נתי-"בבקשה תאמיני"
אני-"אני לא מאמינה בניסים נתי.. וגם עם כן.. בסופו של דבר הם לא משתלמים"
נתי-"עדי.."
אני-"עזוב נתי.."
הסתובבתי והלכתי משם..
אמא-"עדי מה קורה?"
אני-"כלום אמא.."
אמא-"את מדאיגה אותי ילדה שלי.."
אני-"סתם הכל טוב.."
אמא-"מה הרופא אמר?"
אני-"לא משנה.."
אמא-"טוב אני לא בטוחה שזה כבר כל כך ישמח אותך, אבל אמא של בן אמר שבקרוב הוא ישוחרר"
אני-"אני שמחה"
אמא-"אני לא אוהבת שאת ככה"
אני-"תתרגלי"
נהייתי מגעילה לכולם בלי לשים לב, או אולי אם לשים לב?
הרגשתי שלא בא לי לשמוע מאפחד לא לדבר עם אפחד.. אני רוצה שקט
ישבתי בחדר שמתי מוזיקה שקטה ופשוט שכבתי על המיטה.. עד שהודעה באיסי קטעה את המחשבות שלי
זה היה רועי
רועיקוש:
עדי את פה?
חשבתי קצת לפני שעניתי אבל החלטתי לענות בכל זאת
עדידוש:
כן..
רועיקוש:
אני חייב לדבר איתך
עדידוש:
קרה משהו רועי? אין לי מצב רוח..
רועיקוש:
זה חשוב..
עדידוש:
אוקי איפה?
רועיקוש:
את זוכרת את הפרח?
עדידוש:
כן..
רועיקוש:
ניפגש שם.. עוד שעה
עדידוש:
אוקי..
לא ידעתי למה הסכמתי בכלל, אולי מהסקרנות
התקלחתי התארגנתי ויצאתי לכיוון הפרח.. ראיתי את רועי והתקרבתי אליו
רועי-"יופי שבאת"
אני-"מה כל כך דחוף?"
רועי-"בואי.."
הוא לקח אותי עד המקום שהיה כתוב בו את ה"נאהב לנצח"
רועי-"זוכרת את זה?"
אני-"כן.."
רועי-"טוב עכשיו אני כבר יכול להגיד לך שאת ובן רשמתם את זה"
אני-"אני ובן?"
רועי-"הרי את זוכרת.."
אני-"כן.. גם הנשיקה הראשונה שלנו הייתה כאן.. ואז רשמנו את זה"
רועי-"בדיוק.."
אני-"אבל אני יודעת את זה.. אז למה?"
רועי-"את לא זוכרת כלום על הפרידה שלכם נכון?"
אני-"לא.."
רועי-"אז אני חושב שזה המקום שיגרום לך להיזכר"
אני-"מה?"
רועי-"שבי.."
התיישבנו שנינו..
רועי-"תעצמי עיניים ותנסי להיזכר"
אני-"אני לא מצליחה רועי.. זה כמו חלל שחור"
רועי-"תנסי.. פשוט תעצמי תעיניים, תחשבי עליך ועל בן, ועל המקום הזה"
אני-"כל מה שאני רואה זה אותנו ביחד, מתנשקים נהנים"
רועי-"לא עדי.. תנסי לחשוב עליכם במובן אחר"
אני-"אני לא מבינה"
רועי-"פשוט תעצמי תעיניים"
עצמתי תעיניים וחשבתי חזק, מנסה לשבור את מחסום החלל השחור בשביל לנסות להיזכר, ואז..
אני-"רועי אני זוכרת משהו"
רועי-"מזה?!"
פתחתי תעיניים והסתכלתי עליו
אני-"אני זוכרת למה נפרדנו..."
ואייי מדהיםםםםם!!!!
(הפעם אני לא אחפור על רועי המלךךךך שהוא הבנאדם הכי מושלם שיכול להיות ובלעדיו הסיפור לא היה מתקדם ויש בו אקשןןן מטורףף......זה כי לא בא לי לחפוררררר... =] ) 😨
QUOTE (na0r1 @ 29/07/2007) ואייי מדהיםםםםם!!!!
(הפעם אני לא אחפור על רועי המלךךךך שהוא הבנאדם הכי מושלם שיכול להיות ובלעדיו הסיפור לא היה מתקדם ויש בו אקשןןן מטורףף......זה כי לא בא לי לחפוררררר... =] ) 😨
נאור? שתוק 😛
